"אני מכירה את המבט הזה, כשמסתכלים עלי ורואים אותה", אומרת שלי, וכל מי שיש לה אחות, אפילו לא תאומה, יודעת למה היא מתכוונת. שובה של דרמת המתח "בתולות" לעונה שנייה היא בשורה משמחת. "בתולות" היא לא מיינסטרים. דרמה המשלבת מיסטיקה עם ריאליזם, נימפות ופליטים אריתריאים, עם החצר האחורית של אילת ועם הלנה ירלובה - כל הסימנים מעידים שמשהו היה אמור להשתבש בדרך - אבל "בתולות" חזרה, ויש לה עוד סיפור לספר באמתחתה. לא סיפור שגרתי, לא סיפור שכבר שמעתם, לא סיפור ישראלי במיוחד, אבל חתיכת סיפור. צלילה מהנה, וזהירות - יש ספוילרים בהמשך.
העונה הראשונה, שהסתיימה בקליף־האנגר רציני, עסקה בפרשת מאיה רג'ואן. גופת אחותה של השוטרת שלי רג'ואן התגלתה 17 שנים לאחר שהצעירה הוכרזה כנעדרת, והשאלה מי רצח את רג'ואן ומדוע - העסיקה את המשטרה המקומית. היריות שנורו בפינאלה הותירו סימני שאלה מרחפים באוויר, וכדי לא למתוח את הצופים באכזריות רבה מדי, מגיעות התשובות ממש בתחילת העונה החדשה. שלי נותרה בחיים, היא נפצעה ושהתה באשפוז במשך חודש, ואילו הפליט האריתריאי פיליפוס, עד ראייה לתקרית קשה בים שבה לכאורה היתה מעורבת מאיה רג'ואן, שורד עד לפרק הבכורה בלבד. באסה.
מותו של פיליפוס מכניס את המשטרה לסחרור מחודש, עם חטיפתה של נעם, בתה של שלי רג'ואן, ילדה בת 9 עם חיבה עמוקה למים עמוקים. החטיפה נראית כמו נקמה של הפליטים ברג'ואן, והיא תעמוד במרכז העונה החדשה, המחזירה את הדמויות שכיכבו בעונה הקודמת - עוזי רג'ואן הגדול, אבנר מפקד המשטרה וקרנית החוקרת - ומוסיפה צבע עם דמויות חדשות כמו תמרה מימ"ר מרכז (ירלובה). העלילה של "בתולות", הנעה בין קווים ריאליסטיים, עם תיקים פתוחים, חשודים, תשאולים וחקירות, לבין קווים על־טבעיים, מכניסה את הצופים למצב תמידי של מתח. סצנת השחייה בבריכה, שבה נעם מנסה להטביע ילד בן גילה, היא רגע מופתי של אי־נחת. הצופה מבין שמתרחש כאן משהו לא הגיוני, לא מתקבל על הדעת, מפחיד ומסתורי, והדבר החמקמק הזה מתחבר איכשהו היטב לאילת ההזויה, הפסיכית, ההיפית - המתנהלת על התפר שבין עיר קיט לעיירת פיתוח, על התפר שבין מציאות לאשליה.
שושלת הנימפות של משפחת רג'ואן מספקת הרבה רגעים יפים, אבל גם לא מעט קיטש ומופרכות. סצנות הפלשבקים של עוזי לילדותו, עת ראה את אביו מטפל באמו כמו שמטפלים בנשים סוררות, היו בינתיים מיותרות בתכלית. אפשר לסלוח על הקפיצות בין הזמנים, אבל לא על התוכן. בכלל, אין אחידות ב"בתולות", ומי שיחפש כזו יתאכזב. יש מקומות שהיא נגררת להיסטריה, מאבדת את זה, מרחפת מעל ההגדרה "דרמת מתח ישראלית", ואז, כבמטה קסם, היא פשוט חוזרת לעצמה, עם אקשן טוב ומשחק משכנע.
הפלא מתרחש בדרך כלל כשמוריס כהן מופיע על המסך כאבנר (נרי), או כשרותם אבוהב עונה לו כקרנית. כהן הגיע לשלב בקריירה שבו הוא יכול להקריא סטטוסים וזה יהיה מהפנט, ואבוהב ממשיכה להביא הופעה משובחת, כחוקרת שלוקחת את העבודה ברצינות. לחקירה החדשה מצטרפת ירלובה, שמעשירה את הקאסט בעוד כישרון, ומי שממשיכה לסחוב על כתפיה את העסק היא מגי אזרזר, שחקנית עם איכויות נדירות, שמפספסת פה ושם אבל בסך הכול בונה דמות חזקה ואמינה. אז מי חטף את נעם? ומי רצח את מאיה רג'ואן? ומי תזכה בלב של נרי? "בתולות" היא אחת הבודדות המצדיקות בינג' ישראלי. יאללה.