"מעניין איך הקהל יגיב"

השחקן יפתח קליין יושב ומעשן סיגריה בכניסה לתיאטרון הקאמרי. כשאני מתקרבת אליו אני שמה לב ששערו האפיר מאוד. "מדהים כמה שהוא הזדקן", אני חושבת לעצמי. רק מקרוב אני מתחילה להבין שקליין לא הזדקן, מדובר בסך הכל בצבע שנועד להוסיף לו כמה שנים טובות לצורך התפקיד שהוא מגלם בהצגה החדשה "ג'וני הלך".

את המחזה כתב יהונתן גפן ומביים אלדד זיו. זה המחזה הרביעי שהצמד הזה מעלה יחד. קדמו לו המחזות "נומה עמק", "קפריסין" ו"פטרה". הפעם עומד במרכז המחזה גבריאל פלד, גבר בסביבות גיל 50, שאותו מגלם קליין. פלד הוא אלכוהוליסט שסובל מפגיעה בלבלב וחייב להפסיק לשתות אם הוא רוצה להישאר בחיים. עובדת היותו פיכח מכריחה אותו להתמודד עם עברו - מות אחיו התאום במלחמת יום הכיפורים והרס חיי המשפחה בעקבות המוות. במקביל מנהל פלד מערכת יחסים עם פרודתו (שרה פון שוורצה) שלה נישא לאחר שהיתה חברתו של אחיו, ועם זמרת ברים צעירה (אילנה באואר).

"המדינה הזאת מעריצה את המוות ומקדשת אותו בפולחן מתמיד", מסביר גפן בעודו מביט בחזרה הגנרלית שנערכה בסוף השבוע. "בהתחלה היינו רגישים למוות של ילדים בעזה, היום גם לפגיעה של ילדה משדרות אנחנו קהים לחלוטין".

"זה סיפור ישראלי", מוסיף זיו, "כל מה שיהונתן ואני עשינו מאז ומעולם היה מיתולוגיה ישראלית".

גפן: "המחזה הראשון היה על ההתיישבות העובדת, השני על שנות ה-70, השלישי על ריטואל ההתבגרות הישראלי ועכשיו על פולחן השכול".

"כמו זוג נשוי"

החיבור בין זיו לגפן ניכר מיד. הם משלימים זה לזה משפטים ומפגינים תיאום מוחלט. "יש בינינו אהבה גדולה, אנחנו כמו זוג נשוי", אומר זיו. גפן מוסיף: "היה קליק נורא מהיר. אנחנו מאוד מאוד דומים בהשקפה שלנו, ואלדד עושה באמת תיאטרון אחר, תיאטרון של ג'ינס, תיאטרון לא מכופתר. יש בו משהו גאוני אם תרצי".

"זו פעם ראשונה שאני עובד עם יהונתן ועם אלדד, והם מדהימים", אומר קליין, "הם נחשבים למרדנים של התיאטרון, לאאוטסיידרים, ואני נורא אוהב את זה".

"הטקסט של יהונתן מונח בפה כמו סוכריה טובה", אומרת גאולה נוני, שמגלמת את אמו של פלד. "הוא כל כך נוח ונכון, תענוג להגיד את זה. אני מגלמת אם שכולה שמאז שהבן שלה נהרג נגמרו החיים שלה. היא באבל נצחי".

מי שמגלם את בעלה של נוני הוא יוסף כרמון. "זה תמיד טוב לעבוד עם הילדים הרעים", הוא צוחק, "אני מגלם איש שב"כ לשעבר, גמלאי, חולה דמנציה שעומד למות. מאוד התחברתי לדמות, יש בה המון בשר עבור שחקן".

מי שמספקת רגעים של צחוק בהצגה, עם מבטא פרחי של "בטי" שהגיעה מהקריות בניסיון לכבוש את העיר הגדולה, היא השחקנית אילנה באואר, שמי שצפה בריאליטי הכושל "גריז" אולי יזהה אותה משם. מתברר שמשהו טוב יצא מהתוכנית הזאת: המפגש של באואר עם אלדד, שהיה שופט ב"גריז", פתח עבורה את הדלת לתפקיד הזה בקאמרי.

"זה תפקיד ראשון שלי בתיאטרון רפרטוארי", מספרת באואר, "אני עוברת תהליך מדהים ואני מאוד מתרגשת".

לפחות יצא לך משהו מ"גריז".

"נכון. הדבר הכי טוב שיצא לי מהריאליטי הזה זה התפקיד פה".

ארז כהנא מגלם את אחיו המת של פלד, ועבורו מדובר באתגר תיאטרוני לא פשוט. רוב הזמן הוא נמצא בתוך מסגרת של תמונה, ב-freeze מוחלט. "אני לא משחק את האח המת, אלא את הזיכרון שלו", מסביר כהנא. "זו עבודה פיזית מאוד שונה. רוב ההצגה אני לא זז, וכמו שאת רואה אני מאופר כאילו יצאתי מהמכון הפתולוגי. לעבוד עם יהונתן ואלדד זו חוויה מרנינה, זה לצאת מהקופסה. הם אנשים שאני מאוד מעריך".

"אני מחכה לראות איך הקהל יגיב, מה עובד עליו", מסכמת שרה פון שוורצה, "הגיע הזמן אחרי מבצע 'עופרת יצוקה' שניגע בכמה נושאים של עקידות יצחק למיניהן בארץ הזאת".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו