לפני קצת יותר מארבע שנים היא היתה צריכה לשיר שורה וחצי מתוך "שאריות של החיים" של עידן רייכל כדי לסובב אליה את המנטור שלומי שבת בתוכנית "דה וויס". אחרי עוד רבע שורה, גם אביב גפן הצטרף אליו. עוד כמה הברות וגם שרית חדד ורמי קליינשטיין היכו בכפתור, כדי לראות מי עומדת מאחורי הקול הזה.
בגיל 17 יובל דיין כבר היתה זמרת בשלה ומסקרנת, כזו שיכולה להרשות לעצמה לוותר על המקום הבטוח בגמר התוכנית ולפרוש רגע לפניו, כשהיא יודעת שהקריירה שלה למעשה רק התחילה. והיא צדקה. אלבום הבכורה שלה, "לאסוף", הביא לה את תואר אשת השנה במוסיקה והפך אותה לדיירת קבע בפלייליסט.
באלבום החדש שלה, "ליבי ער", דיין ממשיכה בנסיעה בטוחה באותו הנתיב. הנוסחה המאוזנת שהצליחה לה בעבר ממשיכה גם פה. הקול שלה מתוק וחולמני אבל לא סכריני, ההגשה שלה מלאת רגש אבל רוב הזמן לא נופלת לשמאלץ, העיבודים דרמטיים אבל לא גרנדיוזיים, הסאונד ישראלי אבל לא פרובינציאלי.
מפתה לחשוב שזה קורה בזכות הצוות המקצועי שמקיף אותה, אבל עכשיו די ברור שדיין עצמה היא הקברניטה. היא המעצבת הראשית של המותג, והיא יודעת בדיוק לאן היא מכוונת.
"ליבי ער", הסינגל הראשון באלבום, הזכיר את היכולות הווקאליות יוצאות הדופן שלה, ו"בשעה טובה", הסינגל השני שנכתב על ידי דודו טסה וגלעד כהנא (שגם כתבו לה את הלהיט "אל תאמר" מהאלבום הקודם), הזכיר גם את ההגשה הבוגרת והחכמה שלה. בוודאי אם לוקחים בחשבון שהיא רק בת 21.
עם מכלול כזה של כישורים וכישרונות (ועם שיר נפלא שכתבה אהובה עוזרי), גם השנה דיין תככב במצעדים, בסיכומים ובטקסי הפרסים. המוסיקה שלה, מקומית ונגישה מאוד, היא תוספת מתבקשת מאוד למיינסטרים הישראלי.