לדור הזהב של שוערי נבחרת ספרד תמיד היתה היררכיה ברורה. איקר קסיאס באנקר בהרכב, ויקטור ואלדס גיבוי על הספסל ופפה ריינה, הליצן הראשי, אחראי בעיקר למורל. השנה, כשהשלושה קרובים לאמצע העשור הרביעי של חייהם, חל שינוי במעמדם. בזמן שקסיאס מגמגם בפורטו וואלדס מנסה להתאושש מטראומת יונייטד אצל סטנדרד ליאז', ריינה חווה את העונה הטובה ביותר בחייו, שמחר תגיע לשיא במשחק העונה בסריה אה, כשנאפולי שלו תתארח אצל יובנטוס.
בדומה לשני חבריו, גם ריינה נאלץ לעזוב בטרם עת את הקבוצה שבה העביר את רוב שנותיו. ב־2013, ומבלי שקיבל על כך הודעה מוקדמת, ליברפול החליטה להיפרד מהשוער הספרדי אחרי תשע שנים וכ־400 משחקים והשאילה אותו לנאפולי. "לעולם לא אחזור להיות שחקן ליברפול", אמר אז, וכאשר תשעת חודשי ההשאלה בדרום איטליה הסתיימו, ריינה עמד במילה שלו והעדיף ללכת להתייבש על הספסל של באיירן מינכן מאשר לחזור לאנפילד. למזלו, בתקופה הקצרה שבה בילה בנאפולי, נוצר חיבור בינו לבין נשיא המועדון אאורליו דה לאורטניס. הקיץ, למרות ששיחק 200 דקות בלבד במדים הבוואריים, נאפולי החתימה את הספרדי לשלוש שנים.
קסיאס. השוער לא ממש מוצא את עצמו בפורטו // צילום איי.אף.פי
מאוריציו סארי, שנשבה גם הוא בקסמו של ריינה, מגדיר את השוער כ"ג'ויסטיק של ההגנה". המנהיגות וההוראות שהוא מעביר לחבריו בחלק האחורי הן אחת הסיבות המרכזיות לכך שרק יובנטוס ספגה העונה פחות מנאפולי, שחוליית ההגנה שלה נחשבת לנקודת התורפה ביחס להתקפה הנהדרת. כשצריך, השוער בן ה־33 יודע גם לספק הצגות, כפי שעשה בניצחון 1:2 מול אינטר, שלאחריו מארק האמשיק כינה אותו "מכשף". בסך הכל שמר ריינה על שער נקי ב־11 משחקי ליגה העונה, שניים יותר מבכל העונה שעברה, אז התחלקו במטלה רפאל ומריאנו אנדוחאר.
פאביו קנבארו, יליד נאפולי, הגדיר פעם את תושבי העיר במילה "אלגריה", מלאי שמחת חיים שלא מפסיקים לחייך. במובן הזה - ריינה, הבדרן הראשי בכל מקום שבו שיחק, מתאים כמו כפפה ליד. עכשיו רק נותר לדמיין לאיזו רמות אלגריה תגיע העיר אם הרנסנס של השוער יתחיל בניצחון על יובה ויסתיים באליפות ראשונה לנאפולי מאז 1990.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
