שבת, שעת צהריים. מאות קונים ומטיילים גודשים את החנויות בדלית אל־כרמל ובעספיא, שני הכפרים הדרוזיים ברכס הכרמל שאוחדו בעבר לעיר אחת - "עיר הכרמל" - אולם המהלך לא צלח והרשות המאוחדת התפרקה. "העדה הדרוזית אינה מקשה אחת", מסביר לי וופא, תושב עספיא ובעל גלריה במרכז הכפר, "ולהשתייכות המשפחתית או החמולתית השפעה רבה".
צילום: משה בן שמחון
ואכן, על רקע עצרת המחאה אמש של הדרוזים נגד חוק הלאום, אפשר לשמוע בעדה גם קולות אחרים. וופא הוא אחד מהם. "אני תומך בחוק הלאום ומבין שהוא אינו מכוון לפגוע בעדה הדרוזית ובטח שלא במיעוטים אחרים", הוא ממשיך, "אבל מה לעשות, הצעירים שלנו כבר לא שומעים בקול המבוגרים. הם קוראים מה שכתוב ברשתות החברתיות, ומבינים שחוק הלאום מתייג אותנו, הדרוזים, כאזרחים סוג ב'. דווקא חוק הלאום נועד להגן על מעמד המיעוטים בישראל, שכן אם מדינת ישראל תהפוך למדינת כל אזרחיה, המיעוטים יהיו הראשונים לשלם את המחיר. מספיק לראות מה קורה לדרוזים בסוריה, בלבנון ובמדינות אחרות כדי להבין מהו מעמדם של מיעוטים במדינות המתיימרות להיות שוויוניות".
לפי וופא, "יש מי שדואג להתסיס את האווירה ולהמריד את הצעירים נגד המדינה. בסוף, מי שישלם את המחיר יהיו הדרוזים. אני בטוח ב ־100% שיימצא פתרון למחלוקת הזו בחוק הלאום, אבל את המחיר אנחנו הדרוזים נשלם".
"יש בינינו ברית דמים"
במרכז דלית אל־כרמל ממתינים כ־20 אוטובוסים להסיע את המפגינים להפגנה הגדולה בכיכר רבין. אחד הפעילים, שמסרב להזדהות בשמו המלא, עובר בין האוטובוסים ומוודא שאין עליהם שלטים בעלי אופי פוליטי. "אנחנו לא נגד המדינה ולא נגד סמליה", הוא מבהיר, ומראה לי שלצד כל דגל של העדה הדרוזית מתנופף בגאון גם דגל ישראל,"ביום שישי היו כאן כמה פעילי שמאל קיצוני, שחילקו לצעירים דגלונים של הרשות הפלשתינית. הדגלונים האלו הלכו לפח, ודרשנו מהפעילים שיעזבו את המקום. עם כל הכבוד לארגוני השמאל והארגונים הפרו־פלשתיניים, המחאה שלנו אינה אנטי־ציונית או נגד המדינה".
גם בכפרים הדרוזים האחרים בצפון הדעה הרווחת היתה כי קולות המחאה של בני העדה הוכוונו למחוזות שמעוררים אי נחת גם בקרב אלו התומכים בחוק. "לא מקובל עלי שיטיחו בפני אבי דיכטר יוזם החוק שהוא נאצי", אומר ראש המועצה המקומית בדלית אל־כרמל רפיק חלבי, עיתונאי לשעבר וממובילי המחאה נגד החוק.
שוק בדלית אל־כרמל. "הצעירים נסחפים" // צילום: הרצי שפירא
"אתם בתקשורת מסיתים ומחרחרים מלחמות", מוסיף וואהיל, קצין דרוזי במילואים, "לרבים מבני העדה כלל לא אכפת מחוק הלאום, אבל יש מי שדאג לדחוף את הצעירים למחות. מי שעומד מאחורי זה הם לא גורמים בעדה הדרוזית, אלא פעילי שמאל קיצוני. בשום מקום בחוק לא כתוב שאין לעדה הדרוזית זכויות אזרחיות. מעולם לא דרשנו זכויות לאומיות, ואין לנו שום בעיה עם מדינת ישראל כמדינת העם היהודי - ההפך הוא הנכון. העדה הדרוזית קשרה את גורלה בברית דמים עם מדינת ישראל היהודית. מאז הקמת מדינת ישראל העדה הדרוזית משגשגת לעומת הדרוזים במדינות השכנות, שנרדפים".
חוששים מאפקט בומרנג
אט־אט מתמלאים עשרות האוטובוסים שיוצאים יחדיו בשיירה מהכפרים הדרוזיים בגליל העליון, ועוברים בכפרים בגליל המערבי וברכס הכרמל. "יהיו עשרות אלפים בכיכר, אבל התקווה שלנו היא שהמחאה הזו לא תחזור אלינו כבומרנג", נאנח וופא, "למרבה הצער, גם מי שאינו מזדהה עם המחאה נאלץ להסכים איתה, כי זה הטרנד היום אצל הצעירים בעדה. נכון שהם לא מקשיבים למבוגרים, וזה בסדר שתהיה להם דעה משלהם. הם צריכים לזכור שאנחנו, בתור עדה קטנה וייחודית, קיבלנו ונקבל את ההגנה של מדינת ישראל.
"אני חושש שהציבור היהודי יחשוב שאנחנו מתנגדים למדינה, וחשוב לי ולרבים כמוני להבהיר: אנחנו לא פלשתינים ולא פלשתינים שמתגוררים בישראל. אנחנו דרוזים ציונים, שאוהבים את המדינה ומזדהים עם ערכיה וסמליה. 99 אחוזים מהדרוזים שרים את התקווה. נמשיך להילחם למען המדינה, שב־70 שנותיה מעניקה למיעוטים את כל הזכויות האזרחיות".
וופא, ואחרים המחזיקים בדעות דומות לשלו, "מקווים שאלו שמעודדים את הצעירים ולכנות את ישראל 'מדינת אפרטהייד' ואת רה"מ וחברי הכנסת 'נאצים', לא יגרמו לקרע בלתי ניתן לאיחוי עם האוכלוסייה היהודית בישראל. הצעירים שלנו צריכים להבין שביום שהם יפסיקו לשרת את האינטרסים של אלו המעודדים אותם למחות נגד המדינה, הם יתאיידו וייעלמו. ואז מה יהיה? הקרן החדשה תדאג להם? דיסקין והחברים שלו ידאגו להם? איפה הם היו עד היום?"
