מרסל נדג'ארי ז"ל, יהודי מסלוניקי שביוון, כתב יומן על האירועים הקשים שהתרחשו במחנה ההשמדה הנאצי והטמין אותן בקנקן זכוכית עטוף בנרתיק עור בסמוך למבנה המשרפות במחנה ההשמדה.
בשנת 1980, תשע שנים לאחר מותו של נדג'ארי, נמצא הקנקן בו נשמרו הדפים במהלך שיפוצים שבוצעו בשטחי המחנה. על אף שהקנקן נמצא בשלמותו, הכתבים, שנכתבו בעיקר ביוונית עם הקדמה מיוחדת בצרפתית, גרמנית ופולנית, נמצאו כשהם דהויים מאוד וכמעט בלתי קריאים.
כעת, בזכות טכנולוגיה אופטית דיגיטלית, הצליחו מומחים לפענח את הכתבים האבודים ו"להשיב לחיים" את רגעי הצער והאימה שעברו על נדג'ארי במהלך שהותו במחנה ההשמדה.
"רציתי לנקום את מותם של אבא ואמא"
נדג'ארי, שימש כ"זונדרקומאנדו" וסייע לנאצים להעביר יהודים מרכבות השילוחים אל תאי הגזים כתב ביומנו כי: "פעמים כה רבות חשבתי פשוט להמשיך ביחד עם האחרים לתוך התא, אל המוות. אך מה שמנע ממני לעשות כן היה הרצון העז לנקום".
"רציתי לחיות כדי לנקום את מותם של אמא ואבא, של אחותי הקטנה והאהובה", הסביר את נדג'ארי את המעשים שעשה ואת הסיבה שבעטייה החליט לחיות.
סייע ללוות את הקורבנות מהרכבות אל תאי המוות // צילום: איי.אף.פי
עדותו הכתובה של נדג'ארי מהווה הוכחה ניצחת, ממקור ראשון, לזוועות שהתרחשו במחנה ההשמדה ולפשעי הנאצים. "מתחת לגן של המחנה יש שני מרתפים עצומים אחד מהם משמש להפשטת הקורבנות מבגדים והשני הוא תא מוות. ברגע שמכניסים 3,000 קורבנות לתוך התא, הוא ננעל ואז הם מומתים בגז. אחרי שש או שבע דקות של סבל הם מתים", כתב נדג'אר.
"פחיות הגז מובאות בכלי רכב של הצלב האדום על ידי האס אס. הם משליחים את הגז דרך פתחים ואחרי חצי שעה, העבודה שלנו מתחילה", כותב נדג'אר ומתייחס לתפקידו המחלחל, פינוי אחיו היהודים המתים אל המשרפות.
"גררנו את הגופות של הנשים והילדים התמימים הללו אל המעלית, שלקחה את הגופות לשרפה בתנורים הגדולים", מספר נדג'אר ביומנו המדבר מעבר לקבר. כתביו של נדג'אר נמצאו על ידי סטודנט פולני ליערנות שעסק בשיפוצים במחנה ההשמדה, קבור 40 סנטימטרים מתחת לאדמה.
"נשים וילדים תמימים", ילדים במינה ההשמדה אושוויץ //צילום: getty images
נדג'אר עצמו זכה לחיים חדשים אחרי המלחמה. בשנת 1951 הוא היגר לארצות הברית, שם חי עד מותו, בגיל 56, בשנת 1971. היומנים גרמו להתרגשות, זעזוע ועצב בקרב הצוות שעבד כה קשה על פענוחם.
ההיסטוריון הרוסי שעסק בפיענוח הכתב, ד"ר פאבל פוליאן, סיפר כי הדבר שהדהים אותו ביותר ביומן היה הערכתו המדויקת להדהים של נדג'אר של מספר הנרצחים במחנה. "הוא העריך את מספר ההרוגים במחנה במיליון וארבע מאות אלף יהודים, למעשה נרצחו שלוש מאות אלף פחות, חישוב מדהים לאדם שעבר את התופת שנדג'אר עבר", מספר פוליאן.