שיחת ועידה

חלוקת אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה בין ברית המועצות לבין המערב היתה אחת השאלות הקשות ביותר שהטרידו אותי ואת בני דורי. כיצד איפשרה הדמוקרטיה החשובה בעולם בהנהגתו של רוזוולט וטרומן אחריו להשליך מדינות כמו  פולין, צ'כיה, בולגריה, רומניה, הונגריה ויוגוסלביה מאחורי "מסך הברזל", לדיקטטורה אכזרית בהשראת סטלין.

היה הבדל עצום שאיפיין את ימיה האפורים של המלחמה הקרה, בין מדינות דמוקרטיות, שמותר להתנהג בהן בחופשי, לומר מה שרוצים, לכתוב מה שרוצים, לנוע בחופשיות ממקום למקום (עם כל המגבלות אשר הושתו פה ושם), לבין מקומות שבהם כל אדם חושש משכנו, שגורמי הביטחון עלולים תמיד להקיש על הדלת באמצע הלילה ולעצור אנשים בתואנות מטורפות, ושהפרלמנט ומערכת המשפט בהם אינם אלא בבחינת תפאורה לסוג כזה או אחר של שלטון יחיד ציני.

ועידות יאלטה ופוטסדאם נלמדו בשיעורי ההיסטוריה כמנה האחרונה של מלחמת העולם השנייה. כסרח עודף לסיפוח הסודטים, הסכם מינכן, הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, קרבות האוויר מעל שמי אנגליה, מלחמתו של היטלר בשתי החזיתות, המתקפה היפנית על פרל הרבור והצטרפותה הקריטית של ארה"ב למלחמה, כל זה במקביל ללימוד השואה. הוועידות היו בבחינת סוף הסיפור, בבחינת מפגש בין המנצחים שהגיעו ביניהם להסדרים שונים, בעניינים שונים ומשעממים.

כריכת הספר (עם עובד) 

אלא שכפי שחוזה ורסאי (אשר הוריד את גרמניה על ברכיה, תבע ממנה פיצויים קטלניים, והיה בין הגורמים המרכזיים שהובילו למלחמת העולם השנייה 20 שנה מאוחר יותר), היה בעל משמעות שלילית ל-20 השנים הבאות, כך שתי הוועידות שהתקיימו ב-1945 הביאו נזק שלא יתואר לעולם שלאחר  מלחמת העולם השנייה, וספרו של דובס הוא ההסבר המפורט והטוב ביותר שקראתי בהקשר זה.

זהו ספרו השלישי של המחבר אודות מלחמת העולם השנייה. הוא עצמו כיהן שנים רבות כעיתונאי ב"וושינגטון פוסט", וחלק ניכר מתקופה זו כשליח העיתון מעבר למסך הברזל. הכתיבה שלו זורמת, מרתקת, מאופקת ומרשימה באופקיה הרחבים. תרגומה המצוין של כרמית גיא הופך את הספר נוח במיוחד לקריאה ישראלית.

ההסבר למה שקרה בשתי הוועידות וביניהן, משלב בין המאמץ להבין את אופיים של מנהיגי העולם באותה שעה, לבין הבנת האינטרסים המדיניים שייצגו. דובס נזהר מלהסיק מסקנות מרחיקות לכת בעצמו, אך הוא מוביל את הקורא למסקנה העיקרית הבאה: הנשיא האמריקני, פרנקלין רוזוולט, נכנס למלחמה בגלל ההתקפה היפנית. הניצחון על יפן היה חיוני מבחינתו, והוא היה זקוק לבריה"מ כדי לסייע לו להשתלט על יפן ולהפסיק את אלימותה. כדי להשיג זאת היה מוכן לא רק להבטיח ליוסף סטלין, מנהיגה של בריה"מ, שטחים ביפן, אלא גם ללכת לקראתו בהעברת פולין לשטח השפעה סובייטי ובשינוי משמעותי מאד של גבולותיה. לעיסקה הזו התנגד צ'ר'ציל, שארצו נכנסה למלחמה בגלל כניסת גרמניה לפולין, אך הוא היה חלש מכדי למונעה.

לכאורה, הוחלט ביאלטה כי מדינות מזרח אירופה, שנמצאו בסיום המלחמה תחת הכיבוש הסובייטי, יוכלו לקיים בחירות דמוקרטיות ולהחליט בעצמן על אופי המשטרים בהן, אך עיקרון זה נרמס על ידי סטלין ברגל גסה. הוא לא היה מוכן לאמץ את הפירוש המערבי למושג "דמוקרטיה",  הציג את הבחירות הדמוקרטיות כמשוגה בורגנית, ויצר "דמוקרטיות עממיות" שנשענו על מפלגות קומוניסטיות קטנות במזרח אירופה, שהשתלטו על המשטרה ועל שירותי הביטחון החשאי בכל מדינה, ושלטו בארצותיהן ביד רמה, בגיבויה של ברית המועצות. צ'רצ'יל הובס בבחירות לפרלמנט הבריטי עוד לפני ועידת פוטסדאם (למרות שתוצאות נודעו רק לאחריה), ולא היה בכוחו להיאבק על מימוש עקרונות יאלטה. רוזוולט נפטר בין שתי הוועידות, שחצי שנה הפרידה ביניהן, וטרומן, שקיבל את התפקיד לאחר 81 יום שבהם כיהן כסגנו, תפקיד שבו היה ממודר כמעט לחלוטין מן העניינים המדיניים והבטחוניים, כולל פיתוחה של הפצצה הגרעינית, רצה מאוד לחתום על "דיל" עם סטאלין, ולהחזיר את החיילים האמריקנים הביתה. 

לרגע היו היחסים בין ארה"ב ובריה"מ מצוינים; העיתונות האמריקנית היתה מלאה שבחים לסטאלין ולקרבות ההירואיים של הסובייטים בגרמנים ולקורבנות הגדולים שהקריבה רוסיה, אבל לאחר פוטסדאם כבר מצא עצמו העולם במלחמה הקרה. בריה"מ סיפחה לעצמה את מזרח פולין, והגדילה את שטחה של פולין במערב, על חשבון גרמניה, בהסכמה אמריקנית, ואילו מדינות מזרח אירופה נפלו, בזו אחר זו, לרשת הקומוניסטית, לתוך אפלה שארכה חיי דור.

תיאוריו של דובס מכניסים את הקורא לפרטי הפרטים של הוועידות, ובייחוד לאלו של ועידת יאלטה, בחצי האי קרים: מזג האוויר ששרר בכל יום, המנות שהוגשו בארוחות הערב המשותפות (באחת מהן הוגשו 25 מנות!), המחסור החמור בשירותים, אשר גרם לחברים נכבדים במשלחות לעשות את צרכיהם מאחורי השיחים בארמון, ואורחות חייהם של המשתתפים: העישון, השינה המאורחת בבוקר וההליכה לישון בשעות הקטנות של הלילה, חיבתו המיוחדת של צ'רצ'יל למיטתו, שבה עבר על כל החומר, קרא וכתב, בה אכל את ארוחת הבוקר שלו וגם את ארוחת הצהריים, וסבלו הרב של רוזוולט, שהיה שכיב מרע בגיל 63, נע ממקום למקום על כיסא הגלגלים, ונזקק למנוחה רבה בשל אי ספיקת לב חמורה.

וגם וסטאלין – סטאלין האכזר, הפרנואיד, שמבחינתו הקרבת החיילים היתה דבר מובן מאליו, ואשר ההסכם בינו ובין הנאצים, הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, לא היה שונה בהרבה מן ההסכם בינו ובין מעצמות המערב, כל עוד יכול היה להשיג את מבוקשו: אזור השפעה סובייטי בשטחים הקרובים לבית המועצות. הוא פחד שהניצחון במלחמה יוביל אותו להפסד בשלום, אשר משמעותו העברת על אירופה להשפעה אמריקנית. את זה ביקש למנוע בכל מחיר.

לעיתים מוצגים בספר פרטים מיותרים, המסרבלים אותו קמעה ואף על פי כן מדובר בסרט ב-3 מימדים, מרתק וחשוב המסביר את אחד הרגעים החשובים ביותר בהיסטוריה המודרנית. חובה לא רק להיסטוריונים.

שישה חודשים ב-1945- רוזוולט, סטלין, צ'רצ'יל וטרומן - ממלחמת עולם למלחמה קרה/ מייקל דובס, מאנגלית: כרמית גיא, עם עובד, 438 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו