התמרון הצבאי הגדול שהתקיים בתחילת ספטמבר ודימה עימות מול חיזבאללה בלבנון, היווה טבילת אש עבור סא"ל רעות רטיג וייס. חודשיים לפני כן, ב־9 ביולי, היא נכנסה לתפקידה כאישה הראשונה המפקדת על רוכב שמיים, יחידת כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מ) של חיל התותחנים, והובילה את התרגיל הראשון שבו השתתפו לוחמיה. במשך שבוע ישבה בחמ"ל שהוקם בפיקוד צפון ועיניה נעוצות במסכים, שמהם ניבטו זירות הקרב שהועברו בשידור חי ממצלמות המטוסים הזעירים.
היא התמלאה גאווה כשאחד מצוותי היחידה המיוחדת זיהה "מחבלים" וסיפק קואורדינטות ירי מדויקות לתותחים שמאחור. צוות אחר של רוכב שמיים סרק מלמעלה ערוץ נחל שבו מצא "כוח אויב" המתחבא בין הסלעים וניווט לעברם מסוקי קרב.
אלא שביום שני השבוע, 25 בספטמבר, התחלפה תחושת העילאיות במפח נפש. שני כטב"מים התרסקו במהלך פעילות מבצעית של רוכב שמיים בחברון ובבית לחם. בכך עלה מניין הנפילות לשנת 2017 לתשעה כלי טיס. ארבעה מהם נתפסו בידי חמאס או חיזבאללה לאחר שצנחו לקרקע בלבנון, סוריה ועזה.
"מדובר בתקלה טכנית ולא בטעות אנוש", אומרת רטיג וייס בקצרה. "זהו אמל"ח פשוט יחסית שאינו נושא עליו מידע מודיעיני, אלא מעבירו הלאה ללוחם המפעיל אותו מרחוק. נתחקר את האירוע לעומק, נדווח לחברה המייצרת את המטוס ונשפר את הטכניקה".
אין ספק שמדובר במפקדת האולטימטיבית. קור רוח, מסירות ומקצועיות הם נר לרגליה, ואילו הבעת רגשות מוחצנת אינה פיקודית בעיניה. בעשר אצבעות ועם המון נחישות פילסה את דרכה בחיל הגברי, ופעם אחר פעם שברה את תקרת הזכוכית הווירטואלית שמעליה.
היא היתה מפקדת הצוות הראשונה של צוערים מהתותחנים והמ"פ הקרבית הראשונה בצה"ל. כיום, כשהיא נשואה לסא"ל בתותחנים, עומרי וייס, ואם לעופרי (5) ולרומי (שנה), רטיג וייס היא גם האישה היחידה בחיל, והראשונה כמובן, העונדת שני פלאפלים על כתפיה.
איך התחושה להיות פורצת דרך ללוחמות תותחנים ולחיילות בכלל?
"סביר להניח שיש מי שרואים אותי ככה, אבל אני מתרכזת רק בתפקיד. חשוב לי להיות אמיתית, ממלכתית ומערכתית, ואני מאמינה באנשים ולא בהגדרות. זה לא מדבר אלי כמפקדת או כאדם. מעולם לא התחברתי לשיח המגדרי, ולדעתי בעוד 20 שנה יגייסו אנשים לצה"ל רק לפי יכולת והישגים ולא על פי מגדר".
יסודות של הצלחה
סיפור חייה של רעות רטיג וייס (33) הוא יוצא דופן, ולא רק בהיבט הצבאי. היא גדלה במרכז ראשון לציון לענת (59), אשת קבע, ששימשה פקידת כוח אדם ראשית במרכז שיקום ואחזקה בבסיס תל השומר, ולחיים (59), בעל חנות פרחים שהפך לסוכן מכירות של שקיות נייר. כשהיתה בת שנתיים, נולדה אחותה אחווה (31).
התנהלותה הבוגרת של רטיג וייס באה לידי ביטוי כשהיתה בת 5 בלבד. כמעט בכל יום חזרה לבדה הביתה מגן החובה ולאחר שעתיים יצאה להביא גם את אחותה.
"ההורים ציירו לי על נייר שעון שמראה את השעה שלוש", היא מבליעה חיוך. "כשהמחוגים בציור נראו כמו בשעון שעל הקיר, ידעתי שאני צריכה לצאת לגן של אחותי, שהיה קרוב לבית. אמא היתה מתקשרת כל הזמן ומוודאת שהכל בסדר".
כשהיתה בכיתה א' נולדה אחותה השנייה, בושמת (27). גם אותה אספה רטיג וייס מהגן, כשכפות ידיה הקטנות אוחזות בבטחה בידיהן של אחיותיה. "היום זה נשמע הזוי, אבל אז זה לא היה נראה לי חריג. אני מניחה שבאותם ימים התגבשו אצלי היסודות שהפכו אותי לאדם העצמאי שאני היום".
כשמלאו לה עשר שנים, נולד הבן הראשון במשפחה, שמוליק (23). להתרגשות של שלוש האחיות לא היה גבול. אלא שכשהיה בן חצי שנה התפרצה אצל האח מחלה נדירה הנקראת טרשת גבשושית. מדובר בתסמונת גנטית המתבטאת בגידולים שפירים באיברים הפנימיים של הגוף ואליהם מתלווים פרכוסים אפילפטיים, לקות שכלית, איחורים התפתחותיים והפרעות התנהגותיות.
"ההורים לא סיפרו לנו על המחלה ורק אמרו שאולי לא יוכל ללכת", חושפת רטיג וייס טפח מילדותה. "הבית השתנה ואחי היה רוב הזמן בבדיקות. באחד הימים אמא השכיבה אותו על שמיכה בסלון וביקשה ממני לשמור עליו לכמה דקות. פתאום הגוף שלו רעד בעוצמה. קפאתי במקום. באותו רגע הבנתי שיש לי אח אחר.
"הפרכוסים נמשכו כמה שנים עד שהרופאים מצאו את מינון התרופות הנכון. היום אין לו התקפים והוא גם הולך בזכות הפיזיותרפיה שקיבל בילדות, אבל המוח וההתנהגות שלו הם כמו של ילד קטן".
מצבו של שמוליק לא שיבש את מהלך החיים התקין של המשפחה, ושלוש שנים אחריו נולד בן הזקונים, אלעד (20). "ההורים רצו עוד ילד, שיהיה קרוב לשמוליק ויעזור לו, אבל הלידה הסתבכה. במשך תשע דקות לא הגיע חמצן למוח שלו ואמא היתה בסכנת חיים. אלעד נולד עם שיתוק מוחין וללא יכולת דיבור".
כחלק מההתמודדות עם שני ילדים בעלי צרכים מיוחדים, שכרו ההורים מטפלות. אלא שהן התחלפו כל כמה חודשים בשל העבודה המורכבת. "כשהן עזבו, אני והאחיות שלי התגייסנו לעזרה. הבאנו את שמוליק ואלעד מהגנים המיוחדים, האכלנו אותם וטיפלנו בהם. מהרגע שאלעד נולד הפכתי לאמא קטנה. כשבכה רצתי אליו ראשונה, חיבקתי אותו ודיברתי אליו בשקט עד שנרגע".
הילדים בבית הספר הציקו לך בגלל האחים?
"מעולם לא. כששמוליק נולד הייתי תלמידה בכיתה ג', אז הילדים לא כל כך הבינו. עם אלעד כבר למדתי בחטיבת הביניים והייתי מתורגלת. לרגע לא התביישתי באחים שלי והבאתי חברים הביתה. כולם התאהבו בהם כי הם מתוקים ועדינים".
שני האחים מתגוררים עדיין בבית ההורים. שמוליק עובד כעוזר של אב הבית במתנ"ס בעיר, סוחב עבורו כלים ומסייע לו בתיקונים. אלעד לומד בבית הספר המיוחד הרצפלד בחולון. הוא אמנם אינו מדבר, אך מבין הכל ומתכונן לבחינות הבגרות. בעזרת ידו הימנית שמתפקדת, הוא מסיע את כיסא הגלגלים החשמלי, מקיש על מקלדת המחשב ובמיוחד אוהב לגלוש בפייסבוק או להכין מצגות למשפחה.
האם פרשה מהצבא בשנת 2002 וחמש שנים אחריה גם האב. שניהם מקדישים את חייהם לרווחת הבנים.
מה לקחת איתך לצבא מהמשפחה הייחודית שלך?
"פרופורציות וראייה מפוכחת. אני נלחצת פחות מאחרים בסיטואציות דרמטיות ואין לי בעיה לקבל החלטות בצורה עניינית, לקפוץ למים עמוקים ולאתגר את עצמי. אני מחבקת את מה שיש לי כי יום שעובר לא חוזר".
רטיג וייס התגייסה לצה"ל באוגוסט 2002 והיתה במחזור השלישי שבו שובצו גם לוחמות תותחנים. לאחר טירונות בת ארבעה חודשים שובצה לגדוד מנתץ, מערך רקטות מתנייע הנחשב לנשק ההרסני ביותר של צה"ל. היא סיימה אימון מתקדם ברמת הגולן ובאפריל 2003 יצאה לקורס מפקדים, שבסיומו המשיכה לקורס קצינים.
לאחר בה"ד 1 והשלמה חילית חזרה לגדוד המנתץ כקצינת סיור, וכעבור ארבעה חודשים הפכה למפקדת פלגה בשבטה, תפקיד המקביל למפקד מחלקה ביחידות אחרות. באוקטובר 2005 הציע לה מג"ד המנתץ לשעבר, סא"ל יורם כנפו (היום אלוף משנה המשמש רמ"ח ארגון באגף התכנון), את התפקיד הראשון שאותו לא עשתה בעבר אישה - מפקדת צוות בהשלמה החילית.
"בהתחלה לא התלהבתי. זכרתי את הקורס כאינטנסיבי וקשה, ולא אהבתי את הדיסטנס בין המפקדים לצוערים. ביקשתי יומיים למחשבה ובסוף פעלתי מהבטן. עניתי בחיוב כי האינטואיציה הכריעה והאפשרות להכשיר את דור המפקדים של התותחנים היא לא משהו שאפשר להקל בו ראש".
כחודשיים אחר כך, בינואר 2006, היא החלה את התפקיד, ובטרם הספיקה להפנים את המעמד, העלה המג"ד כנפו רעיון חדש וייחודי אף יותר - הפעם הציע למנות אותה למפקדת הסוללה הראשונה בתותחנים, המקביל למפקדת פלוגה.
באותם ימים עשו הלוחמות את צעדיהן הראשונים בצה"ל, בעיקר בגדוד הקרקל. תפקיד של מ"פית קרבית לא עלה על הפרק, למעט כאלו שפיקדו על טירונים או בקורסים.
"הייתי חצי שנה לפני שחרור והוא הפתיע אותי. זה היה בום. חשבתי על מהות התפקיד, על האפשרות להיות מפקדת במנתץ והסכמתי לחתום שנתיים נוספות".
חשת כנושאת דגל?
"לא הרגשתי ייחודית וחשבתי רק על מהות התפקיד. לדבר איתי על מגדר זה כמו לספר סיפור בשפה שאני לא מבינה. לא אמרתי 'וואו' בגלל שאישה לא שימשה מעולם מפקדת סוללה, אלא בגלל האתגר. אנשים צריכים להתקבל לתפקידים בזכות כישוריהם".
בטרם קיבלה את הפיקוד על סוללה, יצאה רטיג וייס לקורס מ"פים בצריפין. שבועיים אחר כך, עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ב־12 ביולי 2006, הופסקו הלימודים. "יצרתי קשר עם כנפו, והודעתי שאני מצטרפת ללחימה. הוא מינה אותי לקצינת ניהול אש, וזו היתה הפעם הראשונה שבה המנתץ הופעל בשדה הקרב".
במהלך הקרבות מתח האו"ם ביקורת חריפה על השימוש במנתץ לאחר שנפלים של הרקטות נותרו בשטח וגרמו לפגיעה באזרחים לבנונים, איך הגבת לכך?
"המחאה היתה נגד הרקטות הישנות שהותירו כשני אחוזים נפל, אבל במקביל הפעלנו גם רקטות חדשות ומדויקות יותר. כואב לי על פגיעה בחפים מפשע, אבל הייתי במלחמה ומילאתי פקודות תוך שמירה על נוהלי בטיחות וטוהר הנשק. אנחנו צבא הגנה ואם לא נבצע את המשימה, יישובי הצפון יסבלו. בסופו של דבר מונתה ועדה מיוחדת שקבעה כי הפעולות שלנו תאמו את עקרונות דיני המלחמה".
המזל"ט משדר בשידור חי למפעיל הנושא על גבו מחשב מיוחד. לוחמי יחידת רוכב שמיים בפעולה // צילום: דו"צ
"הזדמנות לעשות היסטוריה"
עם שוך הקרבות חזרה רטיג וייס לקורס מ"פים, ושלושה חודשים לאחר מכן נכנסה לתפקיד, כשהיא בת 22 בלבד. שיחת הפתיחה עם החיילים הפכה לפעם היחידה שבה חנקו הרגשות את גרונה.
"התקרבתי לכיתה והרס"פ עמד בפתח כדי לקבל אותי בהצדעה. נעצרתי במקום, אמרתי ששכחתי משהו וברחתי למשרד. סגרתי את הדלת ונשמתי בחוזקה כדי להירגע. כשחזרתי החיילים לא הרגישו כלום".
עיכלת שמאותו רגע תתפקדי תחת זכוכית מגדלת?
"היה באזז סביב המינוי שלי וייתכן שהמפקדים תכננו לבחון אותי מקרוב, אבל לי היה חשוב להוכיח לעצמי שאני מסוגלת. כאדם ולא כאישה".
היו לך חששות? חששת שלא תמלאי את התפקיד כראוי ויהיו לכך השלכות על מינוי מפקדות סוללות בעתיד?
"כגודל האתגר כך יהיה גודל הכישלון, אבל לא נתתי לרעשי הרקע להפריע לי כי רציתי להתרכז במשימה. הסוללה החזיקה קו ברמת הגולן והחיילים סיירו על הגבול, שמרו על יישובים ישראליים ותצפתו על גבול סוריה. מדי פעם רועי צאן זרקו עלינו מוקשים ישנים של צה"ל והיו גם אנשים שהשקיפו על הכוחות שלנו".
ביולי 2008 הגיע שוב מועד השחרור של רטיג וייס מהצבא. היא חלמה על טיול למזרח הרחוק ותכננה להירשם לאחת הפקולטות למדעי הרוח. "רגע לפני הבקו"ם התקשר אלי ח', אז מג"ד חדש במנתץ והיום מפקד עוצבת קלע דוד שאחראית בין היתר על רוכב שמיים.
"הוא סיפר לי על תוכנית להקמת יחידת כטב"מים שתיקרא 'השכבה התחתונה' ותיתן מענה למבצעים חטיבתיים גדולים. רוכב שמיים סייע אז רק לפלוגות בשטח. התלבטתי. ידעתי שהפעם אצטרך לחתום על תוכנית שירות ארוכה, ומצד שני היתה הזדמנות לעשות היסטוריה".
רטיג וייס נדרשה לעבור קורס מפעילי כטב"מ בפלמחים ולשמחתה הוא נפתח בפברואר 2009, ואפשר לה לצאת לחופשה ארוכה. היא יצאה להודו, לאוס, וייטנאם ותאילנד, שם חברה למטיילים ישראלים שלא הכירה.
"היה חשוב לי להתנתק מהעולם הצבאי למשך חמישה חודשים. הכל הלך חלק עד שהגעתי לדרום תאילנד, שבועיים לפני סוף הטיול", היא מחייכת. "משדה התעופה לקחתי מונית למלון יחד עם מטיילת אחרת, וכשהגענו ביקשתי שתיקח את התיקים באוטו בזמן שאוציא את המזוודות מאחור. אחרי ששילמנו לנהג הבחנתי שתיק הגב האדום שלי נותר על המושב.
"רצתי אחרי המונית במשך כמה דקות, ללא הצלחה. אמנם בתיק לא היו כסף או דרכון, אבל היה שם יומן מסע שכתבתי לאורך הטיול. חזרתי לשדה התעופה וביקשתי מהסדרן לתפוס את הנהג. כשלא הצליח, השארתי את הפרטים שלי וחזרתי למלון שבוזה ומבואסת. למחרת הופתעתי לגלות שנהג המונית הניח את התיק שלי בקבלה".
כשבועיים לאחר שנחתה בישראל התייצבה רטיג וייס בקורס החדש, שמרבית חניכיו נפלו מקורס טיס. בתום הלימודים צללה לתוך הפרויקט, שהיה משותף לזרוע היבשה ולחיל האוויר.
"יחד עם קצין נוסף פיתחנו תורת לחימה, בנינו תפיסות מבצעיות, נפגשנו עם חברות טכנולוגיה אזרחיות, תכננו את מבנה היחידה ושוחחנו עם מח"טים. רצינו כטב"מ שיוכל להיות שעות ארוכות באוויר, שייצור ממשקים עם כלי טיס ומזל"טים, שיעביר תמונה איכותית ושישמש תחנת ממסר לכוחות על הקרקע". על אף ההתלהבות וההשקעה, החליט חיל האוויר לפרוש מהפרויקט והוא נסגר בקיץ 2011.
לצד האכזבה מביטול "השכבה התחתונה", הפכו אותן שנתיים למשמעותיות בחייה האישיים. באותם ימים פגשה את בעלה לעתיד, עומרי (37), ששימש אז קצין אג"מ בעוצבת הגולן.
"ידעתי מי הוא אבל דרכנו הצבאית מעולם לא הצטלבה", משתלטת עליה המבוכה. "ראיתי אותו בפעם הראשונה בטקס סיום תפקיד של ח', ואחרי כמה ימים נפגשנו בבית קפה. אחרי שנתיים של חברות התחתנו, עם ההודעה על ביטול הפרויקט".
כמו כדי לסגור מעגל מונתה רטיג וייס לראש מדור כטב"מ במפקדת קצין תותחנים ראשי, וכשסיימה קדנציה ילדה את עופרי. חודש אחר כך, באוקטובר 2012, התייצבה עם הפעוטה באוניברסיטה העברית והחלה לימודי תואר ראשון במדע המדינה והיסטוריה של עם ישראל.
"אלו היו שלוש שנים מדהימות שבהן הייתי אמא במשרה מלאה כי עומרי שימש מג"ד בשבטה ויצא רק בסופי שבוע", בורקות עיניה. "הילדה היתה צמודה אלי ונסעה איתי בכל בוקר מהבית בראשון לציון, גם כשירד שלג בירושלים. שמתי אותה בפעוטון של האוניברסיטה והלכתי לשיעורים".
חשבת להשתחרר?
"להפך, אחרי כמה חודשים רציתי לשוב לציר המבצעי".
"נסעתי לצבא עם צביטה בלב"
החזרה אירעה מוקדם מהרגיל. עם פרוץ מבצע צוק איתן ביולי 2014, נשלחה רטיג וייס לאוגדת עזה כמפקדת תא תקיפה ותיאמה זמני הפעלת אש מול גורמי מודיעין. עומרי, ששימש אז מג"ד, לקח חלק פעיל בלחימה ולא חזר הביתה עד לסיום הקרבות.
איך הסתדרתם בתקופה כזו עם ילדה בת שנתיים?
"עברתי לגור אצל הוריי והגעתי בערבים כדי להשכיב אותה לישון. לולא הם, עומרי ואני לא היינו צולחים את התקופה".
בסיום המבצע היא חזרה ללימודים, ובסיומם, לפני כשנתיים, מונתה לקצינת אג"ם בפיקוד דרום בבאר שבע. "אמנם התגעגעתי למשימות ולאתגרים, אבל בכל בוקר נסעתי לצבא עם צביטה בלב", היא אומרת בכנות. "לפחות הייתי עם עופרי בכל ערב".
מה עשית כשהתקשרו מהגן להודיע שהילדה חולה?
"אין הבדל ביני לבין אמא אחרת המחזיקה בקריירה אזרחית ונעזרת בהורים. אם צריך, הגעתי הביתה. בשום שלב לא הפסדתי יום הולדת של עופרי או חגיגה בגן".
במהלך כהונתה כקצינת אג"מ נולדה בתה השנייה, רומי, ורטיג וייס יצאה לחופשת לידה בת חודש וחצי בלבד. בספטמבר 2016 כבר חבשה את ספסלי פו"מ (פיקוד ומטה) במכללה הצבאית בגלילות.
"עומרי שימש אז ראש ענף ארטילריה בצאלים, כך שההובלה של המשפחה היתה עדיין על הכתפיים שלי. למזלנו, כשאחד עושה תפקיד שטח, השני יוצא בכל ערב. הבנות אולי לא מקבלות מאיתנו כמות, אבל אנחנו מקפידים לתת להן איכות". במהלך הלימודים התקשר אל"מ ח'. השיחה היתה קצרה. הוא הודיע לה שנבחרה למפקדת רוכב שמיים ואיחל לה בהצלחה.
פגסוס משגיח מלמעלה
רוכב שמיים הוא המטוס הזעיר ביותר ללא טייס שמחזיק צה"ל, והוא מיועד למשימות סיור ואיסוף. הכטב"מ נושא מצלמות, חלקן מיועדות לראיית לילה, ומסוגל לרחף באוויר במשך שעתיים וחצי מול גבולות ישראל. המראות מועברים בשידור ישיר למפעיל הנושא על גבו מחשב מיוחד.
בסיס היחידה, שהפכה לגדוד ב־2010, ממוקם בנגב. את פני הבאים מקבלים שלטים של רוכב שמיים, שבהם מאויר פגסוס, סוס מכונף מהמיתולוגיה היוונית, בווריאציות שונות. רטיג וייס מסתובבת בין בניין ההדרכה לסימולטור, ובדרכה משוחחת עם לוחמות שאך סיימו קורס מפעילות כטב"מ.
"החזון שלי הוא שהיחידה תהווה השראה בצה"ל, הן במקצועיות, במוטיבציה ובכוח האדם, והן בהצלחות שלה. השירות כאן ייחודי, שמשלב בין אוויר ליבשה, ובעיניי זו העשייה המבצעית הכי מסעירה שיש. רוכב שמיים הוא העיניים של הלוחמים על הקרקע".
כל הווייתה של רטיג וייס משדרת צבא. שערה השחור משוך לאחור בקפידה, פניה חפות מאיפור וחיתוך דיבורה ענייני וישיר. לשכתה מסגירה את החשיבות שהיא מייחסת להורות - בין דף הנחיות ביטחון מידע למסמך המפרט את חזון היחידה, תלוי ציור צבעוני גדול של עופרי, ובו חמישה מעוינים סגולים הנראים כעפיפונים מחייכים. ליד המחשב, מול עיניה, מונח מעמד לתמונות ובו תצלומים שלה עם עומרי והילדות כשמאחוריהם נפרש ים כחול.
מייד לאחר שנכנסה לתפקיד, הפך עומרי למפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי וכעת הוא זה שמגיע מדי יום הביתה.
כמי שמגיעה הביתה בעיקר בסופי שבוע, יש ייסורי מצפון לגבי הבנות?
"הכל זה עניין של פרופורציות, והתפקיד יימשך שנתיים בסך הכל. אני מדברת איתן מדי יום ותמיד מתקשרת לומר לילה טוב".
איך תגיבי אם הן יבקשו ממך לעזוב את הצבא?
"אומר שכל אחד עושה בחירות בחיים. יש להן אמא שלא ויתרה על השאיפות שלה, שעשתה תפקידים שאוישו על ידי גברים ונלחמה על מה שהיא אוהבת".
חשוב לך לראות נשים מתקדמות לתפקידים ייחודיים בצה"ל?
"חשוב שכל אדם ימצה את היכולות שלו ללא קשר למגדר, דת או גזע. מצד שני, אם יש אפילו אישה אחת שמתאימה לתפקיד שבו שימשו רק גברים, צריך לאפשר לה להתמודד עליו".
לאן מועדות פנייך מכאן?
"אין לי מושג. מפקדת רוכב שמיים הוא פיק מאוד משמעותי. כשמגיעים לתפקיד כזה, קשה להאמין שיש משהו טוב יותר". ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
