אני מחזיר את יצחק שום ל־27 באוקטובר 2001, איצטדיון רמת גן, לדקות האחרונות של המשחק בין ישראל לאוסטריה במוקדמות מונדיאל 2002. שום ישב על ספסל הנבחרת כעוזרו של המאמן ריצ'רד נילסן. ישראל הובילה 0:1 מפנדל של שמעון גרשון, והחזיקה מעמד מול הלחץ האוסטרי כמעט עד הסוף. סדרת כשלים אופיינית איפשרה בסופו של דבר לאנדראס הרצוג, מספר 10 של האוסטרים, לעמוד מול חומה ישראלית, שלא מנעה ממנו לבעוט את הכדור לרשת ולרשום על הקיר עוד כישלון ואכזבה.
"עוברת לי צמרמורת כשאני חושב על זה", אומר שום. "הפלייאוף היה כל כך קרוב, ותוך שנייה כל כך רחוק. הייתי כשחקן במעמד גדול כמו גביע עולמי, וידעתי לאן היינו יכולים להגיע אם הרצוג לא היה מבקיע".
ועכשיו אותו הרצוג מונה למאמן נבחרת ישראל, 17 שנה אחרי הגול ההוא ברמת גן.
"הרצוג היה שחקן גדול, אבל אני לא יודע להגיד לך על המינוי שלו. הוא חסר ניסיון באימון, אבל בנבחרת צריך לדעת יותר לנהל משחק מאשר לאמן. אתה מקבל שחקנים יומיים לפני משחק, ויותר חשוב לבחור את השחקנים הנכונים. אני בכלל חושב שנבחרת ישראל זקוקה לאחד כמו איל ברקוביץ'".
באמת?
"כן. הנבחרת לא מעניינת היום אף אחד. היא כבויה, האוהדים כבויים, וחשבתי שדמות כמו ברקוביץ' יכולה להחזיר את העניין לנבחרת. מישהו כמוהו, ולידו גיורא שפיגל, שהיה מאזן אותו, היו עושים לנבחרת טוב מאוד. במה הרצוג עדיף על ברקוביץ'? בטח לא בניסיון. זה כוכב ישראלי וזה כוכב אוסטרי, זה לא אימן קבוצה וזה לא אימן קבוצה. אני לא בטוח שהרצוג יחזיר את העניין סביב הנבחרת".
ברקוביץ' אמר שהרצוג לא ראוי כי הוא היה אויב של נבחרת ישראל.
"אנשים מדברים שטויות לפעמים. אבל זה לא חשוב, תראה מה איל ואופירה עושים בתוכנית שלהם בכל שישי בערב. אם כולם מחכים לראות אותם, כנראה יש סיבה".
גם אתה צופה בהם בכל שבוע?
"לא בכל שבוע, אבל לפעמים אני רואה, וגם האנשים הקרובים אלי רואים, וכל מי שאני מכיר רואה".
מה חשבת על ההשתוללות של אופירה ברדיו על הבעלים של רעננה, אשר אלון, שהעז לתקוף את אלי טביב?
"אשר אלון בעלים של קבוצה וזכותו להגיד מה שהוא רוצה, כמו שאופירה אומרת מה שהיא רוצה. אנחנו במדינה שבה כל אחד אומר מה שהוא חושב".
ברקוביץ' היה נגד המינוי של ביברס נאתכו לקפטן הנבחרת. מבחינתו לא ראוי שלא יהודי, שלא שר את ההמנון, יהיה קפטן. מה אתה חושב?
"לי אין שום בעיה שנאתכו קפטן".
אתה הרי לא נגד מאמן זר. נילסן היה אליל שלך כשהיית העוזר שלו בנבחרת.
"את נילסן פספסנו בגדול. הוא היה אישיות ממדרגה ראשונה, מעבר למקצוענות שלו. הוא לימד אותי הרבה דברים, למרות שכבר היו לי מאמנים ענקיים גם לפני שפגשתי אותו. הוא היה חוויה, והטעות הגדולה שלנו היתה שהוא נשאר רק שנתיים ולא עשר שנים. באירופה הוא קיבל הערכה עצומה והביא את דנמרק לזכייה אדירה ביורו ב־1992. כמובן שאצלנו לא ידעו להעריך מה יש לנו בידיים".
מה למדת ממנו?
"היה לו קור רוח שלא היה ולא יהיה אף פעם למאמן ישראלי. הוא מעולם לא נבהל כשפיגרנו. הייתי מאיץ בו לעשות חילוף, והוא היה אומר לי, 'חכה, בוא נראה איך הדברים מתפתחים'. היה לו יחס מיוחד לשחקנים, שאין אצל מאמנים אחרים".
עד שהגיע משחק הידידות מול גרמניה בפברואר 2002, שבו חטפנו שביעייה. זה גמר לו את הקריירה.
"גרמניה התכוננה למונדיאל באותו קיץ, והיתה שם מלחמה גדולה בין השחקנים שלהם על מקום בקאדר. המשחק נגדנו היה מאוד חשוב להם.
"אמרתי לנילסן שלא כדאי לנו לפגוש אותם בשלב הזה של העונה. הוא אמר לי שאין לו בעיה לקבל תבוסה, אם נלמד מזה. זו היתה הטעות שלו. ה־7:1 פתח דיונים לגבי המשך העבודה שלו.
"יו"ר ההתאחדות, גברי לוי, היה בלחץ מהתקשורת אחרי המשחק. הוא רצה שנילסן ימשיך, אבל היה חייב להזמין אותו לשיחה. הכנתי את נילסן לשיחה, אמרתי לו, 'תן לגברי לדבר, אל תתווכח איתו'.
"סוף הסיפור שגברי דיבר, נילסן ענה מה שענה, והסיפור שלו בנבחרת נגמר. לימים גברי אמר לי שהיתה טעות לתת לו ללכת". בפברואר 2014 נפטר נילסן בדנמרק, בגיל 76.
• • •
בעוד שבועיים יהיה יצחק שום, או "שום יצחק", כפי שהוא קורא לעצמו, בן 70. "אבל אני לא הולך לציין את זה, גיל 70 הוא לא סיבה לחגיגה.
"אני ממשיך לעבוד ולרוץ כרגיל, אוי ואבוי לי אם אהיה כמו בני גילי, שיושבים בפרלמנטים האלה בבתי קפה ומקטרים על העולם. אני לא בנוי לזה. לכן אני מתחיל בשבוע הבא את העונה ה־54 שלי בכדורגל, בליגה הראשונה".
וזה נכון, כי בגיל 16 וחצי עלה שום בפעם הראשונה לשחק בקבוצת הבוגרים של הפועל כפר סבא, שבה, ורק בה, שיחק 25 שנה, מילדות ועד 35. אנחנו נפגשים באחד החדרים הגדולים במגרש בכפר סבא, מאחורינו ארון הגביעים, שיחסית לקוטנו של המועדון, עמוס פרסים.
כפר סבא של שום זכתה באליפות של 1982 ובשני גביעי מדינה, אחד ב־1975 (1:3 על בית"ר ירושלים, עם שער אחד של שום), וב־1980 (1:4 על רמת עמידר).
אבל את תהילתו כשחקן שאב שום מהיותו חלק מדור הזהב של נבחרת ישראל, שהגיע למונדיאל במקסיקו 1970.
"הצעתי לשליימה לקחת איתי את המועדון, אבל הוא סירב". שום כעוזרו של שרף בנבחרת // צילום: משה שי
הוא היה קפטן בנבחרת באמצע שנות ה־70, ולמרות אפרוריותו, נלחם על מעמדו ועל סרט הקפטן, שכמעט נלקח ממנו כשהמאמן דוד שוייצר ביקש להעביר אותו למוטל'ה שפיגלר, שחזר לנבחרת אחרי שנים של היעדרות.
שום אמר לשוייצר: "מוטל'ה אליל שלי, אבל הוא יהיה קפטן רק אם אני לא אשחק. כשעזבנו את רוסיה, לא ידעתי בכלל מי אני. לא ידעתי אפילו שאני יהודי. לא רציתי לעלות לארץ ישראל.
"אבא שלי איבד 11 אחים ואחיות בפולין. רצחו את כולם. שאלתי אותו אם יש בארץ ישראל כדורגל, והוא אמר לי: בטח. ואני אמרתי לו שיום אחד אהיה הקפטן של הנבחרת".
בין 1992 ל־2001 היה שום עוזר מאמן בנבחרת ישראל. תחילה של חברו ושותפו לעסקים דאז, שלמה שרף, ואחר כך של נילסן.
אבל רק בגיל 55, אחרי שאימן בהצלחה קבוצה קטנה כמו בית"ר תל אביב, קיבל מיעקב שחר את המפתחות לאימון מכבי חיפה.
הוא הצעיד את הקבוצה לשלב הבתים בצ'מפיונס ליג והשיג שם ניצחונות יוקרתיים, 0:3 על אולימפיאקוס היוונית בספטמבר 2002, וחודש אחר כך, 0:3 על מנצ'סטר יונייטד.
ההצלחה הזאת עוררה את היריבה האתונאית, פנאתינייקוס, לפנות אליו בשנת 2003, בתקווה לזכות בתואר ראשון ביוון אחרי בצורת של שבע שנים.
שום באמת הביא להם דאבל בעונת 2004-2003, הגדול בהישגיו. בתחילת העונה השנייה שלו בקבוצה פוטר, כיוון שלא הקשיב לבעלים של המועדון, שביקש ממנו לא להרכיב את אחד השחקנים. עוד נגיע לזה.
ההצלחה ביוון עוד איפשרה לו לקבל תפקידי אימון בבולגריה (ליטקס לובץ') וברוסיה (אלניה ולדיקווקז), אבל לא שרד הרבה, וחזר לישראל מסודר כלכלית ומשודרג במעמדו, מה שאיפשר לו לקבל את הפועל תל אביב.
בעונת 2008-2007 זכה עם בית"ר ירושלים, תחת הבעלים ארקדי גאידמק, באליפות ובגביע, אבל פוטר כעבור חודשים ספורים, אחרי שחטף חמישייה מוויסלה קרקוב במקודמות ליגת האלופות והעז להוציא רק תיקו אפס מול סכנין במחזור הראשון של הליגה.
שום, שכבר מגיל צעיר ידע לשלב את הקריירה שלו כשחקן וכמאמן עם ניהול עסקים - מעסקי רכב ועד ניהול מסעדות ובתי קפה באזור כפר סבא - כבר לא רץ בעשור האחרון אחרי כל הצעה. בתום אפיזודות קצרות בקפריסין ובבני יהודה הוא חזר להפועל כפר סבא שלו, הפעם כבעלים, לאחר שרכש אותה בקיץ שעבר מאיש העסקים סתיו שחם.
העונה האחרונה היתה רעה בשבילו מכל הבחינות - מקצועית, ובעיקר תדמיתית. הוא פיטר את מאמנו מסאי דגו כשהקבוצה היתה בפסגת הליגה הלאומית, במה שנראה כחיסול חשבונות על כך שדגו השאיר מחוץ להרכב את המגן הימני הצעיר טום שלח, שהוא במקרה גם נכדו של שום.
אחרי דגו פוטרו עוד שניים, ריימונדס ז'וטאוטאס וחיים שאבו, ושום הפך לבעלים ולמאמן, עד שמינה את ארז בנודיס, שניהל את משחקי ההישרדות מול עירוני טבריה מליגה א', שהתחרתה על מקום בלאומית. רק בנס שרדה כפר סבא בליגה הלאומית.
• • •
הוא נשוי לאריאלה ואבא לעדי (בת 46), עידן (בן 42) ושרון (בת 31). עדי, גרושתו של הכדורגלן אמיר שלח, מתגוררת עם בעלה בפאפוס, שם הוא מנהל בית מלון. עידן עובד עם אביו בקבוצה, ושרון ("היועצת מספר אחת שלי") היא שותפה בבית קפה. יש לו חמישה נכדים - טום (22), גיא (19), עלמה (12), בן (8) ומילה (4 וחצי). הנכדים, הוא אומר, מצליחים לרכך אותו.
איזה ציון אתה נותן לעצמך בתור סבא?
"ציון גבוה. אני תמיד אומר לילדים שלי שאני מאחל להם שיהיו סבים וסבות כמוני. כשצריך לצאת עם הנכדים, אני יוצא איתם. כשצריך לבלות, אני מבלה איתם. כשצריך לקנות להם דברים, אני קונה. מפנק את כולם".
מהדור של מקסיקו 70', דווקא הוא - שלא היה בשורת הכוכבים המהוללת שכללה את שפיגלר, גיורא שפיגל ושייע פייגנבוים - נשאר האחרון ששרד על הגלגל. בני דורו המאמנים, שאימנו בכל הקבוצות הגדולות, דרור קשטן, למשל, כבר מזמן בבית.
איך זה שמכל החברים שלך, דווקא אתה שרדת את הכדורגל הישראלי?
"ואני שואל אותך איך זה שהכדורגל הישראלי לא ניצל את כל האנשים האלו שהביאו הצלחה לכדורגל שלנו? מוטל'ה, גיורא, צביקה רוזן. התעלמו מהם לחלוטין הרבה שנים. כנראה הם פשוט היו חכמים מדי לכל האנשים שמנהלים אצלנו את הכדורגל. פחדו מהם".
חוץ ממך.
"חוץ ממני, שהייתי הרבה שנים עוזר מאמן בהתאחדות לכדורגל ומאמן הנבחרת האולימפית, ואלוהים נתן לי מתנה לעבוד בארבע מדינות. כל היתר נעלמו, וזאת הבעיה הכי גדולה.
"תסתכל בעצמך מי הם המאמנים היום, ומי היו המאמנים שלי, כשאני בעצמי הייתי כוכב. רק מלהזכיר את השמות אני מקבל צמרמורת. שוייצר, יצחק שניאור, נחום סטלמך, שלמה שרף, עמנואל שפר הגדול מכולם, יוסל'ה מרימוביץ' או יענקל'ה גרונדמן. אתה יודע איזה גדול היה יענקל'ה?
"היום כולם באו מכלום, חוץ מכמה שהיו שחקני כדורגל משמעותיים. ניר קלינגר הוא דמות, רוני לוי הוא דמות. הכל השתנה, כי רוב בעלי הקבוצות הם המנהלים המקצועיים.
"הנכדים מרככים אותי". עם אשתו אריאלה ונכדיהם
"זה קורה גם בחו"ל. קח, למשל, את מוריניו. כמה שהוא גדול, גם הוא מגיש רשימה של שחקנים שהוא רוצה, ומי שקובע מי יבוא זה לא הוא, אלא בעל הבית. שמעתי שהוא לא מרוצה ממה שהביאו לו".
אגב, הרצוג צריך להזמין חזרה את ערן זהבי לקראת המשחקים של הנבחרת בספטמבר?
"בישראל אין שחקנים כמו ערן זהבי. הוא צריך להתנצל בפני מי שצריך, ובעיקר בפני האוהדים, ולחזור".
תאפיין לי את המאמן הישראלי של היום.
"רוצה רק לשרוד. לא להפסיד ולקבל עוד קדנציה. לא לוקח סיכונים, מספיק לו שהקבוצה או הנבחרת תיראה לא רע.
"כשאימנתי בחיפה או בהפועל תל אביב, רציתי תמיד לנצח ואמרתי שאפשר לנצח כל קבוצה. אני אומר שאם לא ננסה, לא נדע.
"תסתכל על פרו, איראן או מרוקו במונדיאל האחרון. אף אחד לא שיחק בונקר. בנבחרת ישראל כל הזמן מדברים על איך לסגור את היריב. רק מסתיימת הגרלת הנבחרות, ומייד יוצאים בכותרת שאין לנו שום סיכוי.
"תמיד יש לי ויכוחים עם המאמנים שלי. אני אומר לארז בנודיס שיעז, שיחפש שחקנים עם יכולות אישיות. כי בסופו של דבר, היכולת האישית של שחקן חשובה יותר מהיכולת הקבוצתית.
"לי אי אפשר לספר סיפורים. היינו נבחרת חובבנית לעומת איטליה ושבדיה במונדיאל במקסיקו 1970, אבל אם הכדור פוגע לי טוב בראש בדקה ה־87 מול איטליה ולא משפשף אותו, אנחנו עולים לשלב הבא ואיטליה בחוץ.
"גם כשאימנתי את חיפה ושיחקנו נגד אולימפיאקוס, היוונים היו בטוחים שנבוא לעשות בונקר. יום לפני המשחק סגרתי את האימון לתקשורת, הודעתי לשחקנים שחצי שעה ראשונה אנחנו לוחצים אותם, ואם יהיה מזל, נבקיע ונפתח להם את ההגנה, כי הם יחפשו להשוות. וככה היה, וזה לא כי אני כזה חכם".
• • •
שום, אולי מפני שבא מכפר סבא הקטנה, ואולי כי תמיד פרנס את המשפחה, מצאת החמה עד צאת הנשמה, לא בחל בתפקידים, בקבוצות ובבעלי בית בעייתיים. בעניין הזה, חייבים להגיד, היה לו עור של פיל. הוא שרד טיפוסים כמו גאידמק, אלי טביב או ברק אברמוב, באפיזודה האחרונה בבני יהודה.
"גאידמק בכלל לא התערב לי באימונים. הוא היה מתקשר כל יומיים ב־8 בבוקר, והיינו מדברים. עניינו אותו יותר דברים מסביב, לאו דווקא מקצועיים. הוא רצה לדעת מה האווירה סביב הקבוצה. בפגישה הראשונה דיברנו אנגלית, אבל אחר כך עברנו לרוסית ונשבר הקרח. הוא איש גדול, נפלא בנתינה שלו".
באמת הרווחת טוב אצלו.
"ארקדי מינה את גיורא שפיגל למנהל הטכני, וגיורא הביא אותי. הייתי בדרך לחתום באודסה, וגיורא צלצל ואמר לי, 'תן לי ליהנות ממך שנה אחת'. אני זוכר את זה כמו היום. היה לי קשה לסרב לו. עבדנו יחד, ועם המנכ"ל אלי ארזי".
ארקדי פיטר אותך אחרי החמישייה שחטפתם מוויסלה קרקוב.
"עד עכשיו אני לא יודע מה קרה במשחק הזה. אני אפילו לא רוצה לחשוב מה היה שם, מכל הכיוונים. לא היינו צריכים לקבל חמישייה. הוא פיטר אותי, והחזיר אותי אחר כך. גם את ארקדי פספסנו פה".
דבר איתי על בית"ר של היום.
"לבית"ר יש אוהדים נפלאים, ואוהדים פחות נפלאים, וכשהם עומדים מולך, אתה במצב לא טוב".
אתה יכול להבין את הראש של אלי טביב?
"כן, אבל אני מתאר לעצמי שאם הוא היה מביא מאמן בכיר יותר לקבוצה, הוא היה פחות מתערב".
נו באמת. איזה מאמן בכיר היה מוכן לעבוד אצלו. אולי אתה.
"טביב הצליח בכל קבוצה. כל מי שהולך לעבוד אצלו, יודע את התנאים. או שכן או שלא. מאמן אצל טביב צריך להבין שטביב הוא המנהל המקצועי, ושהוא גם בעל הבית".
ותראה מה קורה בסוף עונה מוצלחת־כביכול של בית"ר. מה הוא בכלל עושה בכדורגל פה.
"טביב אוהב כדורגל, ויש לו חדוות חיים. הוא מחובר לאנשים".
מי החברים שלו?
"משה סיני חבר שלו, אבי כהן ז"ל היה חבר מאוד קרוב שלו. אוחנה".
ואתה?
"אני ידיד טוב שלו. אנחנו לא יוצאים ולא מבלים יחד, אבל כשנפגשים, מדברים הרבה על כדורגל.
"הוא איש עסקים מוצלח מאוד. אתה יודע איך זה. עד שבאתי להיות בעל הבית של כפר סבא, אימנתי בקבוצות אחרות ובזבזתי כסף של בעלי בית אחרים".
נראה לך סביר שטביב היה בעל בית של הפועל כפר סבא, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים?
"לא, אבל הוא איש ממולח. הוא ניצל את המצב שכל הקבוצות האלו היו בצרות".
למה הוא מייצר אנטגוניזם?
"בגלל ההצלחה שלו. אף אחד פה לא לוקח אחריות על כלום, וכל אחד יכול לכתוב ביקורת בעיתון ולקבוע איך בעל בית צריך להתנהג. אבל כל טעות עולה הון לבעל הבית".
• • •
עכשיו זה בעל הבית שמדבר מקולו. בניהול של הפועל כפר סבא שום הקיף את עצמו במקורביו. הבן עידן הוא המנהל המקצועי של מחלקת הנוער, וגם עוזרו האישי של אביו.
עוד הובאו שחקן העבר ונאמנו של שום, מוטי יברבוים, שמתייצב לכל משימה אף שהוא מתווך דירות מסודר; ענת מיודובניק, שאחראית לענייני הפרסום והשיווק; ומשה קצב, חבר של הבן עידן, שנמצא גם הוא בסביבה ונותן יד. תקציב הקבוצה עומד על 7.5 מיליון שקלים, ושום מעריך שהוא השני בגודלו בליגה הלאומית, אחרי הפועל רמת גן.
גם שלמה שרף היה חלק מהפועל כפר סבא בקיץ שעבר. "הצעתי לשליימה לקחת איתי את המועדון, אבל הוא סירב", אומר שום. "אחר כך בא אלי ואמר שיהיה מוכן לתמוך בי, בתנאי שאני קובע הכל, והוא עומד מאחוריי".
החברות ביניהם הולכת עשרות שנים אחורה וכוללת את הנשים, המשפחות והעסקים. תמיד ראו אותם ביחד, תמיד גיבו זה את זה. שרף הפתוח והתקשורתי היה במקרים רבים הלובי והפה של שום.
כשהתחיל הבלאגן עם דגו, ושום נראה גרוע מאוד בתקשורת, במיוחד כאחד שהקריב את מאמנו המצליח לטובת האינטרסים המשפחתיים שלו - שרף, שמבין קצת בתקשורת, הלך אחורה והתנתק משום, עד לרמה שהם לא מדברים. שום המחוספס לא מתרגש, ונותן גרסה מרוככת.
"שלמה היה חבר שלי ויישאר חבר שלי, גם אם אנחנו לא נפגשים עכשיו. מותר לו לחשוב אחרת ממני. אני מכיר אותו מ־1965. הילדים שלנו, שגדלו ביחד, כבר גדולים. הוא בעניינים שלו, ואני בעניינים שלי. השותפויות בינינו נגמרו, כל אחד הצליח בדרכו, וזכותו של שלמה לחשוב מה שהוא רוצה".
שום אומר שההתחלה שלו עם דגו לא היתה מוצלחת ביותר, אבל הוא נתן לזה הזדמנות. "פה דגו ישב", הוא מצביע על הכיסא שאני יושב עליו. לידו ישב שלמה שרף, ופה אני. את דגו קיבלתי בירושה, ואמרתי לו שאנשים בקבוצה אמרו עליו כל מיני דברים לא טובים, ובכל זאת אני נותן לו את ברכת הדרך להמשיך לאמן".
מה אנשים אמרו עליו?
"שני מאמנים שעבדו לפניו פוטרו, והוא היה עוזר של שניהם. בכל זאת נשאר אחריהם".
מה סגרתם ביניכם?
"הוא ידע את חלוקת התפקידים. אני הייתי המנהל המקצועי, בעל הבית. הלכתי לראות אותו במשחק אימון, וראיתי שאחרי שהבקענו שער, כל השחקנים רצו אליו. זה היה סימן טוב, אז החלטתי לתת לו צ'אנס".
במשחקים הראשונים נראיתם טוב מאוד.
"כשכולם דיברו על ההצלחה, אני ידעתי שכל נקודה שאנחנו לוקחים עכשיו, זה בשביל שלא נרד ליגה. ראיתי כבר בספטמבר שבתוך חודשיים־שלושה נגיע לבעיות שנוצרו.
"אין שחקן אחד שלא נפצע אצלי. גם במשחקים האחרונים, זה כבר היה במזל. בינואר הוצאתי חצי מיליון שקל כדי להביא שבעה שחקנים. מהמחזור העשירי לקחנו תשע נקודות ב־11 משחקים".
איפה דגו טעה?
"לדגו היו אימונים מצוינים, אבל הוא עשה אותם על שטחים קטנים, אף פעם לא על חצי מגרש או מגרש שלם. השחקנים כמעט לא התאמנו בריצה. ואז, כשהגיעו למשחק, זו היתה הפעם הראשונה שבה הם רצו מגרש שלם - ונפצעו.
"כשאימנתי בפנאתינייקוס שמתי לב שהשחקנים מתאמנים הרבה פחות טוב בבוקר מאשר אחרי הצהריים. אתה הרי לא ממש יכול להגיד להם מתי ללכת לישון בלילה, ואז הם מגיעים רדומים לאימון בבוקר.
"דגו העדיף אימונים מוקדם בבוקר, למאמנים צעירים נוח לעשות אימון אחרי שהם שמים את הילד בגן. הבעיה היא שהשחקנים מגיעים בלי ארוחת בוקר בזמן, וזה לא נראה טוב".
בסוף פיטרת את דגו כי כעסת שהשאיר את הנכד שלך בחוץ.
"כשעמנואל שפר לקח אותי לנבחרת ישראל, אמרו שזה כי שנינו באנו מכפר סבא.
"מי שהמליץ לשפר לקחת אותי לנבחרת היה דטמאר קרמר, מאמן נבחרת גרמניה, שראה אותי באליפות אסיה בקוריאה ב־1968. הייתי אז רק בן 19, ושפר לא רצה לקחת אותי לנבחרת, דווקא בגלל שבאתי מכפר סבא.
"כשהייתי עוזר של שלמה בנבחרת, שיחק אצלנו אמיר שלח, ואמרו שהוא משחק שם רק כי הוא החתן שלי. לא משנה שהוא היה קפטן ושיחק אצל כל המאמנים. אותו הדבר כשלקחתי את הבן שלי עידן לנבחרת האולימפית.
"כל החיים יבואו בטענות. הנכד שלי לא בא מכדוריד או מכדורעף. הוא משחק כי הוא שחקן טוב. גם הבן של זינדין זידאן שיחק אצלו בריאל מדריד. למה מותר להיות בן של עורך דין ובן של רופא, ואסור להיות בן של שחקן או של בעל בית של קבוצה?"
כמה זה פגע בו, כל מה שקרה סביבו?
"פגע מאוד. הוא בא כבוי לאימונים. 16 משחקים הוא לא פתח בהרכב. בפעמיים שפתח, במחזורים 17 ו־18, הוא היה מספר אחת במגרש".
ואם ארז בנודיס ישאיר את טום מחוץ להרכב, תפטר אותו?
"בנודיס יעשה מה שהוא חושב שטוב להפועל כפר סבא".
בקיצור, אתה אף פעם לא טועה.
"אנחנו לומדים, לומדים, לומדים, ובסוף מתים טיפשים. אני הפסדתי בפנאתינייקוס 5 מיליון יורו וחוזה לשלוש עונות, כי לא הקשבתי לבעל הבית שלי וחשבתי שאני יכול לעשות הכל. ההנהלה ביקשה שאחד השחקנים, ספאניש, לא ישחק נגד איינדהובן. שיתפתי אותו עשר דקות, ובמשחק ליגה במחזור הרביעי הכנסתי אותו בדקה ה־80. אחרי שתי דקות הוא הבקיע שער ניצחון.
"למחרת קראו לי למשרדים של ההנהלה. אמרתי לבוס, ורדויאניס, שעוד לא פיטרו מאמן עם 12 נקודות מ־12 אפשריות, אבל זה בכלל לא עניין אותו. הייתי כבר מפוטר. עשיתי טעות טיפשית מאוד".
"המאמן הישראלי של היום רוצה לא להפסיד ולקבל עוד קדנציה". שום // צילום: אפרת אשל
תכף מתחילה פה ליגת העל, ואני שואל אותו איך זה ייגמר הפעם.
"אני יכול רק להוריד את הכובע בפני אלונה ברקת", עונה שום, "לקחת אליפות זה קשה, ולקחת שלוש אליפויות ברצף זה כמעט בלתי אפשרי. אם הם יתרעננו וימצאו מחליף לוואקמה, הם ימשיכו להיות פייבוריטים".
מכבי תל אביב?
"הם עשו שינוי חיובי עם מחשבה חדשה. עם כל הכבוד לג'ורדי קרויף, הם היו זקוקים לשינוי. ירוצו חזק למעלה".
והאחרות?
"הפועל תל אביב תשרוד בליגת העל, יש לה סיכוי לא רע להיות גם בפלייאוף העליון. מכבי נתניה בלי ערן לוי תיחלש.
"אבל הסיפור הגדול זה מכבי חיפה. חיפה היא המועדון הישראלי הכי קרוב לאירופה מבחינת העוצמה, הניהול והמתקנים.
"חיפה ידועה באירופה יותר מאשר באר שבע או מכבי תל אביב. יש להם הכל, הם אפילו מזכירים לי את פנאתינייקוס.
"ממני יענקל'ה שחר דרש לרוץ לאליפות, והיום חיפה נותנת לאחרות לקחת אליפות. היא לא במשחק. בינתיים אני לא מזהה שינוי לעומת השנים האחרונות. אני חושב על מה שעובר עליהם כל השנים האלו. תאמין לי, תעלומה".
Aviadp65@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו