לפני מספר שנים הבחינה רחלי חדד בדנר, בת 32 מפתח תקוה, נשואה ואמא לשלושה, ששיער ראשה החל לנשור. לאט לאט היא הבינה שלא מדובר בתסמין שלאחר לידה וכל השיער שלה נשר לחלוטין גם מהגבות והריסים. היום היא מתמודדת עם ה"אלופציה" - לה היא מסרבת לקרוא "מחלה" ומתייחסת אליה כעל "מצב" בו היא ואחרים רבים נמצאים.
אותו "מצב" הינו די שכיח ולמרות שרבים ברחבי העולם לוקים בו, נראה שכמעט ואין מודעות אליו בארץ. רחלי פרסמה לאחרונה פוסט אמיץ בפייסבוק, מרגש ובעל חשיבות, לא רק עבור האנשים הלוקים באלופציה, אלא עבור אלו שרואים אותם ברחוב ומתייחסים אליהם בצורה שונה מכל אדם אחר.
"אם הבנתי משהו אחד חשוב מהאלופציה", כתבה רחלי בפוסט בפייסבוק, "זה שאנחנו כחברה חייבים לתת מקום לשונה לאחר ולא סתם לתת אלא ממש לקבל, להראות לו שהוא שייך, שהוא ראוי. לנסות להפסיק עם המבטים, גם אלו המרחמים - אולי בעיקר עם אלו".
"אני יצאתי מהבית אבל אני יודעת שיש כאלה שסגורים בחדר ולא רוצים לצאת, אסור לתת להם להישאר שם. השיער שלי יחזור אני אופטימית אבל עד אז אני ככה ואני הכי יפה שטוב לי וטוב לי. אני מקוה שתקראו ותשתפו אם לא בשבילי אז בשביל הילדה בת השבע שפגשתי בסופר והאלופציה חזרה לה בפעם השניה והיא חושבת שהיא היחידה בעולם (ציטוט) עם הדבר הזה על הראש אז בשבילה ובשביל עוד הרבה ילדים שסגורים בחדר", כתבה רחלי.
רחלי בסדרת צילומים אמיצה שעלתה עם פוסט הפייסבוק שלה // צילום: יעל גל רוזנר
בראיון ל"ישראל היום" בעקבות פרסום הפוסט בפייסבוק היא מספרת: "אני קלינאית תקשורת בהכשרתי אך כיום עזבתי את התחום ונמצאת בצומת של שינוי מקצועי. אני לא אוהבת לקרוא לזה מחלה, אני מגדירה את זה יותר כ'מצב'. לפי ההגדרות של אלופציה בחיפוש פשוט בגוגל, נראה שהיא נחשבת לשכיחה. אבל משום מה הציבור לא מכיר אותה. אני הכרתי לפחות ארבעה אנשים עם אלופציה לפני שזה קרה לי".
רחלי בתמונה לפני האלופציה // צילום: רחלי חדד בדנר
"אני חושבת שהיתרון באלופציה זה ההדרגה שלה", מספרת רחלי על ההתמודדות, "דבר שנותן לבן אדם זמן להתרגל ולהפנים את המצב החדש, ההחמרה אצלי התרחשה כשנכנסתי שוב להריון ואחרי שילדתי לפני תשעה חודשים. בעצם רעיון החשיפה ברשת מבעבע אצלי כבר תקופה, אולי חיכיתי לרגע שבאמת הכל יעלם. ב'הכל יעלם' הכוונה שכל שיער הראש נשר וגם הגבות והריסים".
השיער נשר - החיים ממשיכים // צילום: יעל גל רוזנר
"לגבי פתרונות למצב, הרופאים מציעים כל מיני אפשרויות לטיפול ולא יכולים להבטיח כמובן שזה יעזור. יש טיפול בסטרואידים גם דרך הפה וגם הזרקות בראש. לפני שנכנסתי להריון קיבלתי ארבעה מחזורים של הזרקות וזה לא עזר, ואז החלטתי שלחיות בלי שיער זה לא עניין של חיים ומוות", מבהירה רחלי.
"מנגד, סטורואידים יכולים לגרום לבעיות נוספות ורבות, כך שהחלטתי להפסיק עם הטיפולים הקונבציונליים. כרגע מאחר שאני עוד מניקה אני לא מקבלת אף טיפול וזו גם בחירה שעשיתי להפסיק עם זה. קצת לחיות את המצב, את הרגע, ומזה גם נבע הפוסט - כנראה הדרך להשלמה עם המצב".
"הפנייה שעשיתי בפייס היתה אלינו כחברה, כדי לעזור לאותם אנשים שקצת יותר מתביישים במצב שלהם. אני ברוך ה' קיבלתי את הכוחות להיות שמחה ובטוחה בעצמי עם סביבה תומכת של משפחה וחברים. אני רוצה להגיד לאנשים שירגישו טוב עם עצמם ואז גם החברה תרגיש טוב איתם, ושיזכרו שהם לא עשו שום דבר רע לאף אחד", מסכמת רחלי.
