שלושה חודשים אחרי לידת בנה הבכור רשי, נלי תגר חוזרת לעניינים ומתחילה חזרות להצגה "אמא אמרה לי שאסור", שתעלה בתיאטרון הבימה ב־3 באוגוסט.
המחזה, שכתבה המחזאית הבריטית שרלוט קיטלי, עוסק במערכת היחסים בין אמהות לבנות. הוא עולה בפעם הראשונה בתיאטרון הרפרטוארי בארץ ונחשב למחזה המוצג ביותר שנכתב על ידי אישה.
עלילת המחזה מתרחשת בשנים 1980-1920 ומגוללת סיפור של ארבעה דורות של נשים במשפחה אחת: דוריס שמוותרת על קריירת הוראה מבטיחה למען נישואים, בתה מרגרט שמתחתנת עם טייס בניגוד לרצון אמה והופכת לכתבנית, הנכדה ג'קי שנכנסת להיריון מגבר נשוי במהלך לימודי האמנות שלה ומוסרת את הילדה לאמה כדי שתגדל אותה כבתה, והבת רוזי, שבגיל 16 מגלה כי מי שחשבה לאחותה היא למעשה אמה.
את ההצגה מביימת אתי רזניק, ולצדה של תגר ישחקו טטיאנה קנליס אולייר, מאיה מעוז וגאיה שליטא כץ.
"שיחקתי בשנים האחרונות בהבימה, בהצגות 'פליישר' ו'הקמצן', והחלטתי לקצר את חופשת הלידה שלי ולחזור לתיאטרון בשביל ההצגה 'אמא אמרה לי שאסור'", מספרת תגר (34), שפרצה בסרט המצליח "אפס ביחסי אנוש" ומאז שיחקה בסדרה "האחיות המוצלחות שלי" ששודרה ב"יס" ובסרטו של אבי נשר "החטאים".
"זה מחזה בריטי שיש בו ארבעה תפקידים נשיים חזקים - דבר שאין הרבה בתיאטרון", אומרת תגר, "באופן כללי אני שונאת שאומרים 'מחזה נשי', 'הומור נשי'. זה לא מחזה נשי, זה מחזה על החיים. נשים הן חלק בלתי נפרד מהחיים. כשמעלים את 'הסוחר מוונציה' לא אומרים 'זה מחזה גברי', אז אין סיבה שנתייחס למחזה הזה כאל 'מחזה נשי'. אני מגלמת את ג'קי, הדור השלישי בבנות המשפחה, ילידת שנות ה־60 שיולדת ילדה בגיל צעיר".
גם ב"אפס ביחסי אנוש", גם ב"האחיות המוצלחות שלי" וגם בסרט "החטאים" הקאסט היה נשי בעיקרו. נראה שזו מגמה אצלך.
"אני שמחה להיות חלק מהגל הזה. יש פריצה, עכשיו זה 'וומן טיים', אני מרגישה את זה. יש התקדמות עצומה. גם בהצגה הזו יש קאסט נשי ובימאית אישה. התחושה היא שהצדק נעשה (צוחקת). זה קורה בכל מקום, בקולנוע, בטלוויזיה. נשים צריכות לנהל את העניינים. בקאסט של נשים אין מאבקי אגו, זה לא עניין של למי יש יותר גדול. אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת".
רק סיימת חופשת לידה. את כבר מבינה את המשמעויות של לשלב אימהות וקריירה?
"זה קשה. לא ידעתי איך זה יהיה אחרי הלידה. הייתי בטוחה שאחזור מיד לעבודה. לא האמנתי כמה שהדבר הזה ישטוף אותי, אבל אני באה מאבולוציה של נשים עובדות, גם אמא שלי וגם הסבתות שלי. המחזה הזה ריפרר לי להמון דברים בחיים. אני מרגישה שלמה ובשלה לחזור לעבודה. ברגע שמשה קפטן (המנהל האמנותי של הבימה, מ"כ) הציע לי את התפקיד - לא היססתי לשנייה".