הסופר ומבקר הספרות אמנון נבות הלך אתמול לעולמו, בגיל 65, לאחר מחלה קשה.
נבות, שזכה בפרס ראש הממשלה שלוש פעמים (1987, 2002 ו־2010), כתב חמישה ספרי פרוזה ("עונת המלכים", 1983; "טיסת מכשירים", 1987; "לוכדי עריקים", 1993; "מקראות ישראל", 2008; ו"גמר חשבון", 2017) וספר מסאי אחד – "מזכר פנימי: סיפורת עברית 2010-2000", שראה אור בשנת 2011 בהוצאת דחק.
נבות נולד בבני ברק, למד תיאטרון באוניברסיטת תל־אביב ובכתיבתו ניכרת קירבה רעיונית לי"ח ברנר. במהלך שנות ה־80 קיבע את מעמדו גם כמבקר ספרותי חריף, ורשימותיו בעיתון "מעריב" עוררו לא אחת פולמוס עז. בספרי הפרוזה שלו ניכר עיסוק מפוכח, לעיתים אפוקליפטי, בסוגיות ישראליות קיומיות, וכתיבתו מאופיינת באבסורד קיצוני.
המשורר רוני סומק כתב ברשימת ביקורת ב"הארץ" על ספרו של נבות, "מקראות ישראל", כי נבות "נוגע בעצבים החשופים של הארץ הזאת ומצליח לצמרר כאשר הוא מקיף את תבנית הנוף בלא פחות מגדרות תיל".
המשורר והעורך יהודה ויזן, שהיה קרוב לנבות בשנים האחרונות, כתב אתמול בעמוד הפייסבוק שלו: "לא הכרתי אדם שאהב את הספרות העברית ושחרד לגורלה כמו נבות. ואיני מדבר על חרדה אינטלקטואלית גרידא, כי אם על החיבור הפיזי שהיה לאמנון נבות עם הספרות העברית. על ההזדהות המוחלטת שלו עם מצבה. על כך שחש על בשרו את עלבונה".
נבות הובא למנוחות אתמול בערב בבית העלמין כפר נחמן ברעננה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו