"התוודעתי למרבית החובות של אמי חולת האלצהיימר רק לאחר פטירתה. שנים התרוצצתי בין גורמים שונים, ובכל פעם גיליתי משהו שלא ידעתי או שהשתנה. זה היה מתיש ומתסכל. לפני כמה חודשים, למשל, הופתעתי כשהמטפלת הזרה עדכנה שזה חודשיים יש העלאה בעלות העסקתה בסופי שבוע. ציפיתי שהתאגיד לעובדים זרים, אשר לו שילמתי 70 שקלים בכל חודש, יעדכן, ובזמן. האם היו עוד מקרים שלגביהם לא עודכנתי בזמן או בכלל? האם לכאורה הפרתי בשל כך את החוק?"
מונולוג הפתיחה הזה, שלא נעצר כאן, שייך לפנינה, רופאה ממרכז הארץ, והוא רק מתחיל להמחיש את המצב הבלתי אפשרי שבו כלואים עשרות אלפי קשישים, שמסיבות שונות זקוקים לסיוע וטיפול של עובד זר (עו"ז).
פנינה ממשיכה לגולל את צרותיה: "ימים ספורים אחרי ששילמתי את החסר, המטפלת עדכנה שהתעריף גבוה יותר. התברר שבית המשפט פסק במקרה מסוים שעל המעסיק (הקשיש או מי שמוגדר כמטפלו העיקרי; מ"ע) לשלם יותר תמורת העסקת מטפל זר בסוף שבוע. האם הפסיקה לגבי מקרה מסוים מחייבת גם אותי? האם יש להעלות שוב את השכר? למי עלי לפנות?
"אני ושכמותי צריכים לקבל כתובת אחת המכילה את כל המידע שעלינו לדעת. הרי לא באמת הייתי 'מעסיק', איני מבינה כלום בתחום ואין לצפות שאדע על פסיקה אחת(!) של בית משפט. על מי נופלת האחריות לעדכן או להיות מעודכן? היה לי עניין שהמטפלת תהיה מרוצה, כי זה השליך על הטיפול באמי. האם המדינה העדיפה שאתפטר ואעזוב את מקום עבודתי כדי שאצליח לתפקד כ'מטפלת עיקרית'? ואם כך, כיצד היה עלי לסייע במימון שכר המטפלת? ובשביל מה הוריי שילמו כל חייהם ביטוח לאומי וביטוח סיעודי? הטיפול באמא הפך למלכוד".
המדינה מסבכת את הסיפור? מדוע קשישים שנזקקים למטפל זר, וששילמו כל חייהם לביטוח סיעודי/ביטוח לאומי/קופת חולים/חברת ביטוח/לשכה פרטית/משכורת חודשית לעו"ז ועוד - זוכים בסבך ביורוקרטי מנוכר, שספק אם יצלחו אותו? מצד אחד מוטלות עליהם כל חובות המעסיק, ומצד שני זכויותיהם לא ברורות. ניסינו להבין מהן זכויות הקשישים הסיעודיים כמעסיקים ומדוע בכלל הוגדרו ככאלה - ללא הצלחה.
חשוב שנבהיר: הכתבה לא עוסקת בעו"ז "רעים" שמתעללים במטופליהם, או בקשישים "רעים" וקרוביהם שמתעמרים בעו"ז. היא עוסקת בסיטואציה שבה אנשים שבריאותם לקויה נזקקים לעו"ז כדי להמשיך לחיות בביתם, ומגלים שהפכו למעסיקים בעל כורחם, ושנוסף על הוצאות רבות, הם כנראה עוברים על החוק. לכן המרואיינים בכתבה זו מדברים תחת שם בדוי.
כל האמור עד כה נכון גם לגבי נכים, אוטיסטים, מפגרים וכל מי שנזקק לשירות של עו"ז, כך שאחוז המעסיקים בעל כורחם הוא עצום. גורמים רשמיים ניסו להקטין את המצב וטענו: "זה כמו להעסיק עוזרת בית", אבל ההשוואה הזו מזלזלת, מנותקת ומצביעה על אוזלת ידם של העוסקים בסוגיה. להזכירם, עוזרת בית היא בגדר אפשרות, מטפל סיעודי הוא הכרח קיומי. לראיה, ביטוח לאומי אינו מתקצב עוזרי בית, אבל מטפל סיעודי כן.
במקום לטפל בבעיה מהשורש, בחרו המערכות־הרבות־מדי המטפלות בקשיש הסיעודי להיתמם ולהמציא "פתרון": במקום להגדירו כמעסיק - יפילו את התיק על קרוב משפחה שיוגדר "מטפל עיקרי", וכך מוצא עצמו לפתע הקרוב עם עבודה נוספת: ניהול הטיפול בקשיש הסיעודי, והבונוס - אחריות משפטית, פלילית וניהולית. אין ספק, מדובר בחריג משפטי שערורייתי. חשיבות עבודתו של "המטפל העיקרי" אינה פחותה משל המטפל הסיעודי הזר. הוא דואג לשכר העו"ז ולדרך עבודתו, פועל מול הביטוח הלאומי או חברת הביטוח, לומד מה מגיע לקשיש ואחרי מי ומה לעקוב.
למרות המאמץ הגדול ומסירות הקרוב, הוא יפספס הרבה דברים: לאדם מהיישוב אין תמיד כסף לייעוץ משפטי, מקור להכרת כל הדינים הרלוונטיים והחובות החלים על המעסיק. בלי עזרה מקצועית, המעסיק בעל כורחו יתקשה להתגבר על פער המידע. הוא לא יידע, למשל, ש"דמי הכיס" מהווים לרוב מקדמה לשכר, שאין חובה להעניק לעו"ז שעתיים מנוחה מחוץ לבית בכל יום ושאפשר לקזז מהשכר במקרים מסוימים. לא לחינם, מרבית מקומות העבודה במשק מוציאים את הטיפול בנושא זה לחברות המתמחות בכך (מל"ם שכר, חיל"ן). גם מוסדות המדינה עושים זאת.
בעוד העו"ז זוכים לעזרת העמותות והלשכות הפרטיות שמביאות אותם ודואגות לזכויותיהם, לקשישים אין מענה דומה, ורבים מהם נאלצים להסכים לתנאי העו"ז, גם כאשר הם לא תואמים את הדין. מנתוני משרד הבריאות עולה שקצב גידול אוכלוסיית הקשישים הוא המהיר ביותר בישראל, ובעוד פחות מעשור וחצי יעמוד על 13.7 אחוזים מהאוכולוסייה. יחד עם גידול במספר הזכאים לגמלת סיעוד, בתוך עשר שנים יהפכו מאות אלפי ישראלים למעסיקים בעל כורחם וחסרי ידע.
לדוגמה, עו"ז זוכה לאפשרות לבחור בכל שנה את ימי החג שלו, ובפועל דואג שהם לא "ייפלו" על סוף השבוע. הקשיש המטופל לא יכול לעשות זאת. לעו"ז גם מגיעה חופשה שבועית, והוא יכול לבחור את יום מימושה. לרוב מדובר בסופי שבוע. יש עו"ז שמעוניינים לנצל יום זה ויש שהתנאי שלהם לקבל את העבודה הוא שלא יהיו ימים חופשיים, שכן תמורת עבודה ביום המנוחה משלמים 150 אחוזים - 340-300 שקלים ליום לפחות.
משמע, באופן מוזר, אם עו"ז עובד מבחירה ביום החופשי, שלכאורה אסור לעבודה, קובעים למעסיקים כמה לשלם עבור יום זה. ומעמידים אותם
בפינה פעם נוספת: קשישים עצמאיים יחסית, שבסופי שבוע מתארחים אצל קרוב משפחה, יעדיפו שהעו"ז לא יעבוד, בין השאר כדי לחסוך את תוספת העלות, שיכולה להגיע בשנה לסכום של 16,320-14,000 שקלים לפחות. עם זאת, העדפה זו של הקשישים עלולה ליצור עימותים עם המטפל הזר, שעשוי להתמרמר או להתפטר. אגב, מי שזקוק למטפל בסופי שבוע נעזר במטפל הקבוע, במטפל־מחליף־קבוע לסופי שבוע או במטפל מתחלף.
סאגת המטפל המחליף. "התאגיד הבטיח 'לעשות מאמץ' למצוא מחליף עבור אמי, אבל שנים שאינו מצליח", מספר ישראל, מורה ממרכז הארץ, "אני נעזר בעו"ז של אמא, והסכמנו שהעו"ז תוכל לצאת מתי שתרצה, בתנאי שתמצא מחליפה. בכל הפעמים שנמצאה כזו, היה מדובר בעו"ז לא חוקית - מאלצים אותי לעבור על החוק. צריך לחייב את התאגידים למלא צורך זה. להיערך לו".
גם לסופיה, רוקחת, בעיה דומה. העו"ז של אמה מעדיפה לעבוד בסופי שבוע במקום אחר. "חברתה סידרה לה עבודה כמחליפה קבועה אצל משפחה בעיר אחרת, בתעריף גבוה. אני איני יכולה להגיע לאמי בימי שישי לפני השעה 14:00, אבל העו"ז יוצאת ב־13:20, ולא משנה מה מצבה של אמי בת ה־95". העולה מדברים אלה הוא הקושי להשיג מטפל מחליף מוביל להעסקת עו"ז לא חוקי, שזוכה לתשלום ב"שחור" - והחוק מופר שוב.
לעיתים, גם החוקיים, בניגוד לתנאי ההיתר שלהם, לא מנצלים את יום המנוחה לשמו אלא עובדים במקום אחר, וכל זאת לא מפריע לגורמים הרלוונטיים להתייחס למצב כאילו החוק מתקיים כהלכתו. בכל מקרה, המאבק למציאת מטפל מחליף לא נגמר כאן, כיוון שיש את מה שמוגדר כ"חופשת מולדת". מבזק: העו"ז אינו שגריר, כך שחופשתו אינה חופשת מולדת אלא חופשה שבאה על חשבון ימי החופשה השנתית המגיעים לו - ואין הכרח שתהיה בארצו. חוק חופשה שנתית מקנה לעו"ז, כמו לכל עובד ישראלי במשק, שבועיים חופשה (כולל שישי־שבת) בשנה הראשונה לעבודתו, או 12 ימים קלנדריים (שמתוכם יש לתת שבוע ברצף בשנה). מותר לעו"ז לבקש יותר ימים כחופשה ללא תשלום ומותר גם לסרב לבקשתו. את עניין החל"ת מומלץ לסכם מראש ובשפה שהעו"ז מבין.
כבכל מקום עבודה, מותר גם לקשיש המעסיק לא להסכים לצבירה של ימי חופשה, ולהוציא את העו"ז לחופשה לפי מספר הימים שמגיעים לו בכל שנה. אם סוכם על חל"ת, יש לשים לב שהתקופה לא תיחשב כתקופת עבודה לצורך פיצויי פיטורים או הפרשות פנסיוניות. אבל בינינו, כמה מה"מעסיקים" בכלל יודעים על זה? תכלס, הביקוש גבוה מההיצע, כוח המיקוח של העו"ז גבוה והם דורשים "חופשת מולדת". ה"מעסיקים" מצידם מעוניינים שהעו"ז יהיה מרוצה, מבינים את הגעגועים למשפחה ומאשרים חופשה, והנה מתחילה המשימה הקשוחה: מציאת מחליף לחודש ויותר.
לעיתים מדובר במשימה בלתי אפשרית, בעיקר כשהתאגיד, שזוכה כאמור לתשלום חודשי, מחזיק באחוזי הצלחה לא מרשימים בנושא זה, ונטל החיפוש נופל על המטפל העיקרי ועל העו"ז. עכשיו, כשהאפשרות הבעייתית של העסקת עו"ז לא חוקי ברקע, לא בטוח שתמצא מי שיטפל זמנית בהורה שלך בצורה הטובה ביותר, מבלי חלילה שיכה, יגנוב או סתם ייעלם באמצע התקופה.
וכאן אמור להיכנס לפעולה מאגר של עו"ז חוקיים שהפסיקו לעבוד (לרוב כי המטופל נפטר או עבר למוסד), אך רבים לא מודעים לקיומו. מדובר בעו"ז שאם מישהו יטרח לשאול אותם, יסכימו לעבוד כמחליפים, אבל הרשימה הזאת פתוחה בפני הלשכות הפרטיות בלבד. מדוע מאגר זה אינו פתוח לקשיש "המעסיק"? ובכן, מרשות ההגירה והאוכלוסין לא זכינו לתשובה לשאלה זאת.
ביקורת נוספת שמושמעת על המאגר: המדינה חילקה שרירותית את הארץ לשלושה מחוזות, ולא ניתן להעביר היתרים ממחוז למחוז: גם אם יש מטפל חוקי ופנוי במרכז, הוא לא יקבל היתר להחליף עו"ז בצפון וגם לא ניתן לחייבו. על פניו נראה שהמדינה מעדיפה עו"ז עם היתר - אך ללא עבודה. גם סיטואציה זו בעייתית, משום שהעו"ז צריך להרוויח למחייתו. בסופו של דבר הוא יעבוד בניגוד לתנאי ההיתר ויקווה שלא ייתפס. והנה, חוזרים להתחלה: ככל הנראה תעברו על החוק כשתעסיקו מטפל מחליף, חוקי או לא חוקי.
האופציה הישראלית. אסתר, אשת מחשבים מאזור השרון, נדהמה למשמע דרישותיה של הישראלית ששכרה כמטפלת מחליפה עבור אמה ביום הגעתה: "היא הודיעה שיש לה עורך דין, ולכן עלי לרכוש עבורה סבון ושמפו מיוחדים ויקרים. גם נאלצתי לקנות לה מדי יום פילה דג יקר וטרי, שמן זית איכותי, ירקות ופירות מיוחדים ועוד דרישות חצופות", היא מספרת.
"מדובר במובטלת שחיה עם הוריה בצפון", ממשיכה אסתר, "היא רבה איתם ורק חיפשה איך לצאת משם. בלית ברירה נתקעתי איתה, כי איך אמצא מטפלת מהרגע להרגע לסופ"ש?! היא עשתה עבור אמי את המינימום ההכרחי והשאירה אחריה בית מטונף". תמורת התענוג המפוקפק שילמה אסתר פי שניים מעלות העסקת עו"ז, נוסף על כל הבונוסים שנדרשו. גם אסתר עברה לכאורה על החוק, משום שאסור להעסיק יהודי בשבת, גם אם הוא מעוניין. בנוסף, התשלום ב"שחור", וה"מובטלת" קיבלה במקביל דמי אבטלה.
משרד הכלכלה, שעד לפני שנה היה אמון על אכיפת דיני העבודה (כולל בתחום העו"ז), חייב מצד אחד להעניק לעו"ז יום מנוחה שבועי, ומצד שני אסר להעסיק יהודי ביום המנוחה השבועי (שבת). לפני כשנה החליטה הממשלה להעביר את סמכויות שר הכלכלה בתחום התעסוקה לסמכות משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. מדוע בתקופה הארוכה שבה הנושא היה נתון לסמכותו, משרד הכלכלה לא נתן דעתו לבעייתיות בתחום?
עשה זאת בעצמך? אלו הן הרשויות שאמורות לטפל בקשיש המעסיק: משרד הפנים - רשות ההגירה והאוכלוסין, משרד הבריאות, המשרד לשוויון חברתי (אזרחים ותיקים), משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, הביטוח הלאומי, קופת החולים, חברת הביטוח, גורמי הרווחה ברשויות המקומיות, משרד הכלכלה (עד לפני כשנה), תאגידי הסיעוד (לשכות פרטיות וחברות סיעוד). נציין שחובה לרשום עו"ז בלשכה פרטית, גם אם מצאתם אותו בעצמכם.
כמו כן, על ה"מעסיק" לאתר ולהתמודד עם המידע החשוב בעשרות ואף מאות אתרים התנדבותיים וחצי התנדבותיים (קו למעסיק, רעות - משפחה מטפלת, ארגוני ניצולי השואה ואחרים) כדי להשוות, להחליט או לנחש מה הכי רלוונטי עבורו. מאחר שאין רצף של טיפול או מידע בין הגורמים האחראים לרווחת הקשיש, נאלץ ה"מעסיק" לצלוח את השיטפון הביורוקרטי בכוחות עצמו, כיוון שכל משרד או גוף מטפל בחלק מעניינו. אין כתובת אחת.
מה ההבדל בין חברות הסיעוד ללשכות הפרטיות?
משנת 2008 קיימים שני תאגידים שונים העוסקים בתחום הסיעוד: הלשכות הפרטיות וחברות הסיעוד. יותר מ־100 לשכות פרטיות מבצעות נושאי תיווך ומינהלה הקשורים בעובדים זרים: הבאתם לארץ, הוצאת ויזה, העסקה ונושאים מול רשות ההגירה והאוכלוסין.
חברות הסיעוד (יותר מ־100) אחראיות להעסקת המטפלים בקשיש, ישראלים או זרים. הן מעסיקות כ־110 אלף עובדים, כ־38 אלף מתוכם הם עובדים זרים (על פי נתוני הביטוח הלאומי), והשאר ישראלים.
תמורת הטיפול של הלשכה הפרטית וביקור אחת לרבעון של עובדת סוציאלית (נוסף על שני ביקורים: האחד טרם העסקת העובד הזר והשנייה כחודש אחר כך), הקשיש ישלם לה 70 שקלים מדי חודש. העובדת הסוציאלית של חברת הסיעוד מבקרת את הקשיש אחת לרבעון - ללא תשלום מצד הקשיש. דיווחי העובדת הסוציאלית מועברים לביטוח הלאומי ו/או לגורמי הרווחה ברשויות המקומיות. לגבי מטפל מחליף: התאגידים אינם מחויבים למצוא אחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
