למי מחכה גלעד ארדן?

טוב, אחרי שהונחו בצדק כל הכתרים על ראשי 1,800 לוחמי האש שהצילו חיי אדם ורכוש רב; אחרי שחולקו השבחים לכבאים הסחוטים שעבדו מסביב לשעון; אחרי שהאש כובתה סופית והעשן התפזר - מגיע שלב השאלות הקשות: מדוע מאז פרש מתפקידו באפריל השנה נציב כבאות ראשי, שחר איילון, לא נבחר עדיין נציב חדש? מדוע ההליך הזה הוקפא פתאום?

אז נכון שאיילון שיקם את הנציבות והשאיר אחריו מערך לוחמים מיומן; אז נכון שסגנו של איילון, שמעון בן נר, טייס חיל האוויר לשעבר שמטעמיו החליט לא להתמודד על התפקיד, היה בשטח ופיקד היטב על הכוחות; אז נכון שלמרות המחסור באלפי לוחמי אש - על פי התקן האירופי - עבודתם ראויה לכל שבח.

הכל נכון ובכל זאת: לשר לביטחון הפנים לא מפריע שלחטיבה הזאת אין כבר שבעה חודשים מפקד? 

איילון. בנה את הנציבות מחדש // צילום: יוסי זליגר

כנראה שלא, לפחות על פי עולם מושגיו של גלעד ארדן. דווקא הוא, אחד המבוגרים היותר אחראיים בממשלת נתניהו, הכניס מקל בגלגלי המכרז והתעקש לעצור אותו. דווקא הוא מתעקש למנות לתפקיד אדם עם רקורד בעייתי. 

הסיפור בתמצית: למכרז שפורסם לפני כחצי שנה ניגשו 25 אנשים, חלקם בעלי רקורד מרשים, ואחרי סינון הגיעו שניים מהם לשלב הגמר: תא"ל (מיל') דדי שמחי, לשעבר ראש מטה פיקוד העורף, ומפקד מחוז הדרום בשירותי הכבאות, משה סוויסה - אדם הגורר אחריו שתי הרשעות בהליכים משמעתיים.

במקרה אחד הורשע סוויסה ב־2008, בהיותו מפקד תחנת ירושלים, "בגין איום והעלבת עובד ציבור וזילות בית משפט"; במקרה שני הוא הורשע ב־2010 בבית דין משמעתי של עובדי הרשויות המקומיות "בכך שהתפרץ בשורה של גידופים וביטויים מבזים כלפי חבר מועצת העירייה והוטלו עליו אמצעי משמעת של נזיפה ללא פרסום שמו".

השאלה איך אדם עם רקורד כזה טיפס עד לתפקיד מנהל מחוז מעניינת ומעוררת מחשבה על מסננת ועדת המכרזים. אבל היא מחווירה כאשר שואלים איך הפך המורשע הזה למועמד המוביל של ארדן לתפקיד נציב כבאות ראשי. 

מה בדיוק מצא בו השר? מדוע הוא מגונן עליו גם אחרי שהוצגה בפניו תובענה של נציבות שירות המדינה מיוני השנה המייחסת לסוויסה חתימה על שני תצהירים כוזבים? 

התובענה מספרת כי במסגרת הגשת המועמדות של סוויסה לתפקיד הנציב, הוא התבקש למלא שני שאלונים לוועדת האיתור, כאשר בשניהם נדרש להצהיר אם יש לו עבר פלילי או משמעתי. בשאלון א', טוענת הנציבות, הצהיר הנאשם כי "לא הורשע בהליך משמעתי וכי לא התנהל בעניינו הליך משמעתי"; בשאלון ב' הצהיר הנאשם כי הוא נעדר הרשעה בהליך משמעתי.

כלומר, פעמיים חתם סוויסה על תצהיר שקרי, נחשף, ומשפטו בעניין זה מתנהל עכשיו בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה. 

זה האיש, זה כוכב העל של ארדן שאותו הוא עדיין מתעקש להמליך על שירותי הכבאות. זה המתמודד שלמענו עצר ארדן את הליך המכרז כאילו לא ניתן למצוא עוד מועמדים מצוינים, בלי כתמים, בלי הרשעות, בלי איומים - מפקדים שקולים שיכולים לשמש דוגמה לאחרים.

•  •  •

ארדן נוזף בבית הדין 

ארדן אינו מכחיש בעצם, בתשובה לשאלות עוזי דיין, את עיקר העובדות כאן. הוא משבח את ההתנהלות והמקצועיות של נציבות הכיבוי, מדגיש שמאז אסון הכרמל "היא פעלה באופן מרשים ומופתי", מעלה על נס את היכולות וההישגים של סגן הנציב.

