הכמיהה להורות היא אחד הדברים שמי שזה בא לו בקלות, לעולם לא יבין. הרצון להמשכיות, להקמת משפחה, ליצירת אינטימיות שמגדירה אתכם מחדש, מביא אנשים שניסו במשך שנים להביא ילדים לעולם לשקול את האופציה של אימוץ.
הסרט של שירי שחר ואסנת טרבלסי "מרוסיה באהבה" מספר את סיפורן של שלוש משפחות שאימצו ילדים מרוסיה בפרספקטיבה לאחור, והוא משלב בתוכו צילומי וידאו ביתיים שמאירים באור אותנטי את הסיפור כולו.
אחרי חמש שנים של טיפולי פוריות, טלי ובעלה אורן החליטו לאמץ ילד מרוסיה. הם הגיעו לבתי היתומים, הנקראים שם בתי ילדים, וכשנכנסו לחדר מצאו שם 20 ילדים בשקט מופתי, שלא אופייני לתינוקות. מאוחר יותר במהלך הסרט יסביר רופא ילדים שהתנאים בבתי הילדים והשהייה הממושכת שם משנים את ההתנהגות של הילדים. הם מבינים שבכי משאיר את הצוות אדיש, וכדי למשוך את תשומת ליבם הם נזרקים על הרצפה או גורמים לעצמם חבלות.
כמו טלי ואורן גם שירלי ודני, שהיה להם כבר ילד, אימצו ילדה מרוסיה. הם מספרים כמו זוגות אחרים על תחושה של נתק וחוסר מגע עם הילדה בתחילת הדרך. אצל בתם המאומצת התגלתה לוקמיה. המחלה החלישה אותה וגרמה לה להרפות קצת מהריחוק, ובמקביל היא קירבה אליה את ההורים, שהיו צמודים אליה במהלך כל הזמן.
מצליח לגעת ולרגש. "מרוסיה באהבה" // צילום מסך
הסרט מתאר את הקשיים שבאימוץ ילדים שגדלו בזמן קריטי בחייהם ללא הורים: החששות שלפני וההתמודדות שאחרי, וגם את האושר שהם מביאים איתם. אסנת, אם יחידנית, מראה לנדיה תמונות וסרטים מבית הילדים. נדיה סקרנית, ומבקשת לראות תמונות ישנות יותר. "רציתי לראות איך נולדתי", היא אומרת, מבקשת לדעת מי האמא הביולוגית שלה, ומשאירה את אסנת ללא מילים.
"מרוסיה באהבה" מצליח לגעת ולרגש, ומנגד מעורר מחשבה מטרידה על גורלם של הילדים שאיש לא לוקח מבית היתומים.
"מרוסיה באהבה", כאן 11, 21:00
