חמאס מפרש את האיפוק של ישראל כחולשה

בשבועות האחרונים מגלה ישראל איפוק מרבי נוכח ירי הטילים הבלתי פוסק מהרצועה לשטחה. באיפוק זה יש כדי להעיד על ביטחון עצמי ועל עוצמה, כמו גם על יכולת מנהיגות ועל שיקול דעת שמגלות ההנהגה הצבאית וההנהגה המדינית בישראל.

איפוק שכזה מעניק לישראל יתרונות רבים, שכן יש בו כדי למנוע הידרדרות והסלמה שאינן משרתות איש, כמו גם לאפשר הישגים מדיניים וביטחוניים בלתי מבוטלים.

אבל לעיתים איפוק שכזה מוביל לתוצאות ההפוכות, למשל ערב מלחמת ששת הימים, עת האיפוק שגילתה אז הממשלה בישראל רק עודד את הצד השני להסלים את צעדיו ובכך לגרור את האזור למלחמה.

נראה שבחמאס יש מי שמפרש את האיפוק שהפגינה ישראל ברצועה בשבועות האחרונים כהפגנת חולשה וחשש מפני הסלמה. אמנם לחמאס אין כל אינטרס בסבב עימות מחודש, אבל הוא יוצא מנקודת הנחה שישראל חוששת אף יותר ממנו מסבב שכזה. אין ספק שבחמאס מטים אוזן למומחים ולפרשנים בישראל, המזהירים כי לישראל אין כל אלטרנטיבה לשלטון חמאס וכי עליה להימנע מלנסות ולמוטט אותו ולכבוש את הרצועה. מכאן הקלות הבלתי נסבלת שבה לוחצים בעזה על ההדק.

וכך משדרים אנשיו של חמאס נכונות להגיע להסדרה עם ישראל, שתבטיח את המשך השקט היחסי לאורך הגבול עם רצועת עזה. אבל בה בעת הם מניחים בטעות כי לרשותם מרחב תמרון המאפשר להם להוסיף וללכת על סיפה של התהום, להוסיף ולירות מטחי טילים לעבר ישראל ובכך לשפר את עמדות המיקוח שלהם, להעצים את תדמיתם כמי שכופים על ישראל את תנאיהם ולבסוף - וחשוב מכל - לקבע כללי משחק חדשים, דומים לאלו הקיימים בלבנון, שישללו למעשה את חופש הפעולה שיש לישראל למול רצועת עזה.

ישראל וחמאס מצויים כפסע מפני הידרדרות אל הבלתי ידוע, ובעצם אל הידוע והמוכר - סבב אלימות שיביא חורבן והרס על הרצועה ויותיר, בסופו של דבר, את הפלשתינים תושבי עזה ואת הנהגת חמאס באותו מקום שבו הם מצויים כיום, וכנראה במקום גרוע ממנו.

בכל יום שעובר נחצים קווים אדומים חדשים, למשל הירי אתמול של חמאס לעבר באר שבע. עדיין אפשר לעצור את ההידרדרות הזו, אבל נוכח הלך הרוח שבו נתונים אנשי חמאס - כל ניסיון להרגיע את הרוחות ולהביא את סבב האלימות הנוכחי לסיומו יהיה קשה מתמיד.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!