רגעים ספורים אחרי שהוכרז כמנצח של "האח הגדול", הקהל התפזר, פתיתי הקונפטי כבר טואטאו והמצלמות כבו, התפנה ישראל אוגלבו לפגוש את אחיו, היחיד מבני משפחתו שנמצא איתו בקשר קבוע. על אף האהדה העצומה שהוא זוכה לה ותשומת הלב הענקית, בכל הרעש הזה עניין את ישראל רק דבר אחד. "השאלה הראשונה ששאלתי אותו היא אם מישהו מההורים התקשר או אמר משהו".
מה הוא ענה?
"שלא היה כלום, ושלא אחשוב על זה בכלל".
אתה מסוגל לא לחשוב על זה בכלל?
"כן. בוא נגיד שהייתי במצבים הרבה יותר קריטיים בחיים שלי שהייתי מצפה שההורים שלי יתעניינו בי, וזה לא קרה. אז היה מפתיע אותי אם מישהו היה נזכר בי כשאני במצב טוב. אבל בכל זאת שאלתי, לך תדע".
חשבת שאולי הם ראו שכל המדינה התאהבה בך וזה עשה להם משהו?
"אני לא חושב שההורים שלי מודעים למה שקורה ב'האח הגדול'".
סביר להניח שמישהו עדכן אותם.
"יכול להיות, וזה קצת מסקרן. נראה לי שאעשה בימים הקרובים שיחת טלפון למשפחה".
• • •
חצי יממה אחרי הזכייה, נראה שישראל לא עצם עין לרגע. תוסיפו את היממה המתוחה והאחרונה בבית, ותקבלו כמעט יומיים בלי שינה. "אבל אני לא עייף".
מה עשית אחרי שיצאת מהבית?
"הלכתי לחגוג את הניצחון ב'יאסו' (מקום עבודתו לפני שנכנס לבית; ע"ס), עשו לי ערב עם חברים. הייתי שם שעתיים ומשם עברתי לסוויטה במלון, שההפקה ארגנה לי".
עם מגי?
"עם אחי הקטן וגולן, החבר הכי טוב שלי".
איפה מגי בתמונה?
"התראינו ב'יאסו', והיא נתנה לי יום־יומיים לנחיתה רכה".
החלפתם טלפונים?
"נכנסתי לתוכנית בלי הטלפון, והיום אני מתחיל דף חדש. לא רוצה לחזור למספר הקודם. שיערתי שאחרי שאצא אחליף טלפון ואתחיל חיים חדשים. צדקתי".
נבחרת על ידי הדיירים והצופים לקבל כרטיס לגמר, ובהפקה הוצע לך להחליף את הכרטיס ברכב, אבל ויתרת עליו. אתה מצטער? יכולת לסיים את העונה גם עם רכב וגם עם המיליון.
"ממש לא מצטער. אני לא חזיר. רציתי משהו אחר. הגעתי עם מטרה אחת, והשגתי אותה. אני שמח על זה".
כבר בשלב תעודת הזהות בתוכנית פתיחת העונה הופנה הזרקור לאוגלבו, בשל סיפורו האישי המורכב, לצד המבט והעיניים שאי אפשר להתעלם מהן. הוא נולד לפני 27 שנה בבני ברק למשפחה חרדית, הבן הבכור בבית. בצעירותו למד בתלמוד תורה ובישיבות במרכז הארץ. על אף יחסיו המורכבים עם המוסדות החרדיים, הוא מבקש שלא להזכיר את שמותיהם בראיון.
"בסך הכל היתה לי ילדות טובה, אבל היה גם הרבה לא טוב. היו שנים שהיה לי את מה שאני צריך. בסך הכל אני מגיע ממשפחה בסדר".
במשימה עם תמונות הילדות בחרת לא לקחת תמונה שלך. למה, בעצם?
"זו תקופה ששכחתי ומחקתי מהחיים. לראות את עצמי שוב לבוש בשחור־לבן לא עשה לי טוב. זה הזכיר לי את התקופה שבה לא היה לי חופש והייתי צריך להתנהל לפי מה שדרשו ממני. אני מעדיף לשכוח את הימים האלה".
חשבת להחליף את השם?
"לא, אבל היו מקרים שהצגתי את עצמי בשם אחר, כדי שלא יידעו מי אני".
ברגע הזכייה ב"האח הגדול". "אני לא יודע אם שמו לב, אבל כל הזמן התפללתי" // צילום: אורן בן חקון
נקודת המפנה המשמעותית בחייו, שערערה את היחסים בבית, נרשמה כשהיה בן 15 וחצי, אחרי שנזרק מהישיבה. משם הדרך לרחוב, לסמים ולפשע היתה קצרה.
"לא הייתי תלמיד טוב, ובאחד הימים השתוללתי ושברתי את היד", הוא נזכר, "לקחו אותי לבית חולים, ואחרי שסיימו לטפל בי הרב הודיע לי שאני לא חוזר יותר לישיבה. אמרתי לו שבעייתי לי לחזור עכשיו הביתה. סיכמנו שאני נעלם מהרדאר של הישיבה, ורק חוזר בלילות לישון שם".
ומה עשית במשך היום?
"הייתי משוטט בסביבה. חבר שלי היה מוציא לי אוכל מהישיבה. אחרי שבועיים, כשהורידו לי את הגבס, הגעתי לכניסה לישיבה, הנחתי על הרצפה את הכיפה ואת הציצית, הדלקתי סיגריה, הסתובבתי והלכתי משם. הרב קרא לי 'ישראל', אבל לא הסתובבתי אחורה. זו היתה הפעם האחרונה שלי שם. עליתי על טרמפים לירושלים, גרתי שבועיים ברובע המוסלמי - ומשם התחלתי להתגלגל בזולות".
למה ויתרת על החיים הדתיים?
"אף פעם לא נהניתי במסגרת הדתית. לא רציתי ללמוד את החומר, הוא לא עניין אותי, וגם לא האמנתי בחוקיות של 'אם תעשה ככה, תקבל את זה ואת זה'. כל הסיפור של שכר ועונש הפעיל עלי לחץ. ידעתי שאלה לא החיים שאני מחפש לעצמי, וחיכיתי ליום שיהיו לי האמצעים והאומץ לעזוב. כשעזבתי היו לי 600 שקל וטלפון סלולרי נוקיה. זהו".
לא פחדת?
"ממש לא. בגיל 15 שום דבר לא מפחיד אותך. אתה לא מספיק חכם בשביל לפחד. יצאתי החוצה והתחלתי להתגלגל".
כשהיית בתוכנית, עברה לך בראש השאלה אם הרב ההוא צפה בך או שמע עליך?
"זה לא מעניין אותי. שום דבר מהעבר הזה לא מעניין אותי, ולא רק בהקשר של הדת. אלו דברים שאני לא מתעסק בהם. פתחתי את זה בתוכנית כדי שיכירו אותי, וגם כדי להשתחרר ולא להתבייש בעבר שלי. אבל זה לא מעסיק אותי".
• • •
עוד לפני שמלאו לו 16 ישראל כבר גר ברחוב. פגש חברים בני גילו, גם הם במצבו, בלי בית לחזור אליו. יחד הם הפכו להיות משפחה, בניסיון לשרוד. שלוש שנים הוא בילה ברחובות, בגינות ציבוריות, ובכל מקום שבו סיים את היום והצליח למצוא פינה להניח את הראש.
"היינו קבוצה של ארבעה־חמישה חבר'ה שהתחברו מכורח הנסיבות. כל היום חיפשנו סמים ודאגנו למצוא את הסם הבא, או להביא כסף כדי להשיג סמים".
ואוכל?
"לאכול לא עניין אותנו, כי רוב הזמן היינו מסטולים. אבל כן עשינו הכל כדי לשרוד. מצאתי את עצמי במקומות הכי נמוכים ודוחים, אבל ידעתי שזו הדרך היחידה שלי להתקיים. נניח, היינו עולים לאוטובוס, וחבר היה לוקח את מתקן הכרטיסיות ואומר לנהג שאם הוא לא ייקח אותנו לאן שאנחנו צריכים - הוא מעיף לו את המתקן מהחלון".
והנהג היה לוקח?
"לא היתה לו ברירה".
עם סמים, בלי אוכל ובלי שינה, יכולת גם למות.
"כן. היינו עושים הכל במכה אחת, בלי לדעת מה כל סם עושה ואם מותר לערבב אותו עם הסם האחר. הייתי מגיע פתאום למצב שאני אלים, אבל לא הבנתי שזה בא בגלל סאטלה רעה שלקחתי. כל דבר שהביאו לי עשיתי, גם אם זה רעל עכברים. בלי סלקציה. לא היה לי מה להפסיד. ואחרי כל דבר כזה היו מגיעים דאונים קשים".
כולל מחשבות אובדניות?
"זה אף פעם לא. הייתי מצליח ליהנות מאוד מהרגעים הקטנים. אם הייתי מוצא מקום נוח לישון בו, עם סיגריה ופחית - הייתי מאושר".
מה היו המצבים הקשים ביותר?
"כשמתתי מרעב ולא היה מה לאכול. קרה לי שלא אכלתי יומיים. ובכל זאת, לא משנה מה קרה, לא ביקשנו אף פעם אוכל מאף אחד.
"היו מצבים מאוד קשים וימים מאוד קשים, אבל לא נשברתי. במקרה הכי קיצוני, כשכבר לא היתה ברירה, הייתי מחכה שיסגרו חנות, שובר את הזכוכית, לוקח אוכל והולך. בימים כאלה ארוחה אחת ביום היתה מספיקה לי".
בכל התקופה הזאת הקשר שלך עם המשפחה נותק לגמרי?
"הקשר שלי עם המשפחה היה דרך המשטרה, שעצרה אותי הרבה פעמים בסיטואציות של אלימות. בכל פעם שנעצרתי, השוטרים היו פונים אליהם. אבל הקשר לא המשיך אחר כך.
"החיים שלי מאוד לא מתאימים להוריי, והחיים שלהם לא מתאימים לי, אז אנחנו מנסים לא להתנגש. אם אני בא אליהם לפעמים הביתה, אני מכבד ומגיע עם כובע, אבל לא עם כיפה. אנחנו לא שומרים טינה, ולא התפוצצנו. אין בינינו כעס.
"יש לי קעקוע בזרוע יד ימין שעליו כתוב, 'אבא אני אוהב אותך', ואני לא מצטער עליו. בסופו של דבר זו היתה החלטה שלי ללכת משם, וידעתי שהם לא יאהבו אותה. זה שהם לא יצאו מעצמם ולא ניסו לדאוג לי, זה שלהם, לא שלי".
• • •
בגיל 17 וחצי, אחרי כמה וכמה מעצרים והסתבכויות עם החוק, נשלח אוגלבו למכון גמילה, בפיקוח קצינת מבחן. פעמיים בשבוע, בכל שני וחמישי, היה עובר בדיקות שתן כדי לוודא שלא חזר לסורו.
"באחת השיחות עם קצינת המבחן היא שאלה אותי מה יקרה אחרי שאסיים את הגמילה, אם אחזור למצב הקודם שהייתי בו. עניתי לה שבשלב הזה אני לא חושב קדימה. והיא אמרה: 'אולי תתגייס לצבא?'
"אמרתי לה, 'את יודעת מה? זה יכול להיות רעיון טוב'. חזרתי אליה למחרת ואמרתי שאם אני מתגייס - זה רק לקרבי. היא אמרה שמבחינת הכושר אני לא מתאים לזה, אבל הציעה שאתחיל את השירות כנער מקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות; ע"ס), ונראה לאן זה יוביל.
"בהתחלה לא רצו לגייס אותי, אבל היא לחצה קצת, והתגייסתי".
בצבא הוא הכיר אנשים חדשים וניתק קשרים עם כל האנשים מעברו. "בהתחלה באתי עם הקודים שהייתי רגיל אליהם, ועם נערי מקא"ם הסתדרתי יפה מאוד. הכרתי שם שני חברים שהגיעו מרקע דומה לשלי והיו מורעלים. הם אמרו לי לבקש גולני.
"זה באמת מה שעשיתי, ושלחו אותי לגולני. אבל לא הסתדרתי שם. הלכתי לקצין שלי והודעתי לו שיטיס אותי משם, כי אחרת זה ייגמר בבלאגן. הוא אמר: 'תן לזה צ'אנס. בסוף כל אלה יהיו החברים הכי טובים שלך'.
"סמל המחלקה, בחור מדהים בשם ידידיה שאני חייב לו המון, שמע את השיחה שלנו ואמר לי: 'אתה תהיה הקַשָר שלי'. התחיל לשבור אותי פיזית, אבל תפס אותי בשיניים, שלא אתפוצץ ואעוף משם. כשכולם היו הולכים לישון, הוא היה מריץ אותי כדי שאהיה בכושר כמו האחרים. סיימתי מסלול מפחיד".
מאיפה בא פתאום הרצון שלך להשתלב במסגרת?
"מהחברים, מהערכים ומהקשיים שעוברים ביחד כקבוצה. גולני זו משפחה ענקית, ופתאום הרגשתי שיש לי בית. הפעם הראשונה שאני במסגרת".
מי ליווה אותך ביום הגיוס?
"אף אחד".
לאן היית יוצא בשבתות?
"בכל פעם למקום אחר. כמה פעמים גם יצאתי לבית של הוריי. בהתחלה באתי לשם בגאווה על זה שהתגייסתי, והם לא היו מוכנים להכניס אותי עם מדים. בהמשך הם הבינו שהצבא הציל אותי, והתרככו.
"אחרי שהשתחררתי, הקשר איתם שוב נותק לשלוש שנים".
חששת מיום השחרור?
"כן, אבל חצי שנה לפני שהשתחררתי שלחו אותי מטעם הצבא להשלים 12 שנות לימוד בבסיס מחווה אלון, עם הרבה דתל"שים (דתיים לשעבר; ע"ס) ועולים חדשים. שם הכרתי את האקסית שלי, שהיתה חיילת. מייד כשהשתחררנו עברנו לגור ביחד. היא הפכה להיות המשפחה שלי, והיא חברה עד היום. מפרגנת לי מאוד".
עם מגי טביב, מייד אחרי הזכייה. "גרמה לי לזרוק את ההיגיון לצד, והלב עבד על פול" '' צילום: אורן בן חקון
אוגלבו וחברתו השתחררו יחד ועברו לאילת, שם הוא מצא עבודה כמתדלק, כמלצר וכברמן. "זה הוריד לה שאני ממלצר", הוא אומר, "עצבן אותה שאני משרת אנשים, ולכן עזבתי והתחלתי להיות ברמן. ואז היא התחרפנה שאני ברמן, כי זה היה בלילה. אבל בסך הכל היינו ילדים שדאגו מאוד אחד לשני. היה לנו קשר מאוד חזק".
אחרי שלוש שנים הם עזבו הכל ועברו לאשדוד, עיר הולדתה. "היא פתחה עסק לבניית ציפורניים, ואני חיפשתי את עצמי. הייתי חייב להתחיל לעבוד כי לא חסכנו כסף.
"הלכתי לחפש עבודה בלשכת התעסוקה, ושלחו אותי לסנן חומרים במפעל כימיקלים. כולם שם היו עולים חדשים חוץ ממני, וכל היום הייתי עם מסכה על הפנים, מפריד בין חומרים. באילת הייתי עובד שלושה ימים והרווחתי טוב, ופתאום אני עובד הרבה יותר ומרוויח פחות. קיבלתי שֹוק".
זה השפיע על היחסים שלכם?
"כן. היא היתה עסוקה בעסק שלה, והקשר שלנו התחיל להתרופף, עד שנפרדנו. עזבתי את העבודה והתחלתי שוב להסתובב.
"בשלב מסוים החלטתי לעבור לתל אביב. ידעתי שאמצא את עצמי שם. לקח לי חצי שנה להתאקלם עד שפגשתי את גולן, כשישבתי באחד הערבים בבר. מהר מאוד הוא הפך לחבר ברמה שלא הכרתי. אף אחד לא עשה בשבילי מה שהוא עשה. מאז המשפחה שלו היא המשפחה שלי. גם שכרנו יחד דירה".
• • •
הרומן שלו עם הריאליטי של רשת התחיל כשמלהק התוכנית בא לפגוש אותו בבר שבו עבד. "מאוד פחדתי מזה, וגם אמרתי להם שיש מצב שאני מקבל פיק ברכיים באמצע התהליך. אבל עם הזמן קיבלתי יותר ביטחון ותיאבון לעשות את זה".
סיפרת למישהו?
"סיפרתי רק לשני חברים קרובים, וגם לא פיתחתי ציפיות. אבל היתה לי תחושת בטן שכן ירצו אותי בתוכנית".
ההורים ידעו?
"התקשרתי לאבא שלי וביקשתי תמונת ילדות שלי. הוא שאל בשביל מה. אמרתי לו שאני הולך לתוכנית טלוויזיה שאולי תפתח לי דלתות, אבל הוא לא היה מוכן לתת. זו הסיבה שלא היתה תמונה שלי במשימה ההיא".
הדלתות אכן נפתחו לו, ובענק. בשבת האחרונה, ב־23:30 בלילה, הוא קיבל סוף־סוף בשורה טובה במיוחד.
"אני לא יודע אם שמו לב, אבל כל הזמן התפללתי", הוא משחזר, "ידעתי שיש לי סיכוי, אבל לא הפסקתי להתפלל שאוכל לקבל את הדבר הגדול הזה בחיים, לקבל על עצמי חיים חדשים.
"כששמעתי שאני הזוכה לא ידעתי איך להגיב. בכיתי וצחקתי באותו זמן. כאבה לי מאוד הבטן. אמרתי, אלוהים, תודה שנתת לי קצת לנוח. הגיע הזמן".
שנייה אחרי ההכרזה אמרת "שמע ישראל".
"כן, מבחינתי קיבלתי את המתנה הזאת מאלוהים. הוא הסתכל עלי מקרוב והבין שזה הזמן שלי לקבל. באותו רגע אמרתי 'שמע ישראל' כדי להודות לו".
מתי הבנת שיש לך סיכוי לנצח?
"בחודשיים האחרונים הרגשתי שאני לא מתבלבל ושאני עומד מול המראה בסוף יום ולא סופר אף אחד. ידעתי שאם אנשים יראו את זה ויבינו שאני חזק עם עצמי - הם ילכו איתי.
"הייתי הולך לישון בידיעה שכל מה שעשיתי היום הוא נכון, ובהמשך גם שמעתי צעקות ממעריצים מחוץ לבית. זה מחמם את הלב, נותן לך סוג של חותמת על הדרך שלך. זה כוח רציני".
האמנת שאתה ואליאב תהיו האחרונים?
"מירב לא הפסיקה להגיד לנו את זה בבית, וגם מהצעקות שהגיעו מבחוץ הבנו את האווירה. כל העבודה שלי על עצמי היתה לנתק את המחשבה בראש שאליאב הוא זה שמוריד אחרון את השאלטר. בכל פעם שהתמונה הזאת עלתה לי במחשבות - מייד הזזתי אותה".
היחסים עם מי שכמעט לקח לו את המיליון התחילו רע. כבר בשבוע הראשון העמיד ישראל להדחה את אליאב, על פי הרושם הראשוני בלבד.
"ברושם הראשוני הוא נראה לי בחור אחרי צבא שבא לחוויה, ואמרתי לעצמי שיש פה אנשים שהמשחק הזה הרבה יותר קריטי להם בחיים, אז שייסע לטיול שאחרי צבא ויסגור את הפינה. אחרי ששמעתי את סיפור חייו מיהרתי להציל אותו ולשנות את דעתי, ומאז כבר לא העמדתי אותו להדחה".
אבל לא הפכתם לחברים.
"תמיד אהבתי את אליאב, ואמרתי לו שאם הוא לא מתחבר אלי, זה בסדר. אליאב הוא נסיך והוא נשמה טובה, כיף איתו, גם אם הוא לא התחבר אלי.
"בהתחלה היו הרבה אנשים בבית, וכל אחד בחר את האנשים שמתאימים לו. לכן לא הרגשתי את הריחוק בינינו. כשהבית הצטמצם, הבנתי שהוא אמר שהריחוק שלו ממני בא בגלל הקטע שלי עם מגי (שאיתה ניהל ישראל רומן בבית; ע"ס).
"ובאמת, כששיחקנו 'אמת או חובה' קיבלתי אישור לזה. באותו רגע לא הקשיתי עליו, אבל אני לא מבין את זה כי הוא היה חבר מאוד טוב של מגי. אם אתה כועס על הקטע שלי איתה, אז תתרחק משנינו, לא רק ממני. זה נראה לי קצת מוזר".
אולי היא היתה רק תירוץ.
"יש מצב, כי גם אחרי שהיא יצאה נשאר הריחוק בינינו. הוא היה הרבה עם כולם חוץ ממני. וזה בסדר, שיהיה איפה שנוח לו".
יכול להיות שזיהית את הפוטנציאל שלו להצליח בתוכנית, וחששת ממנו?
"בהתחלה ממש לא זיהיתי את הפוטנציאל שלו. בתוך הבית הוא לא התגלה כאליאב שאתם מכירים עכשיו. המעריצים בחוץ היו צועקים לכולם, מלבדו. מהצד שלי לא הרגשתי שיש לו פוטנציאל".
אתה חושב שתוכלו להיות חברים?
"הפספוס הזה הוא חד־צדדי, לדעתי. אני ניסיתי להתקרב אליו, עד גבול מסוים. אני עדיין חושב שזה יכול לקרות. אליאב, מתי שנוח לך - תבוא, אני פה".
אליאב רחמים. "היה לי מוזר" // צילום: גיא כושי ויריב פיין
בניגוד לאליאב, ישראל לא היסס להתעמת עם דיירים בבית כשהרגיש שלא התנהגו בהתאם. אחת מהם היא לירז, שכנראה לא תהיה חברה שלו.
"בהתחלה הרגשתי צורך גדול להגן עליה כי היא נראתה לי מאוד פגיעה", הוא אומר, "כאב לי שכמה אנשים עשו עליה עליהום, ועוד בגלל אוכל (התפתח ויכוח בבית לגבי הרגלי האכילה של לירז, וישראל תמך בה; ע"ס). כל מה שקשור באוכל - אני מאוד רגיש אליו. לא רציתי לראות אותה בוכה בשירותים בגלל אגוזים. ידעתי שאני צריך להגן עליה, ולא היה אכפת לי איך זה ישפיע עלי בבית".
בהמשך הדברים התגלגלו אחרת.
"בהמשך התברר לי שהיא פחות תמימה מאיך שהיא נראתה בהתחלה, וזה מאוד אכזב אותי. זה גרם לי שוב לחסום את עצמי, כי נזכרתי במקרים שהיו לי בחיים שהייתי רגיש למישהו אחר וקיבלתי פצצה לראש. זה דפוס שאני מכיר, וכשזה קורה לי אני רגיש לזה".
עד כמה התאכזבת ממנה?
"מאוד. היא התגלתה כחסרת רגשות לאנשים אחרים. אתה לא יכול לצפות מאחרים להיות רגישים כלפיך, בזמן שאתה לא רגיש כלפי אחרים".
היה מעניין אותך לדבר איתה על הדברים?
"לא מעוניין לדבר איתה מעבר למה שהיה בבית. האזנתי להרבה שיחות בבית, וככה בחרתי את הסביבה שלי. וכשאני רואה מצב של אטימות שיא, ודרך מסוימת שלא ברורה לי, אין לי מה לדבר עם הבן אדם".
כשהיא נכנסה בחזרה לבית, היא כינתה אותך "פינגווין".
"אני חושב שהיא בחרה לי את הפינגווין (שם גנאי לחרדים; ע"ס) כי היא ידעה שכדתל"ש זה ירגיז אותי. היה הרבה יותר מתבקש שהיא תבחר בשועל. פינגווין זו חיה חמודה. אם את טוענת שאני ערמומי - תבחרי לי את השועל. זה עוד משהו שמעיד על מי שהיא".
נעלבת?
"אני לא מתייחס ולא התייחסתי, וזה לא השפיע עלי. היו לי הרבה ריבים בבית ובחיים בכלל, אבל כשיש לך עם מי לעבוד, כשיש מישהו שאפשר לנהל איתו שיחה - אפשר לעבור את זה. אצל לירז נתקלתי בחומה, ומאותו רגע המסך ירד. היא כמו אוויר בשבילי".
גם עם מירב היו לך עליות ומורדות.
"היו לנו אי הבנות, זה קורה גם לחברים בחיים האמיתיים, אבל אני והיא תמיד היינו חברים. ידענו לריב, להתבאס ואחר כך לבוא ולהגיד 'טעיתי'. מירב היא נשמה ענקית".
נשמה ענקית וקולנית לפעמים.
"בן אדם שהוא בהיסטריה, מגיב לפעמים בקיצוניות. היו רגעים שהיא היתה מוגזמת לדיירים בבית, והערתי לה על זה. ואז היא היתה מוגזמת גם אלי. אבל קטונתי מלהבין את ענייני הבנות. עוד כשהייתי בבית לא הבנתי אותן, אז בטח עכשיו, כשאני בחוץ".
אחת המריבות הגדולות שלכם היתה במשחק "חבילה עוברת". פרגנת מאוד לאביבית.
"זו המשימה ששברה את הבית. הכוונה שלי היתה טובה, בסך הכל החמאתי לאביבית, ועל זה חטפתי. אתה מכיר עוד מקום שאתה מחמיא לבן אדם ומקבל על הראש?"
יכולת להבין את הכעס של מירב?
"אביבית היא מאוד כריזמטית, יש לה שמחת חיים והיא יודעת להגיד את המילה הנכונה. היא יודעת להגיד כמה כל אחד שוקל, מה הוא אוכל בכל שלב של היום, והיא מאוד אכפתית וחמימה. בבית 'האח הגדול' זה בדיוק מה שאתה צריך, והיא משכה את כולם אליה.
"מירב היתה מאוימת מאביבית והרגישה שאין לה מה לתת ברמה שלה. המקום האימהי שלה התערער. אמרתי לה שאני מאוד מבין מאיפה זה מגיע, אבל לא מבין את הקיצוניות שהיא הגיעה אליה".
תישארו חברים?
"בטח, אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני".
אביבית מאוד דאגה לך בבית, משהו שבשנים מסוימות בחייך היה חסר לך. לכן התחברת אליה?
"מאוד. יש לנו גם תכונות דומות וחשיבה דומה בכל מה שקשור לזוגיות, וזה עוד משהו שחיבר בינינו. חוץ מזה, זה היה בית מאוד עצוב במשך תקופה ארוכה, עד שהיא הגיעה".
מצד שני, היא פחות התחברה להתקרבות שלך למגי, בזמן שמחכה לה חבר בחוץ.
"כשהדיירים החדשים נכנסו, תקפו אותי מייד בהקשר הזה. הסברתי לכולם את העמדה שלי, שאני שלם עם זה. ככה גם סימנתי את הגבולות, עד כמה הם יכולים להתערב לי.
"לדברים של אביבית נתתי יותר משקל, כי הכרנו קודם ב'יאסו', אבל בשיחה איתה באמת הקשבתי לה. זה באמת שיבש אותי לכמה שעות. שאלתי את עצמי מה נכון לי ומה לא, ובסוף החלטתי שאני לא הולך לפי נכון ולא נכון, אלא לפי הרגש. גם אם זה לא יבוא טוב לצופים או לדיירים בבית. הלכתי עם זה עד הסוף. הבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני מתלבט בנושא".
• • •
לא צריך להיות המלהק של "משחקי הכס" כדי לזהות את הפוטנציאל הרומנטי שטמון באוגלבו בסיר לחץ מבעבע כמו "האח הגדול". המתמודד הנאה והרגיש סומן כפוטנציאל כבר בהתחלה, והראשונה שניסתה את מזלה היתה הדיירת תמי, שנחסמה על ידיו די מהר.
"הגעתי לבית מאוד חד־משמעי ונעול שלא תהיה פה שום מערכת יחסים", הוא מסביר, "לא רציתי לתת לשום דבר לגרום לי הסחת דעת, והגעתי מאוד מחושב וקר. תמי ואני התקרבנו ממש בהתחלה, אבל הייתי סגור על זה שאני לא רוצה רומנים בבית".
אפשר להניח שאם היא היתה מעניינת מבחינתך, כמו מגי, היית נפתח אליה בכל זאת.
"נכון. באמת מגי גרמה לי לזרוק את ההיגיון לצד, והלב עבד על פול".
מאחד שלא רוצה זוגיות בבית, בחרת בסוף את זאת שתפוסה.
"יש לי גישה פלרטטנית לפעמים, בלי שאני שם לב. זה חלק ממני. אבל לא עשיתי שום מהלך בכוונה. באמת התייחסתי אליהן כמו לאחיות.
"בשלב מסוים התחלתי להרגיש את הווייב הזה מצידה של מגי, ועדיין לא עשיתי כלום - עד שבאמת שמענו בצעקות מבחוץ שהיא והחבר בעצם כבר לא ביחד.
"גם אז לא עטתי עליה, אבל ידעתי שאני מרגיש כלפיה משהו, ושאם זה צריך לקרות - זה יקרה".
"הייתי מצפה שההורים שלי יתעניינו בי אחרי הזכייה, וזה לא קרה". אוגלבו // צילום: רונן אקרמן
הבאת בחשבון שזה עשוי לעלות לך בהדחה?
"כן. אבל אמרתי לעצמי שלפחות אדע שהייתי מי שאני, ולא כקלישאה. אחרי הרבה שנים שאני חי כמו סוכן מוסד שממציא לעצמו בכל פעם דמות אחרת, החלטתי שהפעם אני לא בא להציג עוד דמות אלא לתת מי שאני, וזה מה יש".
הצופים החליטו חד־משמעית שהם לא רוצים לראות אתכם יחד בבית.
"עברה לי מחשבה כזאת בתחילת הקשר, אבל אז התחילו להגיע פידבקים חיוביים מחוץ לבית, עם מסוק ובלונים, אז חשבתי שהצופים כן פתוחים בראש לקבל את הקשר. בדיעבד אני מבין שהם היו מעטים, לעומת אלה שלא אהבו".
איך הרגשת כשהיא הודחה?
"הייתי בשוק טוטאלי כי זה בא לי בהפתעה מוחלטת. התחושה בבית היתה שהכל בסדר, ולכן הופתעתי שהיא הלכה. זה היה קשה, כי היא היתה האדם הכי קרוב אלי בבית, הפינה החמה".
נראה שהתאוששת די מהר.
"באותו ערב נכנסתי לאח הגדול שבור והבטחתי לו שעד מחר זה יעבור. עמדתי בהבטחה".
איך אתה עושה את זה?
"פרופורציות. אמרתי לעצמי שאף אחד לא מת, ושהסיפור בבית ממילא יסתיים בעוד חודשיים. מזכיר לך שהגעתי עם מטרה מסוימת. כשעומרי נכנס לבית, הוא אמר לי: 'ראיתי את תעודת הזהות שלך, וחשבתי שאתה אדם שיכול להיכנס, ללכת לישון, להתעורר בסוף העונה ולקחת את המיליון.
"כשאני מנתח סיטואציות, אני מסדר דברים מהרע אל הטוב, וזה שהיא הגיעה לבית חיזק אותי מאוד, הוכיח לי אהבה במעשים ובמילים. זה היה כיף. הבית הזה משכיח דברים במהירות, אבל היו לי החולצה שלה והתמונה שלה והכרית שלה. אז לפחות כשהייתי נכנס למיטה בסוף היום, היא היתה איתי לגמרי.
"חוץ מזה, בחודשיים אחרי שמגי יצאה, היא תחזקה את הקשר ודאגה לשלוח מסוקים ולהעביר אלי מסרים בצעקות מבחוץ".
אתה חושב שהזוגיות שלכם יכולה להחזיק גם בחוץ?
"יש סיכוי טוב מאוד. בסופו של דבר יש חיבור מאוד טוב, אנחנו אוהבים, ועכשיו צריך לבדוק את זה בלי מצלמות, בפרטיות. אני לוקח בחשבון שזה יהיה קשה, אבל כשיש תקשורת טובה - הכל בסדר".
היו לך רגעי שבירה בתוכנית?
"ידעתי שעד שלא מוציאים אותי, אני לא הולך לשום מקום. האח הגדול היה שם בשבילי כל הזמן, אבל בשבועות האחרונים התפנה לי הרבה מקום למחשבות. התחלתי לחשוב מה יהיה בעתיד, איפה אגור ומה יהיה איתי".
מה תעשה בפרס הגדול?
"המטרה היתה לקנות בית, וזה עדיין הכיוון. יש סביבי אנשים שעוזרים לי לקבל החלטות - החבר שלי גולן, ועכשיו גם סוכן שייצג אותי".
אתה לא חושש שכל החוויה הזאת תוביל אותך למקומות לא טובים?
"ממש לא. אם התקדמתי צעד, אני לא אחזור אחורה. אני מחפש את הצעד הבא".
מה הלאה? תחזור לעבוד בבר?
"לא בקרוב, אבל זה הבית שלי. אני מברמן בשביל הכיף. השאיפה היא להתפתח בתחום המשחק והדוגמנות".
אוטוטו יום כיפור. יש מישהו שהיית רוצה לבקש ממנו סליחה?
"מהאח הגדול - סימה, כי אולי הדרך שלי מולה לא היתה עדינה אלא מוגזמת לסיטואציה. באופן כללי - אם מישהו נפגע ממשהו שהוא ראה, אז סליחה".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו