כוכב עליון

אלוהים יושב מולי, לובש מכנסי ג'ינס וחולצת ג'ינס, ולראשו כובע מצחייה. הוא נראה נונשלנטי.

"בחיי שאני לא יודע איך דווקא התפקיד של אלוהים הכי מזוהה איתי", צוחק מורגן פרימן בשובבות של נער, והעיניים הממזריות שלו, אלה שלמדנו לאהוב כל כך בעשרות סרטים, נוצצות. "נכון שגילמתי את אלוהים בכמה הזדמנויות, וגם הקול שלי כבר נושא הקשר דומה, אבל מבחינתי זה עוד תפקיד - פשוט לשנן את המילים ולא לטעות בטקסט כשהמצלמות רצות. שום הכנה מיוחדת. אבל אם אמשיך לקבל ליהוקים לגלם את אלוהים או לדבב אותו, זה רק עניין של זמן עד שאתחיל להאמין שאני באמת אלוהים".

אי אפשר להאשים אותו. אחרי יותר ממאה סרטים, עשרות מועמדויות לפרסים ועשרות זכיות, בהן באוסקר ובגלובוס הזהב, פרימן הוא אחד הכוכבים הגדולים של הקולנוע אי פעם. הסרטים שבהם השתתף הניבו רווחים של 4.4 מיליארד דולרים, וגם היום, רגע לפני גיל 80, הוא עדיין מצלם שלושה סרטים חדשים מדי שנה.

וחוץ מזה, במקרה או שלא במקרה, אין שחקן בהוליווד שמזוהה יותר ממנו עם אלוהים. זה התחיל ב־2003, כשגילם את אלוהים בקומדיה המצליחה של ג'ים קארי "ברוס הגדול מכולם", נמשך בסרט ההמשך, "מבול של צרות", ומגיע עד ימים אלה, כשהוא מוביל עבור ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק את הסידרה "סיפורו של אלוהים", שבה הוא חוקר את שורשיהן של אמונות שונות. ככל שמעמדו האיקוני בהוליווד מתחזק, כך נדמה שגם בפעם הבאה שהמפיקים בהוליווד יחפשו מישהו לתפקיד של אלוהים, הם יפנו לפרימן.

אתה מאמין באלוהים?

"לא ממש. מדובר בסוגיה מדעית: האם מישהו אי פעם קיבל הוכחה משכנעת לקיומו של אלוהים? האמונה שלי לא תומכת בקיומו של בורא שאנחנו נבראנו בצלמו. אני חושב שאנחנו בראנו את אלוהים".

צילומי הסידרה החדשה הביאו אותו בחורף שעבר גם לירושלים. כשאני מציג את עצמי בפניו, הוא מחייך, "דיוויד מישראל? כמו קינג דיוויד. לא מזמן ביקרתי בעיר דוד".

אהבת?

"המדינה שלך תמיד עלתה בשיחות סלון שבהן השתתפתי, 'ביקרת כבר בישראל? אתה מוכרח לנסוע'. הביקור שלי באוקטובר האחרון עמד בכל הציפיות. היה אז בלאגן אצלכם עם גל הדקירות, ומבחינת האמריקנים זה נראה כמו אזור בעולם שאסור לנו להתקרב אליו.

"אז אני שמח לדווח שהיינו בטוחים לגמרי, ושזכינו לשיתוף פעולה נהדר במשך שלושת הימים שלנו בישראל. אמנם לא סיירנו מחוץ לגבולות ירושלים ולא הסתובבנו יותר מדי ברחבי ישראל, אבל היתה תחושה של ביטחון".

מה למדת בביקור הזה?

"שירושלים היא אכן עיר שחשובה בקדושתה למספר קבוצות דתיות, אבל אין קונפליקט אמיתי בוער בין המאמינים השונים. אנשים לא רבים ביניהם על שטחים בירושלים, הם בעיקר עסוקים בלחיות את חייהם. הבולשיט מתחיל להסריח ברמות הגבוהות יותר, שאינן נוגעות לעם".

המציאות טפחה על פניו בחודש אפריל, כשהעלה לפייסבוק תמונה שלו על רקע חומות ירושלים לקידום הסידרה, וכתב "ירושלים, ישראל". פרימן הותקף בהודעות נאצה מעשרות גולשים פרו־פלשתינים, אבל בחר שלא לענות להם. הוא רק הסיר מהכיתוב את המילה "ישראל". 

הסידרה שינתה את התפיסה שלך בנוגע לנושא הדת?

"לכל מקום שבו צילמנו הגעתי בלי ציפיות או תפיסות מוקדמות, כי היה חשוב לי להיות אובייקטיבי. המטרה של הסידרה אינה לחלוק את הדעות האישיות שלי עם הצופה, אלא לספר סיפור. אחרת, ברגע שדעות ומחלוקות ורעיונות הופכים לחלק מהנרטיב, אני לא עושה את עבודתי נאמנה. 

"הדת מחנכת את מאמיניה בראש ובראשונה שאלוהים פירושו אהבה ושלום. העימות הראשון בהיסטוריה היה תולדה של מצוקה במזון ובמים. ובדמיוני, אדם אחד גילה מחבוא של גן עדן, רווי אוכל ושתייה, וקרא לאחרים. אלא שכל השלל הפך בעל ערך, והאחרים כבר נאלצו להיאבק כדי לזכות בו. משם לדעתי הכל התחיל. עלה לי הרעיון להעלות זאת על הכתב, אולי עוד ייצא מזה סרט".

הסידרה הביאה אותו, בין היתר, להודו. "הלכתי בסמטאות הצרות שמחברות בין בזארים למקדשים, שטתי על נהר הגנגס מוורנאסי ונדהמתי ממה שראיתי. יש שם אנשים שמתרחצים, מטהרים עצמם לתפילה, מכבסים את בגדיהם ומפזרים אפר של מתים. 

"אחד האלמנטים המנחים בתורת ההינדו הוא גלגול נשמות, העיקרון של לחזור בגוף חדש כדי לתקן בחיים הבאים דבר מה שהשפיע על הקארמה שלך בחיים הנוכחיים. כלומר, אם חיית ללא חטאים, זה לא משהו שאתה צריך לדאוג ממנו. לכן אני משתדל לקלוע למטרה, להגשים את מה שנועדתי לעשות בפעם אחת ויחידה - וכמו שצריך. אני מקווה לסיים את החיים בתחושה שאני מכוסה, וכך אנוח על משכבי בשלום ללא צורך בסיבוב נוסף".

*   *   *

בסוף השבוע יעלה פרימן על מסכי הקולנוע הקרובים לבתיכם בעיבוד החדש והמדובר לאפוס הקולנועי "בן חור". הסרט, המבוסס על הרומן רב המכר של לו וולאס מ־1880, מתרחש סביב שנת 30 לספירה, סמוך לצליבתו של ישו.

במרכז העלילה אציל יהודי בשם יהודה בן חור, שגדל בירושלים לצד מסאלה הרומאי. מסאלה מצטרף לשורות האימפריה ומשעבד את בן חור ומשפחתו, שמסרבים לשתף פעולה עם הרומאים. בן חור זוכה בחירותו על ידי שייח' אפריקני בשם אילדרים (פרימן), שמאמן אותו להתחרות במירוץ כרכרות, שבו יוכל לסגור חשבון עם מסאלה.

ההחלטה של פרמאונט להפיק ולצלם מחדש את "בן חור" היתה הימור שאפתני בכל קנה מידה. הסרט המקורי מ־1959, בכיכובו של צ'רלטון הסטון, נחשב לאחד החשובים בהיסטוריה של הקולנוע והיה הראשון שגרף 11 אוסקרים (שום סרט לא שבר את השיא הזה; "טיטאניק" ו"שר הטבעות: שיבת המלך" השוו אותו). הוא הרוויח סכום מרשים של 146 מיליון דולר (כנגד תקציב של 15 מיליון), נחשב להצלחה המסחרית הגדולה ביותר מאז "חלף עם הרוח", שיצא שני עשורים לפניו, וחילץ את אולפני MGM ממשבר כלכלי.

פרימן בסרט "בן חור", מהדורת 2016. "לרגע לא הזעתי או התלכלכתי מסצנות האקשן בכרכרות"

העיבוד החדש הוא פרויקט הדגל של מפיק הריאליטי הבריטי מארק ברנט, שעמד מאחורי "הישרדות", "המתמחה" ו"דה וויס" האמריקנית. ברנט נישא לפני תשע שנים לשחקנית הנוצרייה האדוקה רומה דאוני (מהסידרה "מגע של מלאכים"), ואחרי שיצרו יחד את הסידרה "התנ"ך" עבור ערוץ ההיסטוריה, החליטו להביא את אהבתם לאלוהים ולישו גם למסך הגדול.

ברנט צירף לפרויקט את התסריטאי זוכה האוסקר ג'ון רידלי ("12 שנים של עבדות") ואת הבמאי טימור בֶּקמָמבֶּטוב הקזחי ("משמר הלילה", "מבוקש"). הסרט תוקצב ב־100 מיליון דולר, והצילומים נערכו ברומא במשך שישה חודשים אינטנסיביים.

מרבית השחקנים אלמוניים למדי, פרט לאיילת זורר שלנו, שמגלמת את אמו של בן חור. בתפקיד אסתר, מושא אהבתו של בן חור, משחקת נזאנין בוניאדי ("הומלנד"), בריטית ילידת איראן, שקיבלה את התפקיד לאחר שגל גדות ויתרה עליו לטובת פרויקטים אחרים, ולאחר שניצחה את מורן אטיאס, שהיתה אחת המועמדות הסופיות. 

פרימן, המפורסם והמבוגר מכל הקאסט, מגלם דמות של עסקן כרכרות, שמחזיק בהן למטרות תחרותיות. בן חור מתגלה כשימושי עבורו, מאחר שהוא יכול לרפא את אחד הסוסים שלו, והם יוצרים שותפות עסקית.

"בן חור רוצה יותר מכל למצוא את דרכו חזרה לירושלים ולדעת מה עלה בגורלן של אמו ואחותו, והדמות שלי בסך הכל צריכה רוכב לכרכרה. יד רוחצת יד, וכך הם עוזרים אחד לשני. לאילדרים יש עבר טעון עם האימפריה הרומית, ובעיניו הנקמה המתוקה ביותר היא לנצח אותם במקום שבו הם חושבים שהם מצטיינים - מירוצי הכרכרות.

"מדובר בסיפור חשוב, שאני מאמין שצריך לספר גם לדור החדש, מה גם שיש קונפליקט מוסרי רב בעלילה. אבל אתה אף פעם לא באמת יודע מה אנשים ייקחו מהסרט. בן חור מוצא בעצמו את היכולת למחול, וזה מאוד רלוונטי לעולם שבו אנחנו חיים כיום, וגם הסיפור של ישו משתלב באופן משמעותי בהמשך העלילה.

"אני מרגיש שיש התרגשות להביא את הסיפור מחדש אל המסך הגדול, והבחנתי גם שהבמאי והמפיקים היו מאוד מחויכים לאורך כל הצילומים. אם הם כל כך שמחים, כנראה הם מאושרים מהתוצר הסופי".

ממה אתה הכי נהנית?

"מהעובדה שלרגע לא הזעתי או התלכלכתי מסצנות האקשן בכרכרות, כשכל האחרים עשו את העבודה".

בצילומי הסרט המקורי השתתפו 2,500 סוסים, ו־100 מתוכם נרמסו למוות במהלך צילומי סצנת המירוץ, שנחשבת לאחד הרגעים הקולנועיים הגדולים של כל הזמנים. הפעם כל הסוסים שבו לאורוותיהם בשלום. ארגוני זכויות בעלי החיים פיקחו בקפידה על הסט, וה"סוסים" הנרמסים הם מלאכת האנימציה הממוחשבת.

אגב, את הפתיח ההיסטורי והפומפוזי לסרט, שבו נשמעים לכאורה דברי האלוהים, מקריין מי אם לא פרימן.

*   *   *

הוא נולד ביוני 1937 בממפיס, טנסי, הצעיר מבין חמשת ילדיהם של מיים־עדנה ומורגן. מורגן ואחיו גודלו על ידי סבם וסבתם במיסיסיפי, בעוד ההורים עברו לשיקגו כדי להתפרנס מעבודה במפעלים בעיר.

רק בגיל 6, לאחר שסבתו נפטרה, הכיר לראשונה את הוריו והחל לנדוד איתם בין עיירות שונות בטנסי ובאינדיאנה. בגיל 8 נדבק בחיידק הבמה, ולימים סיפר כי גארי קופר היה בעיניו מודל לחיקוי.

"המחנכת שלי בכיתה ג', גברת לאב, ביקשה מאמי את רשותה לשתף אותי בהצגת בית ספר, ואמי נעתרה. היא סיפרה שתמיד הבטחתי לה שעוד אקח אותה להוליווד", סיפר בעבר. "זו היתה הרגשה שלקחתי לידיי את כלי העבודה שהכי התאים לי. בגיל 12 הופעתי בהצגה שייצגה את בית הספר בתחרות מחוזית וזכיתי בפרס השחקן הטוב ביותר, אני מאוד גאה בזה".

ב־1955, כשהיה בן 18, בחר פרימן להתגייס לשורות חיל האוויר האמריקני ולנסות להגשים את החלום להיות טייס קרב. בפועל הוא שירת כמכונאי, ואחרי ארבע שנים הבין שזה לא המסלול שרצה. קצת אחרי הצבא נולדו שני בניו, ממערכות יחסים חולפות שלא מוסדו - אלפונסו (היום בן 57) וסייפולאי (56).

בתחילת שנות השישים עזב את הצבא, עבר ללוס אנג'לס ונרשם ללימודי משחק בקולג' מקומי (שבו גם הועסק במשרה חלקית כפקיד). מוריו זיהו בו דווקא יכולות ריקוד והמליצו לו לפנות לתחום.
הוא למד בלט וג'אז, וב־1967 היה חלק מצוות שחקנים שחורים בלבד של "הלו דולי!", שעלה בברודוויי. אט אט החל להופיע בתפקידים קטנים בטלוויזיה. באותה שנה גם נישא לג'נט אדייר בראדשו ואימץ את בתה מנישואים קודמים, דינה. השניים הביאו לעולם את מורגנה (45). ב־1979 הם התגרשו, ואחרי חמש שנים הוא נשא לאישה את מירנה קולי־לי, שממנה התגרש ב־2010.

בשנות השבעים הופיע פרימן במשך שש שנים בתוכנית טלוויזיה לילדים, שלימדה חשבון וחיבור, וקיבל תפקידים קטנים באופרות סבון יומיות. אחר כך עבר למסך הגדול והופיע בסרטים "ברובייקר" עם רוברט רדפורד, "מרי", לצד סיסי ספייסק וג'ף דניאלס, ו"חוכמת רחוב", שהעניק לו את המועמדות הראשונה לאוסקר לשחקן משנה. במקביל כיכב במחזה "הנהג של מיס דייזי" ולוהק גם לגירסה הקולנועית עם ג'סיקה טנדי (שעליה היה מועמד שוב לאוסקר וזכה בגלובוס הזהב).

עם הנכדה שנרצחה. שמועות מרושעות  // צילום: אי.אף.פי

החשיפה והמועמדויות הרבות לפרסים הזניקו את המניה שלו בהוליווד, והוא הפך לשחקן עסוק. כיכב ב"בלתי נסלח" של קלינט איסטווד, ב"רובין הוד: נסיך הגנבים", ב"שבעה חטאים" לצד בראד פיט, וכמובן, ב"חומות של תקווה", שהעניק לו את המועמדות השלישית לאוסקר. בפסלון הנכסף זכה בניסיון הרביעי, הודות ל"מיליון דולר בייבי" של איסטווד מ־2004, שבו כיכב לצד איסטווד והילארי סוונק.

בעשור האחרון הגביר את פעילותו. בין היתר, הופיע בכל סרטי טרילוגיית "האביר האפל" של כריסטופר נולאן, היה מועמד שוב לאוסקר ב־2010 על "אינוויקטוס" של איסטווד, שבו גילם את נלסון מנדלה, ובשנים האחרונות הופיע בסרטים דוגמת "האשליה", "לוסי" (עם סקרלט ג'והנסון) ו"המטרה: לונדון". 

*   *   *

הונו מוערך ב־90 מיליון דולר וכולל אחוזה מבודדת בעיירה צ'רלסטון במיסיסיפי, המדינה שממנה צמחה מוסיקת הבלוז. הוא הבעלים של מועדון בלוז ושל מסעדה בעיירה. יש לו גם בית נוסף בניו יורק וחברת הפקות משלו, שעושה פרויקטים טלוויזיוניים.

"בניגוד לשחקני קולנוע שעשו את המעבר לטלוויזיה, אני לא יכול לומר שקיבלתי הצעה כזאת בינתיים", הוא אומר. "אם אתה שומע על משהו, תדווח לי".

"במבט לאחור, אני לא בטוח שהייתי עושה משהו אחרת", אמר פרימן ל"טלגרף" הבריטי. "הייתי בטח חומק מכמה נשים שנקרו בדרכי, אבל אז גם לא הייתי זוכה ללידתם של בניי.

"אושר זה לא דבר מתמשך. אני כבר בחלק המסיים של הקריירה שלי, זה לא יכול להימשך עוד הרבה זמן. לעת עתה אני ממשיך לעבוד ועושה רק מה שמסב לי אושר. מסלול גולף ראוי, למשל, עושה לי טוב".

בשנה הבאה הוא צפוי להופיע בקומדיית האקשן "וילה קאפרי" עם טומי לי ג'ונס ורנה רוסו ובסרטו של זאק בראף "Going in Style", עם מייקל קיין ומאט דילון, ולהמשיך לשמש אחד המפיקים של סידרת הדרמה "מזכירת המדינה".

הוא ימשיך גם את העיסוק שלו בהפקות, בהן "הסיפור של אלוהים", שחודשה לעונה נוספת לשנה הבאה, ומיני סידרה מדעית שנקראת "האדם נגד היקום". 

ב־2008 היה פרימן מעורב בתאונת דרכים, כשמכוניתו סטתה מהכביש המהיר והתהפכה בצידי הדרך. רק בנס הוא יצא בחיים. בדצמבר האחרון נאלץ מטוס פרטי שבו טס לבצע נחיתת אונס זמן קצר לאחר ההמראה ממיסיסיפי בעקבות תקר באחד הגלגלים, אבל איש לא נפגע.

אולם היה זה הרצח של נכדתו החורגת אידינה היינס, לפני שנה, שעשה כותרות בכל העולם. היינס בת ה־33 היתה בתה של דינה, שהיא בתה של אשתו הראשונה של פרימן, ג'נט. היא נדקרה למוות ונמצאה מוטלת מחוץ לבניין מגוריה בשכונת וושינגטון הייטס שבצפון מנהטן. הנאשם ברצח הוא בן זוגה, שעל פי דיווחים, צרך סמים ואינו יציב נפשית.

בשנים האחרונות לחייה חלמה היינס על קריירת משחק וליוותה את פרימן על מספר שטיחים אדומים. צהובונים בארה"ב אף רמזו כי בין הסב לנכדתו המאומצת נרקם קשר רומנטי - שמועה שהוכחשה נמרצות.

"העולם אף פעם לא יכיר בכישרונה ובאמנותה ובכמה היה לה להציע", מסר פרימן בהודעה רשמית לאחר הרצח. "חבריה ומשפחתה היו בני מזל להכיר אותה בתור בן אדם, וכוכבה ימשיך לזרוח בליבנו, במחשבותינו ובתפילותינו".

מצאת צורך להתפלל לאחר האסונות שפקדו אותך בשנה החולפת?

"לא. אם כבר, המפיקים שעובדים איתי התפללו שלא אדעך ואיעלם להם. אני שמרתי על קור רוח. 

"אתה מכיר את זה שאנשים אומרים לך, אחרי שחווית משהו קשה, שהם חושבים עליך או מתפללים למענך? אני תמיד עונה להם שאין צורך, הכל בשליטה.

"בילדותי, אמא שלי תמיד היתה אומרת, 'נהג באחרים כפי שהיית רוצה שינהגו בך', וזה חוק הזהב שאני מנסה לחיות לפיו. זה לא אומר שאם מישהו יכה אותי לא אחזיר לו. אבל האופן שבו אתה מנהל את עצמך ביום יום מוכרח לבוא ממקום של שלום ואהבת אדם".

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו