הכרזת העצמאות

"היום אנחנו מעבירים מסר קריטי", אמר השבוע נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, "חלפו הימים שארה"ב מבטיחה הבטחות חלולות". במזרח התיכון הכאוטי, קשה לדמיין מעמד דרמטי מזה: נשיא אמריקני מודיע, הלכה למעשה, כי תם חלקה של ארה"ב בהסכם הגרעין בין איראן למעצמות. "אם המשטר האיראני ימשיך להחזיק בשאיפות גרעיניות", הוסיף טראמפ, "הוא ייאלץ להתמודד עם הצרות הכי גדולות שהיו לו אי פעם".

טראמפ אמנם לא פירט אילו סנקציות יוטלו, עד כמה האכיפה תהיה קשה ונוקשה ותגרום להחרמת כל מי שסוחר עם איראן, דוגמת אירופה וסין, ומה בדיוק עשתה איראן שנחשב הפרת הסכם; אך כל זה לא היה חשוב מבחינת הנשיא, כשם שפרישותיו מהסכם פריז ומהסכם הסחר החופשי עם מדינות האוקיינוס השקט לא היו מנומקות במיוחד. טראמפ, כמו הנשיא רייגן בזמנו, יודע שהבוחר האמריקני נהנה להתאהב ברעיונות. בעיקר ברעיון אחד ספציפי: שאמריקה היא מגדלור עולמי של תקווה, אופטימיות והצלחה. 

כפי שרייגן הצליח לשנות באבחה אחת את היחסים עם הסובייטים כשהכריז על תוכנית "מלחמת הכוכבים" הפנטזיונרית, וכפי שהגדיר את בריה"מ "האימפריה המרושעת", כך טראמפ פונה לליבו של הבוחר האמריקני ופורט על נימי הרומנטיקה. אמנם זה הימור, אבל עדיף הימור לא מוצלח על הסכם שרק דוחה את הקץ, כלומר - מבטיח שאיראן תהפוך, בסופו של דבר, למעצמה גרעינית. 

 

מי צריך מניה גרועה?

מי שקרא בין השורות של הנאום הדרמטי, שבמקרה או לא נישא ביום הניצחון על גרמניה הנאצית, הבין: מבחינת טראמפ, ההחלטה לפרוש מההסכם לא היתה קשה. למעשה, זו היתה ההחלטה האפשרית שבאה בחשבון. ההסכם, כפי שאמר בנאומו, פשוט לא משיג את המטרה - עצירת תוכנית הגרעין של איראן. עבור טראמפ, כאיש עסקים ויזם נדל"ן, ההסכם משול לקניית מגרש ריק רק כדי להשאירו כזה. מה הטעם?

אפשר להניח שטראמפ היה נותן להסכם לשרוד לו משטר האייתוללות היה מתנהל כיאות. למשל, בדומה לאופן שבו משכיל להתנהל קים ג'ונג־און מאז תחילת 2018: אם האיראנים היו מכריזים, לדוגמה, על נסיגת המיליציות השיעיות מסוריה ומתימן, פותחים כמחווה של רצון טוב את כלל האתרים הצבאיים לפקחים ומבטיחים להרוס כליל את המתקן הסודי בפורדו, או אם היו נותנים לעם האיראני לקחת את גורלו בידו ומאפשרים לנשים באיראן ללכת ברחוב ללא רעלות. על צעדים ברוח זו הכריז קים בשבועות האחרונים. התוצאה: היחסים עם הדיקטטורה הקומוניסטית המבודדת הפכו להיות כמעט ידידותיים, עם משלחות משותפות מטעם הקוריאות באולימפיאדה, ביקורי בכירים אמריקנים ודרום־קוריאנים בפיונגיאנג, מפגש פסגה משמח בין מנהיגי שתי המדינות ובקרוב - מפגש פסגה היסטורי בין קים לטראמפ.

טראמפ, כפי שכולם חוץ מהאיראנים הבינו, סבור שהמדיום לא פחות חשוב מהמסר. כאן היתה טמונה הטעות האסטרטגית של טהרן - שחשבה כי מסע השכנועים חסר התוחלת מצד מקרון, מרקל ומיי ישפיע על טראמפ. כפי שהנשיא עצמו הבהיר, ההסכם, מלבד מחדליו הקונקרטיים, שם את ארה"ב ללעג משום שסעיפיו השונים הפכו את וושינגטון לשותפה פסיבית במפעל הטרור ששמו איראן, ופתחו את הדלת להזרמת כספי עתק - כולל מחשבונות אמריקניים - לאוצר האיראני. 

לשיטת טראמפ, ההסכם הוא מניה שסיכוייה להניב רווחים קלושים, ובכל מקרה הרווח הפוטנציאלי יהיה זעיר - שכן בעוד 15-10 שנים, כשההסכם למעשה יפוג ברובו ויהיה צורך להתמודד עם איראן חזקה פי כמה, ארה"ב תמצא את עצמה נטולת מנופי לחץ על איראן הנמצאת על סף השגת נשק גרעיני. מה הטעם להחזיק במניה הזו, אם אפשר להיפטר ממנה כבר עכשיו - או במילים אחרות, אם אפשר למזער נזקים ולהשתמש בכלי שהוכיח את עצמו: לחץ על המשטר האיראני ובידודו. 

נראה כי מה שסתם את הגולל על הצלת ההסכם הוא ההשפלה שחש טראמפ. "דווקא כאשר היו בידי ארה"ב מנופי הלחץ הרבים ביותר על איראן, המשטר ההרסני ותומך הטרור קיבל מיליארדי דולרים, חלק מהם במזומן", ביכה בנאומו, "מדובר בבושה גדולה עבורי כאזרח אמריקני ועבור כלל האזרחים האמריקנים". לא בכל יום נשיא ארה"ב מודיע קבל עם ועולם כי ארה"ב פורשת מהסכם שהיא עצמה השיגה; הסכם שגם מתנגדיו מכנים אותו "היסטורי" (גם אם מדובר בטעות היסטורית), ושקיבל תוקף חוקי בהחלטת מועצת הביטחון. 

 

הבין את המצב כמו טראמפ. הנשיא לשעבר רונלד רייגן // צילום: אי.פי

 

להזדהות עם האויב

אבל טראמפ, כמו טראמפ, הפך את ההכרזה הדרמטית להתחלה ולא לסוף פסוק. בנאומו התקיף השאיר פתח להתקרבות נוסח צפון קוריאה. רגע אחרי שהודיע כי ארה"ב תחזיר את רמת הסנקציות האמריקניות על משטר האייתוללות "לדרגה החמורה ביותר", הושיט יד (חשדנית) לטהרן ואמר כי הדלת פתוחה להשגת הסכם אמיתי; כזה שיחזיר את איראן לממדיה הטבעיים וישיב את אמריקה למעמד של מעצמה שאיתה לא מסתבכים. לא זו בלבד, אלא שטראמפ אף אמר כי "באופן טבעי, מנהיגי איראן יגידו שהם מסרבים לנהל מו"מ על הסכם חדש, וזה בסדר. גם אני כנראה הייתי אומר אותו הדבר לו הייתי במצבם". 

מתי בפעם האחרונה שמעתם נשיא אמריקני מביע הזדהות עם האויב של ארה"ב, דווקא ברגעים שבהם הוא מכריז עליו מלחמת חורמה? כפי שהוכיח במהלך המרוץ לנשיאות, טראמפ יודע לתקוף ללא רחמים, אך רגע אחרי הניצחון הוא מוכן לשבת ולדבר. בתנאי שניצח, כמובן.

הניגודיות הזו היא תמצית נשיאותו של טראמפ: הוא לא יוותר על עקרונותיו, אבל יהיה מוכן לפתוח את הלב עבור מי שיכבד את מעמדה את אמריקה בעולם ויישמע לכלליה. "בסופו של דבר מנהיגי איראן ירצו להגיע להסכם חדש ובר־קיימא שישרת את כלל האיראנים. כאשר יביעו נכונות זו, גם אני אהיה מוכן ומזומן לעשות זאת", אמר ברגע של כנות יוצאת דופן בנאומו. 

 

לא נחתם, לא נשלם

רבים באמריקה שואלים כעת מהי תוכנית ב' של טראמפ בעידן שאחרי הסכם הגרעין. בעיתונות הממסדית תוהים הפרשנים מדוע מיהר לצאת מההסכם ולתת לאיראנים עילה לגרש את הפקחים, לפחות לכאורה. אלא שאותם פרשנים לא מבינים את מהות ההסכם: לא מדובר במסמך שהמעצמות חתומות עליו, אלא בשורת הבנות כלליות בין איראן למערב שאומצו על ידי מועצת הביטחון. עם זאת, גם החלטת מועצת הביטחון אינה יכולה להכריח מדינה מסוימת להישאר בהסכם. 

אם ארה"ב מחליטה לא ליישם את חלקה מול איראן, ההשפעה, לפי שעה לפחות, תהיה נקודתית בלבד. ההסכמים של חברת המטוסים בואינג מול איראן כנראה יוקפאו; גם יצוא של יצרנים מסוימים בארה"ב ייתקל כנראה בבעיות, אך היקף הסחר בין שתי המדינות ב־40 השנים האחרונות ממילא קטן מאוד, כך שאיראן לא תשבור את הכלים בגלל הצעד הזה. 

ומה לגבי הפקחים? בניגוד לסברה הרווחת, ההסכם עצמו אינו מתייחס ישירות לסוגיית הפיקוח. הסדרי הפיקוח הם בין הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ובין איראן, והרפובליקה האסלאמית לא תרצה להפר אותם כל כך מהר. דו"ח בעייתי אחד של סבא"א יקרב את וושינגטון בצעדי ענק לתקיפה צבאית נגד מטרות חשודות. לא זו בלבד, אלא שטראמפ ישמח מאוד לנצל מצב שבו איראן מגרשת פקחים או מנסה להתל בהם, וינפנף בכך כהוכחה לכך שההסכם הוא אות מתה. מה גם שבשנת בחירות, כל צעד שמוסיף לו יוקרה בינלאומית כנשיא יעזור לרפובליקנים לשמור על הקונגרס בידיהם.

אך ההחלטה של טראמפ לפרוש מההסכם היא בראש ובראשונה הכרזת עצמאות - מימי ממשל אובאמה, מהמוסכמות הבינלאומיות. טראמפ הבהיר כי כל מי שמגיע להסכמים עם ארה"ב, צריך לדעת שההסכמים הם עם האומה האמריקנית, שיום אחד עלולה להמליך נשיא ממפלגה אחרת. מדובר במסר חשוב מאוד לקראת פגישתו הקרובה עם קים; על שליט צפון קוריאה לדעת שטראמפ לא יעשה הסכם שלא ישרוד פוליטית אצלו בבית. 

קים יצטרך להראות כי הוא מוכן לפרק, באופן מעשי ובלתי ניתן לתיקון, רכיבים מהותיים בתוכנית הגרעין שלו. טראמפ לא מתכוון לטעות כפי שטעו ממשלים קודמים ולהגיע להבנות כלליות, שרק "יקפיאו" את תוכנית הגרעין של קים ולמעשה ינציחו את הבעיה. וטראמפ, בין שהתכוון ובין שלא, הניח על השולחן דבר שעליו איש בממשל אובאמה לא רצה לדבר: ההתנהגות הסוררת של איראן. הוא הבהיר שסוגיית הגרעין האיראני לא עומדת בפני עצמה; היא קשורה קשר ישיר לפעילות איראן באזור בתחום הטילים והטרור. 

בנאומו השבוע הצהיר הנשיא, למעשה, על דוקטרינת טראמפ: הסכם עם אמריקה עושה רק מי שנאות לוויתורים אמיתיים וקבועים, ורק אם מוכנים לפתוח דף חדש מול העולם. ברגע שמקבלים עקרונות אלו, אמריקה תהיה נדיבה ביותר ותהיה מוכנה גם לסלוח. "דברים נפלאים יכולים לקרות באיראן, ודברים נפלאים יכולים לקרות במזרח התיכון בכל הנוגע לשלום וליציבות שכולנו רוצים", אמר, לטהרן ובעיקר לעולם. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו