שום סימן במראהו הגברי של עופר ארז, המנכ"ל החדש של הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות, אינו מסגיר כי לפני 24 שנה נולד כילדה בכורה להוריו. הזקנקן מעוצב, השיער קצר, הקול עמוק.
לפני כחודשיים השתחרר עופר מצה"ל בדרגת סרן והותיר מאחוריו נדבך תקדימי בתולדות הצבא, כשהוכר כקצין הטרנסג'נדר המוצהר הראשון בישראל, ומהבודדים בצבאות בעולם. במהלך שירותו הוא אף עבר ניתוח לשינוי מין, בעודו שוקד על כתיבת נהלים בנושא גיוס חיילים וחיילות במצבו.
גם בתפקידו הנוכחי כובש עופר פסגה חדשה וסמלית. בדיוק 30 שנה מאז בוטל החוק הישראלי שאסר הומוסקסואליות, יכהן בארץ מנכ"ל ארגון בשכר, שהוא גם טרנסג'נדר מוצהר.
אל עמדת הניהול הוא נכנס בתקופה רגישה ומורכבת, שבה הדעות החשוכות נגד הקהילה הלהט"בית שוב תופסות מקום בשיח הציבורי. בשבוע שעבר פורסמה קלטת של הרב אלי סדן, מראשי המכינה הקדם־צבאית בעלי, שבה, בין השאר, טען כי ילדים להורים חד־מיניים הם אומללים, והמשיל את ההומוסקסואליות למחלה שאסור שתתפשט. שותפו למכינה, הרב יגאל לוינשטיין, התפרסם לפני כשנה ב"נאום הסוטים" שהתייחס לקהילה הלהט"בית.
"אין לי עניין להתנצח עם רבנים", אומר עופר, המתראיין לראשונה בשמו המלא ובפנים גלויות, "אנשי דת בישראל משמיעים איומים על חשבון הדור הצעיר, ואי אפשר להנהיג קהילה ובאותה נשימה להשתמש בה בצורה צינית ופוגענית. למרות ההסתה נגיע לבני הנוער, החוששים לחשוף את נטייתם, ובהם דתיים וערבים. נמזער נזקים, ואצלנו הם יקבלו חיזוק ותמיכה".
יש בך כעס על שנולדת בת?
"במשך שנים הייתי כעוס, מתוסכל ומיואש. בכל בוקר התעוררתי בתקווה שזה רק חלום רע. מנגד, ולמרות שלא חוויתי את העולם כאישה, כולי תקווה שהדרך שעברתי לימדה אותי להיות קשוב ורגיש יותר לנשים".
• • •
הוא נולד וגדל בקיבוץ עין דור שבעמק יזרעאל. ספק אם הוריו, יועץ חינוכי ומורה לאנגלית, חשבו על משמעות מרחיקת לכת כשהחליטו להעניק לבת שנולדה להם את השם עופר, שנפוץ יותר דווקא בקרב בנים. "הם פשוט אהבו את הצליל ואת המקוריות", הוא אומר.
"בגיל שנתיים ביקשתי לקצץ עד דק את פלומת השיער שלי", הוא מחייך וידו חופנת בלי משים את הבלורית הקטנה שמעל מצחו, "שיגעתי את ההורים והם התעלמו, כי היו בטוחים שזו גחמה. כשהבינו שאני עקשן, הסכימו. הרי שיער גדֵל, וזה רק עניין של זמן עד שיעשו לי קוקיות שיתאימו לשמלות.
"מאז לא הפסקתי להסתפר, ובגיל 4 הודעתי שאלבש רק מכנסיים. כנראה כבר אז התגבשה אצלי זהות מגדרית שאינה תואמת את הגוף שאיתו נולדתי. אמרתי להורים שלי שאני לא רוצה להיות יותר בת, אלא בן. הם שיערו שאני סתם 'טום בוי', אבל לי היתה תחושה שאלוהים התבלבל. אל עצמי דיברתי בלשון זכר.
"במקום לשחק בבובות או בדובונים, טיפסתי על עצים ושיחקתי כדורגל עם הבנים בקיבוץ. בכיתה א' נתקלתי לראשונה בהערות מלגלגות מצד תלמידים בכיתה, ובתגובה החטפתי להם מכות. בסוף הם התרגלו למראה שלי, והשאלות פסקו".
איך ההורים התייחסו לזה?
"הם נתנו לי להיות מי שאני ולא העיקו, אבל לחלק מהמורים נראיתי מוזר. אחת העירה לי על הבגדים, אחרת על התספורת שהיתה כמו של בן. עניתי להן בתקיפות שככה נוח לי".
זה השפיע על ההישגים שלך בלימודים?
"לא, דווקא הצטיינתי בלימודים. למדתי פעם בשבוע בפרויקט למחוננים בעמק הירדן. באמצע כיתה ו' צירפו אותי לקבוצה של תלמידים מצטיינים במכללת אורנים בקריית טבעון. המורים והתלמידים שם חשבו שאני בן ופנו אלי בלשון זכר, והחלטתי לא לתקן אותם. בסך הכל נהניתי מזה. מנגד, פחדתי מה יקרה אם מישהו יגלה את האמת. מה יעשו לי אם יתברר שאני בת שנכנסת לשירותי בנים?"
כעבור חודשים אחדים, לפני כיתה ז', עקרה המשפחה לקיבוץ כפר מנחם בדרום בעקבות עבודתו של האב. ההערות הקבועות כלפי עופר הפכו למורכבות יותר על רקע ניצני הנשיות.
"לכל ילד קשה לעזוב את הבית והחברים, ואצלי הקושי היה כפול, בגלל הזהות המגדרית. שאלות כמו 'למה את נראית כמו בן?' השאירו אותי ללא הסבר. ידעתי מה התחושות שלי, אבל לא באילו מילים להשתמש, כי איזה נער קיבוצניק יודע מה זה טרנסג'נדר? אולי, אם היינו גרים במרכז תל אביב, זה היה אחרת.
"השינויים הפיזיים בגוף תסכלו אותי מאוד. בקיץ הסתובבתי עם שכבות של בגדים וחולצות גדולות. הרגשתי כאילו שמו מולי מראה, שמזכירה לי מדי יום שנבראתי בגוף הלא נכון. היו לי מציאות פנימית ומציאות חיצונית, והן לא התחברו זו לזו".
עדיין היו הערות מצד הילדים בכיתה?
"ההערות נעלמו לאחר שלמדו להכיר אותי. התעקשתי להצטרף לבנים בשיעורי הספורט, אמרתי שקל לי מדי עם הבנות, אבל בבית הספר לא הסכימו. עירבתי את ההורים שלי, והם הפכו עולמות עד שהצליחו. אין ספק שהם יוצאי דופן, לצערי אין הרבה סיפורים כאלה בקרב טרנסג'נדרים.
"בגיל 15 תכננתי לביים את המוות שלי, לנסוע למדינה אחרת ולאמץ שם זהות חדשה, של בן. אבל הניתוק מהוריי ומשני האחים שלי, שצעירים ממני בשלוש ובשש שנים, ייסר אותי. לכן תכננתי שאחזור לארץ בזהות גברית ואצור איתם קשר, בלי שיידעו שזה עופר שהכירו. התוכנית הזאת גורמת לי לעצב רב כשאני נזכר בה היום".
• • •
נדרש רגע קל כדי לקשר בין תמונות העבר של הילדה עופר, בעלת השיער הקצוץ והמבט המתריס בעיניים, לבין הגבר של היום, שמבטו שלם ומלא שלווה. על השולחן במשרד מונחת תעודת הזהות החדשה שהגיעה לפני כמה ימים בדואר, שבה מופיעה, לראשונה בחייו, המילה "זכר" לצד סעיף המין. מילה אחת שמסכמת מאבק מגדרי בן 20 שנה.
ההחלטה להיחשף בפני החברים הבשילה בגיל 16. "למדתי אז במגמה המדעית בתיכון כפר מנחם. היינו קבוצה קרובה של 20 בנים ובנות משכבת י', וכולם תמיד שיתפו את השאר באהבות החדשות ובחוויות האישיות. אני בדרך כלל שתקתי. להם היו בני זוג, ואני לא יכולתי. למרות הקירבה אליהם הרגשתי בודד. לא נידו אותי, אבל תמיד היה לי מטען כבד על הכתפיים.
"החברים לא שיערו שצריך להבין את הזהות המגדרית שלי, ולכן התמקדו בנטייה מינית. שאלו אותי, 'את אוהבת גברים?' ועניתי בשלילה. שאלו, 'את אוהבת נשים?' ועניתי שוב בשלילה, כי לא הזדהיתי עם המושג לסבית, מאחר שלא הרגשתי אישה. ואז שאלו, 'את אוהבת תפוזים?' ואמרתי שכן. זה הפך לבדיחה פנימית, ש'עופר אוהבת תפוזים'.
"באחד הימים ביקרתי ידידה שלא היתה חברת קיבוץ. פגשתי את בן הזוג שלה, שהיה מבוגר מאיתנו בשנה, והוא סיפר לי שהוא טרנסג'נדר והסביר לי את משמעות המילה. ואז הכל התבהר. זו היתה החתיכה החסרה בפאזל האישי שלי.
"באותו רגע הרגשתי שאני לא לבד יותר, שיש לי הגדרה, שאני יכול להסביר מי אני. החלטתי לגלות לחברים הקרובים. תפסתי כל אחד מהם לשיחה אישית, אמרתי שאני בעצם נער ולא נערה, וביקשתי מהם לא לספר לאף אחד. בסוף כל החבורה שלנו ידעה, ומאז הם כבר פנו אלי בלשון זכר. זה היה סוד גלוי רק בינינו.
"במקביל, התאהבתי בפעם הראשונה, באחת הבנות בחבורה. לא יכולתי להגיד לה 'אני אוהבת אותך', כי זה לא נשמע אני. רציתי שהפעם הראשונה תהיה 'אני אוהב אותך', וכך היה".
איך היא הגיבה?
"גם לה היו רגשות כלפיי, והתחלנו להיות יחד. החברים הקרובים שלנו ידעו על הקשר. היינו יחד שנה וחצי, ואז זה פשוט נגמר".
מתי אמרת להורים שאתה טרנסג'נדר?
"קצת אחרי שסיפרתי לחברים, בחופש הגדול בין כיתה י' לי"א. בהתחלה סיפרתי לאמא, והיא ישבה בחדר שלי ובכתה. אמרה שהיא לא רוצה שיהיו לי חיים קשים. לאבא סיפרתי שלושה שבועות אחר כך, כשבא לאסוף אותי על האופנוע שלו. הבשורה לא הפתיעה אותו. ישבנו על ספסל בחורשה ליד הקיבוץ, והוא היה ענייני ושאל במה יוכל להקל עלי. מאותו רגע הוריי פנו אלי בלשון זכר והתייחסו אלינו כאל שלושה בנים. גם האחים הקטנים שלי קיבלו את השינוי בטבעיות".
• • •
הצו הראשון הגיע במהלך כיתה י"א. "הוריי חששו מהגיוס, אבל אני התעקשתי לשרת בחיל קרבי. בתחילת המבדקים אמרו לי שהתקבלתי לתפקיד לחימה ביחידה מסווגת בחיל האוויר, אבל אחר כך ירד לי הפרופיל בגלל בעיה רפואית בכתף.
"כשהגעתי לראיון אצל המאבחנת, היא פנתה אלי בלשון זכר ולא תיקנתי. בסוף היא שאלה אם יש לי מה לומר, ואני חייכתי ואמרתי לה שבתעודת הזהות שלי כתוב 'נקבה', אבל אני בעצם טרנסג'נדר. ביקשתי שבטירונות ייתנו לי מדים של בנים, כי אין סיכוי שאתלבש כמו בת. היא אמרה שתבדוק.
"שבוע לפני הגיוס, במארס 2012, ביקשתי לראות קב"נית, כמוצא אחרון לקבלת פטור ממדי נשים. שוחחתי איתה בפתיחות ודיברתי על המוטיבציה שלי. אחרי שלושה ימים היא התקשרה ואמרה שסיווגו אותי כבעל קשיי הסתגלות. פשוט לא ידעו איך להתמודד עם הזהות המגדרית שלי, אז קטלגו אותי תחת סעיף נפשי. צעקתי עליה, כי הבנתי שכך לא אוכל לשרת ביחידות קדמיות או לצאת לקצונה. למחרת הודיעו לי ששובצתי לקורס מאבחנות מדעי ההתנהגות, אחד התפקידים האחרונים בצה"ל שמיועד רק לנשים. הן עושות משובים, מעבירות שאלונים סוציומטריים ומסייעות למפקדים בהערכות חיילים".
הגיוס היה קשה. "ביום הראשון בבקו"ם ביקשתי שוב לקבל מדי בנים, אבל סירבו לי, אז דרשתי מדים גדולים בשתי מידות, כדי לטשטש כל סממן נשי. אחרי החיול שלחו אותי לטירונות ולקורס מאבחנות בבה"ד 11 בצריפין.
"בשיחה עם המ"כית אמרתי לה שאני למעשה גבר והבעתי מצוקה ותסכול. הבהרתי שלהרים ידיים לא בא בחשבון ואין לי מחשבות שניות לגבי צה"ל. להפתעתי, היא היתה הראשונה שהלכה לקראתי.
"מאותו רגע היה לי פטור ממדי א', שבזכותו יכולתי להסתובב כל הזמן במדי ב', שהם זהים לגברים ולנשים. היא גם דאגה שבכל יום יהיו לי עשר דקות למקלחת לבד, והבינה שלא נוח לי לחשוף את הגוף שלי בפני החיילות האחרות.
"בהשלמה הגשמתי את הזהות המגדרית שהייתי רוצה שתהיה לי, והופעתי כצוער ולא כצוערת". בסיום קורס הקצינים בבה"ד 1
"בסיום הקורס, לאחר כחודשיים וחצי, ביקשתי לשרת בבסיס סגור ושובצתי לתפקיד מאבחנת בבסיס ההדרכה של חיל החינוך, שישב אז ליד צומת מסמיה. זכיתי להערכה רבה מהמפקדים שלי ולחצתי עליהם לבטל את סעיף קשיי ההסתגלות. הסעיף בוטל, ואז נפתחה בפניי הדרך לבה"ד 1.
"הגעתי לבה"ד 1 בינואר 2013. עוד בהכנה לקורס קצינים הבנתי שכדי שאוכל לייצר כנות ואמון מול החיילים שלי, לא הגיוני שאעמוד מולם ואומר 'שלום, שמי עופר, ואני המפקדת שלכם'. אני אמור להציג את עצמי כמפקד שלהם.
"בשבוע האחרון של ההכנה העביר אחד הצוערים שיעור על הקהילה הגאה, ובסיום ביקשתי לדבר. אמרתי שמה שאגיד עכשיו נועד לתת להם כלים להיות מפקדים טובים ורגישים יותר לפקודים שלהם. סיפרתי את הסיפור האישי שלי, חשפתי את הרגשות ואת הקושי, ובכיתה השתררה דממה. הייתי נרגש מאוד. מאותו רגע התחלתי את השירות הצבאי שלי כחייל, והצוערים כבר פנו אלי כאל גבר".
חשת הקלה?
"בטח. שמחתי שהשמיים לא נפלו עלי. סוף־סוף נשמתי. מאותו רגע התחלתי לקחת הורמונים, ומהר מאוד הזקן התחיל לצמוח והקול שלי השתנה, כמו ילד בגיל ההתבגרות".
ההתרגשות ניכרת בו גם עכשיו. הוא מכחכח בגרונו ומבקש לצאת למרפסת כדי לעשן. הרוח הקרירה מרגיעה אותו, והוא חוזר למשרד ונזכר בקוריוז מהעת ההיא.
"בחזרות לטקס הסיום חלף מולי נגד המשמעת של בה"ד 1, יצחק טאיטו. הוא נעצר, הסתכל עלי ואמר: 'חייל, אתה לא מסופר. לך להסתפר'. לא התאפקתי, ואמרתי: 'אני חיילת'. זו היתה הפעם האחרונה שבה אמרתי את המילים האלה. קשה היה לפספס את ההלם על פניו. הוא שכח שאוזניית המדונה עדיין תלויה על אוזנו, וכל מגרש המסדרים שמע אותו חוזר על המילים 'אתה חיילת?' מי שהיה לידי התגלגל מצחוק. זה הביך אותו, והוא לא ניגש אלי יותר".
• • •
עופר מנסה שוב ושוב להכניע קווצת שיער סוררת בקדמת הראש. הוא מביט בהשתקפות שלו במסך הלפטופ ומודיע כי בקרוב יסתפר, כפי שעשה לפני שיצא להשלמה החילית בבה"ד 11. גם אז קיצץ את השערות הקופצניות לכדי תספורת מארינס.
"בהשלמה הגשמתי את הזהות המגדרית שהייתי רוצה שתהיה לי, והופעתי כצוער ולא כצוערת. באותה תקופה התקיים בבסיס קורס הכשרת מפקדים, ואחת מהדילמות הפיקודיות שעלו בפניהם נגעה לחייל שמבקש שיתייחסו אליו כחיילת. היה שם דיון סוער, ואחד המפקדים התנגד בתוקף לדרישה וכהקבלה העלה טענה שחייל יכריז שהוא תרנגול. כמה מהחניכים יצאו מהחדר במחאה.
"אין לי מושג מה הוחלט שם, אבל כמה ימים אחר כך מפקד הבסיס דאז, אל"מ שלמה סרוסי, הורה שכל חייל וחיילת יהיו רשאים לקבוע באיזו לשון יפנו אליהם - זכר או נקבה. הוא היה הראשון שקיבע בבסיס מודעות ורגישות למגדר. לצערי זו לא היתה החלטה גורפת לכלל צה"ל, אבל גם הטיפה הזאת עודדה אותי. קיוויתי שהיא תשליך על הטרנסג'נדרים שיבואו אחריי".
ערן גלובוס // צילום: עופרית אסף
עם סיום ההשלמה החילית, במאי 2013, מונה עופר לקצין מאבחנות במחלקת מדעי ההתנהגות של מיפקדת זרוע היבשה (מז"י). בדיוק שנה אחר כך התפרסמה באתר אינטרנט כתבה המתארת את חייו של טרנסג'נדר בצה"ל. עופר, שלא התראיין לכתבה, זיהה כי מדובר בו. למרות כעסו, התברר כי בעקבות הפרסום פנה לצה"ל טרנסג'נדר שהיה מיועד לגיוס וביקש להתייעץ איתו.
"אחריו הגיע עוד אחד ועוד אחד, ורבים מהם החליטו לוותר על הפטור שניתן אז לטרנסג'נדרים. היה ברור לי שצה"ל חייב לטפל בעניין בצורה מערכתית, ולא להתעלם מהתופעה. טרנסג'נדרים אינם שונים מכל חייל או חיילת, אלה אנשים עם מוטיבציה ועם יכולות.
"באחד הימים התייצבתי, בלי לקבוע מראש, במשרדה של סגנית יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן), סא"ל לימור שבתאי, והצהרתי שצריך לעשות משהו. אם מגייסים גם חיילים שדורשים התאמות מיוחדות, אין שום סיבה לא לגייס טרנסג'נדרים. לא צריך תקציב או מאמץ רב כדי לשלב אותם, רק פתיחות. לימור היתה מדהימה ורגישה, והציעה שאעזור לה לכתוב נהלים חדשים.
