העונה החמישית של "הומלנד", שהושקה השבוע, מהווה צומת משמעותי מאוד עבור הסידרה. זו כבר לא אותה "הומלנד" שהכרנו, והיא רחוקה שנות אור מנקודת המוצא שממנה המריאה, או מהמקור הישראלי, "חטופים", שבצלמו נבראה. "הומלנד" של היום היא כבר לא דרמה עמוקה, גם לא יצירה פורצת דרך, אלא עוד סידרת מתח חסרת תחכום על טרור בינלאומי, ריגול, לוחמת סייבר ורומנטיקה בשקל.
אף שהשחקנית הראשית, קלייר דיינס, היתה מועמדת בחודש שעבר לפרס האמי על תפקידה בדמות קרי מתיסון, ורשת הכבלים שואו טיים הגדירה את "הומלנד" כחוד החנית של לוח שידורי הסתיו שלה, ברור שהמכונה הזו חורקת. הבאזז נגמר כבר בעונה השנייה, המבקרים הרימו ידיים בעונה השלישית - והצופים נטשו בעונה הרביעית. כעת נותר לבחון אם "הומלנד" מסוגלת להמציא את עצמה מחדש, או שהיא גוססת אל סופה מבעד לשעמום מתיש של עלילות מופרכות וחורים שחורים.
בפרק הראשון של העונה החדשה מסביר הסוכן פיטר קווין (רופרט פרינד) לבכירי ה־CIA את אסטרטגיית הפעולה שלו לניצחון על דאעש. לשיטתו, צריך לעשות ריסטרט, ללחוץ על כפתור ולהפוך את העיר א־רקה, בירת "המדינה האיסלאמית", לחניון. באופן אירוני, זאת כמעט אותה האסטרטגיה שבחרו אנשי "הומלנד" כדי להציל את הסידרה שלהם.
"אנחנו מאמצים את המודל של סדרות כמו 'הסמויה' ו־'24'", הסביר אחד היוצרים, אלכס גנזה, בראיון ל"הוליווד ריפורטר". "למעשה, כל עונה מוצאת את קרי במיקום גיאוגרפי חדש ובמצב רגשי חדש. זה חלק חשוב בהתפתחות של הסידרה".
בעונה הקודמת (זהירות! מתקפת ספוילרים לפניכם) הסתיימה הקדנציה של קרי כמנהלת תחנת CIA באיסלאמבאד, פקיסטן, במרחץ דמים בשגרירות. הטרוריסט שאחריו רדפה חמק, אביה מת, אמה קפצה לבקר אחרי 15 שנות היעלמות, וקווין החליף הרפתקה רומנטית איתה בנסיעה למבצע חשאי בסוריה.
הפעם העלילה קופצת שנתיים קדימה, ונדמה כאילו חייה של קרי מתחילים להתייצב: היא עובדת במגזר הפרטי בברלין בשירותו של מיליארדר נדיב, בן זוגה הוא עורך דין גרמני חכם ויפה תואר, והקשר עם בתה הקטנה טוב מאי פעם. "הכל מסתדר, והיא מאוד מאושרת", סיפרה דיינס למגזין "פיפל". "אבל זה מחזיק מעמד בערך חמש דקות. ואז היא נחטפת... שוב".
העונה הקודמת התרחשה רובה בפקיסטן, אך צולמה בקייפטאון, דרום אפריקה. הפעם העלילה נודדת לברלין. כידוע, גרמניה ממלאת תפקיד מרכזי במשבר הפליטים העולמי הנוכחי, וההתעסקות במצבם על רקע המלחמה בסוריה מעניקה לסידרה עוצמה מיידית. אבל לא מדובר רק בזה.
אף שבעבר טען גנזה כי דאעש "אכזריים מכדי להשתמש בהם בעלילה טלוויזיונית", ל"הומלנד" קשה להותיר אותם מחוץ לסיפור. "המפיקים הראו שיש להם יכולת להביא סיפור חדש ומרענן, ואני מרגיש שהסיפור הזה מאוד טרי", הסביר החודש מנכ"ל רשת שואו טיים, דיוויד נווינס. "זה נושא שייצור, לדעתי, תהודה אצל אנשים; דאעש, 'שארלי הבדו', אדוארד סנודן - אלה אלמנטים מעניינים שהסידרה תיגע בהם, והרבה דברים יתחברו יחד. כל עוד הם יצליחו לשמור עליה רעננה, זו סידרה שלעולם לא תחזור על עצמה".
וכדי להתרענן, רגע לפני שמתחילים את שלב הכתיבה, מתאספים מדי שנה התסריטאים, יוצרי הסידרה והשחקנים המובילים - דיינס ומנדי פטינקין (סול ברנסון) - ונוסעים לוושינגטון לשבוע. "אנחנו מקיימים מפגשים עם קציני מודיעין בעבר ובהווה, אנשים ממזכירות המדינה וחברי סגל הבית הלבן, ואנחנו מקבלים מושג אמיתי לגבי איך דברים עובדים בוושינגטון", הסביר גנזה בראיון לאתר דד־ליין.
"הפגישות הללו נמשכות כשבוע, ויש להן השפעה עצומה על הסידרה. לכן יש בטח צופים שחושבים לעצמם, האנשים האלה חוזים את העתיד. דברים שמופיעים ב'הומלנד' נחשפים כעבור שבוע בעיתונים. אבל לרוב זה רק מפני ששמענו עליהם לפני כולם, במפגשים האלה בוושינגטון.
"רוב המידע שנחשפנו אליו, כשביקרנו שם בינואר האחרון, היה קשור לדאעש או להחמרה במצב בסוריה ובעיראק. בנוסף, היו גם הרבה דברים שקשורים לרוסיה ולוולדימיר פוטין, והעונה החדשה של 'הומלנד' תשקף את המציאות עם הבעיות האלה".
במגזין "ואניטי פייר" הסבירו השבוע שהעובדה שמדובר בעוד עונה ללא ניקולס ברודי (דמיאן לואיס) - שהוצא להורג מול עיניה של קרי בסוף העונה השלישית - מאפשרת לסידרה ליהנות מהחופש שהסיטואציה יצרה אצלה. "הדמות של קרי היא המצאה גדולה, וכשמשחררים אותה בתוך מערכת חדשה זה מניב תוצאות משכנעות. כש'הומלנד' לוקחת כיוון של סידרת ריגול, במקום ההסתבכות הרגשנית המוגזמת שסיפק הטנגו בין קרי לברודי, הסידרה הופכת לערמומית".
מתוך העונה החדשה. "הכל מסתדר, וקרי מאוד מאושרת, אבל זה מחזיק מעמד בערך חמש דקות"
גם אם ביליתם בשבי בשנים האחרונות, סביר להניח שאתם יודעים ש"הומלנד" היא עיבוד אמריקני לסידרה הישראלית "חטופים", שיצר גידי רף בעבור זכיינית ערוץ 2 קשת. בשלוש עונותיה הראשונות התמקדה "הומלנד" ביחסים בין קרי לברודי, חייל אמריקני שבוי ששב לארה"ב כגיבור, אך - כפי שקרי חושדת - משמש למעשה סוכן כפול של אל־קאעידה, אחרי שהתאסלם במהלך שהותו בשבי.
"הרבה מהאלמנטים יובאו ל'הומלנד' מ'חטופים', אבל השתמשנו בהם בצורה שונה בגלל ההבדל התרבותי והחברתי בין המדינות", הסביר בעבר היוצר והתסריטאי הראשי, הווארד גורדון, שברזומה שלו אפשר למצוא את הסדרות "תיקים באפלה", "באפי ציידת הערפדים" ו־"24". "תוך כדי התהליך היצירתי לא תמיד ברור איפה ייפלו אותם אלמנטים, אבל מחיר המלחמה וההשלכות שלה הם דבר שמשותף לשתי התרבויות.
"הייתי בעיצומה של העונה האחרונה של '24' כשהסוכן ריק רוזן שאל אותי אם שמעתי על גלעד שליט. כשהתחלנו לעבוד חשבתי שיש סיכוי שהצופים בארה"ב לא ירצו לראות עיסוק בנושא כזה". אבל הסתבר שכן, ושליט עצמו אפילו הוזמן לבקר בסט הצילומים של "הומלנד" בישראל, במהלך העבודה על העונה השנייה. בשיחה שקיים עם המפיקים הפתיע שליט כשחשף בפניהם כי הדמות האהובה עליו היא זו של אבו נזיר - החוטף.
"הומלנד" זכתה עד היום בחמישה פרסי גלובוס הזהב - פעמיים בקטגוריית הדרמה הטובה ביותר, פעמיים לשחקנית הטובה (דיינס) ופעם לשחקן הטוב ביותר (לואיס) - וגם בארבעה פרסי אמי בקטגוריות סידרת הדרמה, התסריט, השחקנית והשחקן.
אפילו הנשיא ברק אובאמה הודה לא פעם שהוא צופה אדוק של הסידרה, וגם קיבל לידיו עותק די.וי.די חתום בידי השחקנים. "קלייר דיינס כתבה לו הקדשה מתוקה: 'הייתי מעריצה שלך הרבה לפני שהפכת למעריץ שלנו'", הסביר לואיס, "אני הייתי צריך לחשוב על משהו שנון ומצחיק. משהו קלאסי. בסופו של דבר כתבתי בטוש בלתי מחיק: 'ממוסלמי אחד לשני', וזהו. לא יכולתי להתחרט. אחר כך במשך שבוע שלם הייתי מוטרד שאולי הוא לא יבין את הבדיחה".
אמנם "הומלנד" השיגה השנה מועמדות אמי רביעית ברציפות, בקטגוריית סידרת הדרמה הטובה (והפסידה ל"משחקי הכס"), אך ממוצע הצופים שלה נמצא במגמת ירידה. אם בשיאה השיגה רייטינג של 2.38 מיליון צופים בארה"ב, בעונה שעברה המספרים ירדו לאזור ה־1.6 מיליון צופים בממוצע, והפרק ששודר השבוע משך 1.66 מיליון. לשם השוואה, סידרת הכבלים הפופולרית ביותר, "המתים המהלכים" של AMC, משיגה בכל פרק רייטינג שנע בין 13 ל־17 מיליון צופים.
למעשה, "הומלנד" איבדה את זה כשאיפשרה לקו העלילה הרומנטי בין קרי לברודי להימשך יותר מדי. הרבה יותר מדי, עד שבשלב מסוים נחצתה נקודה שממנה כבר היה קשה לחזור. בטלוויזיה האמריקנית יש לנקודה העגומה הזאת שם: "לקפוץ את הכריש" (על שם הפרק המופרך בסידרה "ימים מאושרים", שבו פונזי קופץ על מגלשיים מעל כריש במים).
מפיק הוליוודי בכיר סיפר לפני טקס האמי האחרון ל"הוליווד ריפורטר" כי כשקיבל את פתק ההצבעה הוא כתב "WTF?" (תרגום חופשי: מה לעזאזל) ליד המועמדות של "הומלנד". "שתי העונות הראשונות היו טובות, אבל מהרגע שהם תלו את דמיאן לואיס, הסידרה פשוט בלתי ניתנת לצפייה, והיא הפכה למשהו שהוא כמו גירסת דרמה לתוכנית של טים רובינס ("דה ברינק", קומדיה מופרכת על מלחמה בטרור; נ"ו)".
או כמו שכתב עוד ב־2012 מבקר הטלוויזיה הנחשב ריצ'רד לאוסון: "כשאנשים מתאכזבים מכך ש'הומלנד' גרועה, זה רק מפני שהם שוכחים או מתעלמים מעובדה משמעותית אחת: 'הומלנד' מעולם לא היתה עד כדי כך טובה. היא גם אף פעם לא היתה סידרת מופת מהזן של הטלוויזיה האיכותית, כפי שיש כאלה שרומזים".
הבעיות של "הומלנד" רחבות, אבל ניגע רק במרכזיות שבהן - חורים בעלילה ובעיות אמינות, שני היבטים חשובים שמזיקים לריאליזם של הסידרה. קחו, לדוגמה, את קפיצת הכריש שהתבצעה בפרק סיום העונה הראשונה, כשברודי החדיר על גופו חגורת נפץ לתוככי הבונקר הנשיאותי. הוא עמד שם בין כל בכירי הממשל, מזיע ורועד, אבל אף אחד לא שם לב אליו. הוא לחץ על מתג ההפעלה, שלא עבד, ושוב איש לא הבחין בו. אחר כך ברודי חמק לשירותים, תיקן את הקצר וחזר נחוש לבצע את פיגוע ההתאבדות; אלא ששיחת טלפון שקיבל לפתע מבתו גרמה לו לבטל את התוכנית. איך לעזאזל היתה לו קליטה סלולרית אי שם במעמקי האדמה, בבונקר המאובטח ביותר בארה"ב? עד היום מעריצי הסידרה מנסים להבין.
בעונה השנייה ברודי הוא כבר חבר קונגרס נבחר, שמגלה כי מתנהל מבצע לחיסול הבוס הטרוריסט שלו, אבו נזיר. שוב הוא מוציא את הסלולרי והפעם מסמס לחברו שבלבנון, היישר מתוך בניין הפנטגון. לא צריך להיות אדוארד סנודן כדי לתהות איך ייתכן שאיש לא ניסה לנטר את התשדורת הסלולרית הזאת. ובכלל, כיצד ייתכן שסוכני CIA מעדיפים לנהל את השיחות הסודיות שלהם בסקייפ במקום בקו טלפון מאובטח.
כתוצאה מכך הפכה "הומלנד" לשק חבטות של צופים ומבקרי טלוויזיה. בעונה השלישית, אחרי ארבעה פרקים של חרדה וייסורים נפשיים, התברר כי ההתפרקות המנטלית של קרי - הסובלת מהפרעה דו־קוטבית - היא למעשה תחבולה שרקחו קרי וסול על מנת לקדם את עלילת העונה. "אי אפשר גם להונות את הצופים וגם לשקר להם בגלוי", כתב המבקר של "הוליווד ריפורטר", טים גודמן, "זה לא טוויסט ואפילו לא טריק. זאת רמאות. פשוט עצלנות".
עוד רגע משונה התרחש בהמשך העונה כשקווין ירה בקרי כדי שלא לחשוף את סיפור הכיסוי שלה. למרבה הפליאה, בפרק שלאחר מכן חזרה קרי בריאה לגמרי, כאילו לא קרה דבר, והיתה עסוקה בניסיון לשכנע את סול לשלוח את ברודי למשימת התאבדות באיראן.
ב"רולינג סטון" תיארו את העונה השלישית כמלאה בחורים בעלילה, ברגעים לא הגיוניים של דמויות וב"קלקול הוליוודי מופרז של מה שהיתה פעם אחת הסדרות החכמות והפרובוקטיביות בטלוויזיה". המבקר של אתר HitFix, אלן ספינוול, הוסיף: "אפילו אצל היוצרים הגדולים ביותר יש לפעמים רגעים מתים... אבל אני מתחיל לפחד שיש לנו כאן תוכנית שעשויה כולה רק מרגעים מתים... אין שום סיבה לבלות את זמננו מול פרק".
דיינס ולואיס עם גלובוס הזהב. "הסתבכות רגשנית מוגזמת" // צילום: רויטרס
תגידו שזאת בסך הכל תוכנית טלוויזיה, שלא הכל בה צריך להיות הגיוני, ושאין צורך להיתקע על הפרטים הקטנים. אבל ידוע שיצירות תרבותיות משקפות בדרך כלל את המציאות שבה נוצרו; גם אם מדובר בנקודת מבט ספציפית מכיוון אחד בלבד.
נקודת המבט של "הומלנד" היא פרנויה, שנובעת מהמציאות הביטחונית של ארה"ב בשנים שאחרי אסון התאומים ב־2001. המגזין הגרמני "דר שפיגל" תיאר את "הומלנד" כ"סידרה על סוכני CIA היסטריים במדינה היסטרית, שמשתמשים בטקטיקות פרנואידיות שעומדות כנגד יסודות דמוקרטיים", ואלה באות לידי ביטוי גם במציאות, כמו למשל בהאזנות שהתקינה ארה"ב לטלפון של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל.
הנפגעים הגדולים מקווי העלילה של "הומלנד" הם המוסלמים. מאמר בעיתון "וושינגטון פוסט" קבע כי זאת הסידרה "הכי דוגמטית" בטלוויזיה. "מאז הפרק הראשון שלה, 'הומלנד' מנפנפת בסטריאוטיפים איסלאמופוביים כאילו התסריטאים שלה מקבלים שכר לפי קלישאות".
"לפני שהסכמתי לקבל את התפקיד, אמרתי שארגיש לא נוח אם יהיו חיבורים רופפים בין אלימות לאיסלאם", אמר לואיס בתחילת הדרך, "זה יכול להיות חתרני אם האיסלאם יהיה הכוח שיכניס טוב לחיי הדמות שלי, ויהפוך לדבר מנחם ותומך". בסופו של דבר, ההפך הוא שקרה. כמעט כל דמות מוסלמית בסידרה היתה קשורה איכשהו לתא טרור; וההבחנה שכל ערבי הוא מחבל הפכה למוטיב חוזר.
ולפעמים זה בכלל לא מתחבר. במציאות, קשה לדמיין מצב שבו קיצונים סונים כמו אנשי אל־קאעידה ישתפו פעולה עם מחבלים שיעים מחיזבאללה (בסוריה הם נלחמים אלה באלה עד חורמה) - אולם בעולם של "הומלנד" חיזבאללה, שככל הידוע מעולם לא ביצע פיגוע על אדמת ארה"ב, הוא לא רק בעל בריתו היחיד של אבו נזיר, אלא גם מסוגל לספק לו כוחות קומנדו כדי לתקוף צוות של ה־CIA בפנסילבניה.
ב־2012 איים שר התיירות של לבנון, פאדי עאבוד, לתבוע את מפיקי הסידרה עקב תיאור מסולף של רחוב חמרה בביירות, שהוצג כסמטה צפופה השורצת באנשי מיליציה וטרוריסטים, כשבפועל מדובר באחד הרחובות המתוירים במדינה - עם שלל חנויות, בתי קפה ופאבים. "הכל שקרים", הכריז עאבוד, "ביירות היא הבירה הכי בטוחה בעולם. הרבה יותר בטוח כאן מאשר בלונדון או בניו יורק".
גם בפקיסטן לא אהבו את הדרך שבה הוצגה בעונה שעברה עיר הבירה, איסלאמבאד, שנראתה על המסך כעורה ומוכת טרור. על פי ה"ניו יורק פוסט", הפקיסטנים שלחו תלונה למפיקי התוכנית, אך לא זכו לתגובה. "איסלאמבאד היא עיר שקטה וציורית עם הרים יפים ושפע של ירוק. לעומת זאת, ב'הומלנד' היא מוצגת כחור מטונף, אזור של מלחמה, פצצות, יריות וגופות שמפוזרות בכל מקום. אין דבר רחוק יותר מהמציאות", טען בכיר פקיסטני.
"התחלנו להבין שכשאנחנו מציירים בהגזמה את המוסלמים בסידרה כמחבלים, אנחנו לא ביודעין משתמשים בצורה מניפולטיבית באחדים מהפחדים הגדולים שקיימים אצל קהל הצופים שלנו", סיפר הווארד גורדון. "אני חושב שיש משמעות לתוכן שאנחנו מייצרים, שיוצא החוצה לכל מיני מדינות. הוא הופך לכלי מאוד יעיל כדי להבין זה את זה במציאות הנוראה שבה אנחנו שקועים ביחד עם העולם המוסלמי".
עם זאת, הצופים המוסלמים דווקא רואים צדדים אחרים, שמתבטאים לדעתם בבורות ובזלזול במסורת שלהם. הם מצביעים על אינספור טעויות, אם בהגייה של שמות ערביים, בשיבוש פתגמים או בעיוות של מנהגים איסלאמיים; למשל, הסצנה שבה ברודי קובר באדמה את הקוראן מכיוון שהספר הושלך על הרצפה - וזאת למרות שאין שום צורך דתי שיעשה זאת.
היו שפטרו את היחס לאיסלאם בטענה שהרקע הישראלי של הסידרה, כמו גם מעורבותם של רף ואנשי קשת בהפקה, הם שהשפיעו על דרך הצגת הדברים. מצד שני, גם מנהגים יהודיים נרמסו לשם הרייטינג. בפרק סיום העונה השנייה, סול ברנסון קרא קדיש על חבריו מה־CIA למרות שלא נכח במקום מניין, וחתם את התפילה במשפטים חסרי כל משמעות בארמית.
כמו כן, בפרק הסיום של העונה שעברה הושווה ראש ממשלת ישראל לשעבר, מנחם בגין, לחייסאם חקאני - המחבל הפקיסטני שעמד במוקד העלילה. "הוא טרוריסט. הוא רצח בעבר 36 אמריקנים", אמר סול, והקולגה שלו מה־CIA, דל עדל, השיב לו: "מנחם בגין הרג 91 חיילים בריטים במלון המלך דוד לפני שהפך לראש ממשלה". היה זה אזכור לפיצוץ המלון בידי מחתרת האצ"ל ב־1946, וכמתבקש - מרכז מורשת בגין מיהר לדרוש הסברים מההפקה.
עם הבעל ואבי בנה, יו דנסי. "באימהות יש התנגדות ויש כעס" // צילום: אי.פי.איי
אם יש גורם אחד שמצליח להחזיק עדיין את "הומלנד", אין ספק שזאת קלייר דיינס (36), שנותנת בעקביות תצוגות משחק מרשימות. מצד שני, זו גם נקודת תורפה גדולה - דיינס נמצאת כמה דרגות מעל רמת הסידרה, וכישרונה מבליט את כל הפגמים הקיימים סביבה. בשבוע שעבר, אגב, קיבלה כוכב עם שמה בשדרת הכוכבים של לוס אנג'לס, בזכות קריירה של יותר מעשרים שנה, שהחלה בסידרת הנעורים "אלה הם חיי", שעליה זכתה בגלובוס הזהב כשהיתה בת 15.
בראיון שהעניקה החודש למהדורה הבריטית של המגזין "מארי קלייר" סיפרה דיינס כי הרגישה "מאוד מוזר" כשנאלצה לגלם דמות שסובלת מדיכאון אחרי לידה בשעה שהיא בעצמה אמא לסיירוס בן ה־3, מנישואיה לשחקן יו דנסי.
"זה לא היה כזה מלהיב, במיוחד שיש לי בן באותו הגיל. אני ממש לא נמצאת במקום של מחשבות רצחניות כלפי הילד, אבל אני מודעת למורכבות של להיות אמא, גם כשהכל אצלי עובד כמו שצריך. באימהות יש התנגדות ויש כעס, וזה לא חייב להיות קשור לדיכאון אחר לידה".
אף שקשה לומר שמותו של ברודי היה מפתיע (היוצרים רצו לחסלו כבר בעונה הראשונה, אך ראשי שואו טיים דרשו לשמור אותו בחיים בגלל הפופולריות של הדמות), דיינס מודה שהמשך העבודה בלעדיו לא היה קל. "זה היה די מפחיד", היא מספרת, "ידעתי שזה משהו שעלול לקרות, אבל אני מאוד מאוד מתגעגעת אליו. דמיאן הוא אדם מאוד מקסים, וגם קצת שטותניק. לצערי, אני לא יכולה להחזיר את הרוח הזאת לסט, כי השתטות זה משהו שמאוד מביך אותי".
"אני אוהבת את זה שקרי היא דמות שמניעה את העלילה. מאוד לא שכיח היום לקבל הזדמנות לגלם דמות כזאת בתור אישה", אמרה השבוע בראיון לתוכנית הבוקר של CBS. "ברוב הפרויקטים וההפקות האחרות בתעשייה האישה היא לא זו שנמצאת במרכז. אני לא מאמינה שהיה לי כזה מזל לקבל את התפקיד הזה".
nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו