"שחור על לבן", ארה"ב 2018
הצהרה זועמת, סאטירה אבסורדית, שיעור היסטוריה, שעון מעורר, סרט תעמולה מחשמל - "שחור על לבן", סרטו החדש של הבמאי האפרו־אמריקני ספייק לי, הוא כל הדברים האלה.
בנוסף, מדובר גם בסרטו הרלוונטי ביותר (והכועס ביותר) של לי מאז "השעה ה־25", ובסרט הראשון בקריירה שלו שבו הוא פונה ליהודים (!) ומזמין אותם להצטרף לשחורים במאבקם נגד הגזענות (שמרימה את ראשה בארה"ב מאז היבחרו של דונלד טראמפ לנשיאות).
התוצאה אולי לא מתקרבת ליצירת המופת הגדולה של לי, "עשה את הדבר הנכון", אבל איך שלא תסתכלו עליו, זהו ככל הנראה אחד הסרטים המבולגנים ביותר והמרתקים ביותר שיצאו משעריה של הוליווד בשנים האחרונות.
בהתבסס על סיפור אמיתי, "שחור על לבן" מתרחש בשנות ה־70 ומביא את סיפורו של שוטר שחור בשם רון סטלוורת' (ג'ון דיוויד וושינגטון, הבן של דנזל), שחובר לשוטר יהודי בשם פליפ צימרמן (אדם דרייבר) כדי לחדור לשורות הקו קלאקס קלאן.
עם זאת, מוטב שלא תצפו למותחן משטרתי. שכן בניגוד לעבודתו ב"האיש שבפנים" (שהיה סרט פשע סבנטיזי לכל דבר), הפעם לי ממש אינו מעוניין לדבוק בחוקים ובקונבנציות שהז'אנר המשטרתי דורש. רוצה לומר, אין כאן בנייה של מתח או חתירה לקראת סצינות אקשן, וגם האמינות הכללית של הסיטואציה - שבמסגרתה רון הוא זה שמדבר עם חברי הכת הגזענית בטלפון, בעוד שפליפ הוא זה שפוגש אותם פיזית - רק הולכת ומתרופפת ככל שהסרט מתקדם, עד שהיא הופכת לבדיחה של ממש.
ספייק לי // צילום: אי.אף.פי
במקום זאת, "שחור על לבן" מתנהל על־פי חוקים וקצב משלו, עם עצירות, סטיות והערות ממוסגרות שמתעלמות מהזרימה הנרטיבית, ושמתאימות את עצמן לאג'נדה של לי. בין השאר תמצאו כאן הקדמה מצמררת בכיכובו של אלק בולדווין, התייחסויות ל"חלף עם הרוח" ולסרטי Blaxploitation (כמו "Super Fly", "שאפט" ו"קופי"), התעכבות ממושכת על משנתו של פנתר שחור לשעבר (שדבריו נשמעים, במקרה או שלא, כמו פרפראזה על שאלותיו של הלל הזקן), וסיקוונס מניפולטיבי ועוצמתי שמציב הקרנה של "לידתה של אומה" (הסרט מ־1915 שהביא לתחייה מחודשת של הקו קלאקס קלאן וש"כתב את ההיסטוריה באמצעות ברק", כפי שתיאר זאת נשיא ארה"ב דאז, וודרו ווילסון) לצד תיאור של מקרה לינץ' בנער שחור שאירע בהשראתו.
בנוסף, כאילו שהקשר בין שנות ה־70 לבין ימינו אנו לא היה ברור מספיק, לי (שאף פעם לא ממש האמין בכוחו של האנדרסטייטמנט) גם בוחר לסיים את הסרט עם קטע שמוקדש להפגנת הימין הקיצוני בשרלוטסוויל, צפון קרולינה, לפני שנה בדיוק. טקטיקה זולה, אין ספק. אך גם כזו שלא תתקשה להותיר אתכם עם עיניים לחות וגוש בגרון.
"שחור על לבן" אינו סרט מושלם. רשימת תלונות חלקית: הוא דידקטי מדי, גזעני הקו קלאקס קלאן שמשתתפים בו מוצגים כקריקטורות נלעגות, וכמו כל הסרטים של לי כמעט, הוא ארוך מדי. אבל ברגעיו הטובים, הוא מדגים עד כמה עצום כוחו של הקולנוע יכול להיות. וברגעיו הפחות טובים, הוא עדיין מעניין בהרבה מרוב הסרטים האחרים שראיתי בחודשים האחרונים. ברוך שובך, ספייק.
ציון: 7