האם שעת עבודתו של טייס מתחילה מזמן שבו מצוי המטוס באוויר, או שמא כבר בעת שהוא מתיישב בתא הטייס? בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכריע לאחרונה בסוגיה זו, וקבע כי "זמן האוויר" מתחיל למעשה כבר על הקרקע.
ההכרעה ניתנה בעניינו של י', שהועסק כטייס בחברת התעופה "כימניר ניהול שירותי תעופה ונתיבי אוויר", המספקת שירותי טיסה לחקלאות ולכיבוי אש. ב־2014 הגיש נ' תביעה נגד החברה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, לאחר שעבד בה כשנתיים וחצי.
תביעת הטייס, שהתפטר מהחברה ללא נימוק, התקבלה בחלקה. בפסק הדין דחתה השופטת, ד"ר אריאלה גילצר־כץ, את פרשנותה המצומצמת של החברה, ולפיה שעת הטיסה מתחילה רק כשהטייס מתנתק מהקרקע. השופטת פסקה כי קביעת החברה, שלפיה שעת הטיסה מתחילה רק מרגע ההמראה - היא שרירותית. לפי קביעתה, פרשנות החברה לא מעוגנת לא בחוק ולא בדין, ו"יש בה כדי לקפח את זכויות התובע".
פרקליטו של הטייס, עו"ד רונן בן־צבי, טען כי בשל המחלוקת לגבי הגדרת שעת טיסה, קיים הבדל משמעותי בשיעור של 20 אחוזים בין חישובי השכר של הטייס לבין חישוביהם של נציגי החברה.
יתרה מכך, במהלך המשפט, בעקבות צו לגילוי מסמכים שהוצא על ידי בית המשפט לגבי ספר המטוס, התברר כי חישוביו של הטייס היו אפילו "צנועים יותר".
לאחר עיון במסמכים, קבעה השופטת כי קיים פער גדול יותר של 33 אחוזים "בין שעות הטיסה האמיתיות שביצע התובע לאופן חישוב שעת טיסה של הנתבעת". רק רכיב זה בפסק הדין היקנה לטייס 38 אלף שקלים מתוך סכום כולל של כ־180 אלף שקלים שבו חויבה החברה.