"אני רוצה לפתוח בווידוי. למעשה זה ראיון של פרידה. אני חי על ימים שאולים. התראיינתי הרבה בימי חיי, אבל זה כנראה הראיון האחרון שאני נותן". הדובר הוא עו"ד ויזם הנדל"ן אייבי נאמן (84). מי שבין היתר יזם את הקמתם של מגדלי נאמן היוקרתיים ואזורי ח"ן (ע"ש אמו חנה נאמן), ניהל את שכונת הגוש הגדול בצפון תל אביב ושימש יו"ר חברת הבנייה רסקו - מתמודד כבר תשעה חודשים עם מחלת הסרטן שמקננת בגופו.
"התברר שיש לי סרטן לבלב, סרטן אלים ותוקפני. אני שוכב בביתי, כמעט לא קם, כדי לשמור על איכות החיים המינימלית", הוא מספר. "למזלי הטוב, פגשתי ברופאים שאפשרו לי תרופות ביולוגיות, ובעזרתן אני ממשיך יום אחרי יום, מתוך ידיעה שבכל יום אני מתקרב ליומי אחרון, אבל דוחה אותו כמידת האפשר".
פחד, כך נראה, מעולם לא היה מנת חלקו של נאמן - גם כעת, כשהוא יודע שזמנו קצוב, כשהוא מהלך בין החיים למוות. "ככה זה בחיים, יש מועדים לכל דבר. אני רואה דברים בבהירות, בשקט. כל חיי לא פחדתי. גם כשאני מביט על המוות, אני מביט עליו באותו שקט. הוא יודע שאני מוכן, ואני מביט עליו רגוע לחלוטין.
"מוות הוא חלק ממעגל החיים. אין מה לפחד ממנו, ויש לראות אותו בבהירות רבה. אני שואף לחיות ואני בעד המשך החיים, כל עוד ניתן לחיות כהלכה. אני לא מוכן לגמור את חיי כשאני רואה צינורות ותקרת בית חולים מעלי".
"משורר של נדל"ן"
אנחנו נפגשים בדירת הדופלקס שלו בקומה ה־12 במגדלי נאמן: 50 אלף מטרים של מוזאיקה בצבעים שונים, מעשה ידי האמן יעקב אגם, מעניקים למגדלים את מראם הייחודי. את הלובי מעטרות אינספור יצירות אמנות, שנפרשות על פני חצי ק"מ, החל מקדישמן וכלה באמנים מקומיים שמנסים שם את מזלם בתערוכות מתחלפות. נאמן, כחובב שירה, אמנות ותרבות, נותן הזדמנות שווה לכל.
במהלך השיחה בינינו, הוא שכוב במיטתו בחדר השינה רחב הידיים, מדי פעם קם לכיוון החלון הפנורמי המשקיף אל הים, כדי לתפוס קצת קרני שמש חמימות. את החדר מקשטות יצירות אמנות, שכיות חמדה של ממש, בדומה ללובי הבניין שלו.
הכלבים הקטנטנים סבבה וקליין, מלטז אנגלי ושיצו סיני, מלווים אותו שם לאורך כל היום. הם שוכבים לידו, מנחמים כשצריך, נאמנים לבעלים הנאמן שלהם. "אין דבר שאני נהנה ממנו יותר - מאשר ללטף אותם", הוא אומר בחיוך ילדי רחב. "זה נותן לי תחושת שקט, רגיעה".
ליד מיטתו ערימת ספרים. את מרבית יומו הוא מבלה בקריאה. כרגע הוא קורא את הספר החדש על חיי חברו הטוב שמעון פרס ז"ל, עד לא מכבר שכנו במגדלים, שכינה את נאמן "משורר של בנייה ונדל"ן". "לכן כל כך התחברתי אליו, מפני שהאיש משורר וסופר", מסביר נאמן. "אני אמנם לא סופר, אבל יש לי תחושת משורר בבנייה ובעשייה".
את פרס הכיר בתחילת שנות ה־90, כשהדיור הממשלתי שכר עבור ראש הממשלה לשעבר משרד במגדל אמות משפט בתל אביב, שנאמן חכר לשם השבחתו. "בתור בעל הבית הייתי מקבל בכל יום מהשומרים רשימת דיירים שנשארים בבניין אחרי 7 בערב וכאלה שבאים לפני 7 בבוקר. ויום־יום אני רואה ששמעון פרס מופיע ברשימות האלה. יום אחד החלטתי לבדוק מה הסיפור. נקשתי על דלת משרדו, ואבטחת אישים סירבו להכניס אותי. אמרתי להם, 'תגידו לפרס שבעל הבית בא לראות אותו'. מייד הוא בא, פתח את הדלת והכניס אותי.
"שאלתי אותו, 'מה אתה עושה פה בשעות האלה? אתה פותח וסוגר את הבניין'. ואז, ממקום מושבו, הוא מראה לי ספר עם שירי דליה רביקוביץ. השעה היתה אז 07:00 בבוקר. זה כל כך הרשים אותי, והתחלתי לבוא אליו בקרים רבים ב־7 בבוקר, לשעה של שיחה נהדרת".
באותו בניין משרדים בתל אביב בנה נאמן משרדים להשכרה יומית. "היום זה מקובל, 'WeWork' למשל, אבל אז זה היה חדש. במובן זה, הקדמתי את זמני. זה היה מלון משרדים, כאשר בכניסה ישבה פקידה, עם מערך טלפונים לבניין כולו".
"לעודד השכרה לטווח ארוך"
כמי שגדל בתל אביב ועשה את מרבית עסקיו בתל אביב, הוא רואה בה את המקבילה של מנהטן, אך לא בהכרח ממליץ לזוגות צעירים לעבור לגור בה. "צעירים חייבים לדעת - תל אביב יקרה מעבר למקומות אחרים. אני בעד זה שלאנשים תהיה יכולת לקנות דירה ולשלם משכנתא, אבל אסור שאדם ישתעבד לכל חייו רק לתשלום משכנתאות. אנשים מקדישים חלק ניכר מחייהם לפרנס את הבנקים.
"יש להתקדם באיטיות. לא להיכנס להתחייבויות שבסופן לא יהיה לך ממה לחיות. זוג בתחילת דרכו שקנה דירה ב־3 מיליון שקלים בתל אביב, לא יהיה לו ממה לחיות, מפני שהבנקים חייבים להרוויח והם מרוויחים בלי שהאדם מרגיש. התנאים משתנים והעלות הולכת וגדלה".
50 אלף מטרים של מוזאיקה בצבעים שונים. מגדלי נאמן // צילום: גדעון מרקוביץ
בינו לבין השר כחלון, הוא אומר, "קיים פער אדיר בחשיבה. אני לא בעד שלכולם, בכל מצב, יהיה רכוש - דירות. כשלאדם יש רכוש זה מצריך תחזוקה, עלויות.
"כחלון הרי דיבר על 'אספני הדירות'. מה אדם יעשה בשלוש דירות? ישן בדירה אחת ושתיים משכיר. למה לחייב אותו למכור דירה ולבטל את השכירות? איבדת דירה לשכירות, שבעיניי היא חלק חשוב בתחום הנדל"ן. בעיניי לא כולם חייבים להיות בעלי בתים. במקום כחלון הייתי מעודד השכרה לתקופה ארוכה. מה שמטריד אנשים בהשכרה זה שכעבור שנה או שנתיים בעל הבית מבקש תוספת. אני בעד השכרה לטווח ארוך".
במצב כזה, עם המשכורת הממוצעת במשק, אנשים יצליחו לחסוך לקניית דירה?
"כשאתה שוכר דירה אתה לא חייב משכנתא, אתה לא משקיע 3-2 מיליון שקלים בדירה. יש לך כסף, תעבוד איתו ותעשה איתו רווחים במידת האפשר. אבל לקחת מישהו בתחילת דרכו, ולמכור לו דירה כשיש לו 100 או 200 אלף בלבד, והיתר זו משכנתא - עם מה הוא יעבוד? למה הוא יגיע? ואיך ייראו חייו?"
נאמן סבור שכדי להוריד את המחירים, יש לבנות עוד ועוד. "ככל שיש יותר בנייה, המחירים יורדים. למה בתל אביב לא יורדים? כי אין הרבה קרקע. אתה לא יכול לבנות בכמויות. כך שיש לבנות בכמויות היכן שניתן, אך בלי להקים שכונות רפאים.
"אם כחלון או משרד השיכון יבנו שכונה של 300 דירות במרחק של 5 ק"מ מערד, וימכרו דירות בזיל הזול, מתוך אלו שקנו את הדירות - יהיו 200 דירות להשכרה. הן תהיינה דירות רפאים, ואז כדי למכור אותן אתה כבר בקשיים. קנית בהוזלה רבה, ובסוף אתה כבר לא יכול למכור במחיר שקנית, אבל חייב בתשלומי המשכנתא. אתה חייב להוריד מחיר מפני שמבינים שאלה דירות רפאים. המדיניות העיקרית של כחלון נכונה - לבנות כמות של דירות. אבל לא ניתן לשלוח את האוכלוסייה למקומות שבא לך".
משל החכה
נאמן, בעל שורשים מליטא ומהונגריה, גדל בשדרות רוטשילד, בן לחנה, דור שישי בארץ שעבדה בחנות השקם הבריטי בתל אביב, ולמיכאל, דור עשירי בארץ, איש נדל"ן, שבין היתר עסק ב"גאולת קרקע" - קניית קרקעות מערבים. בצעירותו שיחק כדורגל בבית"ר תל אביב, ובהמשך התגייס לאצ"ל, שם התחיל כמדביק כרוזים.
כשנרשם לאוניברסיטה העברית ללימודי משפטים, ובישר על כך למאמנו בבית"ר, אמר לו המאמן האוסטרי שיפסיק לבוא לאימונים. "אמרתי לו שאוכל להתאמן בסופי שבוע וביום ראשון, ואז הוא אמר לי משהו שאחר כך שימש אותי כחשיבה לחיים. הוא אמר לי, 'לא, הראש שלך לא יהיה כדורגל יותר, הוא יהיה משפטים'. והשאר היסטוריה".
יותר מ־60 שנה הוא בעולם עריכת הדין. הוא התחיל בתחום הפלילי, ולאחר כמה שנים עבר לתחום הנדל"ן, שאליו היה קרוב בזכות אביו. את משנתו המרכזית בתחום הנדל"ן שאב בצעירותו, בסיום משחק כדורגל שלאחריו ירד עם חבריו לשפת הירקון, שפעם היה שופע בדגים.
"ראיתי שם את יגאל הדייג, ושאלתי אותו - 'מתי אתה זורק חכה למים?' הוא השיב לי - 'כשאני רואה דגים עם הזרם אני לא זורק. כשאני רואה דגים נגד הזרם אני זורק - מפני שהם בטח חיים'. זה חלק מהאידיאולוגיה שלי, אני הולך נגד הזרם מפני שאז אתה לא הולך עם כולם, ואתה יכול להגיע להישגים. כשאתה יזם, חשוב לחשוב שונה. כשאתה נגד הזרם, יש לך סיכוי גדול יותר להצליח".
ונאמן אכן הלך נגד הזרם. הוא המתין יותר מ־30 שנה עד שקיבל היתר לבנות על השטח של מגדלי נאמן, והמתין קרוב ל־25 שנים עד שהחלה הבנייה באזורי ח"ן. "ראיתי את העבודה השוטפת ככזו שיכולה לתת לי אפשרות מחיה יומית, אבל הלכתי על פרויקטים שהיה ברור שהם לטווח ארוך מאוד. ידעתי שמדובר בהמתנה של עשרות שנים, אבל אהבתי את הפרויקטים האלה.
"השטחים של מגדלי נאמן ואזורי ח"ן היו שייכים בעבר למאות משפחות. הגעתי להסכם עם עיריית תל אביב על הפקעת כל הקרקעות, ואז לפתע לכל השטחים האלה נהיה בעל בית אחד, עיריית תל אביב. פעלתי בשם העירייה, ככה בנינו, וזה נהיה עולם שונה לחלוטין. אותו דבר עשינו בגוש הגדול. אלו דברים חריגים לחלוטין שלא היו ידועים בענף הנדל"ן, ובזכות חשיבה שונה מהרגיל - הבאתי לפיתוחם".
גם בבניית המגדלים שנושאים את שמו הפגין נאמן חשיבה שונה ומקורית, והלך נגד הזרם. "הושקעו מיליוני דולרים בציפוי המגדלים במוזאיקה צבעונית יקרה, ב־42 גוונים. בניתי את הבית יחד עם חברת אזורים".
מה עמד מאחורי רצונך לבנות דבר כה ייחודי?
"רציתי לבנות מותג אמנותי. אבל מאחורי כל זה היה עוד רעיון: חלון הוא דבר אלים בבית. כתם שחור על רקע בהיר של בית. כשאתה מביט בבתים מרחוק, אתה רואה חלונות, כתמים שחורים, על רקע לבן. אני הייתי מעוניין להעלים את החלונות. זה מה שעמד מאחורי הרעיון של הפנייה ליעקב אגם. אמרתי לו - אני מעוניין במשהו רב־גוני לבית, בעבודה הגדולה ביותר בעולם בשטח שלה, שתעלים את החלונות. והתוצאה היא - באור יום, מרחוק, אתה לא רואה חלונות, שנעלמים בעבודת האמנות הכללית".
הפרויקט הזה, בין היתר, הניב לך בוודאי תשואה רבה. מהו כסף עבורך?
"זו שאלה פילוסופית, והתשובה היא מורכבת. בסוף כסף זה דבר טוב, אבל הוא לא יכול להיות חזון. חזון חייב להיות השקעות, חיים טובים, יכולות - שהן נגזרת של כסף; אבל מי שרודף כסף רק כדי להגיע לעוד ועוד - אין לכך תכלית. התכלית היא השימוש בכסף - זה החשוב".
ידיד נאמן
אל השיחה מצטרפים אשתו של נאמן, דליה, והנכד דניאל בן ה־23. דליה היא אשתו השלישית של נאמן, לאחר ששתי נשותיו הקודמות נפטרו מסרטן. "לפעמים אלוהים נותן מכה, ואחר כך נותן לך במקומה ליטוף. דליה היא הליטוף של חיי, והיא אהבת חיי. אני כל כך גאה שיש לי אישה כזאת", הוא אומר בעיניים בורקות.
את השבועות האחרונים הוא מבלה בחיק משפחתו, ומדי פעם קופצים חברים קרובים לבקרו. כשאני שואל אותו מהפרספקטיבה שבה הוא נמצא, מה באמת חשוב בחיים, הוא עונה במהירות: "חשוב שלאדם תמיד יהיו חלומות. החלום שלי הוא לא בשינה, הוא בחשיבה. יש לי המון חלומות, הגשמתי חלומות. ואין גבול לחלומות. באחד ממאמריו כתב האקסלי על 'אלדורדו', והוא מציין שכאשר הגעת לאלדורדו, אל החלום, תמיד חייב לבוא אלדורדו חדש. אין דבר כזה הפסקה".
נאמן מחייך תכופות במהלך השיחה שלנו. כמי שחי חיים שלמים ומלאים, הוא אופטימי. "הגעתי קרוב לגיל 85, גיל שבו אני יכול להביט לאחור ולראות את מערך חיי מילדות ועד היום; באופן כללי אני יכול לומר שזכיתי להיות בעת הקמת המדינה, לראות ולהשתתף בשחרור ירושלים, זכיתי להיות קרוב לשני הנפילים האחרונים - מנחם בגין ושמעון פרס.
"יש לי תחושה של הספק אדיר. בחזון, בבנייה. בהיכרות עם ענקי הדור, וגם עם חברים רבים. אני אוהב אנשים, ובמשך כל חיי אני מוקף בחברים וידידים שאני אוהב. אני אוהב להיות קשור לאנשים, ותמיד הייתי איש של אנשים, שווה בין אנשים. אני מעריך את אלה שיודעים להרגיש שווים עם המנקה בבניין, אפילו שהבניין שייך להם.
"הפגישה המרגשת הזו בינינו", הוא ממשיך, "כמה שהיא נפתחה באופן פסימי, היא מסתיימת עבורי באופטימיות רבה. אני מסיים כאן את דרכי באופטימיות של אמונה בישראל, בעתידה. יש לנו מבחינה כלכלית מדינה נהדרת, יש לנו כוח אדיר, אנחנו מעצמה במונחים עולמיים, למרות גודלנו המוגבל. הגענו רחוק ועוד נגיע רחוק. זו גאווה אדירה, וזכיתי לכך".
איך היית רוצה שיזכרו אותך, את אייבי נאמן?
"עורך דין מעולה, בעל חשיבה מיוחדת במינה, חריגה. איש בנייה שהקים המון, ובעל חזון. תמיד האמנתי בחלום ובחזון, אבל גם בביצוע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו