אחרי תקופה של שקט יחסי, חזר השבוע הטרור לגבות קורבנות. הפיגוע שבו נרצח הרב רזיאל שבח החזיר את ישראל לדילמה המוכרת של חיפוש אחר דרכים יעילות להילחם בטרור.
צריך לומר ביושר: כל המילים שנשמעו אחרי הפיגוע הן לא יותר מאשר סיסמאות. אפשר להחליט על עוד בנייה ביו"ש, על הכשרת חוות גלעד - לא זה מה שיבלום את הטרור (יש שיטענו שההפך הוא הנכון). עשרות שנים של לחימה בטרור הפלשתיני לימדו שהפתרון הוא בשילוב של מודיעין ופעילות מבצעית מחד, ומאידך מאמץ להרחיק את האוכלוסייה האזרחית הפלשתינית מהשתלבות בעולם הטרור - בעיקר בדרך של פתרונות כלכליים.
גם כל אלה לא יביאו 100 אחוז תוצאה. בחומת מגן נתנו לצה"ל לנצח - והוא ניצח - אבל לא הצליח להוריד את הטרור לאפס. יש בשטחים מספיק אמל"ח, תקני ומאולתר, ותמיד יימצא המחבל שיפעל בשליחות של ארגון כלשהו או על דעת עצמו. ברוב המקרים מצליחים השב"כ וצה"ל לסכל את המחבלים האלה מראש; ביום שלישי בערב הם כשלו.
ניסיון העבר מלמד שהמחבל ייתפס. המאמץ הוא ללכוד אותו מהר ככל האפשר, כי מרגע שהוא עבר את המחסום הפסיכולוגי של רצח - הוא יפעל שוב. במקביל, צריכה מערכת הביטחון לבדוק את עצמה אם לא היתה כאן נקודת תורפה, ואם נדרש שיפור במרכיבי ביטחון כלשהם באזור כדי להקשות ביצוע פיגועים בעתיד.
הציפייה של תושבי יו"ש לביטחון מוחלט היא צודקת, אבל לא ריאלית. אין כזה דבר. יש בגדה אלפי קילומטרים של כבישים, ומיליוני אנשים שנוסעים בהם - יהודים ופלשתינים - והרצון הוא לאפשר מרקם חיים תקין לכולם. תמיד רצוי להוסיף כוחות, מצלמות, סנסורים - זה עולה כסף, והרבה; תקציב שיופנה לשם יירד בהכרח ממקומות אחרים.
הפתרון ימשיך להישען בעיקרו על סיכול, אבל ישראל מחפשת עוד פתרונות יצירתיים. אחד מהם קורם בימים אלה עור וגידים במשרד הביטחון - הקמת מטה לאומי ללוחמה כלכלית בטרור ובמקורותיו. רוב הטרור ממומן, בוודאי הטרור הקשה, שגובה את רוב הקורבנות. כמעט תמיד נמצא למחבלים שלא פעלו לבדם הקשר ארגוני כלשהו, שעודד אותם רעיונית ולעיתים גם כספית.
הסמים - והתקציבים
ישראל פועלת כבר שנים כדי לייבש את ביצת המימון הזאת. הבעיה היא שעד כה פעל כל גוף לבדו. השב"כ, צה"ל, המוסד, משטרת ישראל, רשויות המס והרשות להלבנת הון לא היו מתואמים ביניהם. המטה החדש, שהוקם ביוזמת שר הביטחון אביגדור ליברמן, נועד לסנכרן בין כל הגורמים ובכך לשפר את פעילותם.
בראש המטה עומד פול לנדס, בעברו ראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומומחה בינלאומי לסוגיית המלחמה במימון הטרור, ותחתיו מוקמת מערכת שתפעל בכל התחומים הנדרשים: מודיעין, אכיפה, רגולציה, מסחר ומול הקהילה הבינלאומית.
כתוצאה מהקמת המטה, קיבל באחרונה ארגון ביטחוני מידע רלוונטי ממשטרה אירופית. מידע כזה היה עובר עד כה למשטרת ישראל - שלא תמיד היתה יודעת מה לעשות איתו, כי הוא לא עניין אותה. זה יאפשר עתה לישראל להסתייע בעולם כדי להילחם בארגונים שמטרידים אותה, אבל בדרכים חדשות. חיזבאללה, למשל, סוחר בסמים כדי להגדיל את תקציבו. דאעש עסק בפשיעה. פגיעה בפעילויות האלה תפגע בארגונים, ובמשתמע - בטרור.
עיקר הפעילות תמוקד מטבע הדברים בטרור הפלשתיני. ישראל מנהלת באחרונה קמפיין נרחב כדי להילחם בכספים שמועברים על ידי הרשות הפלשתינית למטרות טרור. הדוגמה הבולטת ביותר היא התשלום לאסירים ולמשפחות מחבלים ופצועים: בשנת 2017 הקצתה לכך הרשות 1.2 מיליארד שקלים - 7 אחוזים מתקציבה (שעמד על 17 מיליארד וחצי שקלים).
המחירון מדהים: אסיר ששפוט ל־3-5 שנים מקבל 2,000 שקלים בחודש. 5-10 שנים - 4,000 שקלים. 10-15 שנים - 6,000 שקלים. המחירון עולה בהתמדה, עד לאסירים ששפוטים ל־30 שנה ויותר: הם מקבלים כל חודש 12 אלף שקלים. אסיר נשוי מקבל 300 שקלים נוספים, ו־50 שקלים לחודש על כל ילד. לאסירים תושבי ישראל יש בונוס חודשי נוסף של 500 שקלים.
גם בעת השחרור מקבלים האסירים מענק: מ־1,000 דולר למי שישב עד 3 שנים, ועד 10,000 דולר למי שישב 16 שנים ויותר. אסירים שהיו כלואים יותר מ־10 שנים ימשיכו לקבל את התשלום עד יומם האחרון, כפנסיה תקציבית. כל אסיר גם מקבל מהרשות כסף לקנות בקנטינה. 400 שקלים בחודש, כפול 6,100 אסירים, כפול 12 חודשים בשנה. סך הכל 29 מיליון שקלים בשנה. וישנם גם פטורים מאגרות חינוך ובריאות ומענקי הבראה.
לתפוס את הבלדרים
הנתונים האלה אמורים לקומם את האזרח הפלשתיני עוד יותר מכפי שהם מקוממים את האזרח הישראלי. המשכורת הממוצעת בגדה היא 2,000 שקלים בחודש; הכסף של הפלשתינים הולך לאסירים - ולא להם. זה חלק מהרעיון בקמפיין שמוביל שר הביטחון, ואשר יעד נוסף שלו הוא הקהילה הבינלאומית: חלק גדול מהתקציב של הרשות מגיע מתרומות. דנמרק ונורבגיה כבר דרשו דיווח כדי לוודא שהסיוע שלהן לא משמש למימון טרור.
הלחץ הזה יתעצם בוודאי כאשר תאושר הצעת החוק למניעת תשלום לפעילי טרור ובני משפחותיהם שמוביל ליברמן. הרשות תרגיש מאוימת, משום שתיפגע בכיסה: גם כיום ישראל מקזזת כספים שמגיעים לה, ועם האצת התהליך - הדילמה תגבר. סביר שלפחות לתקופת ביניים יופחתו התשלומים לאסירים ולמשפחות; הם יזעמו בוודאי. העימות בינם לבין הציבור שמתקשה לגמור את החודש יגבר.
ככל שהמימון יקטן, גם יירד הפיתוי של פלשתינים לבצע פיגועים ממטרות כלכליות (ולא אידיאולוגיות). לחדרי החקירות בשב"כ כבר הגיעו מחבלים שהודו כי פעלו בגלל כסף. מי שמובטל, ומתקשה לכלכל את משפחתו, יודע שאם יבצע פיגוע - הוא יישב בכלא, אבל הם יחיו ברווחה. עבור הרוב המכריע גם זאת לא סיבה לעשות פיגועים, האתגר הוא לנטרל את המיעוט שכן.
במקביל, תנסה ישראל למקד פעילות נגד מקורות המימון של חמאס. תקציב הארגון כיום הוא כ־200-300 מיליון דולר. 80 אחוזים מהסכום מגיעים מקטאר ומטורקיה; היתר מקרנות שונות, וממסים שמשלמים תושבי הרצועה. שליש מתקציב הארגון מופנה לזרוע הצבאית, שנהנית גם מסיוע ישיר של איראן - בהיקף של עשרות מיליוני דולרים בשנה - לצורכי התעצמות צבאית.
אפשר לפגוע במימון הזה: לפעול אצל המדינות התורמות, לסכל העברות בנקאיות ולתפוס בלדרים. זה יקשה על חמאס (וארגונים אחרים) לממן פיגועים. וכשאין מימון - יש פחות פיגועים, ובמשתמע - יותר ביטחון לאזרחים הישראלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו