לאחר "קופה ראשית": דב נבון חוזר לתפקיד ישן ואהוב

לפני עשר שנים דב נבון כיכב באחד השלאגרים של תיאטרון בית ליסין, הקומדיה "עקר בית" שכתבה ענת גוב ז"ל. כשהציעו לו לחזור לאותו תפקיד כעשור לאחר ההפקה הקודמת, הוא חשש לרגע, אבל נענה לאתגר. זה יקרה בהפקה של התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי בשיתוף תיאטרון חיפה, בבימויו של משה נאור, הצגה שתעלה ב־28 במארס בהיכל התרבות ראשון לציון ותרוץ ברחבי הארץ.

לצידו של נבון ישחקו ענת מגן־שבו, גיא אריאלי, דקלה הדר, אנה בנימין, נוי עזריה ונועה רביקוביץ. ההצגה מגוללת את סיפורו של אב המשפחה, טייס בכיר בחיל האוויר שפורש לגמלאות ומגלה שהחיים לאחר הפנסיה הם לא מה שהבטיחו לו.

"אני מודה שאף פעם לא קרה לי שרציתי לחזור לתפקיד שכבר עשיתי, ומאוד התלבטתי", מספר נבון מחדר החזרות, "אבל נעתרתי כי אני אוהב את המחזה, וחשבתי לעצמי, 'עברו עשר שנים, קרה משהו בעשר השנים האלה', התבגרתי ופתאום סקרן אותי לדעת איך אפגוש את אותן סיטואציות ואותם מצבים, ואם התגובות וההרגשה שלי יהיו אחרות. וזה באמת מסקרן אותי. עכשיו אני לומד את הטקסטים והאינטונציות של פעם חוזרות אלי, כשביים אותי אלון אופיר, אבל עכשיו אני עובד עם במאי אחר, משה נאור, ותוך כדי העבודה שמחתי לגלות שהוא לוקח אותי למקומות אחרים. זה סוג של אתגר, ואני משתעשע עכשיו לראות איך באוטומט חוזרות אלי אינטונציות מלפני עשר שנים, ואיך אנחנו עושים את זה אחרת".

ספר לי על הדמות שאתה מגלם.

"זה מישהו שעשה משהו באופן קבוע במשך שנים, והפסיק לעשות אותו כי הוא יצא לפנסיה. הדברים שהיה עושה במסגרת התפקיד שלו בכל יום, נגמרים ביום אחד. הוא מגיע הביתה אחרי שנים שבהן לא היה בבית, ועכשיו הוא צריך להתחיל לבנות מחדש. הוא נפגש עם המשפחה שלו, הבנות שלו, בת הזוג שלו, אחרי שנים שבהן חי בסוג של אוטומט. הוא אומר בהצגה, 'אני לא מכיר את השפה, המנהגים, אני גר בארצי'. כלומר, הוא מרגיש זר בתוך ביתו.

"תוך כדי המשבר הזה מציעים לו פתרון איך לשאוב את המשפחה אליו שוב, והוא משקר שהוא חולה כדי לקבל תשומת לב. שם הוא מגלה איזה אבא הוא, ומתחיל לרקום יחסים עם בני המשפחה שלו".

מדובר בהצגה מצחיקה מאוד, שלבטח תספק רגעי אסקפיזם לקהל שיבקש בריחה מהמציאות העצובה כל כך שלנו. התפקיד שלך כאמן וכשחקן התחדד לך בשנה וחצי האחרונות?

"האמת היא שלא ידעתי את התפקיד שלי בתקופה הזאת וגיליתי אותו תוך כדי. קצת אחרי 7 באוקטובר, כשכולנו היינו בבית מבוהלים, חסרי אונים, עם התקף חרדה אינסופי, רק רצינו לעשות משהו, לתרום, ואני זוכר שבקבוצת הווטסאפ של הקאסט של 'קופה ראשית' עלה הרעיון שנלך לאן שירצו אותנו, בלי לדעת אפילו מה נעשה שם, רק לבקר, מפונים, חיילים, ילדים. ביקשנו משהו לעשות וארגנו לנו ואן, וממש ארגנו לנו לו"ז והתרוצצנו מהבוקר עד הלילה ממקום למקום, בתי חולים, בתי מלון שבהם היו מפונים, חיילים. זו לא היתה הופעה, רק פגשנו את מי שרצה שנפגוש אותו.

"יצאנו מהבית בפחד גדול, כי לא ידענו מה עושים. נגיע - ומה? אבל המפגש הזה ייצר כל כך הרבה כוח לכל כיוון ואמונה ותקווה. אני זוכר שחזרתי הביתה ומלמלתי, 'וואו, אני כל כך שמח שיצאתי מהבית'. חזרתי הביתה מעודד, עם קבוצת תמיכה. אתה נותן ומקבל, מין סירקולציה כזאת. הרגשתי שזה הכי נכון להעביר ככה את התקופה הזאת. אם הייתי נשאר בבית, הייתי מתרסק.

"אני מודה שלא ידעתי כלום לגבי התפקיד שלי. חשבתי שהתפקיד שלי הוא להיות ליצן של ועדי עובדים", הוא צוחק, "אבל יצאתי כי הרגשתי שרציתי לעשות משהו. אני לא מ"פ בצנחנים. זה מה שאני יכול לעשות, זה מה שאני יודע. גיליתי במפגשים האלה את האנשים, הדיבור, ההומור, אנשים פוגשים אנושיות. היו מפגשים מרגשים, משמחים, קשים, היה הכל מהכל, אבל זה תמיד נגמר בחיבוק ובצחוק, ופתאום קלטתי את משמעות התפקיד שלי".

"ילדים מתים עלי"

הילדים מכירים אותך בעיקר מ"קופה ראשית". הפכת לכוכב נוער?

"ילדים מתים עלי. נקודה. אוהבים אותי, אני מוכר להם ואני מצטלם איתם. אני מחבק את זה, אני מת על זה, מסתכל לשמיים ואומר לעצמי איזה יופי, אספתי עוד קהל חדש, ואין לי אלא להגיד תודה על זה. עשיתי כמה סיבובים בחיי, ואני באמת מופתע מהסיבוב הזה".