צילום: הדפס של ג'וזף א' בייקר // ציד המכשפות בסיילם ,
צילום: הדפס של ג'וזף א' בייקר // ציד המכשפות בסיילם

"חיי מדף": למצוא את השטן

סיפורו של נתניאל הות'ורן מלמדנו שיעור במידתיות: שום טקסט אינו מכושף ולספרות אין סגולות מיסטיות

לכתוב סיפורים זה עסק למהמרים. שהרי ככל שכתיבת הספרות מתהווה ומגבשת זהות, כך גם גדל החשש שהיא תתפוגג ותיעלם. 

הרצון להכחיד את היצירה אינו זר לאמן, אלא מהווה חלק מארגז הכלים שלו. דומה שזהו תנאי מרכזי בעבודת האמנות: היכולת למחות אותה ולהתכחש אליה. המחיקה היא פריבילגיה זמנית שלעיתים זקוקה לרגש מתפרץ או לטירוף דעת כדי לממשה. אבל יש מקרים שבהם המוצא היחיד לגבי הטקסט הוא לא להותיר ראיות לקיומו.

"השטן בכתב היד", כינה זאת הסופר האמריקני בן המאה ה־19 נתניאל הות'ורן, ככותרת סיפורו הקצר שהופיע לאחרונה בעברית (בתרגום מאנגלית של יהונתן דיין; מתוך "שלושה סיפורים שסופרו" בסדרת "אֹדם", הוצאת אבן חושן). בכל טקסט יש שטן, לעיתים הוא גלוי ומתריס ובפעמים אחרות הוא רדום, מאיים להתעורר. אבל סופר תמיד יזהה בכתביו את השטן הייחודי שלו, גם אם הוא צפון היטב במחבואו.


"שלושה סיפורים שסופרו" // כריכת הספר

בסיפור של הות'ורן מגולל המספר את שהתרחש בערב מר אחד בדצמבר, בחברת חבר, סטודנט צעיר למשפטים השולח ידו בשירה ובספרות. ישובים ליד אח בוערת, נוטל החבר ערימת דפים שעל כתיבתם שקד ימים ארוכים ומכריז: "הלילה בכוונתי לשרוף את כתב היד, ולהפקיד את היצור הזדוני ללהבות, שם יבוא על עונשו". 

ההכרזה מכה בהלם את המספר, והערב מתקדר ומתגלגל לדיון מקאברי בין השניים על אודות ההנאה והסבל שבכתיבת ובקריאת ספרות, ועל הבנאליות הטמונה בפרסום יצירה כתובה. "גריי ראה בזה גן עדן, לשכב שרוע על ספה ולקרוא ברומנים חדשים. והנה, היש עינוי מפואר מזה?" שואל החבר, "דנטה עצמו לא היה ממציא עונש שכזה לחוטא שזמם ספר רע: להפוך בכתב היד עד אין קץ".

הות'ורן, נצר לשושלת פוריטנית בניו אינגלנד, היה רדוף על ידי מעשי אבות אבותיו - וויליאם הות'ורן רדף את הקווייקרים, וג'ון, בנו, היה אחד השופטים בציד המכשפות הידוע לשמצה בסיילם. הצאצא הסופר ביקש, אם כן, מחילה באמצעות ביעור נשמות תועות מן הטקסט. אם השטן שכן בכתב היד שלו - הגיבור בסיפורו ביקש לשרוף אותו, גם אם במעשהו זה כילה מפעל חיים.

אלא שהות'ורן התנער מהשמרנות והבין כי השטן אינו זקוק לחומריות הדף: הוא לועג לשריפה, עולה בעשן הארובה, ורעלו מתפזר על פני העיירה כולה. סיפורו של הות'ורן מלמד אותנו שיעור במידתיות: שום טקסט אינו מכושף והספרות אינה בעלת סגולות מיסטיות. "אוצר המטבעות שהעניקו לי הפיות הפך לפסולת חסרת ערך. התמונה שציירתי במה שנדמה לי כצבעים החיים ביותר, מציגה גוון אחיד ודהוי. הייתי רהוט ופיוטי ומשעשע בחלום - וראה! הכל שטויות, עכשיו כשאני ער". 

 • חשיפה: צילומים מהפקת ענק של HBO בישראל

 • אילת מציגה: כך נתמודד על אירוח האירוויזיון

 • נטע TV: קמפיין ראשון לנטע ברזילי

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...