למיכאל אלוני יש המון שעות מסך משותפות עם מי שגילם את אביו בסידרה "שטיסל", דבל'ה גליקמן. עכשיו השניים מתאחדים גם על הבמה במסגרת ההצגה "אנגינה פקטוריס" שרצה בצוותא זה שבעה חודשים.
אלוני נקרא להחליף בהצגה את זהר שטראוס (גם הוא, באופן מוזר, מהקאסט של "שטיסל"), שנוסע לאיטליה לצילומי סרט אמריקני חדש. עבור אלוני זו חגיגה כפולה: גם איחוד עם גליקמן וגם חזרה לבימת התיאטרון אחרי כמעט שנה שבה לא עשה תיאטרון בכלל.
"אנגינה פקטוריס" היא סאטירה שכתבה מיכל אהרוני וביים ציון אשכנזי. גליקמן מגלם את שר הביטחון שזקוק להשתלת לב. אלא שכמה חודשים לפני כן הועבר חוק שהשר הוביל, שאומר כי יהודים אינם יכולים לקבל תרומת איברים ממי שאינם יהודים. כשהלב היחיד שבנמצא הוא של בחור פלשתיני - השר צריך לקבל החלטה. אלוני, שהופיע השבוע לראשונה בהצגה, מגלם את הרופא של השר וגם האהוב של בתו.
"אני כל הזמן מתבלבל, קורא לדבל'ה 'טאטע', 'שולם'", צוחק אלוני. "האמת היא שזה תענוג אמיתי. אני מרגיש בבית, משחק עם חברים שלי. יותר מחברים, הם הפכו למשפחה עבורי. כשקיבלתי את ההצעה להחליף את זהר - לא היתה בכלל דילמה, היה לי ברור שאני עושה את זה, למרות שלהיכנס לנעליים הגדולות של זהר זה לא פשוט. יותר נכון, לכפכפים שלו".
ראית את ההצגה עוד קודם?
"כן, בטח, הייתי בבכורה. נהניתי מאוד וצחקתי. אני חושב שהכוח של ההצגה הזאת הוא בעובדה שהיא סאטירה אקטואלית, קצת כמו 'ארץ נהדרת'. הטקסט קשוב מאוד למציאות ומתעדכן בהתאם לדברים רלוונטיים שקורים".
לאחרונה הוציא אלוני סרט קצר בשם "שיר" שהוא כתב וביים. הוא מיועד להיות סרט טלוויזיה, ובינתיים יוצא איתו אלוני לסיבוב פסטיבלים בעולם.
"עשינו לסרט קדם־פרמיירה ועכשיו נתחיל להסתובב איתו בעולם בכל מיני פסטיבלים. זה כיף גדול", אומר אלוני. "הפעם אני מאחורי הקלעים. זו הפעם הראשונה שאני מוציא יצירה אישית שכתבתי וביימתי. זה מרחיב את הלב".
ומה עם העונה הבאה של "דה וויס"? יש שופטים חדשים ומנחה לצידך.
"אנו מצלמים את העונה החדשה ואני מרגיש שהולכת להיות עונה מעולה. יש לנו שני שופטים חדשים - אברהם טל ומירי מסיקה - שהצטרפו לשלומי שבת ולאביב גפן, ואני מנחה לצידה של שלומית מלכה, אבל האחריות עדיין עלי (צוחק). זה כיף גדול לחלוק את ההנחיה עם שלומית, זה פאן, היא מדהימה. לא רק יפה אלא סופר חכמה".
אז מה אתה צריך תיאטרון בין שלל העיסוקים שלך?
"אני חושב שהבמה היא המהות של שחקן. מפה הכל מתחיל. זה המקום הכי עמוק ומשם באה כל היצירתיות. מבחינתי, משחק זה קודם כל במה ותיאטרון".