לטובת אוהד הספורט המשועמם שטוען ש"כולם עושים את זה", חשוב לתאר מה בדיוק קרה ברוסיה ולמה התנועה האולימפית שוקלת את הרחקת כל הנבחרת הרוסית מהמשחקים בריו. כמו בפרשת לאנס ארמסטרונג, מה שנחשף הוא לא השימוש בסמים עצמו, אלא מערכת הרמאות מסביב.
תיאור בקצרה: הרוסים צברו בדיקות שתן נקיות עבור הספורטאים שלהם, שמרו אותן במקום מבטחים, ואז כשספורטאי חזר לקחת סמים, היו מספקים לבודקי הסמים את הבדיקות הנקיות.
כמו בכל שערוריית סמים בהיסטוריה, הדבר לא נחשף בבדיקות אלא בחקירה רגילה. ובאופן יותר ספציפי, במציאת מלשין. כך נחשפה, מאוחר מדי, השיטה המזרח־גרמנית. כך התגלו הסמים בבייסבול האמריקני וגם נחשפה מעבדת הסמים Belco. כך נפלה החומה סביב לאנס ארמסטרונג.
גרגורי רודצ'נקוב, לשעבר ראש המעבדה הרוסית לגילוי סמים בספורט, החל לדבר והספורט הרוסי נחשף. רודצ'נקוב תיאר את שיטת הסתרת הבדיקות והברחת הבדיקות וסיפר על רמאות רחבת היקף "כמעט בכל ענפי הספורט האולימפיים". הוא גם תיאר את מעורבות השירות החשאי הרוסי בפרשה. על פי הדיווחים, מדובר בהסתרת 580 בדיקות סמים חיוביות. נשיא התנועה האולימפית, תומס באך, תיאר את התוצאות כ"מחרידות" וגם כ"התקפה על היושרה בספורט".
ועדה של WADA, הסוכנות הבינלאומית למלחמה בסמים, המליצה על הרחקת רוסיה מהמשחקים האולימפיים. בית הדין הבינלאומי לבוררות ספורט בלוזאן יכריע מחר אם הרחקה כזו חוקית. אם יחליט שהרחקה גורפת איננה חוקית, הוא עשוי לעשות שירות גדול לתנועה האולימפית. אחרת, היא בין הפטיש לסדן - עימות עם הנשיא ולדימיר פוטין, המאיים לנסות להשפיע על מדינות אחרות לפרוש מהמשחקים אם רוסיה תורחק. איש לא יודע אם יש לרוסיה בנות ברית שיצטרפו אליה למאבק קיצוני שכזה, או שמא תהיה התקפלות משפילה מאחד המאבקים המרכזיים שהתנועה האולימפית קיבלה על עצמה בדור האחרון.
הנה שתי נקודות למחשבה. הראשונה ברמה הכלכלית-פוליטית. התנועה האולימפית היתה מרוצה מאוד מפוטין כשזה השקיע כמעט 50 מיליארד דולר במשחקי החורף האולימפיים בסוצ'י. היא תיארה בפאתוס את המשחקים כ"משחקי החורף הטובים בהיסטוריה". מדינות שמשקיעות סכומים כאלו לא עושות זאת בגלל אהבת הספורט, אלא עבור האדרה עצמית. מי שחושב שזה לא מוביל לגישה של "כל האמצעים כשרים" במגרש - שוגה באשליות.
השנייה היא ברמה הספורטיבית. כן, רוסיה רימתה בצורה שיטתית, אבל להבדיל משערוריות סמים אחרות זה לא הביא לדומיננטיות ספורטיבית. רוסיה הצליחה באופן סביר בלונדון ב־2012 וסיימה בהפרש קל בראש דירוג המדליות בסוצ'י. הרוסים לא השיגו תוצאות בלתי הגיוניות, אלו לא שיאי הבייסבול הפסיכים של סוף שנות ה־90 ולא טבלת שיאי העולם המופרכת באתלטיקה לנשים שמקורותיה בסימום של שנות ה־80.
כריס פרום. עשה הרבה בכדי לנקות את שמו // צילום: רויטרס
רוסיה לא פתחה שום פער על העולם בספורט האולימפי. ואם תוכנית הסמים הרוסית לא גרמה (כמו במקרה המזרח־גרמני למשל) לפער על העולם - הביטחון שהרוסים התחרו נגד ספורטאים נקיים בדרך כלל גם הוא בגדר אשליה.
הרוסים טוענים שהדו"ח, שנכתב על ידי פרופסור למשפטים קנדי ששמו ריצ'ארד מקלארן, מבוסס על עדותו של עד לא אמין. הם אומרים שיפעלו בתקיפות נגד סמים, אבל רוצים "הוכחות מהימנות יותר". כלומר, הם יציירו את ההרחקה כהרחקה פוליטית. התנועה האולימפית לא מתקפלת ומבקשת ממקלארן לחשוף עכשיו שמות של ספורטאים שנתפסו. היקף השערורייה השבוע אולי גדול מבשבוע שעבר, אבל היא עוד תגדל אם ייחשפו השמות בימים הקרובים.
מנצח גם בירידות
אל תרחמו על עיתונאי ספורט שצריכים לכתוב בתקיפות על המלחמה בסמים ואז לעבור לכתוב על הטור דה פראנס. לעיתונאי ספורט היום ברור שכל ספורטאי שהוא משבח עלול להיות יום אחד נושא לסיפורים שכאלו. אבל כריס פרום הבריטי, שאתמול נח עם שאר הרוכבים כשהוא אוחז ביתרון נאה של 1:47 דקות כשאנחנו נכנסים לימי הסיום של הטור, הוא מאלו שלפחות עשו הרבה כדי לנקות את שמם. ההתקפה התקשורתית על הישגיו במהלך הניצחונות ב־2013 ו־2015 כמעט נעלמה.
סיבה אחת טובה מאוד היא שפרום חשף בפני התקשורת המון מידע פיזיולוגי משבע השנים האחרונות. הוא חשף את עצמו לבדיקות עצמאיות ולנתונים השוואתיים לכל אורך הקריירה שלו.
אם תקשורת הספורט תעשה נכון את תפקידה, היא צריכה לפרסם ולשבח את הכמות הלא מועטה של ספורטאים שעושים זאת.
אבל יש גם סיבה אחרת, אם לצטט את מנהל קבוצת סקיי דיוויד בריילספורד: "קשה מאד לבקש את נתוני הכוח שלך כשאתה פותח פערים על היריבים גם בירידה". כשהוא על סף ניצחונו השלישי, אולי ראוי להתחיל לדבר על פרום כאחד מענקי האופניים הגדולים. הריצה הרגלית של פרום, שאיבד את אופניו בגלל תאונה ביום הבסטיליה בדרך לפיסגת המון וונטו, היתה כמעט סימבולית עבור בריטניה, אימפריית האופניים החדשה (גם אם היתה לה לבסוף משמעות מועטה ספורטיבית).
49 שנים ויום אחד קודם לכן מת הרוכב בריטי תומי סימפסטון על אותה פיסגה. באותה תקופה רק אסון הביא לכך שמישהו בכלל ידבר על רוכב בריטי. עכשיו זו היתה המחשה לספורטאי על, שגם אם הוא מוקף במערכת מקצוענית ביותר, יודע להתעלות בזמן תקלה.
לפרום יש גם סיפור שובר מוסכמות. כמה פעמים שמענו, בהמון ענפי ספורט, על מגלה הכישרונות הלבן שנחת באפריקה ומצא ספורטאים נפלאים.
פרום, שנולד בקניה, הוא היפוך הקלישאה. דיוויד קינג'ה, רוכב קנייתי, גילה את פרום וטיפח אותו בקניה. רוכבי האופניים בקניה רואים בו אלוף שלהם. פרום הוא סיפור ספורט מחוץ לקופסה.
.jpg)
ויגדורצ'יק. בכדי להגיע להישגים צריכים לעבוד קשה // צילום: אלן שיבר
לא נעים, אבל מצליח
הבעיה שבה נתקל הספורט הישראלי עם אירה ויגדורצ'יק פשוטה. ויגדורצ'יק מצליחה על רקע כישלון די כללי בענפים אחרים ועושה זאת כשהיא חושפת בפנינו דרך אחת להצלחות בספורט - הדרך המאוד לא נעימה.
אנשים לפעמים מאוד מתבלבלים מהתמונה על המסך. הם רואים קרב איגרוף עקוב מדם ולא חושבים על העבודה הנפלאה שעושים מאמני איגרוף בעבודה עם ילדים בשכונות מצוקה. הם רואים ילדות נאות רוקדות - בהתעמלות, התעמלות אמנותית או החלקה על הקרח, ולא מבינים שלא מגיעים ליכולות כאלו אם לא מוותרים על חלק ניכר ממה שאנחנו תופסים במערב כילדות נורמלית.
נאדיה קומנץ', אגדה בגירסה הקצת יותר מפורסמת של ההתעמלות, תיארה זאת בפניי בעבר בפשטות: "כדי להגיע לרמה עולמית צריך להתאמן מגיל 6".
זה כולל הרבה שעות. זה כולל מעט מאוד הנאות כמו גלידה או פיצה - גם אם היום טובים במשהו מהעבר. כשאנחנו מתפעלים מילדות סיניות או רוסיות, אנחנו מקבלים בהבנה את התעשייה הזו. הפעם קיבלנו תמונה כזו גם אצלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
