מאז אמצע העשור הקודם מתאר לנו מספר לא מבוטל של אנשי רוח, אנשי אקדמיה, וגם מספר פוליטיקאים ליברליים במיוחד, על שקיעתו של "צבא העם", על כך שהנוער מצביע ברגליים, ולא במובן החיובי של המילה. על צבא מילואים "שוקע", שאחוז גדול מן הציבור חומק מלהיות שותף לו. בשנים האחרונות גם מספרים לנו על "הדתה", ועל משבר על רקע שירות הנשים. מלחמת תרבות שלמה, כך הם מתארים לנו, מתחוללת בצבא. והם גם מספרים לנו שדרוש "צבא אחר לישראל".
הבעיה עם כל אותם שרלטנים שהם אף פעם, אבל אף פעם לא נותנים לנתונים ולעובדות לבלבל אותם. בסימפוזיון בו השתתפתי לפני מספר שנים הציג פרופסור מלומד כי הדתיים השתלטו על צה"ל. הקהל שהיה מסביב, שרובו השתייך לצד פוליטי מסוים הנהן בדאגה. כשהגענו לשלב השאלות, פניתי לפרופסור, מתוקף היותי משוחרר טרי שמכיר היטב את המתרחש בשטח, ושאלתי "האם אדוני מתבסס על נתוני אמת, או שמא על הבלחות תקשורתיות אקראיות של בעלי עניין?" חוץ מצקצוקי חוסר נחת בקהל לא קיבלתי תשובה. בטח לא משהו מדעי.
רבותיי, אל נא תיפלו בידי שרלטנים שמביאים לעולם תאוריות פסאודו-מדעיות המשרתות אג'נדה פוליטית מסוימת. אתמול התקיים יום הגיוס לחיל-השריון. לפני שנתיים ביכו את החיל המפואר. טענו שזמנו עבר, שאף אחד לא רוצה להיות חלק מחיל שחור. בשנה שעברה סיפרו לנו על משבר מוטיבציה בגיוס ללחימה. הגיוס האחרון, בהמשך לארבע הגיוסים האחרונים, מצביע באופן חד וברור- לא משבר ולא נעליים. הנוער התייצב בהמוניו, ומילא את השורות. אפילו יותר מזה.
הנוער מתייצב. חיל השריון // צילום: דובר צה"ל
בסקר אותו אני מוביל בארבע השנים האחרונות ברשתות החברתיות אני מוצא באופן עקבי שמירב בני הנוער רוצים בשירות החובה, וכופרים במונח צבא מקצועי. שאותו נוער רואה בשירות נדבך ביטחוני, אך לא פחות מכך גם נדבך חברתי. שאותו הנוער (כן, זה שמספרים לנו שאינו חפץ להילחם) ער לסיכונים הביטחוניים, ומבין שמוטלת עליו אחריות. שהגיעה עת המשמרת שלו. זה הנוער שהתייצב בהמוניו אמש לשורות חיל-השריון, החיל המוביל והמכריע ביבשה.
זאת ועוד, מספרים לנו שבני המעמד הגבוה, ובייחוד מהמוצא האשכנזי, נמנעים מגיוס ליחידות קרביות. וגם כאן, אותם טוענים לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. ממבט מהיר על מי שנכנס אתמול בשערי הבקו"ם (בסיס הקליטה והמיון), ובייחוד ההורים שליוו, אפשר להבין שהשרלטנים שוב מבלבלים את כולנו. לא מיני ולא מקצתי – גם בני המעמד הגבוה מתייצבים, ובמספרים מרשימים. נקווה שדובר צה"ל יספר לנו יום אחד על הדבר הזה.
אז מניין באה הרוח הרעה הזו של אותם שרלטנים תחת מטריה אקדמית, זו שמראה לנו תמונה כל כך לא מפרגנת? התשובה פשוטה – הנוער שלנו הוא נוער שצריך לדעת לדבר איתו - בערכים, להסתכל לו בעיניים ולהסביר לו מה עומד על הפרק. להבהיר לו מה קורה באמת בצה"ל, ומה הוא עומד לחוות. ויותר מכל זה, ליצור אצלו את תחושת הנחיצות.
הבקו"ם (ארכיון). גם בני המעמד הגבוה מתייצבים // צילום: גדעון מרקוביץ'
בשנים האחרונות המאמץ הזה התעצם. החיבור שבין מערכת הביטחון ובין מערכת החינוך עושה את שלו. לא מדובר כאן באינדוקטרינציה מיליטנטית, אלא בהנגשה נבונה של המידע לתלמידים: על תהליך הגיוס, על אופי השירות, על החלופות, על היתרונות, על החסרונות, על הקשיים ועל ההצלחות. וזה עושה את שלו.
ההתייצבות הזו של הנוער היא חיונית, לא רק שהיא מזינה את "צבא העם", לא רק שהיא מובילה לחברה מעורבת יותר ומחוברת יותר, היא גם מעבירה מסר למתבוננים מסביב, וגם מתוכנו. אותם אלו שמחכים לשעת כושר, אלו שמתארים אותנו כקורי עכביש. החתרנים, המורדים, גרעיני הטרור, והאנרכיה - הנוער שלנו מעביר להם מסר חד וברור: "לא במשמרת שלנו"!
ומעבר לכך יש עוד סיבה לאותה שרלטנות שמתארת לנו התפוררות ריב ומדון. הם מנסים במו ידיהם ובכל הכוח לנתץ את מדורת השבט. להוביל להחלטה שתפרק את "צבא העם" ותקים לנו צבא מקצועי של שכירי חרב. ואז, כשיהיה לנו צבא "קטן וחכם", כך הם מקווים, נוכל לשחרר עוד כמה חבלי ארץ בהסכם שערורייתי, ולגרש עוד כמה יהודים מאדמתם.
אספירציות לחוד ומציאות לחוד. זה לא הולך לקרות, ולמה זה לא הולך לקרות? כי הדור הבא, אלו שהשתחררו מצה"ל בעשור האחרון, לא ייתן לזה לקרות. כך הם חושבים, וכך הם גם בוחרים.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון במילואים, כיום חוקר יחסי צבא וחברה
המסקנות מתבססות על מחקר השוואתי בקרב 4,500 תיכוניסטים ומשוחררי שירות חובה בחמש השנים האחרונות
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
