מדליה ישראלית בריו: פטריוטיות כמו פעם

הספורטאית ירדן ג'רבי ראויה לגלי האהדה והחיבה שהמטירו עליה. אלופת הג'ודו, שזכתה השבוע במדליית ארד באולימפיאדה, קורצה מן החומר האנושי שאוהבים לאהוב.

יש בסיפור חייה מסר חשוב לבני דורה, שהתמדה ומקצוענות ודבקות במשימה וסלידה מבכיינות ומ"מגיע לי" הם הערכים הראויים למי שניצב על סיפה של הבגרות. כפיים, כפיים, כפי שקוראת מדי פעם מירי רגב שניצבה לצידה בלילה של חייה, והפעם לא בלעג.

היא מרנינה גם את הלב. אמנם איני יורד ליופי שמוצאים יודעי ג'ודו במשיכת חולצת היריב עד להפלתו למזרן בזווית מיוחדת, אבל אלה מעידים כי תחכום וסגנון ייחודי מלווים את הקרב הספורטיבי. לו יהי. בסופו של דבר אחרים אינם מבינים מה ייחודי בכדור עגול החודר לרשת היריב, אבל האוהדים משווים את מהלכי התחרות לצעדי בלט.

מה גם שיש רטט לראות את הכחול־לבן מתנוסס בראש תורן. אני רוצה אפילו לראות את יריבתנו הנצחית הפועל תל אביב יוצאת ורגלה על העליונה בהתמודדה עם זרים. פטריוטיזם מזן ישן.

ג'רבי התמחתה בענף ספורט זניח, יחסית. אמנם זכתה במדליה, אך מאות כמותה חולקו בימים אלה בריו לספורטאים מכל העולם, ובארצותיהם כמעט לא שמו לב לכך. למרות שבמהלך הצהלה נמצא מי שטען כי הארד של ג'רבי הוא הזהב שלנו, וזה יפה - הפסטיבל הנושא את שמה היה מוגזם וחצה את גבולות הטעם הטוב.

ג'רבי ראויה להערכה עמוקה, אך מארגני החגיגה עשו את מלאכתם במלאכותיות. ככלות הכל לא מדובר בפרס נובל.

 

ההרפתקה של ליברמן

לממשלה יש "יהודי" משלה כמו באירופה של פעם. קוראים לו "התקשורת". הוא אשם נצחי.

אביגדור ליברמן פירסם הודעת הבל מזיקה נגד ארה"ב בעיצומו של המשא ומתן לסיכום הסיוע הביטחוני לעשור הבא. המאבק בברק אובאמה כבר גבה מישראל כמה מיליארדים, אך הוא מגלה עדיין נדיבות ומגדיל אותו. עד שבא שר הביטחון - שלא למד כנראה דבר בתקופה בה שימש במשרד החוץ - וגייס נגד אמריקה את הסכם מינכן מ־1938.

בנימין נתניהו לא ידע על ההודעה הפרועה של שר הביטחון שלו. נודע לו עליה מן "היהודי". התקשורת פירסמה, וראש הממשלה מיהר להסתייג. ליברמן נבהל. הרי הוא ומשה כחלון לחצו על נתניהו להגיע לסיכום חיובי עם אובאמה, וליברמן עמל כמה שבועות לשכנע את הממשל בוושינגטון כי אינו שור מועד כפי שמציגה אותו התקשורת בארץ, והנה הוא עצמו בעט בעצמו. 

הלך לשוחח עם האמריקנים ויצא בהודעה מתרפסת, ממש על גחונו הפוליטי. כצפוי, לא הוא האשם אלא "היהודי", זו התקשורת שלא הבינה.

הכל מגונה. ההודעה. הנסיגה המבישה. ההאשמה כלפי "היהודי". אך החמור ביותר נחשף על ידי אודי סגל בערוץ 2: נתניהו לא ידע כששר הביטחון פנה להרפתקה, ולא עודכן לקראת זחילתו בחזרה.

אחרי ששבועות ניסה לשכנע את וושינגטון כי אינו שור מועד; בסוף נאלץ להתנצלץ ליברמן // צילום: דודי ועקנין

מזיכרוני הארוך, בדאגה ולא בלעג ובקלס, דליתי מה היה המצב היחיד בתולדות ישראל שבו אירע משהו דומה: בין שר הביטחון פנחס לבון לבין ראש אמ"ן בנימין גבלי נחלקה האחריות ל"עסק הביש" הנודע, אשר סיבך את ישראל בשבר מדיני ובמשבר פוליטי חסר תקדים.

לא חשוב מי מהם אשם. חשוב שראש הממשלה משה שרת הסכים למצב בו אחד מהם או שניהם הורו על פעילות צבאית ומודיעינית אלימה בלי שהוא דווח עליה, וגם משהבין - השלים. אסור שראש ממשלה ישראלי נוסף ייקלע אי פעם למצב דומה, ששר הביטחון יפעל בעניינים מדיניים וצבאיים כה רגישים על דעת עצמו.

זה מה שעשה בחתירתו ליברמן לנתניהו בכוונת מכוון או באטימות. בפעם הבאה לא יהיה מקום להבנה ולסליחה.

 

עבירה גוררת עבירה

במהלך מבצע צוק איתן הופתעו משה (בוגי) יעלון ובני גנץ לפגוש בארז וינר בפיקוד דרום. איש מהם לא התיר את הצבתו בתפקיד. באותה עת החקירה בעניינו אשר הושהתה כחלק מהסחבת שנהג היועץ המשפטי יהודה וינשטיין בכל העניין, טרם הסתיימה.

בדיונים שנערכו אז הזכיר גנץ לרמטכ"ל גבי אשכנזי כי ריח הפגר לא חלף מחדר הישיבות. לווינר היה חלק בכך. שכן אפילו לפי הגירסה הסופית המקלה של וינשטיין בפרשת המסמך המזויף אי אפשר למחוק את חלקו בקנוניה המכוערת. מה גם שהיה שותף למחיקה התמוהה מיומן הרמטכ"ל של פגישת אשכנזי עם בכירי המשטרה בלשכתו.

רק שעבירה גוררת עבירה גם כשהיא מתוחמת במינהל הציבורי ובהתארגנות הניהולית של צה"ל, ולא בפלילים. יעלון וגנץ לא רצו להתערב ולהדיחו מפיקוד דרום במהלך הלחימה. עתה, משחשפה אילה חסון לפני שבוע בערוץ 10 כי בעת המבצע נפגש וינר בהתמדה עם השר נפתלי בנט בחשאי ובלא היתר - היה יכול גנץ לחוש כי הקצין שצץ לפתע בפיקוד דרום "לא מיצה" את ההזדמנות לזכות באמון מחודש.

הנושא יעלה לבירור נוסף כאשר יגיע דו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן, ועל פעילותו של בנט על דעת עצמו בקרב קציני צה"ל בסוגיית המנהרות, וכמו בתקרית הקודמת של ליברמן גם בעניינים אלה בפעם הבאה לא יהיה מקום להבנה ולסליחה.

 

כולם שווים בפני החוק

"הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?" בנימין נתניהו וח"כ דוד (דודי) אמסלם טוענים כי לא היתה ביניהם קריצת עין בטרם הציע יושב ראש ועדת הפנים כי במהלך כהונתו לא ייחקר ראש הממשלה על חשד לעבירות קלות, שעונשן עד שישה חודשי מאסר, כי "נמאס לו" לראות נשיא וראש ממשלה בכלא.

נתניהו מחוץ לתמונה? אולי, ראוי לשים לב כי הסתייג ממנה לטווח קצר בלבד. העיתוי הנוכחי אינו מתאים לחוק כזה, אמר לכתבים בגלי צה"ל. בכל זאת, גם אם מקבלים את גרסתם של נתניהו ואמסלם עדיין מדובר ביוזמה רעה. היא תעודד התנהלות פגומה של ראשי ממשלה. יותר מזה, אמסלם ניפח בלון ניסוי פוליטי. אם ייקלט בציבור יאריכו את טווח הפטור מחקירה של ראש הממשלה לעבירות חמורות יותר, אולי עד לשלוש שנות מאסר. בצלאל סמוטריץ' כבר הזדרז להציע זאת.

זה רעיון רע המערער את השוויון בפני החוק. הוא מבוסס על הנחה שגויה כאילו ראשי ממשלה נחקרים בסיטונות. לא דובים ולא יער. כל תלונה עוברת שלב של בדיקה קפדנית וממושכת בטרם יחליט היועץ המשפטי אם לפתוח בחקירה רגילה. למשל, נתניהו לא נחקר כלל בעניינים הנבדקים עתה. מפני שאין חקירה. אפשר שגם לא תיפתח. נראה כי הצעת אמסלם תיגנז, והיחיד שניזוק משמה הרע הוא דווקא נתניהו, שנקשר בה במודע או בעל כורחו.

אך נתניהו מושך אש לעבר עצמו באורח עצמאי. לפתע הציע השבוע, שאדם לא יוכל להקליט כחוק את שיחותיו שלו אם לא דיווח על כך מראש לבן־שיחו. זה פרס לרוצחים ולאנסים ולנוטלי שוחד ולסחטנים ולעובדי ציבור שמתעתעים באזרח הנזקק לשירותם. בלי ההקלטה החשאית נמוגה כלא היתה שיחת האימים בין אהוד אולמרט לבין שולה זקן, ונפגם הצדק.

מעודי לא הקלטתי אדם בלי ידיעתו לבד מפרוונית אחת, שניסתה לחזור בה מעדות על אישיות רמת דרג שלקחה אצלה מעילים יקרים בחינם. זה הציל אותי מתביעת דיבה שקרית. הצעת נתניהו היא מכת מוות לעיתונאים החוקרים בארץ מוכת שחיתות. 

 

פטנט על תנאי

מאחז עמונה הוא פצצה מתקתקת. תפוגת הפיצוץ: דצמבר 2016, התאריך האחרון לפי בג"ץ לפנותו. הכותרות ריקות. רק המתנחלים נרגשים. אבל נחוץ מאוד להוציא ולנטרל בהקדם את הפתיל לפני התנגשות הדמים. 

גם בעניין זה ח"כים יצירתיים מהימין מנסים הצעות חוק חדשות לבקרים. אך ד"ר אביחי מנדלבליט הסביר לראשי הסיעות שהכל עורב פורח. אין דבר כזה, והם הסכימו עימו שהפעם העניין חייב להתמצות ואין להפר הכרעה סופית של בג"ץ בחתימת הנשיאה מרים נאור.

אילו ביקשו המתנחלים לסייע לממשלה הימנית שידעה ישראל מעודה היו נענים לזאב (זמביש) חבר, שהציע יישוב חלופי בשילה, מרחק 17 ק"מ. יש שם אדמות מדינה. אך גם זמביש כבר לא מה שהיה ופחות שומעים בקולו.

עמונה היא פצצה מתקתקת. אביחי מנדלבליט // צילום: מרק ישראל סלם ג'רוזלם פוסט

נתניהו ביקש למצוא פתרון ומנדלבליט ניפק פטנט על תנאי. נבדקת אפשרות להעתיק את התושבים בלי להעתיקם בעת ובעונה אחת, כלומר ליטול חלקות סמוכות בתוך עמונה שנקראות "נכסי נפקדים".

זה צעד בעייתי שלא נעשה בו שימוש מאז 1973. הדבר מחייב עריכת סקר בין הפלשתינים. הוא יימשך חודש. אחר כך יצטרך מנדלבליט להחליט אם יש מספיק נפקדים ונכסים, וגם אם ילך בנתיב זה יקבלוהו המתנחלים בפנים חמוצות ובעולם תישמע זעקת שבר. מקרה קלאסי ללמד על פיו משמעות "הרע במיעוטו".

 

מתנדבים למלחמה ב־BDS

תמונת מצב מהמלחמה בחרם על ישראל בארגוני ה־BDS למיניהם: בלאגן.

מנכ"לית המשרד לעניינים אסטרטגיים סימה וקנין התבטאה בכנסת שישראל "מדינה מצורעת", אך אם תקבל תקציב עד 2025 לא יישארו מי שיטילו ספק בזכות קיומה. אך בנימין נתניהו העיר בהזדמנות אחרת כי ישראל נאבקת דווקא בהצלחה בארגוני החרם.

יש לו חיזוק בדיווח מאת השגרירות הנוצרית הבינלאומית, שתומכת בישראל. היא מצאה כי שיעור אוהדיה של מדינת היהודים באינטרנט מאפיל בפער מכריע על מחרימיה. רק שבעולם ניכרת פעילות אנטי־ישראלית מסתעפת. 

יש ישראלים שהצטרפו למלחמה בהתנדבות. אחד מהם הוא כוכב האן.בי.אי עומרי כספי, שהביא כמה מעמיתיו בכדורסל האמריקני לראות באמת את ארצו, מולדתו. יש להם מיליוני עוקבים, הסביר, והם יכתבו באינטרנט על ישראל היפה. קליעה בול, שלוש נקודות.

קליעה בול, שלוש נקודות. עומרי כספי // צילום: Captivating Photos

כספי אינו יחיד. ג'ואנה לנדאו מקדישה זמן וכסף להביא לארץ ידוענים שיספרו עליה כל אחד בתחומו. אבל כיצד מתנהל המאבק בממשלה? גלעד ארדן ממונה, אבל עסוק בעיקר במשטרה. צחי הנגבי שר בלי תיק, אבל עם היתר לפעול כשר החוץ. מייקל אורן מונה כסגן שר במשרד ראש הממשלה כדי לעסוק בחרם, אבל כדי לשמור על כבודו של ארדן העניקו לו תפקיד ותואר אחרים, משהו על דיפלומטיה.

בעצם הכל היה צריך להתרכז במשרד החוץ, שמשום מה נגזר עליו שיתוק חלקי. כה חבל. 

 

"שישה מפד"לניקים"

השר אופיר אקוניס משוכנע כי דוברי הבית היהודי הדליפו שאמר בוויכוח הסוער על תאגיד השידור כי נפתלי בנט ואיילת שקד מרוצים כי הוא מעסיק שישה חובשי כיפות סרוגות. זה הרתיח אותו. נשבע לי כי אמר רק "שישה מפד"לניקים". תהיתי מה ההבדל. המפד"לניקים אינם חובשי כיפות סרוגות? אבל דיוק הוא דיוק. אז שישה מפד"לניקים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו