ב־1975 התפרסם "Curtain" (תורגם לעברית תחת השם "מסך המוות"), מאת אגאתה כריסטי והדהים את קוראיה הנאמנים מסביב לגלובוס. "מסך המוות", כמו עשרות מספריה לפניו, הציב במרכזו את הרקול פוארו, הבלש המבריק שכיכב בספרה הראשון, "הרצח המסתורי בסטיילס" והפך לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם הסופרת האהובה. ואולם ב"מסך המוות", אותו כתבה כריסטי כבר בשנות ה־40 תחת הבליץ הכבד על לונדון ונעלה אותו בכספת מאובטחת במשך למעלה משלושה עשורים, הורגת כריסטי את הרקול פוארו; בכך הבטיחה מראש הסופרת והמחזאית הבריטית, שהיתה ידועה ביחס המגונן שהרעיפה על הדמויות שבראה, סוף היאה לדרך המפוארת שעשתה דמותו של הבלש הבלגי. זמן קצר לאחר פרסום הספר הלכה כריסטי לעולמה.
במשך שנים נפוצו והתנדפו כלעומת שבאו שמועות על כתיבת ספר המשך לפוארו על ידי סופר כזה או אחר; אחרי הכל, מי יעז להיכנס לנעליה העצומות של כריסטי? אך מסתבר ששום דבר לא יכול לעצור את האיש והשפם: כ־93 שנים אחרי הרומן הראשון בו הפציע הבלש, וכ־40 שנים אחרי שירד עליו המסך, הוא חוזר: למשימה נבחרה סופי האנה הבריטית; בישראל האנה לא מאוד מוכרת, אך ברחבי הממלכה המאוחדת היא ידועה כאשת אשכולות - משוררת ששיריה נלמדים בבתי הספר, מחברת ספרי ילדים ובשנים האחרונות היא מתרכזת בעיקר בכתיבת מותחנים פסיכולוגיים, רובם הפכו לרבי מכר, חלקם כבר עובדו למסך הקטן.
חידה בדמות מחווה
אם כן, "רצח בראשי תיבות" ממקם את פוארו בלונדון. במסגרת ניסיונו להסוות את עצמו מעיני הציבור וליהנות מחופשה ארוכה, מוצא פוארו בית קפה קטן ובו קפה העונה על טעמו המשובח. אך כמובן שלא יוכל להתענג עליו בנחת, לא לאורך זמן: באחד הערבים מתפרצת לקפה צעירה מפוחדת ומתוודה בפניו שהיא עומדת להירצח בקרוב, אך מתחננת לפניו שלא ינסה למצוא את הרוצח, שכן גורלה כבר נגזר והוא יאה לה. במקביל מתברר, כי גבר ושתי נשים נמצאו מתים בבית מלון מפואר, כאשר לתוך פיו כל אחד מהם נתחב חפת, עליו חרותים ראשי תיבות. בשעה שפוארו מתחבט אם יש קשר בין המקרים, מתברר שזה אינו הרצח האחרון.
ההישג של האנה בהחלט מכובד: "רצח בראשי תיבות" הוא יצירה אותנטית ומרשימה: היא מקימה לתחייה את עולמה של כריסטי וסובבת בו בנינוחות אך לא מנסה להיות כריסטי, מתוך הבנה שכל ניסיון לחקות את כריסטי יסתכם בחיקוי חיוור. לעומת כריסטי, שהצלילות והפשטות לכאורה של כתיבתה הם סוד גאונותה, סגנונה של האנה דחוס ועשיר יותר; מקצב העלילה מהיר ועדכני יותר; אך החידה הסבוכה שמניעה את העלילה היא מחווה משעשעת לכריסטי, והתאים האפורים שיפתרו אותה באופן מבריק, כמובן, הם ללא ספק אותם תאים מפורסמים של פוארו.
האנה, 46, מתגוררת עם בעלה ושני ילדיה בקיימברידג'. אני תופסת אותה לשיחה טלפונית בקאנטרי סייד, בבית הקיט בו הם שוהים בחופשות ובמהלך הקיץ. האנה מספרת שהיא מעבירה את זמנה בשחייה, בטיול עם הכלב, בשיטוט באזור, ובעיקר קרובה לסיים את Closed Casket", הספר השני בסדרת פוארו, שייצא לאור באנגליה בספטמבר הקרוב ויהווה את יריית הפתיחה לחגיגות המאה להמצאתו של הבלש האיקוני, אשר עתידות להיערך במקומות שונים ברחבי העולם.
להחיות את הקאנון הבריטי. אגאתה כריסטי // צילום: מתוך ויקיפדיה
"המסתורין הכי חשוב"
מי שהיה הכוח המניע בהקמתו לתחייה של פוארו היה הסוכן של האנה. "הכל קרה באופן מקרי ומוזר", היא מספרת. "הסוכן שלי ואני, שנינו מעריצים מושבעים של כריסטי. היתה לו פגישה עם המו"ל של כריסטי בעניין שונה לחלוטין, אך במהלך הפגישה, כשנחה עליו הרוח, הוא הזכיר אותי וסיפר עליי ולסיכום אמר, שאני האדם הנכון לכתוב המשך לעלילות פוארו". המו"ל סבר שלאור ניסיונות העבר, משפחתה של כריסטי, הממונה על עיזבונה, לא תאפשר לרעיון לקרום עור וגידים. אך ביום שלמחרת השיחה, בארוחה החודשית עם בני משפחתה, הם בישרו למו"ל המופתע כי לדעתם, הגיע הזמן לפוארו חדש. שמה של האנה עלה וכבר באותו שבוע התקיימה פגישה שהסתיימה באווירה חיובית, או כמו שמתמצתת זאת האנה בסגנון בריטי אופייני, "כולנו הסכמנו שזה יהיה נהדר".
איך מתכוננים לכתיבה של ספר המחייה דמות שכבר קיימת?
"בעיקר קראתי וצפיתי בכל ספרי וסרטי פוארו. היות שאני חובבת פוארו מילדות, הכרתי את כל היצירות היטב, כך שהרגשתי שאני כותבת דמות שלמעשה גדלתי וצמחתי איתה. אלא שכעת בחנתי אותה מזווית אנליטית ומדוקדקת יותר. למעשה, לא הבנתי עד כמה אני מושפעת מכריסטי עד שהתחלתי לכתוב את ספרי פוארו: הספרים שלי כולם רצופי חידות, עסוקים בניסיון לפתור את מסתרי הטבע האנושי ודוחקים בקורא למצוא את הרמזים שנשתלו בדרך. המסתורין, עבורי, הוא האלמנט החשוב ביותר. זה גם מה שאני אוהבת אצל אגאתה - הספרים שלה הם תצרף של חידות. לצערי האלמנט הזה חסר בספרות הפשע של השנים האחרונות".
כריכת הספר (זמורה ביתן)
בשיחה עולה גם נושא הפופולריות שצוברת הספרות הבלשית בשנים האחרונות, גם בקרב קוראים שנהגו להתנשא על הז'אנר. האנה קופצת כאשר אני מעלה את ההשערה, שהגורם לאביב הנעורים הזה הוא הספרות הבלשית הסקנדינבית. "לסקנדינבים יצא מוניטין של מי שהפיחו רוח חיים מחודשת בספרות הבלש, בכך שהם יוצאים מתוך החידה לעיסוק בנושאים חברתיים בוערים, אבל הם לא המציאו את זה. כריסטי בחנה תופעות חברתיות, תרבותיות וכלכליות דרך הרומנים שלה כבר ב־1926, והיא לא היחידה; רות רנדל עשתה זאת; פי.די ג'יימס, איאן רנקין, ואל מק'דרמונט עשו זאת", מצילה האנה את הכבוד הבריטי, "הייחוד של כריסטי טמון ביכולת שלה לדון מתוך התעלומה והמסתורין גם בנושאים שחיצוניים לה, ואגב כך להעמיק את החידה עצמה. גם אני כתבתי בספריי על אלימות בתוך המשפחה, פמיניזם, על חפים משפע שנאבקים בהאשמות שווא או אלימות מינית, אך תמיד מתוך החידה במרכז הסיפור, שאותה מבקש החוקר לפתור".
האם הסוד לכתיבת רומן בלשי הוא השילוב בין השניים?
"לא קיימת בעיני נוסחה מנצחת לרומן בלשי כתוב היטב, אבל בהחלט אוכל לומר, שאני שואפת להעמיד את הרומנים שלי על שני יסודות: מסתורין, שמדביק את הקורא לתוך העלילה מצד אחד, ומצד אחר, תוכן שעוטף אותו, שמעניין אותי. שניהם עבורי אובססיות שוות שמהוות את הבסיס לפאזל".
כיצד את מוצאת, אם כן, את הנושאים?
"בעיקר מהעולם האמיתי. אחד הנושאים ב"רצח בראשי תיבות" הוא קבוצת אנשים שרודפים עד חורמה אדם שהם משוכנעים שהוא פושע. מונעים על ידי צדקנות והתחסדות, הם מסתברים כמרושעים ומזיקים לאין ערוך, לעומת זה שהם מנסים להעניש. זהו נושא שיצא לי להיתקל בו גם בחיים החוץ־ספרותיים. נכון לעכשיו, מעניין אותי האופן שבו אנשים מרשים לעצמם להתנהג ברשת, אונליין, מתוך הנחה שיש את 'החיים האמיתיים' ויש את החיים ברשת, כלומר יש לנו אישיות מולטי שכבתית, שבכל רובד אנחנו חושפים ממד אחר שקיים בנו, לעתים כזה שמייצר סתירה חריפה - יש אנשים מסבירי פנים בחיים האמיתיים אך מרושעים ונבזיים מאחורי המקלדת. סוגים שונים של רוע מעניינים אותי".
תהייה פסימית אודות טבע האדם. סופי האנה // צילום: Philippa Gedge
ובחזרה מפשעים ברשת ל־1929: אחת הדרכים שסייעו להאנה למצוא את הטון הנכון היתה דרך בריאתו של המספר, אדוארד קצ'פול, שוטר בסקוטלנד־יארד המופקד על החקירה, אך למעשה משמש כסייד־קיק של פוארו ומחליף את הייסטינגס הוותיק. "ברגע שהתחלתי לכתוב את קצ'פול שמעתי את קולו של גבר אנגלי משנת 1929 וידעתי שעליתי על המסלול הנכון", מאשרת האנה. "רציתי מישהו חדש, שמצד אחד יספק זווית אמינה וידברר את העלילה אך מאידך יהיה ברור שהסגנון והטון מעט אחרים. הרי כותב לא יכול וגם לא צריך לחקות את האחר; קצ'פול היווה דרך טובה להבהיר זאת".
הוא גם מנגיש את העלילה, בכך שהוא לא מוח־על אלא אדם רגיל, מלא ספקות ופחדים.
"רציתי שקצ'פול ייצג את הקורא, כי אני מאמינה שרוב האנשים אכן מטילים ספק רוב הזמן. מאידך, לעומת הייסטינגס, שלא שותף לפתרון התעלומות, קצ'פול מתפתח לאורך העלילה ובסוף התרומה שלו לפתרונה משמעותית ומכריעה, כך שפוארו, הרואה את הפוטנציאל שלו, משמש לו כמעין מנטור".
למקם את העלילה ב־1929 משמע לא לעשות שימוש בסמארטפון, אינטרנט, וויקיפדיה או כל כלי שמסייע לחשיפת פשעים במאה ה־21. האם זה היה מגביל או מרענן?
"העיקרון שמנחה אותי הוא לעבוד עם מה שיש. אבל מה שהיה רענן במיוחד קשור פחות לעניין הטכנולוגי ויותר לסדר העדיפויות השונה שמתקיים בספרות הבלשית של העידן ההוא: בספרות בלשית בת זמננו נהוג להסוות כמעט את העובדה שמישהו מספר לקורא סיפור; את יוצאת מגדרך על מנת שייווצר הרושם שהקורא נחשף כמעט במקרה לעלילה שמתרקמת. לעומת זאת, בתור הזהב של ספרות הבלש, הגישה הנהוגה ישירה יותר ומזמינה אותך במפורש לשמוע את הסיפור המרתק שייפרש לפניך. להיות מצוידת באפשרות הזו, להגיש לקורא את הסיפור ולא להיות נבוכה מכך חייבה אותי לשנות את כל סט הכלים שברשותי. זו היתה, במובנים מסוימים, הקלה, ובכל אופן שינוי מרענן".
הארכיטיפ של הרוע
כמו בספריה של כריסטי, גם ל"רצח בראשי תיבות" יש רובד פילוסופי, תהייה פסימית אודות טבע האדם. כאן מייצגת זאת מרגרט ארנסט, דמות המוכנה ללכת נגד הזרם, שתפקידה לשמור על קבר עתיר מסתורין בלילות ואומרת בישירות אופיינית, ש"אנשים באמת מחרידים". האם האנה שותפה להשקפתה הפסימית של מרגרט? "מרגרט היא הדמות האהובה עליי בספר", מגלה האנה. "אני מאמינה שהסיבה שמרגרט כל כך פסימית לגבי המין האנושי היא סוג הרוע שהיא עדה לו - כפר קטן אפוף סודות אפלים, בו החברה מרגישה שזכותה להסב רוע, במופגן, תוך יומרה לייצג את הטוב. בכלל, אני לא חושבת שכל בני אדם רעי לב, אבל אי אפשר להתחמק מהעובדה שאנשים רבים יכולים להיות איומים ונוראים", היא צוחקת, "לפחות חלק מהזמן. זה גם מה שהנחה את כריסטי, אני חושבת".
הפופולריות של כריסטי עד היום היא כמעט בלתי נתפסת. ספריה נמכרו בשני מיליארד עותקים וחובביה אוהבים לציין, כי רק התנ"ך וכתבי שייקספיר מקדימים אותה במספר השפות והמדינות אליהן תורגמה. מה סוד קסמה? "אני חושבת שהיא מצליחה לערבב דבר והיפוכו באופן ייחודי לה", טוענת האנה. "הספרים שלה קולחים, כיף לקרוא אותם, אך בו בזמן הם חידתיים ומאתגרים, והעלילות שהיא טווה לא נפתרות כלאחר יד; יש בהם פשטות ומורכבות, אור ואפלה. פוארו הוא דמות שמשורטטת בקווים ברורים, כמעט קריקטוריים; אך בו בזמן יש בו חמלה, עומק. אלה דוגמאות ספורות ליכולת של כריסטי לעשות את הבלתי אפשרי ולכופף את שני צדי הסקאלה כך שיתקיימו בו בזמן. הסיפורים שלה ארכיטיפיים, כוחם לא דהה ואנשים אוהבים אותם וקשורים אליהם, עד כי נראה שכריסטי פיצחה את הרעיון של סיפור למרכיביו הטהורים ביותר".
האנה מדברת על כריסטי בענווה רבה, אך היא עצמה סופרת ומשוררת פופולרית ביותר כמו גם בעלת הספק שקשה שלא לתהות אודותיו. "אם לומר בכנות אני אדם אובססיבי מאוד", מתוודה האנה וצוחקת. "תמיד הייתי. ואם אני אוהבת לעשות משהו אני עושה הרבה ממנו. הרבה לפני שכתיבה היתה העבודה שלי פשוט כתבתי וכתבתי וכתבתי - הייתי מושקעת בכך בכל מאת האחוזים".
כרגע, כאמור, מושקעת האנה כולה ב־"Closed Casket" ומקווה שיזכה לקבלת פנים חמה כמו קודמו. "הופתעתי מכמות הברכות, המיילים והציוצים התומכים. מרבית קוראיה הנאמנים של כריסטי היו חמים ואוהבים וכתבו לי כמה נפלא לפגוש שוב בפוארו. אפילו הכבדים שבהם. הם יודעים שכריסטי בלתי ניתנת להחלפה או לשכפול ועדיין רובם, הייתי אומרת, נהנו לקרוא אותו".
מה מזמן הרומן הבא?
"יש בו מסתורין ומתח, וגם פתרון מורכב אך פשוט, כזה שאפשר לתמצת את פתרונו בארבע מילים, די בדומה ל'רצח באוריינט אקספרס', שגם אותו אפשר לסכם כך. הוא נכתב ברוחה של כריסטי. אני מקווה שהיא היתה אוהבת אותו". ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
