קול הגול מאיצטדיון ר"ג

"נגיחה של סטלמך! זה בפנים! סטלמך כבש עכשיו שער והישווה את התוצאות ל־1:1. אני משאיר את המיקרופון לקהל"

יש שיגידו שנחמיה בן אברהם היה גדול שדרני הרדיו של ישראל בכל הקשור לספורט. דבר אחד בטוח, הוא היה הראשון והוא עמד בסטנדרטים בינלאומיים שלא ביישו את גדולי שדרני ה־BBC באותה העת. 

"כנס ראשון לציון לשפה העברית", שייערך ביום שישי הבא, יקדיש בוקר מיוחד לטובת "שפת הכדורגל", שפה דלה בדרך כלל בימינו, שספק אם ראויה לפאנל של יותר מרבע שעה במתנ"ס העירוני. אבל במרכז האירוע החגיגי תעמוד מחווה לשדרן הספורט המיתולוגי שהלך לעולמו לפני 37 שנה.

בן אברהם נולד בברסט־ליטובסק שבפולין בשם אברהם גולדברג. בגיל שנה עלה עם הוריו ארצה. כנער, כתב במדורי הספורט של עיתוני התקופה ובהם "הארץ" ו"הבֹּקר", שם נדרש לעברת את שמו, והוא בחר בשם בן אברהם (אברהם היה שמו של אביו). 

הוא החל לשדר אירועי ספורט בימי הרדיו העברי המנדטורי, ולמעשה היה האוטוריטה היחידה בתחום. הוא שימש גם פרשן וגם עיתונאי לצד שידור המשחקים. שידורו הראשון ב"קול ירושלים", שהיה גם שידור ישיר ראשון של משחק כדורגל בארץ ישראל, היה משחק הכדורגל בין הקבוצה ההונגרית מ.ט.ק. בודפשט ובין נבחרת תל אביב בתחילת 1947 (ניצחון 1:3 לנבחרת תל אביב).

עד כמה היתה גדולה ההצלחה של בן אברהם? בזכותו החליטו במדינה הצעירה שתקום לשדר באופן קבוע משחקי כדורגל וכדורסל בשידור ישיר. ב־1958 עלתה לאוויר התוכנית "ממגרש הספורט", שעורכיה הראשונים היו אלכסנדר אלכסנדרוני ונחמיה בן אברהם. כדי לא לחלל את השבת נמסרו תוצאות המשחקים רק בצאתה. 

משחק הנבחרות בין ישראל לבריה"מ ב־1956, במסגרת הטורניר הקדם־אולימפי שנערך באיצטדיון רמת גן, ושבו הצליח נחום סטלמך להבקיע בנגיחה שער לרשתו של לב יאשין, הוא השידור הידוע והמפורסם ביותר בהיסטוריה של בן אברהם. אין ישראלי שאינו מכיר את הציטוט המוכר שלו שמופיע בתחילת הטקסט, אבל כשמאזינים לחלקים רחבים יותר מהמשחק מתגלה תמונה מרתקת לא פחות. 

בן אברהם מכין את המאזינים הרבים לכך שסטלמך הוא השחקן המסוכן ביותר וזה המועמד לכבוש. הוא יודע את כל הנתונים על הנבחרת הרוסית כולל על שחקני הספסל, בעידן שהעולם היה גדול יותר והנבחרת הסובייטית היתה עדיין מסתורית, לא ידידותית יתר על המידה לעם היהודי, ובעיקר נחשבה אגדית במדינה הצעירה. 

בן אברהם שילב פטריוטיות מוגזמת לצד פרטים מדויקים על השחקנים, אמוציות אבל גם מידע בעל ערך. קולגות שלו נשאלו אם בכלל התרגש לפני משחקים: "רק לפני המשחק מול בריה"מ", קבע איש הרדיו הוותיק משה קשטן. "הוא הבין שהוא ניצב בפני רגע היסטורי, ובדיעבד זה היה רגע כזה".  

בן אברהם שידר גם את המשחק מול נבחרת אוסטרליה שנערך בסידני ב־1969, והעלה את ישראל לטורניר גמר גביע העולם, שגם אותו שידר כמובן בן אברהם, כולל השער ההיסטורי של מרדכי שפיגלר, שיגיש לבני משפחתו של בן אברהם תעודת הוקרה מייד בסיום האירוע בסוף השבוע הבא.

 

לתת לצעירים לשדר

בשנות ה־70 החליטו ב"קול ישראל" להשיק תוכנית ספורט יומית חדשה בת רבע שעה בשם "היום בספורט". בן אברהם היה עורכה הראשי של התוכנית וראה כמטרה ראשונית לגדל דור חדש של שדרנים תחתיו, ולכן נמנע מלשדר בתוכנית עצמה. כעבור שנה נוסדה התוכנית "שירים ושערים", שבאופן די תמוה אין שום נציג שלה בכנס על שפת הכדורגל. זה מקומם במיוחד, כי התוכנית אחראית אולי יותר מכל ל"שפת הכדורגל" היומיומית. 

השדרנים במגרשים העבירו את המידע על המתרחש באמצעות הטלפון, אך לא עלו לשידור כדי "לא להפר את הסטטוס קוו עם הדתיים", כפי שחזר והדגיש בן אברהם.

עד כמה בן אברהם היה גדול? בקורסים הראשונים לתקשורת בישראל הוא היה חלק מהסילבוס: "ראשוניות לצד איכות", הוסבר לתלמידים בשיעור הראשון שעסק בבן אברהם. לאחר מכן נאמר עליו: "לא היה שדרן ספורט כמוהו שידע למלא את האוויר בזמן שהמשחק היה מת". 

חשוב לזכור שבתקופת בן אברהם המשחקים היו איטיים, ולעיתים בן אברהם אפילו לא ידע מי השחקנים בקבוצות היריבות ששיחקו מול ישראל, מכיוון ששום אינפורמציה לא נמסרה לו על ידי הקבוצות האורחות. "העניין הוא שבן אברהם דיבר לעיתים מהר יותר מאשר הכדור נע על המגרש", צוטט פעם אחד מיורשיו, שדרן הרדיו גדעון הוד.

בסוף שנות ה־60 הוציא בן אברהם ספר במתכונת אלבומית, "ספורט בישראל", הסוקר את התפתחותם ההיסטורית של ענפי הספורט השונים בארץ ישראל מראשית הציונות. ב־1969, שנה לאחר אולימפיאדת מקסיקו, הוציא ספר בשם "אולימפיאדה שיא!" על אותה אולימפיאדה וכן על האולימפיאדות שקדמו לה. 

בן אברהם גם נמנה עם צוות העורכים והיועצים המדעיים של האנציקלופדיה "בריטניקה לנוער". לחשוב בימינו אנו על התדמית של הספורט המקומי לעומת תקופתו של בן אברהם, נשמע כמעט דמיוני.

בעיתון "הארץ" נכתב למחרת שידורו הראשון של בן אברהם, ב־1947, באופן שהיטיב לייצג את הקריירה שלו: "אפשר לומר ללא היסוס שאלפים רבים שלא יכלו לבוא להתחרות זו, האזינו למהלכה באמצעות מקלטי הרדיו שלהם, ויש לשער שאף נהנו מן השידור. בנוגע לתיאור התחרות עצמה, הרי זה ניסיון ראשון של מר בן אברהם, והוא עמד בדרך כלל במבחן. 

"מר בן אברהם הצטמצם מדי בתיאור מירוצו של הכדור והעברתו מרגל לרגל", ממשיכה הביקורת ב"הארץ", "בלי ליתן ביטוי חי לתחבולות שבמשחק ולמומנטים אופייניים ביותר במהלכו ולתגובות הקהל, המשתנות כידוע בהתחרויות לעיתים קרובות. הוא ראה את הכדור בהיפוכו, עקב אחריו בהתמדה ובשקידה רבה, אולם מתיאוריו יכול היה המאזין לקבל אך תמונה מקוטעת של הופעות הלוואי השונות מסביב למירוץ הכדור. ואף על פי כן ראוי הקריין לברכה על הישג ראשון זה, ויש לקוות שעם ריבוי שידורים כאלה תשתפר איכותם יותר ויותר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו