אזרחות כפולה

1. ספר בנושא אזרחות נוגע לכלל אזרחי המדינה ולכן דורש פשרות. יהודה יערי נתבקש לעריכה לשונית, אבל "הגדיל ראש" ושלח הערות תוכן. עד כאן מעשים שבכל יום. הבעיה נעוצה בסערה המלאכותית שהתרגשה בתקשורת, באקדמיה ובמערכת הפוליטית בעקבות מכתבו. לא חווינו סערה דומה במקרים הפוכים, שבהם שר (או שרה) בעל השקפת עולם שמאלית מובהקת קידם כיווני חשיבה שתאמו את סדר היום הפוליטי שלו. בשנים האחרונות הבאתי דוגמאות להטיות שמאליות חריפות בספרי הלימוד הישנים באזרחות. גדולי הצווחים כיום לא צייצו אז, כשזה התאים להם. 

יערי האשים את הספר הנוכחי בהטיה "לאומנית" ימינה ובניסיון "לעצב את תודעת התלמידים". בנושא זה, מתוך חמש הערות על ציטוטים שנויים במחלוקת, שלושה לא נכנסו לגירסה הסופית (זה לא מנע מהתקשורת לדוש בהם). הערה רביעית הלינה על יחס חיובי להתיישבות ביהודה ושומרון, שלדעת יערי "ראויה לגינוי ולא לשבח". הציטוט שהביא יערי אינו מצדד בהתיישבות ולא מהלל אותה אלא מדבר על "הקשר העמוק של הציבור הדתי־לאומי לארץ ישראל, למדינת ישראל ולציונות". זאת אינה "לאומנות" אלא אמירה חלבית, שעצם הטרדתה את יערי מצביעה על השקפת עולמו. לגיטימי, אבל רוב הציבור חושב אחרת. 

 

2. ההערה החמישית נגעה בציטוט היועמ"ש דאז (ושופט ביהמ"ש העליון כיום) מני מזוז, שקבע כי "לא הוכח שרצח רה"מ רבין הוא תוצאה של הסתה". יערי ראה בזה "הכשרה להסתה לרצח הבא", לא פחות. מדוע? לטעמו מטהרים את המקללים והמסיתים, "שאמנם לא שלחו בהוראה ישירה את יגאל עמיר... אבל הדהדו ללא ספק במוחו של הרוצח". הביטוי "ללא ספק" חביב עלי במיוחד . 

אני (ורבים אחרים) לא מסכים עם הבחנתו השנויה במחלוקת של יערי. כתבתי על כך בעבר. מכל מקום, גם דעתו של יערי קיבלה מקום בולט. ממש באותו עמוד, הובאו דברי פרופ' אריה נדלר על "התנאים החברתיים" שעודדו את הרצח ועל "מנהיגים פוליטיים ודתיים" שכינו את רבין "בוגד", וגם אם לא לחצו על ההדק, "סללו את הדרך" לרוצח.

שתי הדעות הובאו יחד עם הזמנה לדיון: "הסבירו מהם גבולות חופש הביטוי על פי כל אחד מהדוברים". מה רע בדיון? כעורך לשוני, יערי קרא את ההקשר, ובכל זאת בחר לצבוע את הספר בצבעים לאומניים. איזו משמעות יש לביקורת כזאת, לבד ממחיקתה של חשיבה אחרת? 

 

3. יותר מכל כאבה האשמת יערי בדבר "הֲדָתָה" של לימודי האזרחות, כלומר השתלטות המימד הדתי על נושא שהוא חולין במהותו. מדוע "הדתה"? מפני שהספר מביא גם ציטוטים מהספרות היהודית לדורותיה. אמנם הציר שעליו סובב הספר הוא הפילוסופיה הליברלית המערבית - לוק, קאנט, רוסו ורולס; הספר מביא מאות ציטוטים ממקורות אוניברסליים. אבל ליערי הפריעה ההישענות גם על המקורות היהודיים, שאינם רבים ביחס לספר בן 600 עמודים: "למה להצר את האופקים של התלמידים במקום להרחיבם?" שאל. כמובן שההערה הזאת הובלטה בתקשורת. 

בסערת הוויכוח, האשימו את יערי בדברים שהוא רחוק מהם, כמו אנטי־ציונות וכדומה. זה לא ראוי. אבל כיצד צריך להתייחס למי שרואה באוצר החוכמה היהודי האדיר - ששום אומה לא העמידה כמותו לצאצאיה - "צרות אופקים"? מבחינתי זה בלתי נסבל. אלמלא חשבתי שיערי אדם משכיל, הייתי אומר שהוא הופך את בורותו לאידיאולוגיה. כל המקורות ה"חילוניים" החלופיים שהוא מציע, לקוחים ממאה השנים האחרונות. לעומת זאת, המקורות היהודיים פורשים את שורשי המחשבה האזרחית על פני 3,000 שנה, מבראשית ועד ימינו. האם לא עולם הפוך ראינו - שהצעתו של יערי היא צרת אופקים, בעוד זו המוצעת בספר מרחיבה לאין שיעור את אופקי התלמידים? רובם אינו מכיר את תעודת הזהות התרבותית שלהם המורכבת גם מתנ"ך, משנה, תלמוד, רמב"ם, ר' ישעיהו הלוי הורוביץ (השל"ה) ור' יחיאל מיכל הלוי אפשטיין - אם למנות את אלה שעליהם יצא קצפו של יערי.

 

4. נודה על האמת. "סערת" ספר האזרחות, כמו גם ההתפלצות לנוכח התיקון לחוק התרבות של השרה מירי רגב, זעקות השבר על אי־הכללת ספרה של דורית רביניאן ברשימת ספרי החובה (גם המלחמה על חוק השקיפות של ארגוני זכויות השמאל) וכהנה שערוריות מנופחות כדבעי - אינן מעידות על "הידרדרותה של הדמוקרטיה הישראלית" כדברי מקהלת העורבים ("רע רע רע פה") אלא להפך. גבירותיי ורבותיי, מהפך! לא מהסוג שמחריב עולם ישן עדי יסוד, אלא משנה במעט חלק מהכללים שהמסדר הישן נטע במסמרות במשך שנות דור, ובאמצעותם הדיר ומחק והשתיק כל מי שלא התיישר עם השקפת עולמו. זה מחריד את הדינוזאורים. אסטרואיד עומד להתנגש בהם. 

 מילא צווחים "געוואלד". חלק מהצווחים מתנהג כאילו אחריו המבול: אם אנחנו לא קובעים כפי שהיה - שתישרף המדינה. במקום אחר כיניתי זאת "ברירת שמשון": "תמות נפשנו עם פלשת[נ]ים". מה זה מלמד על היחס האמיתי לדמוקרטיה ולהכרעת הרוב של החבורה הזאת? מה זה אומר על התקשורת, שלא קראה את הספר אלא רק הערות ביקורת ספורות וניהלה דיון מאשים, בלי לדעת מה ההקשר שמתוכו נתלשו הציטוטים?

 

5. עוד הארץ גועשת על ספר האזרחות וחוק התרבות, קפץ עלינו רוגזם של לימודי הליבה במוסדות החינוך החרדיים, שהסיעות החרדיות מבקשות לבטל. ביחס ללימודי הליבה, טוענים בצדק שאם המדינה מממנת - היא יכולה בהחלט לדרוש לימוד מקצועות מסוימים המשותפים לכלל האזרחים. אבל ראשוני הטוענים כך ביחס לחרדים, הם ראשוני הצווחים נגד אותו עיקרון ביחס לתקציב משרד התרבות: פה נדרשת המדינה לשתוק ולשלם, גם אם יורקים עליה וחותרים תחת קיומה (מה חתרני באמנות המבקשת תמיכה מהמדינה?). מה הסיבה לשוני בהתייחסות? פשוט, זה לא לחצר הפרטית "שלנו", לסדרים שהורגלנו בהם ולפיהם "אנחנו" נמצאים בראש סדר העדיפויות התקציבי. לא כי מדובר ב"טובים" ו"מקצועיים" ביותר; בתרבות הישראלית יש די קש וגבבה במסווה "איכותי". אז מדוע קבוצת ה"אנחנו" מקבלת את חלק הארי של תקציב התרבות? פשוט, "כי היינו ראשונים". איך אמר מנחם בגין למפלגת העבודה אחרי המהפך: "...התרגלתם לשלוט. לא העליתם על הדעת שהעם יערוך שינוי. ולכן אתם עדיין המומים. תתרגלו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו