ארגונים דתיים פתחו במלחמה נגד נציגי המועצות הדתיות שלא נבחרו בהליך דמוקרטי, אלא על ידי מינוי פוליטי של השר לשירותי דת. בעתירה שהוגשה בסוף השבוע שעבר לבית המשפט העליון טוענים אנשי "עיתים" ו-"נאמני תורה ועבודה" כי מדובר בפגיעה הולכת ומתמשכת בעקרון הייצוג של הציבור במוקדי קבלת החלטות בענייני דת. לשם תיקון הבעיה, הם דורשים לשלול את השתתפותם של הנציגים הללו מהליך הבחירות למועצת הרבנות הראשית בספטמבר האחרון.
כל חמש שנים נבחרים עשרה חברים חדשים במועצת הרבנות הראשית – הגוף הרשמי של הרבנות שקובעת את מדיניותה. מחצית מחברי הוועדה הם אשכנזים ומחציתם ספרדים, והם מתווספים לשבעה רבנים נוספים שממונים מתוקף תפקידם. לפי חוק הרבנות הראשית, את חברים אלו בוחרים אסיפה של 150 נציגים – 80 רבנים ו-70 שהינם נציגי ציבור.
18 מתוך נציגי הציבור הם ראשי המועצות הדתיות, אולם מסיבות פוליטיות ב-57 אחוזים מהמועצות הדתיות מונו הרכבים שמינה השר לשירותי דת וביתר המועצות ממונים חברי הרכבה שנבחר באופן שייצג את הציבור המקומי. כתוצאה מכך, עשרה מתוך אותם נציגי ציבור לכאורה באספה הבוחרת אינם בפועל נציגי ציבור אלא מינויים פוליטיים.
העתירה, אשר הוגשה על ידי עו"ד שירה לב ציון ועו"ד אלעד קפלן מארגון 'עתים', יחד עם תנועת 'נאמני תורה ועבודה', מבקשת למנוע מצב שבו ממונים של השר לשירותי דת יבחרו את חברי מועצת הרבנות הראשית במקום נציגים של הציבור המקומי, ובכך להגדיל את הייצוג של הציבור באסיפה הבוחרת את הגוף שמתווה את מדיניות הרבנות הראשית לישראל.
"במציאות הקיימת מזה שנים רבות וארוכות, מרבית ראשי המועצות הדתיות בישראל הינם למעשה מינויים פוליטיים של השר לשירותי דת – בהליך המצוין בחוק כמיועד לתקופה זמנית בלבד עד שייבחרו חברי הרכב מועצה דתית במנגנון המפורט בחוק, באופן שייצג את אופי האוכלוסייה היהודית המקומית אשר אותה משרתת המועצה", הסביר עו"ד קפלן. "אולם למרבה הצער 'אין יותר קבוע מזמני', ובמרבית המועצות הדתיות לא מתקיימים כלל הליכי בחירה באופן קבוע. בבירת ישראל, לדוגמא, במקום הרכב חברים נבחר, עומדת בראש המועצה הדתית ועדה ממונה בת שלושה אנשים כבר למעלה מ-20 שנה".
בעתירה נטען, בין היתר, כי למעשה, מועצות שבראשן עומדים ממונים פועלות בלי פיקוח הדדי שוטף של חברי מועצה על ניהול התקציבים וההחלטות, וללא מעקב אחר טיב הפעולות של הממונים. שיטת הממונים פוגעת בפיקוח על מתן שירותי הדת במועצות הדתיות, שכן בשונה ממשרד הפנים, אשר הינו רגולטור נפרד מהרשויות המקומיות, המשרד לשירותי דת הופך להיות הן הרגולטור והן המפעיל של המועצות הדתיות. במציאות זו, נטען בעתירה, לא ניתן לכנות את הממונים "נבחרי ציבור".
אבסורד // צילום: דודי ועקנין
"במצב של היום, שבו 80% מהציבור הביע אי אמון בממסד הדתי, המחשבה להוסיף עוד כוח למינויים פוליטיים שאינם נציגי ציבור היא אבסורד ואסור שתתממש", אמר הרב שאול פרבר, יו"ר ארגון 'עיתים'. במקום לפעול להגברת עקרון הייצוג בממסד הדתי, הנתק בין הרבנות לבין הציבור הולך וגדל. כל מי שהזהות היהודית הישראלית חשובה לו צריך לזעוק כנגד, ולהיאבק יחד איתנו בכדי להביא לשירותי דת אשר מייצגים את כלל הציבור היהודי, וניתנים מתוך גישה מקרבת ומכילה, שפונה לכלל גווני האוכלוסייה".
תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה, הבהיר כי "המועצות הדתיות הן הגוף היחיד במדינה שלא כפוף לפיקוח הציבור באמצעות הכנסת או הרשות המקומית. נציגי הציבור המעטים שמנסים לפקח על הנעשה כלל לא מתמנים ברוב הרשויות ובמקומם ממונים נציגים מטעם, שלעתים לא מתגוררים בעיר בה נמצאת המועצה הדתית שבשליטתם.חייבים לשים סוף לחוסר הייצוג הבוטה של הציבור בגוף הבוחר את מועצת הרבנות הראשית ולוודא שלפחות בגוף הנוכחי מתמנים נציגי ציבור אמיתיים ולא ממונים מטעם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו