תאילנד במרחק נסיעה, ממש כאן בהוד השרון

אחרי שכל החגים עשיתי לייק לתמונות של כולכם בתאילנד, החלטתי שהגיע גם תורי, אבל בשיטה הרבה יותר כלכלית. איוטאיה, מסעדה תאילנדית אותנטית בשרון, זה הדבר הכי קרוב לתאילנד, רק בלי צ'ק אין.

שוב ושוב אני מגיעה לאותה המסקנה: באוכל תאילנדי שזור קסם מיסטי. או שזו העובדה שהפעם האחרונה שאכלתי אוכל תאילנדי אותנטי, הייתה כשהייתי שרועה מחויכת אי שם על חוף ציורי, או שפשוט יש קסם פנימי באוכל הזה. אחרת, אין לי איך להסביר את ההתרגשות שהתגנבה אליי כשנכנסתי לאיוטאיה. המקום הכי פשוט שיש, דומה שתי טיפות נאם פריק לאינספור מסעדות תאילנדיות. המסעדה ממוקמת בתוך תחנת דלק, על הקירות כיתוב בוהק באותיות תאיות, שולחנות קטנים פזורים בלי תשומת לב מוקפדת, מפות פלסטיק מקושקשות, פסלונים תאילנדיים, צמחייה מלאכותית ואורות ניאון צבעוניים ממש כמו  ב- kaho san road. ואני מזכירה, אנחנו בתחנת דלק בהוד השרון. 

בתאילנד כמו בתאילנד, התחלנו בסום טאם פפאיה שזה סלט פפאיה חריף, המורכב מרצועות פפאיה ירוקה (בוסר), גזר, עגבניות שרי, שעועית תאילנדית ובוטנים מתובלים ברוטב דגים, סוכר דקלים, צ'ילי, ליים ותמרינדי שהופך כל ביס למאוזן ומרענן. 

קשה לחלוק את המנה משתי סיבות: ראשית היא באמת מצוינת, מרעננת וקלילה. שנית, לא מדובר במנה גדולה אלא במנת פתיחה קטנה יחסית. על פי השיטה התאית, הסלט מגיע מאוד מאוד חריף, ומי שלא רגיל לחריפות התאילנדית, יכול לבקש חריף מדיום או ללא חריף כך שגם הילדים יוכלו לטעום מתאילנד- מניסיון. 

לצד הסלט הזמנו טום קא וון סן, מרק תאילנדי עם אטריות שעועית, טופו ופטריות. המרק מבוסס על חלב קוקוס ולמון גראס. מי שלא מכיר את המרק, יכול לחשוב תחילה שהוא חמצמץ באופן מוזר, אבל למעשה מדובר בחמצמצות מכוונת ורעננה של ליים שזה עתה נסחט מלמעלה, טעמים שמאוד מאפיינים את המטבח התאי. כיוון שהיו ילדים בשולחן, הזמנו שרימפס מטוגנים, מוגשים לצד צ'ילי מתוק וסלט שלא באמת אכלנו. בקרב הילדים נרשמה הצלחה של ממש, כי הרי ידוע שכל מה שנראה כמו צ'יפס ומטוגן כמו צ'יפס, דינו כשל צ'יפס, עובר את הביקורת בקלות ונעלם מהצלחת במהירות. 

בעיקריות בחרנו בקארי גנג קייאו וון, שזה למעשה קארי ירוק שמגיע עם חצילים תאילנדים, פלפלים, בזיליקום, חלב קוקוס ומרכיב מרכזי לבחירה (טופו, עוף, בקר, שרימפס). הקארי התאילנדי, (לעומת הקארי ההודי למשל), עושה כבוד להרבה עשבים ושורשים טריים כמו למון גראס, גלנגל, כוסברה, כפיר ליים, צ'ילי ירוק ולפעמים גם תמרינדי, רוטב דגים או סוכר דקלים, הוא בעל צבע נפלא, עשיר בטעמים וכן, גם חריף. ככלל בחיים, ובאוכל תאילנדי בפרט, אני תמיד בעד חריף והרבה. אבל, בין ביס לביס מהקארי, אני חייבת להודות שנזדקקתי לא אחת להפסקה מתודית. המנה הייתה חריפה הרבה יותר מהקארי הירוק הממוצע שטעמנו בתאילנד, או שלמישהו במטבח נשפך, או שהזדקנו. בכל מקרה, טוב שחכמי תאילנד החליטו להגיש אורז לצד הקארי, כי מעבר לתחושת השובע הוא גם הצליח להרגיע את הפה כשהיה צריך, והיה צריך. 

העיקרית השנייה, הייתה ההפך המוחלט ורחוקה מלהיות חריפה. ככזאת, היא הפכה בזריזות למוקד עלייה לרגל של הילדים, פאד סי יו, אטריות אורז רחבות, כרוב, כרובית, ברוקולי, גזר וביצה. מדובר בבן דוד קרוב של הפאד תאי. בתאילנד מכינים את הפאד סי יו עם ירק שנקרא Pak Kana שמרקמו מזכיר גזעי ברוקולי ואילו כאן, בגרסה הארצישראלית, הברוקולי ושאר הירקות עבדו לא רע בכלל, עם סחיטת ליים מלמעלה המנה קיבלה את הכיוון התאי המרענן והוכתרה כהצלחה של השולחן. 

בגזרת הקינוח יש שתי אופציות מרכזיות: סטיקי רייס ומנגו או תאי רוטי. הלכנו על תאי רוטי, שפחות הזכיר את הקינוח המוכר מארץ המקור, אבל בהחלט היה רווי בחלב ממותק ובננה מטוגנת, טעמים שעושים רק טוב על הלב, ומזכירים נשכחות. מעבר לאוכל שהיה באמת הכי קרוב לתאילנד, יש משהו מאוד laid back במקום, הכל רגוע, אין לחץ, האווירה נינוחה וכמעט אפשר להתבלבל ולחשוב שאנחנו כבר לא בישראל. מעבר לזה, מרגש לגלות מסעדה טובה במקום חצי נידח. העובדה שהמקום מצליח לקיים את עצמו ללא כל קשר ליחסי ציבור או שיווק אגרסיבי, גורמת לי להאמין שאנשים באמת יודעים לזהות אוכל טוב.

איוטאיה, מציעה קפיצה קטנה לתאילנד, חוויה אותנטית, מנות לא מתיימרות או מתיפייפות, טעמים תאילנדים מדויקים ונקיים, אווירה שמחה ופשוטה ומחירים שלא קורעים את הכיס, בכל זאת, חוסכים לחופשה בתאילנד בחגים. עד אז, איוטאיה.

איוטאיה. רחוב הפטיש 12, גיל עמל, הוד השרון (בתחנת הדלק). 09-7726868