פרעות דמים בכל רחבי הארץ
עוד לא נדם שאון החגיגות בשל החלטת האו"ם לאפשר את הקמתה של מדינה יהודית, ופרעות דמים החלו בכל רחבי הארץ. כל העיתונים העבריים מדווחים מדי יום על פרעות, מתקפות וקרבות, שבהם נרשמו עשרות הרוגים ופצועים.
השביתה הכללית בת שלושת הימים, שהוכרזה ב־1 בדצמבר 1947 על ידי הוועד הערבי העליון בתגובה להחלטת האו"ם, נשמרה בקפדנות. העיתון "הבקר" מדווח ב־3 בדצמבר כי "בגבולות תל אביב ויפו נראו אתמול סימני עצבנות ומתיחות. לפני הצהריים היו כמה מקרים קלים של התנפלויות, ואף זרקו פצצה בקרבת אוטובוס. בדרך נס לא נפגע איש. לפנות ערב נשתנה המצב, והגיעו ידיעות על מקרים רציניים יותר בגבולות יפו־תל אביב, שבהם נהרגו שלושה יהודים".
ב־7 בדצמבר דווח שהשכונות עזרא והתקווה "עומדות כבר יומיים במטר של אש", ואילו "בין שכונת שפירא היהודית ושכונת אבו כביר התפתח קרב יריות".
מכונית משא שעברה בצומת אבו כביר ספגה מטר כבד של אבנים מידי כ־150 פורעים שעמדו בצידי הכביש. הנהג, גרשון פראגר, נפצע, וכשהמשאית נטתה לצידי הכביש טיפסו עליה הפורעים, משכו אותו ואת עוזרו החוצה, והשליכו אותם אל הכביש.
הפורעים הציתו את המשאית וחזרו לטפל בנהג ועוזרו: הם הפשיטו אותם מבגדיהם והתכוונו לעשות בהם שפטים. למזלם של השניים, באותו רגע עברה במקום מכונית משטרה בריטית. השוטרים ירו כמה יריות באוויר, והפורעים נסו לתוך פרדס סמוך.
בינתיים התברר שבמושב המשאית ישב גם אדם שלישי, מהנדס בשם צ'רלס לוי, שנמלט מהמשאית אל תוך הפרדס, אולם הפורעים לכדו אותו שם וחיסלו אותו בדקירות סכין בכל חלקי גופו.
ביום חמישי, 4 בדצמבר, דיווח עיתון "דבר": "תל אביב חיה את חייה לקול רעמי ההתפוצצויות, אולם לא הפסיקה את חייה הרגילים. ברחובות העיר נראו הילדים הולכים לבתי הספר וגני הילדים, ופועלים לעבודתם".
באותו יום הודיע דובר ההגנה: "עיקר הפעילות המזוינת של הערבים התרכז בגבולות יפו־תל אביב. ההגנה נמנעה מפעולות עונשין והגבילה את עצמה לתגובה ביריות ולמניעת ניסיונות של חדירה.
"אתמול, כאשר גברו ההתקפות, ובשעה 13:30 נערכה התקפה חזקה על כרם התימנים, עברה ההגנה במקום זה להתקפת נגד, כבשה שלוש עמדות שמהן פעלו המתקיפים, גרמה להם אבידות והניסה אותם".
בירושלים הותקף ב־2 בדצמבר המרכז המסחרי בממילא. באותו בוקר התקהלו מפגינים ערבים ליד שער יפו, כשהם מצוידים במקלות ובסכינים. הם פרצו למרכז המסחרי הסמוך, תקפו את בעלי החנויות היהודים במוטות ברזל ובגרזנים, בזזו חנויות יהודיות והעלו כ־40 מהן באש. יותר מ־20 מבעלי החנויות נפצעו, חלקם באורח קשה. השוטרים והחיילים הבריטים צפו מקרוב בהתפרעויות ולא נקפו אצבע.
"שלטון אשר רק אתמול ושלשום ידע להפעיל את צופרי האזעקה עם כל ירייה מדומה ולהכריז מייד עוצר בשכונות היהודים - הפעם לא ראה צורך ליתן כל אות אזעקה", נכתב בעיתון "דבר". רק אחרי הצהריים ובשוך המהומות נודע שמתכוננים להטיל עוצר מחדש על השכונות הערביות.
מכוניות הותקפו בנשק חם או נרגמו בכבישים במקומות רבים בארץ. בבאב אל־וואד, בדרך לירושלים, הותקפה ביריות שיירה של שמונה אוטובוסים שיצאה מתל אביב בדרכה לירושלים. פסיה לב, בת 18 מכפר סבא, אחות בבית התינוקות של ויצו בירושלים, נהרגה מכדור שפגע בחזה.
דיווחים הגיעו גם מצפת ומטבריה. מחדרה נמסר שקיימות שמועות בלתי פוסקות שבאזור הכפרים הערביים כגון אום־אל־פחם ועארה נראו מכוניות ובהן חיילי הלגיון הערבי, שחילקו נשק צבאי לאנשי הכפרים. עוד נודע שבדואים המתגוררים במחנות אוהלים בכפרים הערביים הסמוכים לפתח תקווה עורמים את בני משפחותיהם על גמלים ונוטשים את האזור.
חיפה הותקפה במטר רצוף של יריות שנמשך שש שעות, ללא נפגעים בנפש. גשר רושמיה, המחבר בין הדר הכרמל ומפרץ חיפה, נתפס כמה פעמים על ידי פורעים ערבים, שהתקיפו ביריות מכוניות ואוטובוסים. בכל פעם שהגשר נכבש על ידי הפורעים - הגיעה למקום מכונית משוריינת של הצבא הבריטי וירתה כמה צרורות באוויר שגרמו לפורעים לברוח, וחוזר חלילה. בשכונות הערביות הסמוכות לגשר נצפתה תנועה של התושבים הערבים של השכונה שנטשו את בתיהם.
מרקם החיים בעיר המעורבת נפגע מאוד, שכן בין השובתים הערבים בחיפה רבים מצאו את פרנסתם אצל היהודים. כתריסר נשים ערביות שהפרו את צו השביתה, שעליה הכריז הוועד הערבי העליון, נתפסו על ידי קנאים מוסלמים, הופשטו ונכלאו באזור הערבי של העיר.
• • •
קפלן: מיליון עולים ב־10 השנים הבאות
מנהל מחלקת הכספים של הסוכנות היהודית, אליעזר קפלן, הִרצה בפני חבר המנהלים של המגבית הארצישראלית המאוחדת באמריקה את התוכנית של עלייה יהודית בהמון לתוך המדינה היהודית, וציין את סכומי הכסף העצומים שיהודי אמריקה יצטרכו להמציא בשביל המאמץ.
בישיבה לשעת חירום אמר קפלן: ״החלק הקשה ביותר של תפקידנו עוד לפנינו. הננו מתכוננים להעלות לארץ ישראל לפחות מיליון יהודים במשך עשר השנים הבאות. יחד עם זאת, יש לעשות מייד את כל הנחוץ למען הביטחון של האוכלוסייה באותם השטחים, שסומנו למען המדינה היהודית.
בחקירה מדוקדקת על ההוצאות יוצא שנצטרך 400 מיליוני דולר ויותר, וזה על בסיס עלייה של 150 אלף בתוך התקופה הקצרה. תפקידנו הדחוף ביותר יהיה לפנות את המחנות בקפריסין״.
("הבקר")
חופש חנוכה נדחה
חופש החנוכה בבתי הספר והגנים בתל אביב נדחה, לפי שעה, והלימודים יימשכו בשני הימים הראשונים של חנוכה, היינו היום ומחר. על כך החליטו מחלקת החינוך של הוועד הלאומי, המחלקה לחינוך של עיריית תל אביב והסתדרות המורים. על כל המורים והתלמידים לבוא היום לבית ספרם.
("הבקר")
19 יהודים נהרגו בעדן
שתי פלוגות של צבא בריטי הוטסו מאזור סואץ לעדן, שם נהרגו 19 יהודים ו־20 ערבים במהומות שפרצו עקב חלוקת ארץ ישראל. 100 איש נפצעו ו־122 נאסרו לאחר שהצבא נקט פעולות נגד הפורעים. 900 יהודים הועברו למחנה בחסות הצבא. בפרעות הושמד כשליש מרכוש היהודים בעיר העתיקה. ("הבקר")
הרצליה מציעה את עצמה כעיר הבירה
יו"ר מועצת הרצליה הציע בטלגרף להנהלת הסוכנות היהודית לקבוע את המושבה הרצליה, הנושאת את שמו של חוזה המדינה הרצל, כמקום בירת המדינה היהודית.
("משמר")
• • •
הצרכנייה / מוצרים של אז
תאריכון
בזמנים ההם עמדו לרשות האזרח אמצעים רבים בבואו לברר את התאריך: לוחות שנה, חלונית בשעוני היד הטובים וגם מגוון גדול של פריטים מצועצעים לשולחן המשרד, לרוב בשילוב מעמד לעט וסכין לפתיחת מכתבים. בחזית התאריכון הוצבה חבילה של קרטונים, כל אחד בעל מספר אחר, שאותו היה צריך להחליף מדי יום. התאריכון המשוכלל ביותר היה המכאני (בתמונה), שמדי יום היה צריך להטות אותו על ראשו, והתאריך היה מתחלף באופן ממוכן.
• • •
פרס לסיפור לילדים
מערכת "דבר לילדים" הכריזה על שני פרסים לסיפור לילדים: פרס ראשון בסך 50 לירות, ופרס שני בסך 25 לירות. הסיפור צריך להיות כתוב בשביל בני הגיל הרך (5-7) ותכניו "מחיי ישראל או מהווי ישראל". עליו להכיל 2,000-2,500 סימני דפוס. המשתתף בתחרות התבקש לשלוח את הסיפור מועתק במכונת כתיבה וללא חתימה, בצירוף מעטפה סגורה שבה יהיה מכתב לוואי בחתימת המחבר. בין השופטים בתחרות: הצייר וסופר הילדים נחום גוטמן, המשורר יעקב פיכמן, המורה והסופר יצחק אבנון, ז' אריאל ואהרון זאב. סיפורים שלא יזכו בפרס ויהיו ראויים לדפוס יתפרסמו ב"דבר לילדים" בשכר סופרים רגיל.
• • •
ושבו בנים לגבולם
נציג עיתון "הבקר" בלונדון, ש' גולדשמיט, מדווח לקוראיו ב־4 בדצמבר שנודע לו ממקורות אמינים בממשלת הוד מלכותה כי בימים הקרובים יחלו דיונים בין הממשלה הבריטית והסוכנות היהודית בדבר שחרור עצירים, דבר שיביא לגידול באוכלוסייה היהודית בארץ ישראל.
"נמסר שבקרוב יחלו ההכנות לשחרור העצורים היהודים הגולים הנמצאים במחנות המעצר הבריטיים באפריקה - מחנה סמבל שליד אסמרה, בירת אריתריאה, מחנה קרתגו שבמדבר סודאן ומחנה גילגיל שבקניה". על פי התוכנית, ישוחררו גם העצירים היהודים האסורים בארץ ישראל. עצורי מחנה לטרון ועצורי בית הסוהר המרכזי בירושלים יובאו אל מחנה המעצר עתלית ומשם ישוחררו, לקראת סיום המנדט על ארץ ישראל.
עצורי המחתרות במחנה המעצר הבריטי בגילגיל, קניה, ממתינים לחזרה לארץ. שני מימין: מאיר שמגר, לשמאלו – שמואל תמירצילום באדיבות מכון ז'בוטינסקי
במקביל תבעו נציגי הסוכנות להתחיל מייד בדיונים מעמיקים כדי להכין תוכנית להבאתם של עצורי קפריסין לארץ ישראל במהירות האפשרית. באותה עת שהו במחנות בקפריסין כ־30 אלף עצורים. הבריטים סירבו להביאם לארץ באוניות שלהם.
הועלתה הצעה לעשות שימוש בצי "אוניות הצללים", כ־45 אוניות מעפילים שנעצרו על ידי הבריטים בדרכן לישראל והועברו לעגינה בנמל חיפה. העניין לא הסתייע. למעשה, אף שהסוכנות היהודית עשתה את ההכנות לקלוט את כל עצורי קפריסין בארץ, יותר מ־24 אלף מהם מצאו את עצמם במחנות גם בעת ההכרזה על הקמת המדינה, במאי 1948.
במקביל מסר העיתון "דבר" שבקרוב יחלו בוושינגטון דיונים בין הסוכנות היהודית לגורמים רשמיים בדבר בקשת הסוכנות לגייס מארה"ב מלווה של 135 מיליון דולר, לצורך העלאת "יהודים נידחים" שנמצאים באירופה ומבקשים להגיע לארץ.
• • •
נלחמים בשחפת
חברי הליגה למלחמה בשחפת התכנסו לכנס דחוף בתל אביב, שבו נמסר למשתתפים שבארץ ישראל יש לא פחות מ־6,000 חולים בשחפת.
העיתון "דבר" מדווח כי בשל צורכי השעה הדחופים הוחלט להקים מרפאות אזוריות, שיצוידו במכשירי רנטגן לשיקוף ריאות. כן יבוצעו בדיקות המוניות לגילוי השחפת. בכנס נאמר כי "התנאים המיוחדים שבהם נמצא היישוב, שנות המלחמה ומוראותיה, הצפיפות, יוקר המחיה וההזנה הגרועה - כל אלה, כידוע, מכינים קרקע נוחה להתפשטות נגע השחפת. לאור המספרים הגדלים של נגועי המחלה הסוציאלית הזאת (רובם מבין שכבות העולים ודלת העם) נתבעת הליגה לפעולות מוגברות".
לגיוס המשאבים הדרושים למלחמה במחלה נקבע כי יוכרז "יום סרט", שבמהלכו יסתובבו מתנדבים ברחובות עם קופסאות ויתבקשו העוברים והשבים לשלשל תרומה לתוך הקופסה, ובתמורה יזכו בסרט נייר שיוצמד לדש בגדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
