"אנחנו רואים עצמנו כחלוצים, מובילים מהלך"

תנועת "איילים" נקלעה בשנתיים האחרונות לקלחת משפטית. במסגרת הסתעפות החקירה נגד פאינה קירשנבאום וישראל ביתנו, נחקרו שניים מראשיה וממייסדיה - היו"ר מתן דהן והמנכ"ל דני גליקסברג - בחשד ש"איילים" השתמשה בחלק מהכספים שקיבלה מהמפלגה כמעין "שוחד", כשבתמורה השיבה "איילים" לפעיליה בדרכים שונות. בסופו של הליך משפטי ארוך התברר כי השניים פעלו בתום לב: גליקסברג נוקה לחלוטין מאשמה ועם דהן נחתם הסדר טיעון שבמסגרתו נגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות והוצהר כי אין מניעה שיבקש מבית המשפט לחזור ולשמש בכל תפקיד ציבורי שבו יחפוץ. 

תנועת "איילים", שאותה עזבו השניים במהלך המשפט, מקימה כבר 16 שנה כפרי סטודנטים בפריפריה במטרה "לחזק את מפעל ההתיישבות והמעורבות החברתית בנגב, בגליל ובלוד", כפי שמתואר באתר האינטרנט שלה. היא ייסדה 22 כפרי סטודנטים במקומות שונים, וכיום מונה יותר מ־1,200 בוגרים ובוגרות, שקרוב למחציתם (46 אחוזים) נותרו להתגורר בפריפריה ולהשתקע בה, בין היתר בעקבות הפעילות באיילים. עתה, עם הסרת העננה המשפטית מעליה, מבקש יקי דיין, יו"ר התנועה החדש, להחזיר את הארגון לפעילות מלאה בהקדם האפשרי. 

אנחנו נפגשים במתחם המדברי של איילים במושב אשלים שברמת נגב, לשיחה מרתקת על ציונות, פריפריה והתיישבות. למרות שהפרשה הסתיימה ולמרות שבשנת 2017 משרדי הממשלה חזרו להעביר כספים לתנועה ובכך אותתו שמבחינה רשמית החיים חזרו למסלולם, השנים הקשות שעברה עדיין מותירות רושם על דיין ועל אנשיו. 

"חשוב לזכור איפה זה תפס אותנו", מסביר דיין, "בשנת 2014, כששימשתי יועץ חיצוני לאיילים, היינו בעיצומו של מהלך לגיבוש 'בורד' בינלאומי לתנועה. הכוונה היתה להשיק אותו בפברואר 2015 באירוע מכובד בביתו של רון פרושאור, שהיה אז השגריר באו"ם, והיו לנו כבר התחייבויות מפילנתרופים בולטים לתרומות בגובה 10 מיליון דולר לאותו ערב. נשלחו הזמנות ונקבע תאריך והכל היה מוכן, כאשר בדצמבר 2014 הפרשה התפוצצה והכל נעצר". 

לדבריו, הפרשה תפסה את התנועה בסיטואציה רגישה מאוד: "בדיוק סיימנו אז לבנות את כפר הסטודנטים בשדרות, והיינו בחובות עצומים לקבלנים ולאנשי מקצוע, ופתאום לא רק שהקפיאו העברות תקציביות שהתחייבו אליהן לפרויקט, אלא חילטו כספים ונכסים אחרים. זו מכת מוות לתנועה מהסוג של איילים, והיינו בסכנת סגירה ממשית". 

 

טליה שגיא (למעלה), עידו דהרי ואדוה נגרי, מתנדבי "איילים" // צילום: דודו גרינשפן

 

התנועה נקטה אמצעי חירום להישרדות, ודיין מספר: "נכנסתי בעובי הקורה יחד עם שמוליק ריפמן ז"ל, ובסופו של דבר, בעזרת אנשים טובים, הצלחנו לייצב את הארגון ולהחזיר את החובות, עד שבסופו של דבר המדינה הבינה שההתנהלות של איילים היא ללא דופי, והתקציבים חזרו. אם היית אומר לי בתחילת 2015 שבסוף 2017 הארגון יהיה ללא חובות ויעמוד שוב לפני דרך חדשה של בניית כפרים חדשים והתרחבות, הייתי אומר לך שאתה אופטימיסט חסר תקנה. אבל הצלחנו. מה שחשוב שהיום, לאחר שהתגברנו על המשבר, זה שאנחנו חוזרים למחשבות על צמיחה. כתוצאה מהמשבר גילינו גם דברים טובים, גילינו ידידי אמת, זה אילץ אותנו להיות סופר־יצירתיים וסופר־יעילים. המשכנו עם אותה הרוח אבל גם עם כלים הרבה יותר טובים".

יש בכם כעס?

"אני לא יודע אם נכון לדבר על כעס, אבל כשאנחנו רואים שהממשלה אומרת שאיילים עושה דבר טוב וחוזרת להשקיע בארגון ולראות בו גוף מוביל, זה מכפר על הכל ואף יותר. אנחנו מוכנים היום לחזור להוביל, לבנות, להתפתח. העובדה היא שאנחנו מסוגלים היום לחזור לתורמים האמריקנים ולפתוח כיוונים חדשים להתרחבות וצמיחה, וזה מה שחשוב לנו". 

 

מתאהבים במקום ובערכים

דיין (50) גדל בתל אביב, ומאז 1994 שימש בתפקידים שונים בשירות החוץ. הוא ליווה את השיחות עם אש"ף בשנים 1998-1996, שירת בתפקידי מטה במשרד החוץ - בין היתר כיועץ מדיני וראש מטהו של סילבן שלום וכקונסול הכללי בלוס אנג'לס - ובשנת 2011 פרש. ההיכרות שלו עם איילים החלה כבר אז: "פגשתי באנשי התנועה לראשונה כשנסעתי למפגש הקהילות היהודיות שהיה בנאשוויל, טנסי. ראיתי שם שני חבר'ה בג'ינס קרועים וסנדלים, דני גליקסברג ומתן דהן, ואיך שהם עלו לדבר התאהבתי. מייד הבנתי שלא יכולים להיות שגרירים טובים יותר למדינת ישראל מאשר החבר'ה האלה, בעיקר על רקע המשבר של השנים האחרונות".

איך אתה מסביר את המשבר הזה? 

"הקהילה היהודית נהייתה עוצמתית בארה"ב רק אחרי שישראל נהייתה עוצמתית במזרח התיכון. במלחמת העולם השנייה לקהילה היהודית כמעט לא היה כוח, וגם עם קום המדינה היא בקושי הצליחה להשפיע. היחסים האסטרטגיים בין ארה"ב לבין ישראל החלו אחרי 67', כך שלמעשה הקשר של הקהילה היהודית עם ישראל היה מבוסס בעיקר על זיכרון השואה ועל הניצחון של ששת הימים. הדור הצעיר פחות מחובר לדברים האלה. נישואי התערובת הם יותר מ־60 אחוזים, ורבים מהצעירים היהודים היום הם למעשה בנים לנישואי תערובת. 70 אחוזים מהיהודים מצביעים לדמוקרטים, כך שהשנים הקשות של אובאמה רק החריפו את המצב".

ואיך איילים נכנסת לתמונה במצב כזה?  

"ראיתי באיילים כלי חשוב לקרב בין הדור הצעיר ששם לבין ישראל. יש כאן משהו נורא חזק בתפיסה האמריקנית החלוצית שלהם, ללכת למערב, והחבר'ה של איילים הם החלוצים המודרניים, יש כאן חיבור לאתוס הזה. מדובר באנשים איכותיים, זו שפה שהיא לא רק ישראלית אלא בינלאומית. אין תורם או אורח זר שמגיע לפה ולא התאהב באנשים ובמקום, בתפיסה, בערכים ובמה שזה משדר.

"בעיניי, העוצמה של איילים יכולה להיות גדולה יותר מזו של תגלית למשל, כי זה לא להביא ילד לעשרה ימים לעשות כיף. אם אתה מביא סטודנט לתקופה ארוכה יותר - סמסטר, למשל - והוא גר עם אנשים בני גילו ועושה גם עוד דברים חברתיים מסביב, הוא נחשף לא רק לארץ ישראל אלא גם לישראלים. ומי שייחשף לזה יקבל חוויה מאוד אינטנסיבית שיכולה לשנות אותו באופן דרמטי. לכן זה כיוון שאנחנו מפתחים עכשיו - להביא גם סטודנטים מחו"ל. העוצמה של איילים זה שהיא תנועה לא פוליטית. יש כאן אנשים מהימין ומהשמאל, חובשי כיפה, חילונים וגם ערבים שהיו בכפרים שלנו. מעל הכל, הנגב והגליל נמצאים בלב הקונצנזוס ואין עליהם שום מחלוקת. זו תנועה שהיא קונצנזוס מוחלט גם בחברה הישראלית וגם בחברה האמריקנית".

יש כלפיכם חשדנות בעיירות הפיתוח ובמקומות אחרים? למשל, "מה הם באו לפה להתנשא עלינו"?

"יש חשדנות, זה טבעי, הרי אנשים באו מבחוץ. אבל בסופו של דבר כשרואים מה החבר'ה שלנו עושים שם ואיך הם משתלבים בקהילה, ההתנגדות הזאת מתפוגגת מהר. יש ראשי ערים ורשויות מצוינים בדרום, כולם מבינים בסופו של דבר את הכוח ואת העוצמה של איילים, ואם באמת המשאבים שלנו יהיו גדולים יותר, נעשה הרבה יותר. אנחנו גם מחזקים את הקיים וגם בונים חדש. צריך לזכור שזה לא רק תל־אביבים שבאים לגור בכפרים שלנו, אלא הרבה אנשים שהם בעצם בני המקום, שעצם ההישארות שלהם לא מובנת מאליה".

 

המטרה: לשמר את הקהילה

דיין מדגיש את העובדה שהרווח מפעילותה של איילים הוא לא רק למקומות שאליהם מגיעה התנועה, אלא גם לחברה הישראלית כולה. בימים שבהם נשמעת ביקורת על דור הסמארטפונים, שכביכול לא מתעניין בכלום ועסוק בעיקר בעצמו, איילים, מבחינתו, היא התשובה הברורה. "אני מכיר את התפיסה הזו שהדור הולך ופוחת, שכל דור פחות טוב מהדור שלפניו, אבל אני ממש לא מסכים עם הקביעות האלה", אומר דיין, "אני רואה אצלנו את החבר'ה האיכותיים. בסופו של דבר מה שעוצר אותנו זה לא מספר האנשים שרוצים לבוא ולעשות את זה אלא התקציב, האישורים לבנייה שמגיעים אחרי זמן רב, החסמים הביורוקרטיים. אבל למצוא עוד עשרים או אפילו מאה סטודנטים שרוצים לקחת חלק - זו לא בעיה".

מה השאיפות הלאה? 

"בגלל שהמהות היא לבוא וליישב את הנגב ואת הגליל, החלטנו שאחד הדברים החשובים זה להגיע אל הבוגרים. טווח הגילים שלנו מתחיל ב'שי"ן־שי"נים' (צעירים בשנת שירות) ונמשך עד לסטודנטים, אבל ברור לנו שהאתגר הבא זה לשמר את הבוגרים ולמנף את הפעילות הזו הלאה. היה לנו במצפה רמון פרויקט שהצענו לבוגרים. בנוסף, אחד הדברים שחשובים לנו זה דיור בר השגה, לבוא לחבר'ה צעירים ולהציע להם פתרונות שהם באמת רלוונטיים מבחינתם. אחד הדברים שהבוגרים שלנו מחפשים זה לשמר את האווירה הקהילתית גם בהמשך. אנשים רוצים להישאר בעיר, רוצים להתחנך במוסדות החינוך, אוהבים את השכנים אבל רוצים לגור במודל שמאפשר לשמר את הקהילה. אנחנו מפתחים פתרונות ברוח הזו".

דיין ואנשי איילים ממתינים להחלטות על תקציבי הממשלה לשנים הבאות, אבל תוכניות להתרחב יש מכאן ועד האופק. "כבר יש פניות מכל מיני ערים אלינו", אומר דיין, "אשקלון רוצה שנבנה, כרמיאל רוצה להרחיב את הכפר שיש שם. ההשקעה באיילים היא משולשת: פעם אחת בסטודנט ברמה האישית, פעם שנייה ברמה הקהילתית - כי כפרי הסטודנטים מביאים משהו לשכונה ולעיר - ופעם שלישית ברמה הלאומית: מדובר בחבר'ה ש־46 אחוזים מהם נשארים לגור בנגב ובגליל, זה משנה לחלוטין את הנרטיב של האזור. קשה לשנות תדמית לבחור בן 40, אבל אצל מי שגר פה תקופה נשבר מחסום. 

"אנחנו רואים את התפקיד שלנו כחלוצים, מובילים מהלך. יש כפרים שקמו ולאחר שכביכול מילאו את תפקידם הם התפרקו. למשל, בעיר העתיקה בבאר שבע - אזור שהיה על הפנים ואף אחד לא רצה לגור בו. איילים הקימה שם את הכפר והיום זה כבר נהיה בון־טון וכולם רוצים לגור בעיר העתיקה וזה מקום מדהים. אז ברגע שהתחילו לבוא לשם עוד ועוד אנשים והאזור הפך למבוקש, כבר לא ראינו את הצורך שלנו שם. לא רק ש'ציונות' במאה ה־21 היא לא מילה גסה, אלא היא גם קיימת, נושמת ובועטת. גם אנשים שיש בהם את רוח הציונות, מתרגשים ממה שאנחנו עושים. זה מחזק וממלא". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו