הולכים לשבי: נפל הרובע היהודי בירושלים
השבוע לפני 70 שנים, ב־28 במאי 1948, נפל הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים ולוחמיו הובלו לשבי. הדבר אירע בתום שישה חודשים שבהם היה הרובע נתון במצור, תחת התקפות בלתי פוסקות מצד הלגיון הערבי העבר־ירדני, שהחלו מייד אחרי ההכרזה על תוכנית החלוקה באו"ם, בכ"ט בנובמבר 1947.
עם צאת הבריטים מהעיר העתיקה בירושלים, ב־13 במאי 1948, התגוררו ברובע היהודי כ־1,700 נפש, שעליהם הגנו כ־150 לוחמים. ב־16 במאי 1948, יומיים אחרי הכרזת המדינה, פתחו הכוחות הערביים במתקפה וכבשו כשליש מהרובע. בתגובה פתחו כוחות ההגנה של ירושלים במתקפה על שער יפו ועל השער החדש, וכוח הסחה נשלח לשער ציון. דווקא כוח זה נחל הצלחה אל מול הכישלונות של האחרים, והצליח לכבוש את הר ציון. בלילה שלמחרת נפרץ שער ציון בידי מחלקת פלמ"ח בפיקוד דוד אלעזר (לימים הרמטכ"ל), אולם השער נפל שוב בידי הלגיון, שהחל בהפגזה כבדה על בתי הרובע. המצור הלך והתהדק, השטח בשליטת המגינים הלך והצטמצם, כאשר כוחות הלגיון מפוצצים את בתי היהודים ברובע תוך כדי מהלך התקדמותם.
ב־28 במאי נותר הכוח העברי הלוחם ברובע עם 43 לוחמים בלבד שאינם פצועים. מטה ההגנה ביקש לסכם עם מפקד הלגיון, עבדאללה א־תל, על הפוגה למטרת פינוי ההרוגים והפצועים. רבני הרובע יצאו לעבר מפקד הלגיון כשהם מניפים דגל לבן, אך זה הודיע שרק כניעה סופית ומוחלטת באה מבחינתו בחשבון. למרות התנגדות ארגון ההגנה, הסמיכה מפקדת הרובע את משה רוסנק, מפקד הרובע, להסכים לכתב הכניעה - שנחתם עוד באותו יום בשעה 16:00.
מפקד הלגיון, א־תל, ציווה על התכנסות כל תושבי הרובע בכיכר בתי מחסה, ועל הפרדה בין הגברים הלוחמים לאזרחים התמימים. לתדהמתו - ולבושתו - הוא גילה שרק 43 גברים לחמו ביום האחרון נגד הלגיון. אי לכך, הוא החליט להפר את הסכם הכניעה ולצרף לקבוצת הלוחמים גם אזרחים שלא נטלו חלק בלחימה (כולל קשיש בן 78) - והוביל 314 מהם לשבי. שאר 1,300 תושבי הרובע יצאו באותו ערב את העיר העתיקה דרך שער ציון, ובד בבד החלו הערבים לבזוז את בתי הרובע שזה עתה נעזבו.
הקרב שמנע את פיצול ישראל
מייד אחרי ההכרזה על הקמת המדינה, ב־14 במאי 1948, פלשו צבאות חמש מדינות ערב לארץ ישראל, בתוכנית צבאית שכוונה לנתק את הגליל ואת החלק המזרחי של עמק יזרעאל משאר חלקי ארץ ישראל היהודית, לבתר את חלקה המרכזי של הארץ - ובכך להביא למעשה לחיסולה.
ב־25 במאי 1948, השבוע לפני 70 שנים, יצא מאזור טול כרם טור משוריין של כוח עיראקי, ואחריו כוחות רגליים, במגמה לכבוש את המושב גאולים, לעקוף את צור משה ופרדסיה מדרומם, ולשעוט משם מערבה עד לחוף הים, דרך האזור שהיה ריק בזמנו מיישובים עבריים, מרחק של כעשרה ק"מ.
באותו פרק זמן ישבה בכפר יונה, מעט מצפון לגאולים, כיתת כוננות בת שמונה חיילים בפיקודו של שאול אפק ("פינצ'וק") בן ה־20, לוחם פלמ"ח ובן כפר יונה שמונה למפקד האזור (מא"ז). פינצ'וק הבחין בעשן שחור המיתמר ממושב גאולים הסמוך, סימן היכר ששימש תשדורת בין היישובים בשעת מצוקה. כיתת הכוננות עלתה מייד על טנדר, ובנסיעתה לגאולים הבחינו אנשיה בבני המושב הנמלטים בבהלה מהמקום, על נשיהם וטפם.
כיתת הכוננות חדרה לגאולים דרך מערכת תעלות הקשר ההיקפית, והגיעה בחשאי למגדל השמירה של המושב. פינצ'וק טיפס על המגדל כשחייליו נותרים במחסה, וממעלה המגדל הבחין שהמושב תחתיו נכבש כולו בידי חיילי הכוח הרגלי של החטיבה העיראקית, שהיו עסוקים בהנחת מטעני חבלה כדי לפוצץ מבנים מרכזיים בכפר. בחלקו המזרחי של המושב עמדו משוריינים עיראקיים בהמתנה לסיום מלאכת החבלנים. פינצ'וק פתח מייד באש מהמגדל אל עבר קבוצת חיילים עיראקים, ירי שגרם אצלם לבהלה עצומה ואילץ אותם להימלט מהמקום בצעקות רמות.
הכוח העיראקי, שהיה משוכנע בתחילה שאין מולו כוח עברי, הופתע מאוד מהירי שכוון אליו, ונאלץ להמתין שעות בפאתי הכפר כדי לקבל הנחיות מהפיקוד העיראקי להמשך הלחימה, מבלי לדעת שמולו עומד חייל אחד בלבד. במהלך פרק זמן זה הגיע למקום כוח משוריין של חטיבת אלכסנדרוני, פתח באש מרגמות על הכוח העיראקי וגרם לו לנוס בחזרה לכיוון מזרח.
ניסיון נוסף ואחרון של הצבא העיראקי לבתר את הארץ בחלקה המרכזי הצר של המדינה הצעירה התרחש כעבור יומיים, ב־30 במאי 1948, אך טור השריון הותקף על ידי צמד מטוסי אוויה־199 ("סכין") של חיל האוויר הישראלי שזה עתה הוקם. באחד משני המטוסים ישב הטייס הצעיר עזר ויצמן, לימים מפקד חיל האוויר ונשיא המדינה.
כיתת הכוננות בפיקודו של שאול אפק (יושב במרכז, בחולצה לבנה)
חגיגות "יום הים" יצאו לדרך
המונים השתתפו בחגיגות "יום הים" הראשונות שנערכו במדינת ישראל ב־29 במאי 1948, השבוע לפני 70 שנים.
"יום הים" היה במקורו יוזמה של אגודת "יורדי ים זבולון" שהחלה, כבר בתקופת המנדט, לעסוק בהכשרה ובטיפוח של ענף הימאות, במגמה לחנך דור של ימאים עברים, מלחים, דייגים, ספנים ולוחמים, מתוך רצון לקרב ולחבב את הפעילות הימית על כל שכבות העם - ובפרט על בני הנוער.
האגודה סייעה להקמת כוח ימי עברי ולהעפלה הבלתי לגאלית, ואף לימדה בני נוער את כל מקצועות הים והימאות בבית ספר ימי ראשון בארץ ישראל ששמו "זבולון". מוסד זה הוקם עוד בשנות המנדט ושכן בתל אביב על צוק הכורכר הצופה לים.
כעת, עם הקמת המדינה, מיהרה האגודה לארגן את חגיגות "יום הים", שנערכו במקומות שונים ברחבי הארץ, וגם בריכוזי קהילות יהודיות בתפוצות. תערוכה שהוקמה בנמל תל אביב הציגה ציוד ואמצעים המשמשים את הימאות העברית, נוסף על תצוגת כלי שיט ותערוכת אמנות שעסקה בים ובספנות.
בנמל חיפה הוצעו גם סיורים מאורגנים למתעניינים, ולאורך הירקון בתל אביב, כמו גם בחוף הים בחיפה, נערכו מפגני שיט של חניכי האגודות הימיות. משט של חניכי האגודה יצא מחוף תל אביב והפליג עד קיבוץ שדות ים. בבתי הספר התקיימה פעילות חינוכית מקדימה, עם אמצעי הסברה והמחשה, ובבתי הכנסת נערכו תפילות לשלום יורדי הים. בתל אביב התקיים מצעד של תלמידים ובוגרים של בית הספר הימי.
יצוין שאלפי החניכים שהוכשרו לאורך השנים במסגרת הפעילויות של אגודת זבולון תרמו ישירות להתפתחות ענף הימאות והספנות בישראל, והיו הבסיס לחיל הים ולצי הסוחר הישראלי.
קורס ראשון של שוטרים עברים
"אני נשבע בהן צדק שאהיה נאמן למדינת ישראל ואמלא באמונה כל תפקיד שיוטל עלי בגדר חוקי מדינת ישראל ותקנותיה". כך הצהירו 122 חניכים ראשונים שסיימו, השבוע לפני 70 שנים, את מחזור הלימודים הראשון של הקורס שנועד להכשירם כשוטרים במדינת ישראל שזה עתה נולדה.
בתום הקורס, שהתקיים במחנה בית ליד, עברו החניכים שלושה ימי בחינות, שבהם נדרשו להוכיח בקיאות בשימוש באקדח וברובה, מיומנות בקרב פנים אל פנים, בשדאות ובתרגילי סדר, בתקנות התנועה ועוד.
יחזקאל סהר, המפקח הכללי של המשטרה, אמר בנאומו בטקס הסיום, בפני החניכים הנרגשים: "כשם שחל מפנה גמור בחיינו בארץ - כן יחול מפנה בכל מוסדות השלטון, ובכלל זה במשטרה. עליכם לראות עצמכם כמשרתי ציבור, והציבור צריך להתרגל לראות בכם משענת ועזר. יושר, שקט, התנהגות מתאימה ונימוס צריכים לאפיין מעתה את תפקידכם".
בד בבד, הסתיים בבית פעילי ההסתדרות בתל אביב קורס ראשון של 22 קציני משטרה. שר המשטרה, בכור־שלום שטרית, שכיבד בנוכחותו את טקס הסיום, אמר: "זכות גדולה נפלה בחלקכם להיות קציני המשטרה הראשונים במדינת ישראל. הנכם הגרעין הראשון שעליו מוקמת משטרת ישראל, וזכותו של האזרח היא לדרוש מכם את הגנתו. תפקידכם למנוע עבריינות, ועליכם לדעת שחברה שהביטחון שלה פגום - עלולה להתפורר. זיכרו כי אסור להפלות בין איש לאיש, בין עדה לעדה ובין גזע לגזע".
שבוע של קרבות קשים: יומן האירועים בחזית
השבוע לפני 70 שנים טוהר אזור קיבוץ רמת רחל שמדרום לירושלים, וחיל האוויר הישראלי הפציץ באזור רמאללה וברבת עמון, בירתה של ממלכת ירדן. קרבות מרים ניטשו באזור הנגב בקיבוץ נגבה, ומצב נואש נרשם בקיבוץ יד מרדכי, שילדיו פונו לקבלת מקלט בקיבוץ רוחמה. גם היישוב בית אשל מצא עצמו תחת מתקפה קשה. מחנה ג'וליס ומשטרת ביר־עסלוג' נכבשו בידי הכוחות העבריים, וקרבות עזים נערכו סביב לטרון, ובמהלכם נהדפו כוחותינו וניסיונם לפתוח את הכביש לירושלים לתנועה נכשל תוך ספיגת אבידות כבדות. ראס אל־עין (ראש העין) נפל בידינו, ובקרבות במקום חוסל שייח' חסן סלאמה - ראש הכנופיות הערביות.
לוחמי האצ"ל מצטרפים רשמית לכוחות צה"ל
ב־1 ביוני 1948 הצטרפו לוחמי מחתרת האצ"ל לצה"ל. ביום זה חתמו מנחם בגין (מטעם האצ"ל) וישראל גלילי (מטעם הממשלה הזמנית) על הסכם, שלפיו ישולבו לוחמי האצ"ל ביחידות צה"ל. בגין הודיע מייד ללוחמי האצ"ל, באמצעות שידור בתחנת הרדיו "קול ציון הלוחמת", ש"אין צורך במחתרת עברית. במדינת ישראל נהיה חיילים ובונים. לחוקיה נישמע, כי חוקינו הם. ואת ממשלתה נכבד, כי ממשלתנו היא".
חיילי האצ"ל שגויסו לצה"ל קיבלו כולם מספר אישי שהחל בספרות "93" וזיהה את נושאו כחבר האצ"ל לשעבר. עד סוף יוני 1948 הושלם תהליך ההשתלבות של האצ"ל בצה"ל, תחת ניהול מטה שהוקם לשם כך במפקדת הארגון.
במעמד האלמנה: הונחה אבן הפינה למכון וינגייט
ביום שישי, 28 במאי 1948, הונחה בטקס חגיגי אבן הפינה למכון ההדרכה על שם הגנרל האנגלי המנוח ידיד ישראל, אורד צ'ארלס וינגייט, בשטח החוף שבין צפון הרצליה לדרום נתניה. בטקס נכחו ראשי ציבור וראשי הספורט והחינוך הגופני בישראל.
אלמנתו של וינגייט, לורטה, שהגיעה במיוחד מאנגליה, עוררה התרגשות רבה בקרב הנוכחים כשאמרה בנאומה: "אני רואה בהקמת מפעל זה, המכוון לחיזוק הנוער, מקום שבו יינתן הבסיס לקיום הרוחני והגופני של עמנו, ויהווה גם מצבה חיה ונאמנה לבעלי המנוח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו