חרדה ביישוב: הבריטים לא רוצים לעזוב
עשרה שבועות בלבד חלפו מאז התקבלה בעצרת האומות המאוחדות ההחלטה על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל ועל חלוקת הארץ בין שתי מדינות - עברית וערבית. והנה, השבוע לפני 70 שנה התעוררו חששות כבדים באשר להקמת המדינה היהודית העתידית, ונראה היה שתוכנית החלוקה עומדת בפני קריסה כללית.
החשש החמיר לאחר שבריטניה החלה מדברת בגלוי על כוונתה להישאר בארץ ישראל. להצהרות אלה נלוו פעולות, במגוון דרכים, במגמה לסכל בפועל את תוכנית החלוקה.
העיתון "דיילי אקספרס" פרסם בעמודו הראשון את הכותרת מאירת העיניים "החלוקה מתה", והוסיף ש"גם חוגים בממשל האמריקני מתחילים לשקול את ההצעה הבריטית לבטל את תוכנית חלוקת ארץ ישראל ולאתר במקומה תוכנית חליפית".
את הקו הניצי נגד מימוש תוכנית החלוקה הוביל שר החוץ הבריטי ארנסט בווין, שנחשב כבר שנים למייצג הקו החריף ביותר של המדיניות האנטי־ציונית של ממשלת בריטניה. בווין, שרבים בהנהגה היהודית טענו שהוא "אנטישמי", פעל נמרצות מאחורי הקלעים לשכנע את המעצמות האחרות, ובעיקר את המדינות החברות במועצת הביטחון של האו"ם, לבטל את תוכנית החלוקה ולהסתפק בפתרון אוטונומיה של חבל ארץ ליהודים בארץ ישראל, ולא מדינה ממש. "היהודים הם קהילייה דתית ולא אומה ולפיכך אין לתת להם מדינת־חלוקה - ולא כל שכן ארץ שלמה", נימק.
בישיבת מועצת הביטחון של האו"ם שהתקיימה ב־3 במארס 1948 התברר ששמונה מתוך 11 המדינות החברות במועצה הביעו התנגדות להצעה האמריקנית לאשרר את תוכנית החלוקה, צעד הצהרתי שפירושו המעשי הוא נסיגה מתוכנית החלוקה וביטול התוכנית להקמת שתי מדינות נפרדות בארץ ישראל. סופר סוכנות הידיעות יונייטד פרס דיווח בתום הדיון ש"תוכנית החלוקה, שכבר גרמה ל־1,500 הרוגים בארץ הקודש, נמצאת במצב קיפאון". סוכנות הידיעות זסט"א דיווחה מפי "מקורות יודעי דבר" בארה"ב שגם בוושינגטון "קיים הרהור נוסף" בנוגע להוצאת תוכנית החלוקה לפועל במתכונתה הנוכחית. על פי אותם מקורות, נשיא ארה"ב הארי טרומן, עם מזכירות המדינה, "נכנעו בימים האחרונים לחוגים הצבאיים הטוענים שהחלוקה שבקה חיים". רדיו לונדון דיווח ביובש ש"מועצת הביטחון עשתה בישיבתה האחרונה צעד נוסף לכיוון חיסול תוכנית החלוקה".
בתוך כך התפוצצה בעיתונות הבינלאומית פרשה שחשף העיתונאי האמריקני הידוע ובעל ההשפעה דריו פירסון. ב־4 במארס 1948 דיווח פירסון כי הגיע לידיו "עותק מודפס של תוכנית סודית בת 32 עמודים", שהוכנה על ידי מיניסטריון החוץ הבריטי ונשלחה לפקידות הגבוהה בארץ ישראל. התוכנית כוללת הנחיות מפורשות כיצד ליצור בארץ ישראל אנדרלמוסיה לקראת סיום תקופת המנדט, שתמנע העברת שלטון מסודרת לידי הפקידות היהודית בארץ ישראל.
בין השאר, מנחה התוכנית להשמיד את כל המסמכים, תיקי העבודה, ההנחיות האדמיניסטרטיביות ועוד - שעשויים לסייע להנהגה היהודית לבצע העברה מסודרת של השלטון לידיה, "מתוך מגמה", כפי שכותב פירסון, "להשאיר בארץ ישראל אדמה חרוכה שלא תאפשר להנהגה היהודית לקיים דרכי שלטון נאותות. בכלל זה יש להקפיד גם על פתיחת דלתות כל בתי הסוהר ושחרור כל הפושעים הפליליים וחולי הרוח לחופשי".
עם זאת, בד בבד עם האירועים המתוארים, הגיעה ב־3 במארס 1948 לארץ ישראל, תחת מעטה חשאיות, קבוצת החלוץ של "ועדת הביצוע" של האו"ם, שתפקידה לקדם, למרות המצב המעורפל, את המהלכים ליישום תוכנית החלוקה במועדה, כפי שקבעה מליאת האו"ם. הנציגים התקבלו לפגישת נימוסין אצל המזכיר הראשי של ממשלת ארץ ישראל, סר הנרי גרני, שאמנם גילה התעניינות רבה בבריאותם של החברים, אך סירב לקדם או לשוחח בכל עניין הקשור לתפקודה, לתוכניותיה או למטלותיה של הוועדה, וזאת על פי הנחיות מפורשות שקיבל מלונדון.
כעבור ימים אחדים התברר לנציגי כוח החלוץ של "ועדת הביצוע" שהבריטים, במסגרת התנגדותם ליישום תוכנית החלוקה, לא מתכוונים לאפשר לחברי הוועדה המלאה להגיע לארץ ישראל, וכי "אין בכוונת לונדון לשתף פעולה או לסייע בכל נושא לכל גורם שהוא הקשור או פועל במסגרת 'ועדת הביצוע'".
הידיעות העגומות על הקשיים בקידום תוכנית החלוקה התפשטו ביישוב העברי במהירות ויצרו אווירת נכאים ודכדוך. לרבים נראה היה שחלום הקמת המדינה היהודית, שנולד רק חודשיים קודם, ביום כ"ט בנובמבר 1947 - הולך ונגוז.
מי שלא אמר נואש הוא דוד בן־גוריון, שלנוכח האירועים המטלטלים כתב ביומנו: "כידוע, לא הייתי שותף ב־29 בנובמבר לתרועה הגדולה של היישוב לאחר פרסום תוכנית החלוקה - ולא אהיה שותף היום לדיכאון ולייאוש המתפשטים בקרבנו. אנחנו נקים את מדינתנו". אמר - ועשה.
מזכיר משהו? עוף בלירה
מאז תחילת המלחמה סובל היישוב ממחסור חריף של בשר ועופות. חסימת היבוא, ההתנקשויות בדרכים מהכפר לעיר, ההבטחות הכוזבות של השלטונות הבריטיים ש"או־טו־טו מגיע בשר מדרום אמריקה" - כל אלה גרמו להיעלמות כמעט מוחלטת של הבשר ומוצריו משולחן המטבח של המשפחה הארץ־ישראלית הממוצעת. גם מוצרים מעובדים שבשר ועוף משמשים לייצורם (נקניקים, למשל) נעלמו כלא היו.
והנה, ב־3 במארס 1948 התבשרו התושבים שלמחרת היום תחל
בתל אביב חלוקת בשר, בעקבות הגעת משלוחים ראשונים של בשר קפוא מאוסטרליה.
על פי הפרסומים, "בהתחלה יחולק הבשר במשורה - כשתי אוקיות בלבד למשפחה לשבוע (אוקיה, כ־220 גרם) - אולם החל מהשבוע הבא, ובעקבות ההגעה הצפויה של לא פחות מ־1,500 טונות בשר קפוא מאוסטרליה לאורך כמה חודשים רצופים, נוכל להבטיח לתושבי תל אביב אספקה סדירה של 40 אלף ק"ג בשר מדי שבוע".
חדשות טובות הגיעו גם מחזית העוף: "החל ממחר", בישרה ידיעה בעיתונים, "יקבלו לידם הסוחרים כמויות של בשר עוף, שאותן יעבירו במהירות לאטליזים השונים. המכירה לקהל הרחב תתבצע אך ורק בשעות הצהריים, והמחיר לצרכן יעמוד על לירה אחת לק"ג עוף".
300 בתי מלאכה הוקמו במחנות המעצר בקפריסין
במסיבת עיתונאים שהתקיימה בתל אביב ב־9 במארס 1948, מטעם "הוועד למען קפריסין", התברר להפתעת המתכנסים שהחיים במחנות המעצר באי שוקקים ומתפתחים בקצב מואץ, כאילו לא קיימת באופק תוכנית לסגירת המחנות והעברת כ־30 אלף העצורים בהם לארץ ישראל, מייד עם סיום המנדט הבריטי הצפוי בחודשים הקרובים.
"רק לאחרונה הוקמו במחנות יותר מ־100 בתי מלאכה ומפעלים קטנים חדשים", כך דיווח בסיפוק מזכיר הוועד, י. סופרסקי. "מקומות עבודה היוצרים - ביחד עם הקיימים כבר - אזור שוקק של תעשייה קלה ובו לא פחות מ־300 בתי מלאכה, סדנאות ומפעלים קטנים עם מינימום של עשרה עובדים למקום. כל אלה מהווים יחדיו כוח עבודה של לא פחות מ־7,000 פועלים, הקמים מדי בוקר מלאי עזוז ושמחה ליום עבודה מלא".
עם בתי המלאכה, הסדנאות, העסקים והמפעלים הזעירים שאפשר היה למצוא במחנות בקפריסין נמנו סנדלריות, בתי דפוס, יצרני קונפקציה ומתפרות, נפחיות, יצרני כלי בית עשויים פח, סדנאות אריגה, בתי מלאכה לתיקון פריטים מכל סוג, ואף תעשייה עשירה של עשרות בתי מלאכה לייצור מזכרות מכל סוג. הללו כבר התקשרו בהסכם עם רשת ויצו למכירת מוצרים ומזכרות מקפריסין בחנויות הרשת בארץ.
הרוויזיוניסטים: לא לממשלה הזמנית
ב־5 במארס 1948 פורסמה ידיעה ולפיה הרוויזיוניסטים (אנשי התנועה מבית מדרשו של זאב ז'בוטינסקי) דחו את ההזמנה הרשמית של הנהלת הסוכנות לצרף שני מקומות מטעמם למועצת הממשלה הזמנית. נמסר שהרוויזיוניסטים מסרבים להצטרף לממשלה הזמנית בטענה העקרונית ש"אין אנו מוכנים להיות חלק בממשלה אשר תפקידה הראשון יהיה ביצוע חלוקת ארץ ישראל".
לעומת זאת, חוגים רוויזיוניסטיים בארה"ב מסרו שהם דורשים מהסוכנות לשתפם בממשלה הזמנית - בהתאם לכוחם המספרי. ("מעריב")
קו אוניות מאמריקה
מניו יורק נמסר ב־4 במארס 1948 שבעיר שוהים משלחת מומחים אמריקנים ונציגים מישראל, הפועלים בצוותא להקמת "קו אוניות יהודי" לנוסעים ולמסחר, שיפליגו מניו יורק לחיפה ובחזרה. כוונת היזמים, הנתמכים על ידי מוסדות הסוכנות וההסתדרות, היא להפעיל את הקו מייד עם סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל. מפי מקורבים למשלחת נמסר שבכוונת היזמים לרכוש לצורכי הפעלת הקו לא פחות מ־18 אוניות נוסעים ומשא, שיועמדו על ידיהם לרשות המדינה היהודית - מייד כשתקום. ("דבר")
הערבים שדדו - היהודים נחקרו
ב־7 במארס 1948 ביצעה כנופיית ערבים שוד בתחנת ה"קישלה", בקרבת שער יפו שבעיר העתיקה בירושלים. בתחנה נמצאו באותה שעה שוטרים ערבים ובריטים. השוד בוצע לאחר ששוטר ערבי ביקש בשעת לילה מאוחרת מחברו הבריטי לפתוח את שער הברזל כדי "לשאוף קצת אוויר". מייד עם פתיחת השער היכה בו במוט ברזל, שגרם לעלפונו, ואִפשר כניסה חופשית של חברי הכנופייה, ששדדו בתחנה מכל הבא ליד - כולל 50 רובים ותחמושת רבה.
שוטרי משמרת הבוקר גילו את חברם המעולף. כשהתבררו ממדי השוד, יצאו עשרות שוטרים לערוך חיפושים מדוקדקים בבתי יהודים דווקא, ברובע היהודי הסמוך. ("הבקר")
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו