תביעת גירושין שתוגש לבית הדין הרבני ללא עילה, עלולה להידחות במקרה הטוב ואף לגרום לנזקים במקרה הרע. ידועים לכך דבריו של הרב מנחם מאירי, מגדולי פרשני התלמוד ומחבר “בית הבחירה”, אשר כתב כי “המגרש בלא סיבה הראויה לכך, שנוא ומשוקץ ומתועב”. ראו גם את דבריו של הרא”ש (רבי אשר בן יחיאל), שקבע ש”כמו שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו, כך האישה אינה מתגרשת אלא לרצונה“.
“בהליכי גירושין אסור לנקוט בצעדים עצמאים כמו הגשת תביעה ללא עילה”, מסביר עו”ד ד”ר רונן דליהו, בעל משרד עורכי דין המתמחה בדיני משפחה, “הליך הגירושין הוא קשה גם ככה, ואין צורך לסבך אותו יותר. אפילו אם אתם חילונים לחלוטין ואפילו אם הגירושין הם בלתי נמנעים, עילת גירושין היא חלק בלתי נפרד מהתהליך. החוק בישראל, שכפוף בדיני משפחה לחוק הדתי, איננו מכיר בגירושין ללא סיבה. פשוטו כמשמעו”.
עילת גירושין? בשנת 2017?
נישואין וגירושין בישראל בין בני זוג יהודים נעשים לפי הדין העברי אשר מגדיר מספר עילות גירושין. ישנן עילות גירושין שרלבנטיות לנשים, וישנן כאלה הנוגעות לגברים (חלק מהעילות זהות בין גברים לנשים). עוד בטרם נרחיב מעט על כמה מהבולטות שבהן, חשוב להבין כי עילת גירושין היא איננה הליך פרוצדוראלי. “מדובר בעניין משפטי בעל משקל רב”, מדגיש עו”ד דליהו, “סוגיה שיכולות להיות לו השלכות כלכליות. בין השאר, עילות גירושין משפיעות על חיוב או אי חיוב במזונות אישה או בכתובה”.
טענות בדבר מומים
אחת מעילות הגירושין הנפוצות, הן מצד גברים והן מצד נשים, היא טענת מומים. כלומר, עילת גירושין שמבוססת על קיומו של מום אצל הצד השני. מומים יכולים להיות מחלות נפש, מגבלות, מחלות מדבקות, מחלות המעוררות גועל (עד לרמה של קולות וריחות) ועוד.
“טענות בדבר מומים כעילות גירושין הן אינן מקשה אחת”, מדגיש עו”ד דליהו, “ראשית כל, אם הבעל ידע על המום לפני החתונה, ובכל זאת החליט להינשא לבחירת ליבו, לא תוכל להישמע על ידו טענה מאוחרת בדבר המום. מדובר למעשה בטענת ‘סבר וקיבל’. כאשר האישה היא זו שמגישה תביעת גירושין בעילה של מום שהיה ידוע לפני החתונה, היא עלולה לאבד את זכותה לכתובה”.
עילות גירושין מבוססות גם על מומים אובייקטיבים שנוצרו לאחר החתונה. לדוגמה, נכות או מגבלה בעקבות מחלה קשה או תאונה. במקרים אלה, המום יכול להיחשב כעילת גירושין, אך לא בהכרח יביא לחיוב בכתובה.
“הסיווג של המום כאובייקטיבי, או לא, הוא בעל משמעות גדולה”, מסביר עו”ד דליהו, “לא אחת, בתי הדין הדתיים נדרשים לבחון את המום הספציפי ולהכריע בנושא. פעמים רבות גם הדיינים אינם רואים עין בעין את הדברים. לא כל מום הוא עילה לגירושין, וגם אם בני הזוג יתגרשו, ייתכן ואופיו של המום ישפיע על תשלום הכתובה. יתרה מזו, שיהוי בין הגשת תביעת הגירושין לבין גילוי המום הוא בעל משקל שכן הוא יכול להתפרש כקבלה”.
עקרות ואי קיום יחסי אישות
עקרות, הן מצד הגבר והן מצד האישה, היא סיבה ידועה לגירושין שכן מצוות פרו-ורבו היא מהחשובות שבעוגני מוסד הנישואין ביהדות. כיום, כאשר המדע מאפשר להוכיח עקרות, הדברים נאמרים ביתר שאת. מבחינת האישה, על פי ההלכה היהודית, אם היא לא הביאה ילדים לעולם במשך עשר שנים מיום הנישואין, הרי שזוהי עילה לגירושין. כאשר התביעה מוגשת על ידי האישה כנגד עקרות הגבר, יש להוכיח אותה בראיות רפואיות.
מלבד עקרות, גם קיום יחסי אישות הוא חלק בלתי נפרד מעילות הגירושין (של גברים ונשים כאחד). במקרה זה, יש לבחון את הסיבה לאי-קיום היחסים. אם הבעל מסרב לקיים יחסי מין עם אשתו למרות שהוא מסוגל לכך, הוא עלול להיות מוגדר כ”בעל מורד” ולהיות מחויב בתשלום הכתובה. מנגד, ככל שהבעל לא יכול לקיים יחסי אישות עם אשתו, בגין גורמים שאינם תלויים בו (כמו אימפוטנציה), מדובר בעילת גירושין אך לא בהכרח שבכפוף לתשלום כתובה. כמובן שגם כאשר האישה לא מוכנה לקיים יחסי אישות עם בעלה אנו מדברים על עילת גירושין (וגם כאן יש לבחון את הסיבה שמאחורי הדברים).
פרנסה
עילת גירושין נוספת שיכולה להיטען כנגד הבעל נוגעת לפרנסה ומזונות. הבעל מחויב במסגרת הנישואין לכלכל את אשתו והחיוב הזה מופיע בכתובה. אם הבעל לא ממלא אחר תפקידו, והוא עושה זאת מחמת בטלנות או קמצנות, מדובר בעילת גירושין שמחייבת גם בתשלום כתובה ומזונות. אולם, כאשר הבעל לא מסוגל לכלכל את אשתו למרות ניסיונותיו הכנים, הפרנסה לא יכולה להיות עילת גירושין לכשעצמה.
התנהגות בניגוד לדין ישראל או לדין תורה
התנהגות לא נאותה היא עילת גירושין גם כלפי גברים וגם כלפי נשים. תחת המושג התנהגות לא נאותה נכללות התנהגויות כמו אלימות מילולית וכמובן שאלימות פיסית. “התנהגות לא נאותה חייבת להיות דפוס”, מדגיש עו”ד דליהו, “אין די באירוע בודד בכדי להוכיח התנהגות לא נאותה כעילת גירושין”. במקרים אלה, אם התביעה מוגשת על ידי האישה, ויוכח שהגבר התנהג בניגוד לדין ישראל, ייתכן ותקום גם עילה לחייבו בכתובה. מנגד, אישה אשר מתנהגת באופן לא נאות כלפי בעלה עלולה להפסיד את כתובתה.
עילה נוספת שהינה מעט חלשה יותר היא טענה בדבר עבירות על דת משה. קרי, התנהגות שלא לפי ההלכה היהודית. לדוגמה, אוכל לא כשר, לבוש לא צנוע, הפעלת מוצרי חשמל בשבת וכו’. עילת הגירושין הנ”ל לא יכולה להישמע על ידי בני זוג חילונים אלא רק על ידי בני זוג שומרי מצוות. כמו כן, בדומה להתנהגות בניגוד לדין ישראל, גם התנהגות בניגוד לדין תורה היא עילת גירושין שיש להוכיח מאחוריה מקרים חוזרים ונשנים (אין די בהכשלה חד פעמית).
כיעור ובגידה
מעשי כיעור הינם מעשים מכוערים שבוצעו על ידי האישה (כמו בגידה או התרועעות עם גברים זרים). “עילות של מעשי כיעור ובגידה נשמעות לא אחת בבתי הדין הדתיים”, מסביר עו”ד דליהו, “פעמים רבות תוך הצגת ראיות מן השטח כמו תמונות שצולמו על ידי חוקרים פרטיים, מסרונים מחשידים, מכתבים ועוד. חשוב להדגיש שלפי ההלכה היהודית בגידה תוכח רק אם שני עדים כשרים ראו בעיניהם את המעשה. לכן, במרבית המקרים העילה נעצרת במעשה כיעור. ככל שהנסיבות מצדיקות את הטענה, בית הדין יקבל את עילת הגירושין ואף יכולות להיות לה השלכות לגבי מזונות האישה וכתובתה”.
לסיכום, לא מתוך מלחמה
“כששני בני הזוג מסכימים על הגירושין ואין מנוס מהתרתם, עוצמתה של עילת הגירושין לא צריכה להיות גבוהה”, מסביר עו”ד לנושאי גירושין דליהו רונן, “עם זאת, במידה שאחד מבני הזוג לא מעוניין להתגרש, הדבר עלול לבוא לידי הכרעה בפני בית הדין הדתי. לצערי, כעורך דין העוסק בדיני משפחה כבר לא מעט שנים, אני נתקל גם במאבקים על עילות גירושין שמקורם איננו טהור. כלומר, הצד שמערים את הקשיים מנסה לקדם אינטרסים אחרים בהליך הגירושין ופועל מתוך אסטרטגיה משפטית, נקמה, כעס ואפילו פחד”.
“כמו בכל סוגיה המעלה מחלוקות בתיקי גירושין, אני תמיד מדגיש בפני הלקוח את החשיבות של נטרול רעשי הרקע”, אומר עו”ד דליהו, “ככל שהליך הגירושין יעשה באופן נקי יותר, וככל שבני הזוג יתמקדו בעתיד ולא בעבר, כך ייטב גם להם וגם לילדים. אין כל תועלת במאבק משפטי לשם המאבק. בפרט לא בהליכים הנוגעים לעילות שכמעט כולן עוסקות בענייניו הכמוסים והאישיים ביותר של הפרט”.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו