לחץ בארנק: קילו עגבניות התייקר ל־100 מיל
בדו"ח ראשון מאז הקמת המדינה, שפורסם ב־4 ביולי 1948, הודיע משרד הכספים הממשלתי (לימים, מינהל הכנסות המדינה) כי "הכנסות ממשלת ישראל בחודש הראשון לקיומה הגיעו ל־600 אלף לירות". מקורות ההכנסה, כך הובהר, היו מכסים על יבוא, מס על הכנסה, מס קרקעות והכנסות משירותי הדואר השונים.
כמו כן, נמסר שהממשלה הטילה על שר הכספים (שר האוצר) להציג בפניה, לאחר התייעצות עם כל אחד מהשרים, תקציב לשלושת החודשים הבאים "עבור כל אחת ואחת ממחלקות הממשלה". התקציב יהיה פתוח וגלוי בפני הציבור, "חוץ מאשר התקציב לענייני המלחמה, שיישאר סודי".
שר האוצר אליעזר קפלן הודיע ש"המגמה היא להגיע להכנת תקציב ממשלתי שנתי, אולם בשלב זה אין כל אפשרות לראות מה יהיו צורכי המדינה מעבר לשלושת החודשים הקרובים".
כבר כעת ברור שהתקציב לחודש יולי יהיה גירעוני, שכן צורכי המדינה עומדים על 700 אלף לא"י - 100 אלף יותר מסך ההכנסות שהתקבלו. ואולם מקורבי שר האוצר מסרו שהגירעון הצפוי אינו מטריד, שכן "הוא יכוסה על ידי כספי המלווה הלאומי" (מלווה מרצון שגויס מהציבור הכללי למימון הוצאות מלחמת העצמאות).
כרזה נגד תופעת הספסרות // עיצוב: האחים שמיר, באדיבות י. שמיר
"ברור שעל משרד האוצר לשנס מותניים ולקדם במהירות את התארגנותו", כך מסר לסופר עיתון "הבקר" גורם שהגדיר עצמו "מקורב לממשלה" וביקש להישאר בעילום שם. "אמנם כמה מחלקות במשרד כבר הוקמו, אך העבודה רבה עדיין". עיקר המטלות הנדרשות לביצוע מהיר הוטלו על מחלקת התכנון הכלכלי, שנוסף על הכנת התקציב אחראית גם לטיפול במטבע זר, בבנקאות ביטוח והשקעות, במאזן התשלומים וכן בקביעת מדיניות יבוא ויצוא, עם משרד המסחר.
הממשלה הצהירה בישיבתה, השבוע לפני 70 שנים, כי היא "רואה בדאגה את עליית המחירים במשק". אי לכך העבירה דרישה למפקח על המזונות "לפעול באון ובמרץ למיגור תופעת עליית יוקר החיים במדינת ישראל". המפקח הודיע בתגובה על כוונתו "לצאת במלחמה בשלל אמצעים נגד יוקר המחיה, הנגרם בעיקר בשל מעללי הספסרים של השוק השחור".
ראשית הפיץ המפקח על המזונות - בעיתונים ועל גבי לוחות המודעות - את רשימת המחירים הקמעונאיים (מחירי המכולת) הרשמיים המקסימליים שיש לשלם על פירות וירקות, וביקש מהציבור ליידע את המחלקה בכל מקרה של הפקעת מחיר. "על עגבניות אין לשלם יותר מאשר 100 מיל לק"ג, לגזר - 90 מיל, לסלק - 70, לבננות - 200 ולתפוחי אדמה - 61 מיל בלבד".
בד בבד, נמסר על הרחבה משמעותית של מנגנון הפיקוח על המחירים. "סיירי פיקוח שיגלו הפקעות מחיר יזמנו את העבריינים להגיע באופן מיידי ולהישפט בפני המפקח על המזונות". כמו כן, תקודם תוכנית להקמת חנויות עירוניות לממכר תוצרת חקלאית במחירים רשמיים בלבד, והעיר תל אביב הזדרזה להודיע על כוונתה להקים לא פחות מעשר חנויות כאלה.
למניעת ספסרות בביצים ובעופות החליט המפקח על המזונות ששיווקם ירוכז מעתה במחסן מרכזי אחד בכל אחת מהערים הגדולות, והמכירה לקמעונאים (בעלי חנויות המכולת) תתבצע לפי הקצאה בהתאם לרשימת הצרכנים הרשומה בכל חנות, כך תימנע זליגת מוצרים לשוק השחור.
המחלקה החקלאית באגף הפיקוח על המזונות הודיעה שתפיץ רשימה של משווקי ביצים ועופות מורשים ופרסמה "אזהרה חמורה" לכל היישובים החקלאיים, לבל ימכרו מתוצרתם לגורם שלא מצויד בתעודת משווק מורשה. "הברחת תוצרת חקלאית לשוק השחור תיתקל בידנו הארוכה, והענישה תהיה קשה ובהתאם", נמסר לחקלאים. נוסף על כך, דווח שהחל מהשבוע הבא כל נהג שייעצר על ידי מנגנוני הפיקוח בדרכים וברשותו תתגלה תוצרת חקלאית מוברחת - רישיון הנהיגה שלו יישלל באופן מיידי.
"אנו נילחם גם בכל העוצמה בשמועות על מחסור במוצרים, שמפיצים גורמים אינטרסנטיים במשק מאנשי השוק השחור, במגמה ליצור בהלה בקרב ציבור עקרות הבית - בהלה הגורמת לעליית מחירים", הודיע המפקח.
ואכן, בעקבות שמועות שנפוצו בשבועות האחרונים על מחסור בסוכר (שנבע מאיחור באספקתו לחנויות המכולת במשך שבועיים), הודיע המפקח על המזון ש"לא רק שאין כל מחסור בסוכר, אלא שהחל מחודש יולי מנת הסוכר המוקצבת תוגדל מ־600 גרם ל־750 גרם למבוגר, וללא פחות מ־1,000 גרם לילד".
הוליווד בהרצליה: תעשיית התקשורת והקולנוע יוצאת לדרך
השבוע לפני 70 שנים התבשר הציבור בישראל על תחילת פעילותו של מינהל ממשלתי חדש במסגרת משרד הפנים, שיטפל בנושאי תקשורת, עיתונות, רדיו וקולנוע. בראשות המינהל יעמוד ישעיהו קלינוב, שניהל במשך כמה שנים את לשכת ההסברה של הסוכנות היהודית.
ב־5 ביולי 1948 כינס קלינוב מסיבת עיתונאים בתל אביב, ובה הודיע ש"המגמה היא לפתח את כל השירותים במדינת ישראל הצעירה לטובת הציבור והכלל ולסייע להם בפעילותם, תוך ציפייה לתוצאות חיוביות בנדון".
מחלקת העיתונות של המינהל החדש, כך פורסם, תורכב מכמה תת־מחלקות - אחת לעיתונות מקומית, אחת לעיתונאים הזרים הפועלים בגבולות המדינה, ואחת תטפל בעיתונאים עברים שעובדים בארץ עבור עיתונים יהודיים בחו"ל. אלה, כך הובהר, ייהנו מהקלות מסוימות במשלוח מברקים לחו"ל.
כמו כן, הוחלט על הקמת "לשכת המודיעין", שתהיה אחראית להעברת מידע לעיתונאים בכתב ובעל פה, ובעתיד, כך נמסר, תקים גם "שירות תמונות" לצורכי מערכות העיתונים (לימים, לשכת העיתונות הממשלתית).
קהל מתאסף מחוץ למוגרבי בתל אביב - אחד מ־60 בתי הקולנוע שפעלו בארץ ב־1948 // צילום: פריץ כהן, לע"מ
מחלקת העיתונות של המינהל החדש תטפל גם בצרכים הלוגיסטיים של העיתונים דוגמת השגת נייר דפוס בכמות מספקת וזירוז התקנת קווי טלפון וטלפרינטר במערכות. "אנו רוצים לגשת לעניין באופן הליברלי ביותר", מסר קלינוב לעיתונאים והוסיף: "לא רק שלא נפגע בחופש הכתיבה בעיתונים, אלא גם ניתן חופש בהוצאת עיתונים חדשים".
בנוגע לעיתונאים עצמם, נמסר ש"המינהל ייתן תשומת לב מיוחדת לכל צורכי העיתונאים, מהוצאת כרטיסי עיתונאי ממשלתיים ועד סיוע לאגודות העיתונאים". במסיבת העיתונאים הוכרז גם חגיגית על פתיחת תחרות בין אדריכלים לתכנון בית מיוחד לעיתונאים, שייקרא על שמו של נחום סוקולוב, מאבות העיתונות העברית ("בית סוקולוב" בתל אביב אכן נחנך כעבור תשע שנים, ב־1957).
מחלקה נפרדת במינהל החדש - שעליה יפקח ד"ר סולובייצ'יק - תיקרא "מחלקת השידור", והיא תטפל בהקמת מועצה ציבורית עם ועדות משנה, "שיוציאו לפועל את התוכניות הרבות והגדולות שעומדות בפנינו בתחום שידור הרדיו העברי, מתוך מגמה להפיץ להמונים מעל גלי האתר רוח לוחמת לקידומה, לבניינה ולפיתוחה של מדינת ישראל".
נמסר גם שמַשדר גדול עושה כעת את דרכו לארץ, ו"הוא יאפשר לקול ישראל להביא את דברינו לגולה וישמש לנו מכשיר יעיל להנהלת הסברה ציונית בארצות שמעבר לים".
מחלקה אחרת במינהל החדש תטפל בענייני קולנוע ותפקח, בין השאר, על פעילות 60 אולמות הקולנוע ברחבי הארץ. המחלקה תטפל בקידום חוק חדש לסרטים במשרד המשפטים, תעודד הפקת סרטים בעברית, תקים "מועצה לביקורת סרטים" ותדאג גם להקרנת "יומן עברי משופר" לפני תחילת כל סרט. חשיבה מיוחדת תינתן גם להפקת סרטי תעודה על ענייני המדינה השונים.
כדי להקים אולפנים לתעשיית הסרטים העבריים, הקצתה העיר הרצליה 60 דונמים שנרכשו בכספי היזמית מרגוט קלאוזנר, "מתוך חזונה ואמונתה שסרטי קולנוע עברי הם האמצעי הטוב ביותר להפצת רעיונות הציונות והחלוציות, הן בארץ ישראל והן ברחבי העולם". אולפני הרצליה החלו לפעול ביולי 1949 - והם פעילים עד עצם היום הזה.
"לא" לתוכנית השלום שמקדם השליח ברנדוט
ב־6 ביולי 1948, השבוע לפני 70 שנים, דחתה ממשלת ישראל את התוכנית להסדר טריטוריאלי של המתווך מטעם האו"ם, הרוזן השבדי פולקה ברנדוט, שהוגשה "במטרה להגיע ליישוב סופי של בעיית ארץ ישראל בדרכי שלום". התוכנית דיברה, בין השאר, על "אחדות פדרלית בין ישראל ועבר הירדן" ועל מסירת רוב הנגב לערבים ומערב הגליל ליהודים. לשטח שבשליטת היהודים ישובו, כך הוצע, 300 אלף ערבים, וירושלים תצורף לשטח הערבי - תוך מתן אוטונומיה עירונית לאוכלוסייה היהודית. נמלי חיפה ולוד יהיו, על פי התוכנית, בשליטה בינלאומית.
גם מדינות ערב הגיבו בשלילה לתוכניתו של ברנדוט. מקהיר דווח כבר באותו יום על תוכניות לחידוש הלחימה ועל בנייה מיידית של קווי אספקה לצבאות ערב, מתוך מגמה ש"התותחים ישמיעו את דברם כבר בימים הקרובים".
בעקבות הדחייה מטעם שני הצדדים פנה המתווך ברנדוט למועצת הביטחון של האו"ם בבקשה להאריך את תוקף ההפוגה בקרבות, ולבקשתו הצטרפו בריטניה וארה"ב. דובר הליגה הערבית מיהר והודיע ש"חבל על המאמץ, הקרבות יחודשו כבר ביום שישי של השבוע הזה".
עולים ראשונים בחיפה
אונייה איטלקית בשם "קמפידוליו" הגיעה ב־5 ביולי 1948 לנמל חיפה והתקבלה בהתלהבות רבה על ידי מאות מעובדי הנמל. הסיבה: "קמפידוליו" היתה אוניית הנוסעים הראשונה שהגיעה ארצה ועל סיפונה עולים - לא פחות מ־214 גברים ונשים שהגיעו בהפלגה ישירה מאיטליה.
במקביל, הודיע המתווך השבדי מטעם האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט, למשרד החוץ הישראלי כי באפשרותו להתחיל להתארגן לקראת העלאתם של 14 אלף איש מקרב עצורי המחנות הבריטיים בקפריסין. בריטניה מיהרה בתגובה להודיע כי העצורים שישוחררו יהיו רק אלה שאינם בגיל המתאים לגיוס צבאי.
שתי אוניות מעפילים, "עצמאות" ו"קיבוץ גלויות", יצאו מייד מנמל חיפה לנמל פמגוסטה שבקפריסין כדי להביא לארץ 4,100 מעצורי המחנות. גם בהפלגה זו נרשמה היסטוריה קטנה: זאת היתה הפעם הראשונה שבה אוניות ישראליות הניפו את דגל המדינה בנמל זר. בתוך כך, הודיע סגן מיניסטר החוץ בפרלמנט הבריטי כי גולי מחנות המעצר בקניה שבאפריקה ישוחררו גם הם ויוטסו בשבוע הבא לישראל.
הנעלמים - מקצועות שהיו
מוכר עיתונים
מוכרי העיתונים היו חלק בלתי נפרד ממנגנון השיווק של העיתונים העבריים, בזמנים שבהם עיתונים יומיים רבים התחרו על ליבם (ועל כספם) של הקוראים.
המוכרים היו יושבים בקרנות רחוב, לצד ערימות של עיתונים, או צועדים במהירות לאורך רחובות מרכזיים בעיר, נושאים על שכמם חבילות גיליונות ומושכים את תשומת לב העוברים ושבים בהקראה רמה של הכותרות. למשל, "הקשיבו הקשיבו, מהדורה מיוחדת, הרוזן ברנדוט נרצח בירושלים בידי מתנקשים!"
צילום: זולטן קלוגר, לע"מ
הצרכנייה / פריטים מאז
מצלמת "בוקס"
ה"בוקס" היתה מצלמת פילם (סרט צילום) פשוטה ופופולרית מאוד בזמנים ההם, שעוצבה בצורת קופסה קשיחה (ומכאן שמה). המשתמש היה מצמיד את המצלמה לבטנו, ואת הפריים המבוקש היה "לוכד" מבעד למסגרת זכוכית קטנה שמוקמה על ראשה (ולא מאחור, כנהוג כיום). למצלמה יוּצר סרט פילם רחב במיוחד אך קצר באורכו, והשאלה הגורלית ששאל עצמו כל צלם חובב היתה: כמה מהתמונות יהיו ראויות, בסופו של דבר, לפיתוח ולהדפסה על הנייר במעבדת הפוטו השכונתית.
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
יש לכם תמונות או מזכרות מהתקופה שלפני קום המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו