הדיווחים על שימוש בנשק כימי אסור בסוריה עשויים להעלות מחדש סימני שאלה באשר למדיניות המיגון הישראלית מפני נשק כימי, לאחר שלפני כשלוש שנים הוחלט בישראל להפסיק את חלוקת ערכות המגן לאזרחים.
הרקע להחלטה הישראלית להתפרק מערכות האב"כ היה ההסכם בין ארה"ב לרוסיה בסוף 2013 לפירוקה של סוריה מהנשק הכימי שהיה ברשותה. ההסכם בין המעצמות, שהושג לאחר איום אמריקני לתקוף בסוריה, כלל התייחסות לחומרים כמו סארין, גז חרדל ו־VX, אך לא לחומרים מנטרלים אחרים כמו גז הכלור.
בעקבות ההתפתחויות ולאור הערכת מערכת הביטחון כי חלה ירידה משמעותית באיום של ירי נשק כימי על ישראל, הקבינט המדיני־ביטחוני החליט בשנת 2014 לסיים את חלוקת ערכות המגן לאזרחי ישראל. היתה זו החלטה מחושבת, שנבעה בעיקר משיקולים תקציביים. עם זאת, במערכת הביטחון הוחלט לשמור על פס ייצור מצומצם לערכות מגן, שיועברו לשימוש כוחות החילוץ וההצלה.
למרות ההחלטה וההערכות, בישראל העריכו כי לאסד נותרה "יכולת שיורית" של נשק כימי קלאסי וכי הוא התפרק רק מ־95 עד 99 אחוזים מהנשק הכימי שהיה ברשותו.
בכיר בפיקוד העורף אמר לאחרונה בשיחה עם כתבים כי "אין איום כימי קלאסי על מדינת ישראל". לפי אותו בכיר, בסוריה נעשה שימוש בעיקר בחומרים שאינם אסורים על פי אמנת הנשק הכימי, כמו כלור וחומרים מנטרלים אחרים, שאינם הורגים אלא אם כן הם במינון גבוה מאוד. לדבריו, במקרה של ירי חומרים מסוג זה לעבר מדינת ישראל, ההנחיה לאזרחים תהיה להסתגר, ולאו דווקא לחבוש מסכות.
ואולם, כאמור, עקב העדויות מסוריה על שימוש בנשק כימי קלאסי, בישראל תצטרך להתקבל החלטה אם וכיצד לשנות את ההתגוננות מפני נשק כימי.