ועוד: השר מאשר כי הוא עדיין רואה בסוויסה את "אחד המועמדים המובילים"; כי הוא "ממתין להכרעת בית הדין של נציבות המדינה"; ואפילו כותב, תאמינו תאמינו, ש"פנה פעמיים לנציב שירות המדינה בבקשה לזרז את תהליך קבלת ההחלטות בעניינו של טפסר בכיר סוויסה".

"אנחנו סבורים", נאמר בהמשך התגובה, "שניתן היה לסיים את ההליך המשמעתי בעניינו של סוויסה כבר מזמן ומצרים על כך שההליך נמשך חודשים ארוכים, דבר המעכב את החלטת השר".

כל כך להוט ארדן למנות את סוויסה לתפקיד עד שהירשה לעצמו בתגובה ל"ישראל היום" לנזוף בבית הדין: "כיוון שההליך אמור היה לקחת שבועות ספורים, השר החליט להמתין לשימוע ומצער שנציבות שירות המדינה לא הכריעה עדיין בנושא".

•  •  •

האיומים של חיים צורי

האם ראש עיריית קריית מוצקין, חיים צורי, הנגוע שנים בשחיתות ציבורית, מתחיל לחשוש לעתידו הפוליטי? האם הדיקטטור והשריף המקומי, שהנהיג בעירייה שלטון פחד, חש סכנה למעמדו הציבורי? האם הוא חושש לאובדן שליטה בעירייה ומחוצה לה אחרי מה שפורסם עליו כאן ובמקומות אחרים ואחרי שספג באחרונה כמה מהלומות בבתי המשפט?

יש סימנים שהתשובה לשאלות האלה היא חיובית. יש סימנים שצורי מוטרד ממה שקורה סביבו, מדליפת מידע רגיש מהעירייה לתקשורת, מכך שברשתות החברתיות קמים עליו אזרחים אכפתניקים ואינם חוששים לבקר את העירייה ואותו. נמאס להם משלטונו. 

מבחינת צורי, נחצה כנראה באחרונה קו אדום ועל פי בדיקת עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת הוא מתנהג כמי שהחליט להסלים את המלחמה במבקריו. איך בדיוק? באמצעות שכירת שירותי עו"ד חיצוני השולח מכתבי איום והשתקה לאזרחים שהעזו לבקר אותו.

צורי. איך מנסה ראש העירייה לסתום את פי מבקריו? // צילום: הרצי שפירא 

מכתבי ההפחדה האלה, על פי הפרקליט החיצוני, הם מטעם "מרשי ראש העירייה, חיים צורי", והם נשלחו באותו נוסח: "בשבועות האחרונים התברר למר צורי כי פירסמת או שיתפת דברים בדף הפייסבוק העולים כדי לשון הרע... דבריך הינם האשמות שקריות כנגד מר צורי... דברים זדוניים שיש בהם לפגוע, להסית, לגרום לשנאה, מתוך כוונה לגרום לו נזק אישי וציבורי כאחד..."

כך גם בהמשך - פקה, פקה, פקה, ועוד פקה, פקה, פקה, תוך הדגשה כי "הדברים שפורסמו מהווים לשון הרע"; כי "מר צורי הינו הוותיק מבין ראשי הערים בקריות"; וכמובן, "מרשי קיבל את מספר המנדטים הגבוה ביותר מבין ראשי הערים".

ויש במכתב האיום גם שורה תחתונה: אם כל אחד ממקבלי המכתב לא יתנצל בתוך 72 שעות בפני ראש העירייה "על דברי הבלע החמורים"; אם לא יעשה זאת בנוסח שיתואם עם פרקליטו של צורי ו"באותה תפוצה" - תוגש נגדו תביעה "בסכום שלא יפחת מ־100 אלף שקלים תוך בקשה לחיוב בכפל, קרי 200 אלף שקלים"...

וואו, פחד אלוהים. אם לא תחזרו בכם, מבקש צורי כאילו לומר להם, תשלמו מחיר יקר.

רגע, כמעט שכחנו את העיקר: על מה ולמה הם ישלמו - מה הדברים הנוראים שנכתבו על הקורבן המדומה? היכן העלילה והשקרים? 

הס מלהזכיר. סוד כמוס. אין במכתבי האיום וההפחדה הצבעה על קטע דיבה אחד לדוגמה. 

•  •  •

החייל האמיץ של צורי

כדי למנוע אי הבנות ביקשנו מדובריו של חיים צורי לקבל את קטעי הדיבה שבגינם הוא שכר עו"ד מיוחד ופתח בקמפיין ההשתקה. עד לרגע זה, שלושה שבועות מאז הבקשה, לא קיבלנו דבר.

מה כן גילינו בכוחות עצמנו? שאחד המאוימים, ק' (השם המלא שמור במערכת) העז לכתוב בפייסבוק, בין היתר, את הקטע הבא: "עיזרו לנו להוציא את חיים צורי לגמלאות. מספיק. הוא בן 73 ומנהל את העיר כבר 23 שנה... תנו למישהו אחר, צעיר ורענן, לקבל את המושכות ולהצעיד את העיר הזאת קדימה... להוביל את העיר לחינוך מעולה, לשקיפות מלאה, לניהול תקין..."

ועוד חטא נורא של ק' שגילינו: הוא העז להעניק להיכל התיאטרון המקומי - המנוהל כבר שנים על ידי דפנה צורי, אשת ראש העיר, וממשיך לצבור גירעונות כבדים - את השם "היכל הגירעון". מעשה נורא המחייב הגשת תלונה למשטרה.

ק' לא נבהל כמובן ממכתב האיום ולא התנצל. או אז קיבל שיחת טלפון ממנכ"ל העירייה, יריב גסר: "דיברתי עם ראש העירייה והבנתי שיש לך כל מיני טענות... אני יכול לקבוע לך פגישה איתו כי הוא לא יודע על מה מדובר..."

ק' השיב לו כי נראה לו תמוה שקודם שולחים אליו מכתב איום מעו"ד, "שאינו מחזיק מים", ואחר כך יוזמים איתו פגישה - ולא להפך. הוא דחה את הסבריו של המנכ"ל שלא מדובר היה באיום ושמע אותו מציע לו לחשוב עד למחרת על הצעתו להיפגש עם צורי. "אתם רוצים ללכת למשפט אז נלך למשפט", השיב ק' ואיחל לו הצלחה "גם בעת הגשת התלונה למשטרה". 

מאוים אחר בתביעת דיבה, שלום גטניו, שהעז לשאול בפוסט שלו שאלות לגיטימיות בנושא ציבורי, מצא גם הוא את עצמו, בעל כורחו, בעימות עם החייל האמיץ של צורי, יריב גסר: "תמשיך ככה... גם נגדך תוגש מחר תלונה למשטרה ותביעה אזרחית".

גטניו השיב: אני שואל שאלה לגיטימית ואתה מאיים עלי? איזו מין התנהלות זו?

גסר: "לא מאיים, מודיע לך... אתה תלמד שלאצבע קלה על המקלדת יש מחיר..."

גטניו: "מודה לך על השיעור".

גסר לא מרפה: "את השיעור הגדול תקבל בבית המשפט ובתחנת המשטרה, לא ממני".

איך מסבירה העירייה את מכתבי ההשתקה האלה? מבחינתה, הכל כשורה: "לא מדובר באזרחים תמימים", כתבו לנו דובריה, "אלא בקומץ פורעי חוק שאינו מייצג את כלל תושבי העיר. מדובר בבעלי אינטרסים צרים שכל מטרתם היא להכפיש את העיר ותושביה וכן את העומד בראשה ללא הצדקה".

ביקשנו להבין כמה עולה לעירייה לשכור שירותים של משרד עוה"ד החיצוני בנושא הזה - וקיבלנו תשובה תמוהה: "ההתקשרות עם המשרד הזה היא על בסיס של הצלחה בלבד".

•  •  •

עוד שיעור למנדלבליט

לפני יותר משנה, הרבה לפני שמזכיר הממשלה היוצא עו"ד אביחי מנדלבליט התיישב על כיסא היועמ"ש; הרבה לפני שהחל לאותת שאין לו עניין לדחוף חקירות רגישות אלא לנסות למרוח אותן; הרבה לפני שהחליט להגן על האינטרס של ברוני הגז הגדולים - במקום על זה של כלל אזרחי המדינה, כפי שיובהר בהמשך - נדרשתי כאן בהרחבה לאחת השערוריות הגדולות של פרשיות מונופול חברות הגז.

מנדלבליט. קיבל סטירה // צילום: אורן בן חקון

כותרת העמודים האלה היתה אז "רגע האמת של הגז", וכותרת המשנה רמזה על אובדן מיליארדי שקלים של הציבור לטובת יקירי הממשלה: "מה חושפת בקשה לתביעה ייצוגית בפרשת מונופול הגז ומדוע היא חשובה לאזרחי המדינה".

תשובה. יתחיל להזיע בתביעה? // צילום: יהושע יוסף 

את הבקשה הזאת, שהונחה על שולחן השופטת המחוזית בלוד אסתר שטמר ביוני 2014, הגיש איש עסקים ששמו משה ניזרי, באמצעות עוה"ד יצחק יערי וגלעד ברנע, והיא הופנתה לעבר מונופול חברות הגז של השותפות האמריקנית נובל אנרג'י וחברת דלק של המיליארדר יצחק תשובה. תמציתה: ניצול לרעה של מונופול הגז לגביית מחיר מנופח ומופקע מחברת החשמל - או כלשון החוק מחיר לא הוגן - בסכום של 5.8 דולר ליחידת כוח של גז במקום 2.5 דולר ליחידה. התעלמות מאחד מסעיפי חוק ההגבלים העסקיים, הקובע: "אסור לבעל מונופולין לפגוע בציבור באמצעות מחירי קנייה או מכירה בלתי הוגנים".

השופטת שטמר. נתנה סטירה // צילום: 

את הפער העצום במחירים, שמשמעותו שאיבת מיליארדים מכיסי כלל תושבי המדינה לכיסי נציגי המונופול, ביקשו עוה"ד ברנע ויערי להוכיח באמצעות מומחים מהשורה הראשונה, ובהם פרופ' ג'יימס ל' סמית', הנחשב למוביל בעולם בתחום. אבל נציגי חברות הגז התנגדו, יצרו סחבת, משכו זמן בתרגילים שונים - וכאשר בג"ץ אמר את דברו בפרשת מתווה הגז, טענו שהכרעת הדין רוקנה מתוכן את העתירה הזאת.

מי הצטרף אליהם ודרש לדחות את העתירה על הסף, אף שהבין ודאי שחברות הגז גובות מחיר כפול לפחות מהמחיר ההוגן ופוגעות קשות בציבור? היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט.

בדרך כלל לא מנפנף בית המשפט בקלות את היועמ"ש. זה קורה רק במקרים נדירים. השופטת שטמר התרשמה בצדק שזה אחד המקרים, דחתה את טענות חברות הגז ומנדלבליט וקבעה כי בינואר הקרוב היא תדון בבקשה. בניגוד ליועץ היא כן מבינה את גודל השערורייה. 

•  •  •

פינת קול השפיות

לא הייתי רוצה להיות לפני שבוע בנעליו של יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, ונציגים אחרים של ערביי ישראל. לא הייתי רוצה כי הטירוף של חלק מאנשי הימין ממשיך לנצח את השפיות; כי לא חשוב מה אומר נציג ערבי - מייד עטים עליו חמומי מוח וחובבי פרסום, מיקרופונים ומצלמות ומסיתים נגדו.

הנה, תפסנו את הפושע. 

עודה. מה שהוא לא יעשה - תמיד יחטוף מהמתלהמים מהימין // צילום: דודי ועקנין

זה לחם חוקם. זה עולם המושגים שלהם. כשהוא שותק, הם שואלים מדוע הוא לא מגנה. כשהוא מגנה ראשון - הם מאשימים אותו בצביעות. מה שהוא לא עושה - הוא בסוף חוטף. 

מה אמר ח"כ עודה שוב ושוב וכמוהו ח"כ אחמד טיבי ואחרים? שמציתי האש, יהיו מי שיהיו, הם פושעים שצריך למצות איתם את הדין; שהם שורפים את הדו־קיום בחיפה למשל; שמהדליקות האלה נפגעים גם ערבים תושבי המדינה.

עודה וחבריו נהגו כמנהיגי ציבור אחראיים. לא מילמלו, לא מיצמצו, לא גימגמו.

במקום לחבק אותם במקרה הזה, התחילו מחרחרי הריב והשנאה לירות לעברם חיצי רעל ולטעון שהם צבועים. ממש כך. לא הועילו כבאיות הסיוע מרמאללה, העזרה שהגישו תושבי אבו גוש לתושבי נטף, הבתים הפתוחים של ערביי חיפה.

הבריונים לא ראו ולא שמעו ולא ביקשו סליחה. כלום. שכל ישר, כבר כתבנו כאן, לא קונים במכולת.

•  •  •

מילה של כחלון (4)

השורות האלה היו שמורות במקורן למנהלת אגף הנכסים בעיריית חיפה, פנינה פז, שסרחה ושעוד ידובר בה רבות. לא שכחנו אותה ואת טובות ההנאה ועבירות הבניה החמורות שלה, כמו את שומרי הסף האחרים המגוננים עליה. 

אלא שבינתיים החליט שר האוצר, משה כחלון, להוכיח שמילה שלו היא בכל זאת מילה והתחייבות ציבורית היא בכל זאת התחייבות ציבורית - ודחק אותה הצידה. הוא לא תמך שלשום בחוק ההסדרה השערורייתי עוקף בג"ץ.

כחלון. מגן בצדק על ביהמ"ש העליון // צילום: אורן בן חקון

כחלון הבטיח לא לתת יד לפגיעה בבית המשפט העליון, וביום רביעי האחרון עמד במילתו. צריך לקוות שלא יחזור בו, שלא יתכופף, שיתנגד ולא רק יימנע בהצבעה - שלא ייכנע ללחצי אנשי הבית היהודי. 

צריך לקוות שגם בעניין תאגיד השידור הציבורי החדש הוא לא ייכנע ללחצי בנימין נתניהו. 

העיניים נשואות בעיקר אליו כי בכוחו להגן על הדמוקרטיה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו