למרות ההסלמה החריפה בלחימה ברצועה, נשמרו גם אתמול ישראל וחמאס שלא לשבור את הכלים ולהותיר פתח להפסקת אש. היקף הפעולות של שני הצדדים מלמד, לכאורה, אחרת - מאות רקטות שנורו מעזה ומספר רב של תקיפות של צה"ל. אבל בחינת המטרות מלמדת ששני הצדדים הקפידו לשמור על גבולות גזרה ברורים: חמאס בשיגור הרקטות לעוטף ולשדרות ולנתיבות (הירי לבאר שבע בוצע בידי ארגון אחר, ככל הנראה ללא היתר), וצה"ל בניסיון להימנע ככל האפשר מהרוגים פלשתינים בתקיפות.
אלא שלשני הצדדים ברור שמדובר במשחק באש. לכל תקיפה או רקטה יש פוטנציאל קטלני, שעלול להוביל לסחרור לא מתוכנן. בשלב מסוים גם המסה תדבר; עוד לילה־שניים ללא שינה, וזעקת תושבי העוטף תישמע ולצידה הדרישה הנחרצת לפעול. גם בעזה לתושבים כבר אין מה להפסיד, ובניגוד לתקווה הישראלית שהם יפעילו לחץ על חמאס - דחיקתם לפינה עשויה דווקא לגרום גם להם לצדד במלחמה.
בינתיים, נכון לאמש, לא התנהלו מגעים רציניים להרגעה. המצרים יושבים על הגדר, אולי כי נמאס להם ואולי כי גם הם רוצים ללמד את חמאס לקח. רק השבוע הם אפשרו למשלחת של הארגון להיכנס לרצועה לטובת שיחות הרגיעה, ורגע אחרי שהמשלחת יצאה - האש נפתחה. בישראל מקווים שמצרים תבין שחמאס כפוי טובה ותקשה עליו בהכנסת דלק וסחורות לרצועה, אבל ספק אם זה באמת האינטרס הישראלי, או שעדיף שמצרים תישאר בתפקיד מתווך פוטנציאלי להמשך.
יש להבהיר לחמאס את מחיר ההפסד, יירוט של כיפת ברזל אתמול // צילום: Reuters
ישראל צריכה להיות מוטרדת הרבה יותר מכך ששגתה, שוב, בקריאת הכוונות של חמאס. ההערכה הקבועה בשבועות האחרונים היתה שהארגון לא רוצה מלחמה ויעשה הכל להימנע ממנה. מי שתמכו בדעה הזאת הביאו כהוכחה את ריצתו המבוהלת של חמאס לבקש הפסקת אש בסבבי הלחימה הקודמים בשבועות האחרונים.
היממות האחרונות מלמדות שכוונות הארגון אחרות. חיסול הצלפים שלו נתן לו עילה למלחמה, אבל אל לה לישראל לייסר את עצמה; חמאס יודע להעביר מסרים לישראל ויכול היה לדווח על התרגיל שעשה, שבמסגרתו "ירו" הצלפים לעבר עמדה של צה"ל, מה שהוביל לתגובה שהציתה את האש. ממילא נדמה שזה היה רק תירוץ, וחמאס - אחרי שלא הצליח להביא מזור לרצועה בדרכים דיפלומטיות - בחר שוב בדרך הצבאית, כפי שניסה לעשות במבצע צוק איתן.
לכל תקיפה פוטנציאל קטלני, הפצצת בניין בעזה אתמול // צילום: AP
בישראל הבהירו לחמאס שהדרך הזאת לא תצליח, ושמעבר למה שהובטח לו שיקבל כחלק מהפסקת האש - פתיחת מעבר כרם שלום ומרחבי הדיג ותוספת של שעתיים באספקת החשמל לרצועה - הוא לא יקבל כלום. כל דבר שהוא רוצה בנוסף (נמל, שדה תעופה והכנסת סחורות נוספות ממצרים וישראל) דורש הסדרה רחבה, שתכלול גם הפסקת התעצמות ופתרון של סוגיית גופות חללי צה"ל והאזרחים שמוחזקים ברצועה.
כרגע נראה שחמאס מאמין שהמשך שיגור הרקטות ישבור את ישראל. צה"ל, מצידו, ממשיך לתקוף כדי לשכנע את חמאס לחדול. היממה הנוכחית היא קריטית, ואם הלחימה בה תימשך סביר שישראל תעלה משמעותית את היקף ואת רף התקיפות שלה - מה שיוביל בהכרח להסלמה. כרגע הצדדים עדיין לא שם, אבל המרחק קצר, והמעבר למלחמה רחבה עשוי להיות מהיר מאוד.
"מאות רקטות שנורו מעזה ומספר רב של תקיפות של צה"ל", רקטה שפגעה בשדרות // צילום: יהודה פרץ
זה מחייב את צה"ל לחיזוק משמעותי של ההגנה, משום שבשלב מסוים עשוי חמאס לנסות להפתיע, בעיקר באמצעות מנהרה - כדי להרוג ובעיקר לחטוף חיילים ואזרחים, כפי שעשה ב־2014. תגבור כוחות כבר נעשה, אם כי כרגע עדיין לא מדובר על פינוי של תושבים בעוטף (אף שרבים התפנו מיוזמתם).
בצד ההתקפי יידרש צה"ל למצוא פתרונות יצירתיים לכך שהתפתחות העניינים שללה ממנו מהלך פתיחה משמעותי, משום שכל הנהגת חמאס ירדה למחתרת, והמפקדות והמוצבים פונו. לפגיעה בתשתיות של הארגון יש ערך, אבל ספק אם היא יעילה כמו הפלת רבי קומות, למשל.
לכן, ייתכן שדווקא אם היא רוצה לסיים את המערכה מהר, צריכה ישראל לנהל אותה בעצימות גבוהה בהרבה מכפי שעשתה עד כה, כדי להבהיר לחמאס את מחיר ההפסד.
עדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