"כעבור שבועיים קיבלתי במקרה פנייה מפתיעה ממכון מחקר בוושינגטון, שהזמין אותי להצטרף לפאנל שיחות עם שבעה קצינים טרנסג'נדרים מצבאות קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, בריטניה ושווייץ. מאוד רציתי לנסוע כנציג צה"ל, אבל המפקדים שלי במז"י סירבו. לקחתי רגילה וטסתי לשם כאזרח, וכיבדתי את בקשת צה"ל בכך שלא דיברתי בפאנל.
"פגשתי שם את כריסטין בק, ששירתה כלוחם ביחידת אריות הים, ונחשפה שנה לפני כן כשפרסמה ספר על הניתוח לשינוי מין שעברה. היא היתה חדה ומרתקת. באותם ימים לא גייסו טרנסג'נדרים לצבא ארה"ב, ואני התמלאתי גאווה שהצבא שלנו סובלני יותר. צה"ל עשה משהו נכון ומשמעותי, ולקהילה הישראלית יש חלק בשינוי העולמי".
• • •
בקיץ 2015 סיים עופר את תפקידו במז"י ועבר כאיש קבע לאגף התכנון, כקצין פרויקטים לנושא פינוי בסיסי צה"ל ממרכז הארץ. במקביל המשיך לסייע ליוהל"ן (השם שונה מאוחר יותר ליוהל"ם - יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר) בגיבוש כללים הנוגעים לטרנסג'נדרים בסוגיות שונות כגון נוסח הפנייה, המדים, השיבוץ ביחידות והמגורים.
"יחד עם סא"ל שבתאי הוחלט שאי אפשר לספק פתרון מערכתי כולל לחיילים כמוני, אלא הסדר נקודתי שנקרא 'חליפה לפי מידה'. הטיפול תלוי ביציאה של החייל או החיילת מהארון, ביחס של המשפחה ובאופי השירות. חיילים טרנסג'נדרים הגיעו לראיון אצלנו בקריה, ואז נשלחו ליחידות שלהם עם הנחיות מסודרות. הנוהל החדש הוביל לגיוס מוגבר יותר של טרנסג'נדרים, וכיום משרתים בצה"ל כ־50 חיילים וחיילות כאלה".
ההתעסקות האינטנסיבית בזהות המגדרית הובילה את עופר לקבל החלטה גורלית. בהמלצת אמו, הוא עבר לפני כשנתיים ניתוח לשינוי מין בביה"ח שיבא.
"זו לא חובה, אין שחור ולבן בנושא הזה. הייתי גבר גם לולא לקחתי הורמונים או עברתי ניתוח. כל אחד צריך לפעול על פי רצונו. בשבילי זו היתה בעיקר הקלה. האם אני מרוצה מהתוצאות? לא ממש. אם הייתי עושה את הניתוח היום, ההמלצה שלי לעצמי היתה להנמיך ציפיות".
מה בנוגע לשימור הפוריות?
"כרגע זה לא רלוונטי, ואין לי זמן לעוד ניתוח. מה שלא רואים, לא מציק. המחשבה על ילדים ביולוגיים משלי לא מעסיקה אותי. אם וכאשר ארצה ילדים, הביולוגיה לא תהיה סוגיה משמעותית".
כחודש לאחר הניתוח זומן עופר לקבלת פנים בביתו של השגריר בוושינגטון, רון דרמר, לרגל חודש הגאווה. הפעם אושר לו להגיע במדים, כנציג רשמי של צה"ל. לאחר המפגש הוא המשיך לסיבוב הרצאות בסן פרנסיסקו, בלוס אנג'לס ובשיקגו, שם נאם בפני תלמידים, סטודנטים, קהילות יהודיות, סנאטורים ואנשי ממשל.
לקראת סוף השליחות הגיע לווסטפוינט, האקדמיה הצבאית במדינת ניו יורק. "פגשתי שם חייל, שסיפר לי על רצונו להפוך לחיילת. איחלתי לו בהצלחה והבעתי תקווה שהוא יוכל להמשיך לשרת גם אחרי סיום התהליך.
"אחד האתגרים בעיר שמרנית ומעורבת כמו ירושלים הוא להעניק תמיכה לכל הקהילות הלהט"ביות". ארז // צילום: אריק סולטן
"כעבור כמה ימים צפיתי בטלוויזיה במלון, ושודרה שם ידיעה שהחל מינואר 2017 יתחילו לגייס טרנסג'נדרים לצבא ארה"ב. ישבתי לבד על המיטה, עם חיוך על הפנים, ולא היה לי עם מי לחלוק את ההתלהבות. בסוף צלצלתי לחברים מישראל והערתי אותם בהתרגשות. אגב, ההחלטה המהפכנית ההיא של ממשל אובאמה בוטלה על ידי ממשל טראמפ, אולם אחרי התערבות של בית המשפט הפדרלי נפתח הגיוס לטרנסג'נדרים לפני חודשיים".
• • •
מאז התיכון, הוא מספר, היו לו כמה מערכות יחסים ארוכות עם נשים, שנמשכו יותר משנה. היו גם כמה מערכות יחסים פחות משמעותיות.
"אין לי בעיה להיות בזוגיות עם כל מי שמקבל אותי כמו שאני. מעולם לא הסתרתי את עברי, אי אפשר לנהל קשר רומנטי כשבאמצע עומד סוד. לכן היה חשוב לי שהנשים שאני יוצא איתן יציגו אותי בפני הוריהן כמו שאני".
ומה הרגשת בפגישה הראשונה עם הוריהן?
"תמיד הייתי נבוך ומתוח, ואני בטוח שגם עבור הנשים זו היתה משוכה שצריך לעבור. אבל אף פעם לא הסתרנו מי אני. בסוף התיכון היתה לי חברה שהוריה היו מסורתיים ושמרנים, אז זה היה מורכב יותר, מן הסתם. כשבאתי אליה הביתה, הם התנהגו אלי רגיל והעדיפו להתעלם ולא לחטט בחיים שלי.
"במהלך הצבא היו לי חברות ממשפחות מכילות יותר, וההורים אפילו התעניינו בתהליך שעברתי. אני חייב לומר שהתאהבתי בכל אחת מהמשפחות.
"מערכת היחסים האחרונה שלי היתה לפני שנתיים, כשהייתי קצין, ועם ההורים של הבחורה ההיא הרגשתי כמו בן בית. עד היום יש לי קשר איתם".
היום אתה לא בזוגיות?
"כרגע לא. הראש והלב שלי כולם בבית הפתוח. אחרי הכתבה אצטרך להסתגל לעובדה שכולם כבר יכירו את המחשבות, הרגשות והקשיים שלי, ויידעו איזו דרך עברתי".
בבית הפתוח לגאווה וסובלנות נחת עופר מייד עם שחרורו מצה"ל, לפני חודשיים. לצורך תפקידו העתיק את מקום מגוריו משכונת שפירא בתל אביב אל הקטמונים בירושלים.
המקום, שהוקם ב־1997 ברחוב הסורג ליד כיכר החתולות, מקיים פעילויות לבני נוער ולמבוגרים - הרצאות, מופעים, דיונים וקבלת שבת. אפשר גם לקבל טיפולים פסיכו־סוציאליים מסובסדים ולהשתמש בשירותיה של המרפאה, המציעה בדיקות HIV מהירות ואנונימיות.
כבר ביציאה מהמעלית בולטת עינית גדולה הממוקמת בדלת הכניסה. בעבר היא שימשה את מנהלי הבית כדי לבדוק מי הבאים, מחשש להתנכלויות. היום הם אפילו לא מביטים דרכה.
בתוך הבית מתגלה מראה הטרוגני לא שגרתי. בחור חובש כיפה עם ציציות משתלשלות עומד ליד ארון העץ, שבתוכו מונחים ספרי תנ"ך, קוראן והברית החדשה. מאחוריו, על ספת עור חומה, יושבים שני צעירים צנומים המפטפטים בערבית.
בצד עומדת צעירה ביישנית בעלת שיער ארוך ובוחנת את ויטרינת הזכוכית, המציעה למכירה כיפות, סיכות, צמידים, עגילים ומניפות - כולם בצבעי הדגל של הקהילה הגאה.
הדלת נפתחת בחריקה קלה, ולחדר נכנס מבוגר חובש כיפה. הוא מוציא גמרא מהארון ומתיישב ליד אחד השולחנות.
על הקיר מעליו לוח הנצחה לזכרה של שירה בנקי, הנערה שנרצחה במצעד הגאווה ב־2015 על ידי החרדי ישי שליסל. לאחר כחצי שעה שבה הוא שקוע בספר, האיש מחזיר אותו למקומו ויוצא החוצה.
"אין לי מושג מי הוא", מחייך עופר, "זו המשמעות של הבית - שהוא פתוח לצעירים ומבוגרים, דתיים וחילונים, יהודים וערבים. כל אחד יכול לבוא ולשבת בשקט, בלי שיציקו לו".
המשרד שלו נראה בינתיים כמו תמונת מראה של לשכה צבאית ישנה, כולל הקירות החשופים, הזקוקים לסיוד. טרטור מונוטוני בוקע מהמזגן הישן ונמהל ברעש העולה מהרחוב.
אבל נראה כי ההמולה לא מוציאה אותו מהריכוז, ועיניו מרפרפות על האימיילים הרבים, הנוגעים לתכנון מצעד הגאווה שיתקיים בירושלים בעוד כחצי שנה.
אתה חושש מישי שליסל נוסף?
"תמיד יש חשש, אבל תהיה אבטחה כבדה של המשטרה, עם מגנומטרים ובלשים סמויים שיסתובבו בתוך הקהל. כרגע אני עסוק בהרחבת הנגישות של המצעד גם לבעלי מוגבלויות ולמשפחות עם ילדים".
לאן אתה שואף להוביל את הבית הפתוח?
"אחד האתגרים בעיר שמרנית ומעורבת כמו ירושלים הוא להעניק תמיכה לכל הקהילות הלהט"ביות - ובהן להט"בים בגיל השלישי, חרדים ואוכלוסייה ערבית, שלחלקם אין עורף משפחתי.
"בנוסף נרחיב את הפעילויות לנוער בבתי הספר וניצור שיתופי פעולה עם מרפאות, עובדים סוציאליים ובתי אבות. שאיפה נוספת היא לאתר למרכז בניין משלו, ולא אסיים את התפקיד עד שאוציא את זה לפועל".
יו"ר הבית הפתוח, ערן גלובוס, שנכנס לחדר, קוטע את דבריו של עופר. "כשרואים את 25 אלף המשתתפים, יודעים שהמאמצים שלנו כקהילה משתלמים", אומר גלובוס.
"אין סיבה שירושלים לא תהפוך לבירה להט"בית עולמית בזכות הדיאלוג בין המגזרים. התפיסה שלנו דוגלת ביצירת קשרים, ולא בפיצוץ גשרים. רק על דבר אחד הצבנו קו אדום: לא נשב עם רבנים הקוראים למוות של הומוסקסואלים".
אבל לא רק חרדים, הומוסקסואלים ולסביות נמצאים על סדר יומו של המנכ"ל החדש. כפי שעשה בצה"ל, חשוב לו ליזום תוכנית עבור טרנסג'נדרים, שחלקם נאלץ לעסוק בזנות כדי להתקיים.
"זה לא סוד שמדובר באוכלוסייה מוחלשת גם בתוך הקהילה הלהט"בית. טרנסג'נדריות סובלות לא פעם מאלימות רחוב ומהערות פוגעניות. את יודעת שבחוק האפליה יש איסור להפלות על רקע נטייה מינית, אבל לא מוזכרת זהות מגדרית? אז אם אדם לא רוצה להשכיר דירה לטרנסג'נדר, הוא לא עובר על החוק. את זה צריך לשנות".
tala@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו