מהפכה של שפחה

רבים זוכרים אותה בתור המזכירה הדחויה, שהופכת לאשת פרסום לוהטת ב"מד מן". ב"סיפורה של שפחה" מגלמת אליזבת מוס שפחה נרצעת, שמנסה לשמור על גחלת המרד בעולם טוטליטרי. אלא שבחיים האמיתיים, הסיפור מורכב בהרבה. לא מעט גבות הורמו בארה"ב כשהתפרסם כי מוס עצמה חברה בכנסייה הסיינטולוגית, שנחשבת ארגון שנוי במחלוקת. 

בטקס איגוד מבקרי הטלוויזיה באוגוסט האחרון היא קמה ועזבה את האולם כשהוצגה הסדרה התיעודית "ליה רמיני והסיינטולוגיה", התוקפת את הכנסייה, מה שעורר נגדה לא מעט ביקורת.

רמיני, הזכורה מהסיטקום "מלך השכונה", היא אחד הקולות הבולטים כיום נגד הסיינטולוגיה. ב־2013 עזבה את הארגון, שבו היתה חברה מילדות (כמו מוס), והחליטה לחשוף את סיפורה ברב־מכר שפרסמה ובסדרת טלוויזיה שבה היא מביאה את סיפוריהם של רבים שהושפלו, דוכאו, נרדפו, נשדדו, הוכו ואולצו לנתק קשרים עם בני משפחותיהם בשם הסיינטולוגיה. רמיני סיפרה שהיא לא מפסיקה לקבל איומים על חייה ועל חיי בני משפחתה, ואמרה שהיא מוגדרת כאויבת הארגון.

"מאחר שיצאתי נגד הסיינטולוגיה, לאליזבת אסור מפורשות לבוא במגע איתי או להיות בסביבתי", הסבירה רמיני את התנהגותה של מוס בטקס. "אני מכירה את הסיטואציה הזאת מקרוב ולא נוטרת לה טינה, היא עוד צריכה להבין שהיא חלק מארגון שמתעלל באנשים ומחרב משפחות".

העובדה שמוס (35) חברה בסיינטולוגיה מעוררת מחלוקת במיוחד על רקע התסריט של "סיפורה של שפחה". הסדרה, שמבוססת על ספרה של מרגרט אטווד, מספרת כיצד הפכה ארה"ב לרפובליקה טוטליטרית בשם גלעד, הפועלת לפי עקרונות נוצריים קיצוניים. בשל בעיית עקרות בקרב רוב הנשים, נשים פוריות נחטפות, הופכות לשפחות של המעמד העליון ונאנסות כדי להביא ילדים. 

את הסדרה מפיקה ספקית התוכן Hulu ובטקס האמי האחרון היא קטפה שמונה פרסים, כולל סדרת הדרמה הטובה ביותר, והיתה בכך לסדרה הראשונה המשודרת בסטרימינג שזוכה באמי. מוס, בתפקיד השפחה שֶלפְרד, קטפה את פרס שחקנית הדרמה הטובה ביותר.

בינואר זכתה הסדרה גם בגלובוס הזהב לסדרת הדרמה, ומוס זכתה בפרס לשחקנית הראשית הטובה ביותר. בנאומה הקדישה את הפרס למרגרט אטווד "ולכל הנשים שבאו לפניה ואחריה, נשים עם אומץ להתבטא נגד חוסר סובלנות וחוסר צדק, נשים שבאו כדי להילחם למען שוויון וחופש בעולם. אנחנו לא חיות יותר בשוליים... אנחנו הסיפור שמופיע בדפוס, ואנחנו אלו שמספרות אותו". הנאום עורר תגובות נזעמות ברשתות החברתיות, בגלל חלקה של מוס בכנסייה הסיינטולוגית. רבים קראו לה צבועה ומתחסדת.

בגלל התגובות מקפידה מוס להתראיין לצד צוות הסדרה ולא בגפה, כמו יתר השחקנים הזוכים. בראיונות היא לא ששה לדבר על הסיינטולוגיה, בדומה לחברים אחרים בכנסייה, לרבות המוכר ביותר - טום קרוז.

"אני תמיד שמחה לדבר על הנושא, אבל בשיחה אינטימית, ובטח שלא לציטוט או בנסיבות של ראיון", אומרת מוס. "והאמת היא שאני לא מקדישה תשומת לב לדברים שאומרים עלי, אלא כשמתייחסים לעבודה שלי". 

אחת הפעמים הנדירות שבהן היא התייחסה לסיינטולוגיה היתה כשעוקבת באינסטגרם הגיבה לאחת התמונות שלה ושאלה אם אין דמיון בין המתואר בסדרה לבין הסיינטולוגיה ככוח דתי אפל. מוס השיבה לה: "האמת היא שזה לא נכון בכלל בהקשר של הסיינטולוגיה. חופש דת וסובלנות, הבנה של האמת ושוויון זכויות לכל גזע, דת ואמונה הם דברים שמאוד חשובים לי. אולי הכי חשובים לי. לכן התחברתי לגלעד ולסדרה כולה ברמה האישית". אחר כך היא חסמה את האפשרות להגיב לתמונות שלה.

"זאת תהיה עונה אפלה יותר מהראשונה, אם זה בכלל אפשרי". מוס ב"סיפורה של שפחה"

העונה השנייה של "סיפורה של שפחה", בת 13 הפרקים, עולה השבוע בפרק בכורה כפול, שממשיך מייד לאחר אירועי פרק הסיום של העונה הראשונה. סימן שאלה גדול תלוי מעל גורלה של שלפרד, שנמצאת בהיריון, לאחר אקט המחאה של השפחות, שהתנגדו לסקול למוות באבנים את השפחה ג'נין.

לעונה החדשה מצטרפים שרי ג'ונס ("24", "טרנספרנט"), בתור אמה של שלפרד, בראדלי וויטפורד ("הבית הלבן"), בתור מפקד בכיר בקולוניות של רפובליקת גלעד, וזוכת האוסקר מריסה טומיי, בתור רעייתו. החל מהעונה נפרדת העלילה מספרה של אטווד ויוצר הסדרה, ברוס מילר, הכריז לאחרונה כי הוא מכוון לסדרה בת עשר עונות.

"הפעם אנחנו הולכים צעד אחד קדימה וממשיכים באופן טבעי לנושא האימהוּת, בצורה שמרגישה מאוד נכונה מבחינתי", אומרת מוס באירוע לקידום העונה השנייה. "לפני העונה החדשה ערכנו דיונים רבים בנושא הלידה המתקרבת. זאת בהחלט עונה אפלה יותר מהראשונה, אם זה בכלל אפשרי. התינוק שגדל בתוכה של שלפרד הוא מעין פצצת זמן מתקתקת, וכשחקנית, זה נפלא לחקור לעומק את הסיבוכים שיש לדמות. היא תלד את התינוק בעל כורחה והוא יגיח לעולם שהיא לא מאוד אוהבת. זה גם ילד שיילקח ממנה, הרי היא לא יכולה להיות האמא. אלו חומרים של דרמה טובה. בנוסף, חלק משמעותי מהעונה יהיה סביב המרדנות, כי יש יותר מדרך אחת להתנגד, והמרד הוא חלק ממנה.

"המשחק בסדרה הוא חוויית משחק שלא הכרתי קודם. כשחקנית, אין דבר שאני אוהבת יותר מאשר להיות לבדי מול המצלמה. זו העוצמה הוויזואלית האולטימטיבית, וזה משהו שמייד עובר אל הצופה. בכל פעם שאני מקריינת, זה למעשה קולה של מרגרט אטווד וזה עוד קול שאני שמחה לבטא". 

את צופה עוד זכיות בפרסים?

"אני לא יושבת וחושבת על פרסים או על ביקורות, כי מה שחשוב לי זה קודם כל להתרכז בעבודה וברעיון המסוים שאני צריכה להתמקד בו. כשאנשים משבחים אותי שאני מצליחה להעביר דברים בהבעות הפנים שלי, זו מחמאה גדולה עבורי, אבל אני לא תמיד יודעת איך לקבל אותה. 

•  •  •

כאילו לא די בתפקיד האפל שהיא מגלמת, מוס היא גם אחת ממפיקי הסדרה. "כשקיבלתי את ההצעה לסדרה, זה היה מסוג הדברים שלא יכולתי לסרב להם", היא אומרת, "וגם התסריטים שהמשכתי לקבל הסעירו וריגשו אותי. אבל כמפיקה השלב הבא הוא מעשי, ואני צריכה לחשוב איך הדברים בסדרה צריכים להיעשות". 

נשמע מאוד אינטנסיבי.

"כשצילמנו את העונה הראשונה, לא היה לי יותר מדי זמן להתעכב על האינטנסיביות של העבודה. לא חשבתי אפילו לעשות את ההפרדה בין העבודה לחיים ברגע שהמצלמות כבו. זו עבודה של 70 שעות בשבוע, חמש סצנות ביום, מאחת לשנייה. עכשיו, כשאני גם מפיקה, העבודה ממשיכה גם אחרי שאני עוזבת את הסט ואין לי בכלל פנאי לדאוג לעצמי. אבל אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה, זה מסב לי אושר. 

"לפעמים, בסוף סצנה מטלטלת במיוחד, אני צריכה רגע לאסוף את הנשימה ואת עצמי. אבל זה חלק מחוויית המשחק, אני אוהבת את זה. גם אחרי סצנה נוראית, אני ממתינה בקוצר רוח לסצנה הבאה. ואני בכלל חובבת של קומדיות רומנטיות. רק שאף אחד לא מלהק אותי לתפקידים האלה". 

צפית שהסדרה תזכה להצלחה כזאת?

"היתה לי חוויה מאוד מיוחדת עם 'מד מן', אבל 'סיפורה של שפחה' הוא משהו חסר תקדים בקריירה שלי. לא שיערתי אילו תגובות היא תקבל, ואת הפרשנויות הרבות שמקשרות בינה לבין מה שקורה בעולם. אני ערה לכך שבתפקיד הזה, הקווים המפרידים בין המציאות לבדיה הפכו מטושטשים יותר מאי פעם. אבל זה גם זיכוך שאני עוברת וערוץ לנתב אליו את הכעס והתסכול שאני חווה כאזרחית של העולם, באמצעות סיפור שאני מאמינה בו.

"אני מרגישה שיש שינוי, שהגיע במקביל לסדרה, והעובדה שאני זוכה ליותר חשיפה נותנת לי במה לנושאים שאני רוצה לדבר עליהם. אני תומכת פעילה בתנועת Time's Up (תנועה נגד הטרדות מיניות שהוקמה בהוליווד בתגובה לאפקט וויינשטיין, ד"כ), וחשוב לי לקדם את רעיונותיה. את השמלה והעגילים שלי מגלובוס הזהב, למשל, מכרתי במכירה פומבית, והתרומות הועברו לתנועה. 

"ההחלשה השיטתית של אוכלוסיות מסוימות והאפליה בכל רחבי העולם הן נושאים שחשוב לי מאוד להעלות על סדר היום. בסדרה אנו נוגעים בכל מיני סוגיות. בעונה הקודמת טיפלנו בנושא מילה של נשים, ובעונה החדשה יש דברים דומים, ואלו נקודות כואבות שאסור להתעלם מהן. אני גם מודעת לכך שבתור אישה לבנה, אני מגיעה עם יתרון מסוים".

את רואה שינוי ביחס לנשים בתעשייה?

"יש לפנינו דרך ארוכה והרבה עבודה, אבל אנחנו דוחפים כדי לשנות את הדברים. כשאני מביטה סביבי אני בהחלט רואה היום הרבה יותר נשים מבעבר, גם מאחורי המצלמה, וזה משפיע על קבלת ההחלטות ועל הדמויות שאנחנו בוחרות לגלם. יש יותר נשים במרכז העשייה, וזה קורה כי הקהל רוצה לראות אותן.

"האנשים המשפיעים בתעשייה, שמנהלים את הוליווד ומחליטים כמה כסף ילך לאן, התעוררו סוף־סוף והבינו שגם עם נשים אפשר להרוויח. הדוגמה הכי בולטת היא 'וונדר וומן' וההצלחה הקופתית של הסרט. לקהל היה קליק מיידי עם הסרט הזה, והמסקנה היא שחיכו לזה יותר מדי זמן".

אילו תגובות את מקבלת מהצופים?

"אנשים מכל העולם כותבים לי על חוויות קיפוח שחוו. למשל, הומוסקסואלים במדינות שמצבן הרבה יותר גרוע משלנו כתבו לי שהסדרה העצימה אותם וגרמה להם לא לוותר ולהיאבק על מקומם ועל כבודם. אני חושבת שבסיס ההשפעה של הסדרה על אנשים הוא ההזדהות. ברגע שיש חיבור לדמויות, הצופה רואה את עצמו על המסך, וזה נותן לו כוח". 

•  •  •

מוס נולדה ביולי 1982 בלוס אנג'לס לרון ולינדה, זוג מוזיקאים שניגנו בהרכבי ג'אז ובלוז. היא למדה בחינוך ביתי, סיימה את הבגרויות שנתיים לפני בני גילה, והחלה להתמקד במשחק.

"אף פעם לא חייתי חיים רגילים", סיפרה בעבר. "הסיינטולוגיה העניקה לי שפיות ויציבות, שאחרת לא בטוח שהייתי זוכה להן. למדתי הרבה על החשיבות בתקשורת בין בני אדם. במקצוע שלי יש הרבה מצבי לחץ מרתיעים. למשל, לעלות על במת תיאטרון מול אלפיים איש. יש לי פילוסופיית חיים שאפשר להישען עליה במצב כזה. ל. רון האברד (מייסד הסיינטולוגיה, ד"כ) בהחלט האמין, כמו כל הסיינטולוגיה, שהאמנות מזרימה את רוח החיים לתרבות שלנו".

אחרי שורה של תפקידים קטנים בתור נערה בסוף שנות ה־90, קיבלה מוס שני תפקידים חשובים, האחד בסרט "נערה בהפרעה" לצד וינונה ריידר ואנג'לינה ג'ולי, והאחר בסדרה "הבית הלבן", בתור בתו של הנשיא. הפריצה הגדולה הגיעה ב־2007 כשלוהקה לתפקיד המזכירה פגי אולסון בסדרת הדרמה "מד מן", והיתה מועמדת לאמי שש פעמים על הופעתה. ב־2013 זכתה בגלובוס הזהב על הסדרה "קצה האגם", שיצרה הבמאית הניו־זילנדית ג'יין קמפיון ("הפסנתר"). הסדרה חזרה בשנה שעברה לעונה שנייה, ומוס כיכבה בה לצד ניקול קידמן.

לוהטת. ב"מד מן"

הודות לקולגה מ"מד מן", ג'ון האם, הכירה מוס את הקומיקאי פרד ארמיסן, כוכב "סאטרדיי נייט לייב", המבוגר ממנה ב־15 שנה. הם נישאו באוקטובר 2009, אך נפרדו כעבור שמונה חודשים; השמועות טענו שחוסר הסכמתו להתחייב לסיינטולוגיה היא שהכריעה את גורל החיים המשותפים.

"הדברים שפורסמו לא היו נכונים, וזו הרגשה מוזרה שמדברים על רחשי ליבך בצורה כזאת", ניסתה מוס להכחיש את השמועות בראיון ל"ניו יורק מגזין". "אבל אני מודה שגם אני קוראת מגזינים כאלה וצופה בפפראצי של סלבס. במבט לאחור הייתי די צעירה, וזה היה מאוד טראומטי ונוראי. אבל התברר שהכל היה לטובה, אני שמחה שאני כבר לא באותו מקום, שמחה שלא הבאתי ילדים ושמחה שזה לא קרה לי בגיל 50".

הצהובונים בארה"ב טענו לא אחת שבכירי הסיינטולוגיה ניסו נמרצות לשדך בינה לבין טום קרוז וליצור פאוור קאפל של הארגון, אבל החיבור לא צלח והוצנע.

בחודשים הקרובים היא גם תופיע על המסך הגדול, בין השאר בקומדיית הפשע "המטבח", עיבוד קולנועי ל"השחף" מאת צ'כוב, ובסרט "Old Man and the Gun" לצד רוברט רדפורד.

"כשאני מרגישה עייפה ומותשת מהעבודה, אני מזכירה לעצמי כמה אני בת מזל להיות במקום שבו אני נמצאת", היא אומרת. "אני משחקת מגיל צעיר, עם שנים שלא עבדתי בהן, כשלא עברתי אודישנים ולא קיבלתי תפקידים. לא היה לי כסף, והקריירה שלי לא המריאה. לכן מה שקורה איתי מאז 'מד מן' הוא פסגת השאיפות של כל שחקן - עבודה קבועה. ככה אתה מרגיש בטוח שיש לאן ללכת מדי בוקר, שיש פרנסה מסודרת, שאתה עושה את מה שאתה אוהב. מה עוד אפשר לבקש? אני כל הזמן צובטת את עצמי לוודא שזה אמיתי. לעולם לא אתרגל לפריבילגיה הזאת". 

את אדם אופטימי?

"כן (מחייכת), אני טיפוס מלא תקווה מטבעי. דווקא כשהזמנים קשים, חובה להיאחז בתקווה קלושה למחר טוב יותר. אפילו בסדרה, שהיא מאוד אפלה ואלימה, הכוח המניע הוא כיצד לשרוד ולהתרומם מעל הקשיים והאפליה. אני יכולה למצוא ב'סיפורה של שפחה' תקווה. אפילו בסצנה של השפחות והאבנים בעונה הקודמת היה משהו מאוד חזק ומרומם. יש לי תקווה באנושות, כי כולנו בני אדם וערבים זה לזה. אולי זה קיטשי לומר, אבל אני מאמינה גדולה בזה".

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו