הסופר והמחזאי אהרן מגד הלך לעולמו הבוקר בגיל 95. מגד, שנולד ב-1920 בוולצלאווק שבפולין, עלה לארץ ישראל בילדותו, גדל ברעננה ולמד בגימנסיה הרצליה. הוא עבר הכשרה כחבר תנועת המחנות העולים בקיבוץ גבעת ברנר והיה גם חבר קיבוץ שדות ים.
מגד נמנה עם מייסדי השבועון "משא" ועבד כעורך ספרותי בעיתונים "למרחב" ו"דבר". ספר סיפוריו הראשון, "רוח ימים", ראה אור כשהיה בן 30, בשנת 1950. מאז כתב למעלה מ-30 רומנים וקבצי סיפורים, ונחשב ל"ברומטר" ספרותי של החברה הישראלית – כיוצר שהתעסק כל העת עם סוגיות של זהות חברתית וצמתים שבהם נפגשו דת ומדינה.
בין ספריו הבולטים של מגד: "חדווה ואני" (שהציגה ב-1954 לעולם את זוג עוזבי הקיבוץ חדווה ושלומיק, שזכו אחר כך לסדרת טלוויזיה מיתולוגית), "החי על המת", "על עצים ואבנים" ו"חצות היום". ב-2003 זכה מגד בפרס ישראל לספרות, וברבות השנים זכה בפרס ביאליק, פרס ברנר, פרס אוסישקין, פרס עגנון ובפרס ראש הממשלה (שלוש פעמים). ב-2013 קיבל מגד את אות יקיר העיר תל אביב. כמחזאי, כתב – נוסף על "חדוה ואני", מחזה על חנה סנש ואת המחזה "איי לייק מייק", שעלה בהבימה ב-1956 ובהמשך עובד לסרט קולנוע ולמחזמר.
הציונות העסיקה את מגד כסופר לאורך כל שנותיו ככותב. בראיון שהעניק לנדב שרגאי למוסף יום כיפור של "ישראל היום" בספטמבר 2012, אמר מגד: "בניגוד לדיבת ההיסטוריונים החדשים, הציונות לא היתה בעלת כוונות השתלטות אלא באה לכאן עם כוונות שלום וחיים משותפים. גם בן גוריון וגם ז'בוטינסקי מדברים בכתבים שלהם שלום. מעולם לא שנאנו את הערבים. ראשוני המתיישבים, 'השומרים', בני המושבות, הפלמ"חניקים, ניסו אפילו להידמות להם, להשתלב במזרח כביכול". בנוסף, עסק בקונפליקט היהודיות והישראליות, ועל אף שבעבר כתב כי "להיות יהודי הוא לחיות בתוך מלכודת מסוימת", בהמשך כתב: "לא יועיל לאדם שאומר אני ישראלי ולא יהודי. זה לא ייתכן".
"החי על המת" (1965)
בשנותיו האחרונות מגד אף הביע דאגה מ"תרבות הרייטינג", ואמר באותו ראיון: "הפכנו לחברה צרכנית שמקדשת את החומריות ואת הנדל"ן. הייתי שמח אילו הציבור היה חוזר לערכים של פשטות, הסתפקות במועט, עזרה הדדית"
מגד הותיר אחריו את אלמנתו, הסופרת והמשוררת אידה צורית, ושני בנים – הסופר איל מגד וההיסטוריון עמוס מגד.
הנשיא ראובן (רובי) ריבלין ספד למגד וכתב: ״השנים הרבות והארוכות היטיבו עם יצירתו. גיבוריו השונים הם תמיד אנושיים, תמיד פגיעים, דומים כל כך לנו עצמנו, מבטאים את התהפוכות שעבר ועובר העם היהודי מ׳יד ושם׳ ועד ׳הגדת העצמאות׳ תוך שהוא צועד במסע מרתק על ׳גמל מעופף ודבשת זהב׳. אהרון מגד ליווה והנציח בכתיבתו דור שלם, דור שהעניק לעם היהודי את מתנת הקוממיות והעצמאות. יהי זכרו ברוך״.
