מי אמר שרק טקסט פוליטי או מחאתי יכולים להעביר מסר? מי קבע שבלי מלחמות ודם אי אפשר להביע דעה? איך קרה שכמעט רק אמנים מז'אנר ההיפ הופ הישראלי מרשים לעצמם להגיד משהו מעבר לקוצי-מוצי-אוהבת-אותך-חיים-שלי? ואיך נוצר הפער האדיר הזה, בין שירים כבדים עם טקסטים ברומו של עולם לשירים מטופשים במשקל נוצה?
אלבומו החדש של אבי גרייניק אורך אמנם רק חצי שעה, אך ממלא ביעילות מרבית את הפער האדיר שהוזכר לעיל בהומור שלא מזלזל במאזין, בכוונות ודעות מבלי להיכנס לפוליטיקה, ובלקסיקון שחורג בהרבה מקובץ 20 המילים שהתרגלנו לשמוע שוב ושוב בלא מעט מלהיטי השעה.
גרייניק, ילד סורג לאלוהים לנצח, לא מתיימר לכתוב את שיר השנה, גם לא לשבור מוסכמות או להפתיע. ההומור המקופל בעשרת השירים המרכיבים את האלבום "גרייניק C" אותנטי מבלי להתאמץ, בדומה ללהיטי להקת "לולה" בה היה חבר, שהעלו חיוך על פני המאזין להם מבלי לנסות לשנות את העולם. זוהי יצירה תמימה, אך כזו שמובן מאליו שיש מחשבה מאחוריה, סוג של יצירה שפעם היתה חלק בלתי נפרד מהמכלול שנקרא "מוזיקה ישראלית", והיום כמעט ואין לו זכר. פלא שעבודתו מזכירה במשהו את שיתופי הפעולה של מתי כספי ואהוד מנור, או של אריק איינשטיין ויוני רכטר?
ולא רק הסגנון הסיפורי של שיריו ולחניו הנעימים מחזירים לשנות האלפיים משהו שאבד במאה הקודמת, אלא גם, כאמור, השפה בה הוא משתמש. ללא יומרה לכתוב כמו ביאליק אך גם מבלי לנתק את עצמו מההווה, גרייניק כותב, לדוגמה: "בשבילה יתהפך בלי קסדה, ישפך על מדרון חמור סבר / וכשהיא שוב תלך אז הוא שוב יצטרך זוג של גלגלי עזר". בעשרים מילים, הקומיקאי-זמר-יוצר מספר סיפור, מעלה חיוך, לא פוחד להשתמש בסלנג ועוד פחות מזה חושש להשתמש בביטוי כמו "חמור סבר", ביטוי שזמרת השנה היתה ודאי קוראת "חמוֹר סבר", אם לשפוט על הדרך בה היא שרה על עמוד השדרה של רוטשילד בשיר שהזניק לה את הקרירה. גרייניק מוכיח שאפשר להשתמש במילים כמו כמו "נגרעת", "סופח", "משגת" ו"למשות", מבלי להישמע אליטיסט או מתנשא ואף להיות קליל ומשעשע. רק על זה מגיע לו מקום בפלייליסט.
מספר סיפור, מעלה חיוך, לא מפחד מסלנג ולא מעברית יפה. אבי גרייניק // עטיפת האלבום "גרייניק C"
גולת הכותרת של האלבום, לדעת כותב שורות אלה, הוא השיר "המורה עירית". כמו רוב השירים באלבום, גם הוא אורך פחות משלוש דקות אך מחזיק סיפור קטן וקולע שקל להתחבר אליו, בזכות מינון מדויק של הומור ומשמעות. אם גם אתכם צילקה בזמנו מורה שהתייחסה אליכם כאל תבניות וציפתה מכם להתנהג כרובוטים, תשמחו מאד לצאת מהקווים יחד עם גרייניק ולשיר את הפזמון עם תחושת ניצחון קטנה. במקרה של גרייניק הניצחון כפול – גם להכניס אחת לאותה עירית שהוסמכה על ידי "מערכת הדכדוך", וגם להצליח ליצור יצירה כיפית ומשמעותית, כזו שמבטאת הן את יכולותיו הקומיות שהן שם נרדף לו, והן את להיטותו ליצור מוזיקה ישראלית נעימה שלא מזלזלת במאזיניה, או בשפה.
• חשיפה: צילומים מהפקת ענק של HBO בישראל
• אילת מציגה: כך נתמודד על אירוח האירוויזיון
• נטע TV: קמפיין ראשון לנטע ברזילי
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום