"הפיצו ידיעות שקריות שאני מתמודדת על ראשות עיריית ירושלים כי המשך הדרך שלי ב'כולנו' מוטל בספק", אומרת ח"כ רחל עזריה, ובתנועה זריזה לוכדת בכף ידה זבוב טורדני, שמזמזם סביב ראשינו כבר דקות ארוכות. "כמה עלוב".
היא משחררת את הזבוב לחופשי, וממשיכה: "בשיחות האחרונות שלי עם כחלון דיברנו על מספר המנדטים שאנחנו צריכים בבחירות הבאות כדי שאהיה שרה. המקום שלי במפלגה לגמרי בטוח. כחלון ידע שראשות עיריית ירושלים תמיד היתה אצלי על הפרק.
"את יודעת מה? זה לא רק עלוב. זה גם לא חכם. מי שמחפשת מפלט, לא מתמודדת על ראשות עיריית ירושלים. לא מדובר בתפקיד שמישהו או מישהי לוקחים בהליכה. תהיה כאן התמודדות רצינית וקשה. מי שמחפשת מפלט נוח הולכת לעבוד במכון מחקר, להיות מרצה, להיות חברה בהנהלות של ארגונים. אלף ג'ובים אפשריים יכולים להיפרס בפני חבר כנסת. אבל אני נפרדת מהכנסת כדי לחזור לירושלים".
ותישארי בפוליטיקה המקומית גם אם לא תנצחי? כי זו תהיה חזרה לאחור מבחינת הקריירה שלך, הרי כבר כיהנת כחברת מועצה וגם כסגנית ראש העיר.
"אני אנצח. אבל עקרונית, כן. אני חוזרת לירושלים ויהי מה. זה הלב שלי. טוב, כבר העירו לי שלב זה 'נשי מדי'. נניח. כאילו אני יכולה להזיז את הלב שלי. אז לא אדבר בלבבות.
"אין לי ספק שבירושלים קורים עכשיו כל התהליכים שהחברה הישראלית עומדת לעבור וצריכה לעבור. את כל החוליים של החברה אפשר לתקן דרך ירושלים. כאן מעצבים את המדינה ואת החברה הישראלית. כאן מעצבים את המציאות. לא בשום עיר אחרת, גם לא בתל אביב. בטח שלא בתל אביב".
טוב לך בכנסת?
"בסך הכל סבבה. כחברת כנסת אני מקבלת כבוד ומקבלת חשיפה גדולה. היה לי טוב בכנסת, עדיין טוב לי. אני יו"ר ועדת הרפורמות (ועדה חדשה שהוקמה על פי דרישתו של כחלון ודנה ברפורמות בדיור ובמערכת הפיננסית; נ"ל), אני מקדמת חוקים חשובים, פועלת המון עבור ירושלים, עבור משפחות צעירות, נשים. כל מה שחשוב לי.
"אני חלק ממפלגה חזקה, חברה בקואליציה, ראש המפלגה שלי חזק ומשפיע. אני נהנית, אפילו נוח לי. בשלוש השנים האחרונות עבדתי קשה בכנסת והגעתי להרבה תוצאות שאני גאה בהן.
"אבל מהפכות לא מתחילות בכנסת. מהפכות נובעות מתוך הזירה המקומית. תעצרי רגע ותחשבי על חבר כנסת שהעביר יוזמה שהציבור הישראלי לא היה כבר משוכנע לגביה. בסופו של דבר, הפוליטיקאים פועלים בתחומים ובנושאים שהציבור כבר עיכל, למד, גיבש והפנים".
בית חד־קומתי בקטמונים
אנחנו יושבות בפינת האוכל שליד המטבח בביתה של עזריה. בית צנוע, בן קומה אחת, הממוקם בסמטה צרה ומפותלת בשכונת הקטמונים. בשעות אחר הצהריים יופר השקט בהדרגה, כשארבעת ילדיה של עזריה - חוה (15), רות (11), שירה (8) ובן הזקונים יונה (5) - יחזרו הביתה, ולבסוף גם אביהם, אלישיב (47), ד"ר לתלמוד המשמש מנהל מחקר ומרצה לתלמוד באוניברסיטה העברית, וגם מורה לתלמוד בבית הספר הממלכתי־דתי דרור.
אלישיב הוא ירושלמי מבטן ומלידה, בנו של פרופ' יונה פרנקל, חתן פרס ישראל לתלמוד ושל חוקרת יהדות אשכנז חוה גולדשמידט־פרנקל. "שנינו גדלנו בבתים דתיים ובחרנו להמשיך לחיות כדתיים. לא מתוך האינרציה וההרגל, אלא כי כך היה חשוב לנו שיתנהל הבית שלנו. אני מאוד מחוברת למסורת".
עם משה כחלון בשוק מחנה יהודה, במהלך קמפיין הבחירות לכנסת. "אמרתי לו שאני צריכה לקבל החלטה" // צילום: אורי לנץ
עזריה (40) נולדה בירושלים, אך בגיל 5 עזבה את העיר עם משפחתה בעקבות עבודתו של אביה, ישראל, שניהל בתי ספר של עליית הנוער בחולון ובגבעת וושינגטון. אמה, שרון, עלתה בגפה לישראל מארה"ב בגיל 18, עבדה כמה שנים כעובדת סוציאלית, עד שהפכה למורה לאנגלית, וכיום מרצה להוראת האנגלית במכללות לחינוך.
מרבית ילדותה עברה על עזריה בחולון ובבית גמליאל, יישוב דתי ליד יבנה. בצבא שירתה כמדריכה בבית ספר שדה בעפרה, ואחר כך חזרה לירושלים כסטודנטית באוניברסיטה העברית והשלימה תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני ביישוב סכסוכים. מאז, כבר 20 שנה, לא עזבה את העיר.
"החיבור שלי לירושלים והרצון לחיות בה הם שהביאו אותי מלכתחילה להיכנס לפוליטיקה. משנת 2000 עברו על העיר שנים קשות, גם ביטחונית, אבל גם חברתית וכלכלית.
"בשנת 2007 אלישיב ואני הרגשנו שאנחנו צריכים לקבל החלטה אם להישאר או לעזוב. ההגירה השלילית מהעיר היתה חזקה, בכל שבת היתה פרידה בבית הכנסת מעוד משפחה. חוויה מאוד מטלטלת מבחינה קהילתית. עוזבים, ואחרים לא באים.
"שם החלטתי שאני רוצה לפעול ברמה הפוליטית. עד אז פעלתי ב'מגמה ירוקה', כפעילה וחברת הנהלה, ושלוש שנים כמנכ"לית 'מבוי סתום', ארגון למען נשים מסורבות גט. אבל היה ברור לי שמהלכים גדולים נעשים דרך הפוליטיקה.
"אז פתחתי כמה קרנות השתלמות, הקמתי את תנועת 'ירושלמים' והתמודדתי למועצת העירייה בבחירות של 2008".
היא נכנסה למועצה עם מנדט אחד, הצטרפה לקואליציה הראשונה שהקים ניר ברקת וקיבלה את תיק המינהלים הקהילתיים והגיל הרך. ב־2013 נבחרה שוב, הסיעה זכתה בשני מנדטים, וכיהנה כסגנית ראש העיר. כעבור פחות שנתיים הזמין אותה משה כחלון לכהן במקום החמישי במפלגתו החדשה, כאישה הראשונה ברשימה.
"כמו ציור אימפרסיוניסטי"
יותר מ־70 נשים מתמודדות בבחירות לרשויות המקומיות, שייערכו ב־30 באוקטובר. מספר שיא, הצפוי לגדול ולשנות את המצב הקיים, שבו, מתוך 257 ראשי הרשויות בישראל, יש רק שש נשים.
רצה במרתון ירושלים. "המתמודדים מולי נמצאים בקילומטר הראשון, ואני תכף בקו הגמר" // צילום: אורן בן חקון
"אני מסתכלת על התהליכים שקורים בעולם ומבינה שלאנשים כבר ברור שאין סיבה לא להצביע לאישה רק כי היא אישה. לא נכנסתי בלי לבדוק טוב את השטח, לעשות מחקר עומק ולוודא שיש לי סיכויים ממשיים לנצח. כל מה שאני מביאה גובר על הטיה מגדרית, שאולי קיימת".
אולי קיימת? עובדה שרק שני אחוזים מראשי הרשויות המקומיות הם נשים.
"המציאות מתחילה להשתנות. נשים מעזות להתמודד. מכיוון שלא הכל שוויוני ומושלם, אני יודעת שכאישה אני כנראה צריכה להיות טובה יותר מכל גבר שעומד מולי. בעניין הזה אני לא מודאגת. אני טובה פי 700 מכל אחד מהמתמודדים מולי.
"כל המתמודדים מולי נמצאים אולי בקילומטר הראשון של המרתון, כשאני תכף מגיעה לקו הגמר. יש לי ניסיון יותר מאשר לאחרים, ואני פועלת למען ירושלים הרבה יותר מהאחרים. קיבלתי בכנסת ארגז כלים מטורף, ואני חוזרת לא רק עם רקורד מוכח ורצון לעבוד קשה, אלא עם הסתכלות אחרת לגמרי על המערכת המקומית".
ובהסתכלות החדשה שלך, יש לך סיכוי לקבל קולות של חרדים?
"האוכלוסייה החרדית הרבה יותר מורכבת ממה שחושבים. 30 אחוזים מהציבור החרדי בירושלים מצביעים באופן עצמאי שאינו תלוי ברבנים. הנה לך המחשה לתהליכים המעניינים שקורים בירושלים: יש קהילה גדולה שמכונה 'החרדים החדשים'. קהילה חרדית, שרוצה להיות חלק מחברה פתוחה. זה כבר משנה את כל יחסי הכוחות, וגם מבהיר שהמצב החברתי בעיר רחוק מלהסתכם בחלוקה גסה ופשטנית לציבור חרדי, ציבור 'פלורליסטי' (הכינוי הירושלמי לחילונים ולדתיים; נ"ל) וציבור ערבי.
"ירושלים היא כמו ציור אימפרסיוניסטי. מרחוק רואים תמונה מסוימת, וכשמתקרבים, שמים לב להמון פרטים שאי אפשר לראות ממרחק, אלא רק כשבאמת חיים ונושמים את העיר.
"מבחוץ חושבים שירושלים היא כולה שסעים וקצוות ומגזריות וקבוצות שרבות זו עם זו. אני לא מסכימה. אני מכירה ירושלים אחרת. החרדים החדשים הם דוגמה מצוינת. ציבור שחי על התפרים, לא רוצה לפרום אותם ולא כדאי לו לפרום אותם.
"גם אני כזאת, חיה את התפרים. עוד מילדות. אותי תמיד מתקשים להכניס למשבצות. אבא שלי הוא יליד תוניס, גדל בבית דל אמצעים. אמא שלי גדלה בארה"ב, למשפחה מבוססת ממוצא גרמני.
"כל ירושלים היא על התפרים. מדינת ישראל היא כזאת. שום דבר טוב לא יוצא מחיכוכים בין קבוצות. הם מייצרים מתח וחרדה בקרב הציבור, וזה מעולה לפוליטיקאים, החל בקריאה של נתניהו ש'הערבים נוהרים לקלפיות' ועד ההפחדות שהחרדים משתלטים על ירושלים.
"אולי היתה בירושלים תקופה שבה חשבו שהקבוצה שתילחם הכי חזק היא שתנצח, תקבע מה יהיה אופי העיר, והיתר ייעלמו או ישתתקו לגמרי. זה לא עובד ככה. זה בחיים לא יעבוד בירושלים".
עזריה מחזקת את דבריה באמצעות תוצאות סקר, שנערך עבורה לפני כחודש וחצי. 869 המשתתפים נשאלו עד כמה הם מסכימים עם המשפט הבא: "אי אפשר לייצג גם את החילונים וגם את החרדים. ראש העיר הבא חייב לבחור צד". 75 אחוזים מהנשאלים השיבו שהם לא מסכימים עם המשפט הזה. גם מקרב החילונים, ועוד יותר מהם - מקרב החרדים.
"67 אחוזים מהנשאלים הסכימו עם המשפט 'רק כשיהיה שיתוף פעולה בין החילונים לחרדים נוכל לעשות בירושלים שינוי אמיתי' - חילונים וחרדים במידה שווה.
"יש נושאים רבים שבהם אין ברירה אלא להכריע בין הקבוצות. מצעד הגאווה, הקצאת שטחים ציבוריים לבית כנסת או למתנ"ס, הפרדה מגדרית במוסדות חינוך ובמרחב הציבורי. תראי איזו סערה התחוללה סביב אירוע חב"ד בכיכר רבין בתל אביב.
"חולדאי לא ניהל את המשבר הזה נכון. בעצם, המשבר ניהל אותו. המטרה היא לִצפות מראש עימותים בין קבוצות ולמנוע אותם, ולא להגיע לרגע שבו צריך להכריע ביניהן או שבית המשפט יתערב ויכריע בשבילך. ראש עיר שמגיע למצב של הכרעה נגד קבוצה - במקרה הזה, חסידות חב"ד - מפספס.
רון חולדאי. "לא הכריע" // צילום: גדעון מרקוביץ'
"בירושלים היו הרבה מתחים. הכל צף על פני השטח, ונוצרו המון חיכוכים. כמו עם מצעד הגאווה, שכבר שנים מתקיים בעיר. יש החלטת בית משפט בעניין. אין פה בכלל דיון. אני חושבת שאי אפשר שלא ייערך מצעד גאווה בעיר בירה.
"אבל בשנים האחרונות יש התקדמות. אני לחמתי המון נגד הדרת נשים בתוך ירושלים. נגד ההפרדה בקווי האוטובוס, נגד הסרת נשים משלטי חוצות, נגד הפרדה מגדרית באזורים החרדיים במרכז העיר. עכשיו הנשים החרדיות, שבעבר תמכו בי מאחורי הקלעים, מובילות בגלוי את המאבקים האלה. זאת התקדמות, והמשמעות היא שאנחנו בשלב שבו אפשר מראש למנוע חיכוכים".
איך היית מנהלת את המשבר של אירוע חב"ד בתל אביב?
"הייתי מבקשת מראש שיוצעו כמה מקומות שונים לקיום האירוע ומקבלת החלטה על המיקום הסופי, תוך שיח עם הנציגים השונים, תוך חיבור למה שקורה בשטח. המטרה היא לא לגרור את המצב לנקודות קצה.
"בירושלים היו אינספור התמודדויות עם נושאים כאלה. שכונת רמות היתה קרובה לפיצוץ בסוף שנת 2010 כי ניר ברקת רצה להגדיר אותה כחרדית. החילונים והדתיים יצאו נגד זה, אבל גם החרדים. למה? כי הם רצו לחיות בשכונה פלורליסטית. אחרת, היו חיים בשכונה חרדית.
"ההקשבה לציבור, ולא לעסקנים החרדים שעבדו פה חזק לטובת האינטרסים של עצמם, מנעה את המהלך הזה. מהלך שאני יצאתי נגדו בכל הכוח, כי הבנתי את המצב.
"כשהייתי חברת מועצת העיר ונמניתי עם הצוות שאחראי למוסדות חינוך, לקחתי חלק בדיון על בניית מוסדות חינוך בשכונת רוממה החרדית. אחד מחברי המועצה החרדים הבהיר שלא צריך להפוך את אחד השטחים הציבוריים בשכונה לבית ספר, כי 30 אחוזים מהתלמידים ומהתלמידות לומדים במוסדות חינוך מחוץ לשכונה.
"זה מייד הקפיץ אותי. שאלתי אותו, 'לאן הם הולכים? באיזו שכונה אתה מכניס 130 אחוזים? הרי אתה עלול לייצר שם חיכוך, כי זה יכול לבוא על חשבונם של תלמידים אחרים ולפגוע בתנאי הלימוד שלהם. ובכלל, למה ילדי גנים בגיל 4 צריכים לעלות בכל יום על הסעות מחוץ לשכונה ולא ללמוד בקרבת הבית?'
"ואז התבררה הסיבה לכל העניין. עסקנים חרדים רצו את הקרקע בשביל דברים אחרים. שטח ציבורי יכול לשמש גם בית ספר וגם בית כנסת או מבנה של איזה אדמו"ר. במקרה הזה, כמו באחרים, רבים מהציבור החרדי הסכימו איתי לגמרי. הסתכלו כמוני על הדברים מנקודת מבט אזרחית.
"לכן לא הסתכסכתי עם הציבור החרדי. המלחמה שלי היא לעולם לא בדת. המלחמה שלי היא בעסקנים, שמנצלים את הדת בשביל האינטרסים שלהם ולא של הציבור".
"לפעול ולחזק במזרח העיר"
המתמודדים מול עזריה, נכון לעכשיו, הם זאב אלקין מהליכוד, כיום השר להגנת הסביבה, לירושלים ולמורשת; עופר ברקוביץ', יו"ר סיעת "התעוררות בירושלים", שנכנס למועצת העיר בשנת 2008, כמו עזריה, ועד לפני כחצי שנה סגן ראש העיר וממונה על תחומי הפיתוח הכלכלי, התרבות ומרכז העיר; משה ליאון, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה (בתקופת נתניהו), יו"ר רכבת ישראל ויו"ר הרשות לפיתוח ירושלים, שהפסיד בבחירות האחרונות לניר ברקת ומאז משמש חבר מועצה ומחזיק תיק המינהלים הקהילתיים; עו"ד יוסי חביליו, ששימש במשך עשור היועץ המשפטי של העירייה וזכה בתואר אביר איכות השלטון; ואבי סלמן, ששימש בתפקידים שונים באגפי קידום העסקים והייעוץ המשפטי בעירייה. לפי ההערכות, סגן ראש העיר יוסף דייטש (יהדות התורה) צפוי גם הוא להכריז בקרוב על התמודדותו.
"אם וכאשר יצטרף דייטש למרוץ, הוא וליאון יתמודדו על קולות דומים", אומרת עזריה. "הגרעין הקשה של החרדים מתלבטים אם לסמוך על ליאון שיצליח הפעם, בניגוד לפעם הקודמת. והוא מתאמץ להביא גם מהקול הפלורליסטי, כדי לקבל תמיכה ולהוכיח יכולת לנצח".
וכל יתר המתמודדים ינגסו כל אחד חלק משאר הקולות. איך את חושבת לנצח ככה?
"בסופו של דבר, המתמודדים יצטרכו להתאחד מאחורי המתמודדת החזקה. בניגוד ליתר, אני מסוגלת לזכות בתמיכה הרבה מעבר לקול הפלורליסטי. כל מה שעשיתי כל השנים הוא לייצר שותפות חוצת קבוצות ומגזרים, בעיקר בין דתיים לחילונים וגם בין חרדים".
על אלקין קשה לומר שהניסיון שלו נופל משלך.
"מעבר לעובדה שאלקין הוא לא ירושלמי ועבר להתגורר בעיר רק לאחרונה, כמו שמשה ליאון עשה לפני הבחירות הקודמות, אלקין מסתכל על ירושלים כמו על משוואה מתמטית, יחסי הכוחות של מזרח העיר מול מערב העיר. הרמה הלאומית. חברה שלי השתתפה בחוג בית שלו ובשלב מסוים אמרה: 'אתה לא מבין מה מעניין אותי כתושבת העיר. אני צריכה טיפת חלב, גני ילדים, בתי ספר, תחבורה טובה'. אלה הדברים שאני יודעת לתת להם את המענה.
"כשמסתכלים על ניהול העיר ברמה הלאומית, משחקים לידי העסקנים. כשקשובים לבעיות ולצרכים של התושבים, מצליחים לפרק את השיטה. כי הצרכים הם חוצי סקטורים, חוצי שבטים. זה בדיוק מה שאני עושה כל השנים: חותכת לרוחב את הקבוצות ומאחדת אותן סביב אינטרסים משותפים.
"למשל, כל השנים עבדתי עם קבוצת ההורים לילדים. היא הופכת את הקבוצות הישנות לשוליות ומייצרת כוח פוליטי חדש. הורים לילדים קטנים הם כוח פוליטי ענק. הרגשתי את זה בכל העוצמה במחאת העגלות שהובלתי בירושלים, שיצאה במלוא הכוח נגד ההוצאות הגדולות שכרוכות בגידול ילדים בישראל.
"זאת החוכמה - לייצר קבוצות כוח נושאיות, שמאחדות המונים סביב אינטרס. קואליציות שמשתפות פעולה למען מטרה משותפת".
מזרח העיר הוא דוגמה טובה לנושא טעון ונפיץ, שאי אפשר שלא להתייחס אליו ברמה הלאומית. איך את מייצרת שם קואליציות לשיתופי פעולה?
"המנגנון העירוני טיפל בזה בחוכמה. בתקופות מאוד רגישות, למשל ב־2014, כשהייתי סגנית ראש העירייה, הייתי שותפה, תחת ניר ברקת שהחזיק בתיק החינוך, למהלכים חכמים שהיו קשורים במערכת החינוך במזרח העיר.
"היה חשש ממשי שתלמידי מזרח העיר יפעלו נגד הציבור היהודי, ולכן הגענו להסדר שבתי הספר במזרח העיר עובדים עד שמונה בערב. מנהלי בתי הספר דאגו שכל התלמידים מגיעים כדי למנוע מצב שבו מג"בניקים, שגויסו בהמוניהם, נכנסים לתוך מוסדות החינוך שלהם, עורכים חיפושים ומשבשים את יום הלימודים.
"לנוכח כל האתגרים הגדולים שיש עכשיו במדינה ושקשורים גם במזרח העיר, צריך לפעול עם מזרח העיר כדי לחזק אותם, כדי לאפשר להכיל את כל הקבוצות. שיהפכו יותר ויותר חלק מהמרקם האזרחי של ירושלים. כל האולפנים בירושלים מלאים בתושבי מזרח העיר שלומדים עברית.
"צריך לייצר אפשרויות תעסוקה, להבטיח דיור, חינוך, תחבורה, תברואה, כמו בכל חלקי העיר".
תעשי את זה אם תיבחרי? גם במזרח העיר?
"כן, כי כך החברה האזרחית מבטיחה שהמצב לא יתפוצץ, עד כמה שניתן.
"כשגל טרור מגיע, הוא מגיע. יש המון גורמי השפעה על ערביי מזרח ירושלים - דאעש, חמאס, לא חסר. ויש הרבה מהלכים שאפשר לעשות כדי לתחזק את המצב. לנהל אותו, ברמה העירונית.
"לכולם כבר ברור שהפתרון הוא לא להתחבק ולאהוב, אלא לשתף פעולה מבחינה אזרחית, כי זה פועל לטובת כולם. קצת פחות לטובת הפוליטיקאים שמחפשים כותרות. אם רוצים את הסְחל'ה של העסקנות ורוצים ראש עיר שלא יידע להסתכל הסתכלות אזרחית למען הכלל, יש מגוון מתמודדים שייתנו בדיוק את זה. אני נותנת הסתכלות אחרת".
היית מתמודדת מול ברקת אם היה רץ שוב?
"לא. גם כי קשה להתמודד מול ראש עיר מכהן, וגם כי אני חושבת שהוא עשה עבודה טובה, בסך הכל. היו בינינו התנגשויות גדולות, כמו בשכונת רמות, ועדיין, אני חושבת שהוא היה ראש עיר טוב. ירושלים התפתחה בתקופתו, תרבותית ותיירותית. ההגירה השלילית פחתה, יש יותר מוּדעות ועשייה קהילתית. אני לא בטוחה שהוא יזם והניע את התהליכים הקהילתיים היפים שקורים בירושלים, אבל הוא בוודאי אפשר להם לקרות.
ניר ברקת. "כבר השלמנו" // צילום: אורן בן חקון
"עם זאת, אני חושבת שעד לאחרונה הוא לא הפנים את המורכבות בירושלים. למשל, הרגשתי שבהתחלה הוא לא בדיוק הבין למה צריכים מוסדות חינוך ממלכתיים חרדיים. מוסדות חרדיים שלא רק לומדים בהם לימודי ליבה, אלא ניגשים בהם לבגרויות מלאות. לקח לו זמן להבין למה זה קריטי. למה אלה דברים סופר־חשובים בירושלים, ובחברה הישראלית בכלל. לכן לקח זמן עד שהוא שיתף פעולה.
"ועדיין, יש עוד כל כך הרבה עבודה בירושלים. אינספור נושאים שמשוועים לטיפול. בניית כיתות לימוד, העלאת איכות החינוך, כי כרגע העיר מדורגת נמוך מאוד במדדי חינוך שונים, תכנון עירוני נכון, עם מרחבי הליכה בטוחים ותחבורה ציבורית נוחה ונגישה, הוזלת יוקר המחיה, במיוחד למשפחות, למשל על ידי הורדת מחירי הדיור באמצעים של פינוי־בינוי והתחדשות עירונית, וגם הגדלת מקומות התעסוקה, כולל לתושבים החרדים והערבים".
אילו התנגשויות היו לך עם ברקת?
"שכונת רמות היתה המקרה הכי בולט. קצת קודם לכן, לקראת סוכות של שנת 2010, פנה אלי חבר מועצה חרדי ואמר לי שבאזורים החרדיים במרכז העיר לא תפעל תחבורה ציבורית בחול המועד סוכות. התקבלה החלטה של קבוצה קיצונית שבמהלך סוכות תהיה הפרדה בין נשים לגברים ברחובות מסוימים, וכך ביקשו שהיא לא תופר. הוא ביקש ממני לבדוק אם אוכל לעשות משהו בעניין, כי אם לא תהיה תחבורה ציבורית אנשים לא יוכלו לנסוע למשפחות שלהם, לטייל, לעשות קניות.
"שאלתי אותו למה הוא לא פועל. התברר שהוא לא רצה להסתבך ולכן ניסה לפתור את המצב מאחורי הקלעים. זאת ירושלים. הנה אדם חרדי שמדגים את המורכבות. על פניו את לא מצפה שחבר מועצה חרדי יבקש ממני לעזור לו לקדם את מה שנתפס כפגיעה בחרדים, כמו שאת לא מצפה שציבור חרדי לא ירצה בהפיכת השכונה שלו לחרדית.
מה עשית אחרי פניית חבר המועצה החרדי?
"פניתי למשטרה ולאגד, אבל הפנייה שלי לא הועילה. הרחובות נסגרו לתנועה. עתרתי לבג"ץ נגד ההפרדה. העתירה התקבלה, מה שאיפשר גם את תנועת האוטובוסים. למרות פסיקת בג"ץ הסיפור חזר על עצמו כעבור שנה - ושוב עתרתי לבג"ץ.
"העתירה השנייה גרמה לברקת להתעצבן. אני חושבת שהוא עוד כעס על סיפור רמות, וזאת היתה הזדמנות עבורו ליטול ממני את הסמכויות. במצב כזה החלטתי שאני מתפטרת ועוברת לאופוזיציה.
"גם באופוזיציה הצלחתי לעבוד. ישיבה באופוזיציה היא לא תירוץ להוריד הילוך. הייתי מגייסת ציבורים גדולים למען המטרות ויוצאת לדרך עם הרוח הגבית הזאת. בכל מקרה, ברקת ואני השלמנו מאז. בקדנציה השנייה חזרנו לעבוד יחד, והפכתי להיות הסגנית שלו".
"מסתערות בכנסת ביחד"
את משה כחלון הכירה במהלך המחאה החברתית של 2011. "אני הייתי מאוד מעורבת בכל מה שקשור במשפחות צעירות ובגיל הרך. פגשתי אותו כשר התקשורת, כחלק מהניסיון לגייס את חברי הממשלה למען המאבק.
"אני חיה את התפרים עוד מילדות. אותי תמיד מתקשים להכניס למשבצות". עזריה // צילום: פיני משה סילוק
"עסקתי הרבה בכל מה שקשור להורים לילדים קטנים. למשל, 'החודש ה־11' בגני הילדים היה יוזמה שלי, הרבה לפני פרויקט 'בית הספר של החופש הגדול'. בהמשך הופחתו מחירי הצהרונים. נפגשתי עם אנשי האוצר לפני הגשת ההמלצות של טרכטנברג, וגם עם ועדת טרכטנברג. משם יצאה ההחלטה לסבסד את הגנים לגילאי 3 עד 4 - ההחלטה הכי דרמטית שהייתי שותפה לה".
איך כחלון הגיב כשבישרת לו שאת מתמודדת ועוזבת את הכנסת?
"פשוט ולעניין. לפני כמה שבועות נפגשנו, אמרתי לו, 'תשמע, משה, אני מתלבטת מאוד לגבי ירושלים וצריכה לקבל החלטה בקרוב. אני רוצה תפקיד ביצועי ואני רוצה לחזור לירושלים'. הוא אמר שיקבל כל החלטה שלי".
הוא עדיין לא הודיע על תמיכה במועמדות שלך.
"אני מקווה שיעשה את זה. לא רק כאמירה שלו, אלא שהמפלגה תתמוך בסיעה שלנו בירושלים. יש לזה משמעות תקציבית".
הצלחת לייצר בכנסת שיתופי פעולה חוצי מפלגות?
"שיתוף הפעולה שלי עם יתר חברות הכנסת מעולה וחוצה מגזרים ומפלגות. מה שיפה זה שמכיוון שיש הרבה נשים בכנסת, אנחנו מסתערות על הרבה דברים יחד. ימי מחלת ילד, הארכת חופשת לידה, המון תחומים".
אבל לא שיתפת פעולה עם חברתך למפלגה, יפעת שאשא־ביטון, שתומכת בביטול חזקת הגיל הרך.
"אני נגד ביטול חזקת הגיל הרך. יואב קיש מנסה לקדם את זה כבר שלוש שנים, ורק עכשיו ההצעה עברה בקריאה טרומית. זה לא יקרה. ההסכמה היא שזה יעבור טרומית, ואולי בקריאה ראשונה - ואז ייפול. זה עובר כדי להיעצר".
זאת ההסכמה שמקובלת על מי שמקדמים את הנושא בפומבי?
"כן, כל אחד מקבל את הכותרת, וזהו. את מופתעת שככה זה עובד? יש הסכמות פנים־קואליציוניות שהחוק עובר קצת ונעצר. נתקע. הסכמה פנימית שייצאו כותרות, ובסוף לא באמת יקרה משהו.
"חזקת הגיל הרך לא תבוטל. קיש רוצה להראות לגברים הגרושים בליכוד שהוא עובד בשבילם, מעביר את זה, אבל כולם יודעים שלפי ההסכמות הקואליציוניות, זה ייתקע בקרוב".
ח"כ יואב קיש מסר בתגובה: "אמשיך לפעול לביטול חזקת הגיל הרך, כי זה המהלך האמיתי והצודק היחידי למען הילדים. אכן לא נראה שהחוק יקודם מעבר לקריאה ראשונה בקדנציה הזו. אמשיך להיאבק על כך גם כשרחל עזריה כבר לא תהיה בכנסת הבאה. עצוב שמי שבגדה בבוחריה בירושלים רק לפני שלוש שנים ועכשיו בוגדת שוב בבוחריה לכנסת, מעזה להטיף לנבחרי ציבור אחרים על דבר כלשהו".
אין בעייתיות בכך שתמשיכי לכהן כחברת כנסת בזמן שאת מתמודדת? תקבלי משכורת של ח"כ כשאת כבר בתוך קמפיין של בחירות מקומיות?
"הכנסת יוצאת בקרוב לפגרה. אני מתכוונת להשלים כמה תהליכים חשובים שהתחלתי, ואז לפרוש. למשל, התקבלה החלטה להקים קמפוס של מכללות צה"ליות בירושלים. מהלך מבורך, אבל המיקום בעייתי מאוד - גבעת הטרסות, ליד עין כרם. מקום יפהפה שמיועד להקמת מבני ציבור ואמור לעבור התחדשות עירונית גדולה. לא נכון שמשרד הביטחון ימקם את המכללות דווקא שם.
"יחד עם תושבי השכונות באזור פעלתי למציאת חלופה, בדיונים בוועדת הרפורמות ומול אגף התקציבים באוצר, שמייעד תקציבים לשיפור אזור האוניברסיטה העברית בהר הצופים. הנושא נמצא בישורת האחרונה, ואני מקווה שהמכללות ייבנו בהר הצופים. זה מיקום הגיוני בהרבה, ויש תמיכה רבה סביב הפתרון הזה.
"כך שלנטוש את הכנסת בבת אחת יהיה מעשה חסר אחריות. מגיע לציבור הישראלי שחברי הכנסת יעבדו בשבילו סביב השעון, כמו שאני עשיתי בשלוש השנים האחרונות. אחרי שאסיים את חובותיי לבוחרים ולבוחרות שלי, אפרוש מהכנסת".
lanskinam@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו