"זקוק לעזרתכם. אני על הגג של עזריאלי בצילומים לקראת כתבה שתתפרסם בקרוב במוסף של 'ישראל היום'. הנושא - המהדורה העברית של ספרי 'המוח המשותף' והמסע שהוביל לכתיבה שלו. זו תהיה הכתבה הראשונה, למיטב ידיעתי, שבה תיבחר כותרת באמצעות חוכמת ההמונים. האם יש לכם רעיונות לכותרת קצרה וטובה?" ככה, מתוך הרגל לשתף כמעט כל צעד ושעל שעושה ליאור צורף בחמש שנים האחרונות, הוא מעלה לעמוד הפייסבוק תמונה שלו ומכניס אותי באחת לתוך עולם מרתק שהוא מתנהל דרכו מאז גילה את קסמו, עולמם של ההמונים. במקום לענות לי על שאלות, להסביר ולהבהיר, ליאור בוחר להתחיל את הראיון בדרך שהוא הפך להיות מומחה בה. דרך "תרגיל הכותרת" הוא מדגים לי את כוחם של ההמונים, את זמינותם, את התלהבותם, את נכונותם לעזור, את רעיונותיהם הנפלאים, את המיני־קהילה שמתגבשת לה סביב שאלה אחת, בקשה אחת, שמתחילה בצמד המילים שאי אפשר באמת לעמוד בפניו - "זקוק לעזרתכם".
"עכשיו תתארי לך פוסט דומה של מישהו שמבקש למצוא אהבה, שרוצה לשנות קריירה, שמחפש טיפול עבור בנו החולה. אף אחד לא יישאר אדיש לבקשה שכזו", הוא אומר.
צורף והשור המפורסם על בימת TED בקליפורניה // צילום: James Duncan Davidson
בעמודיו האחרונים של "המוח המשותף", ספרו המתורגם מאנגלית של צורף בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, רשומים 576 שמות אנשים שלהם מודה מחבר הספר. ללא ספק, הספר בעל רשימת הקרדיטים הארוכה שנכתבה אי פעם. רק חלק קטן מהם הוא הצליח לפגוש פנים אל פנים; מאות מתוך אלפי אנשים שהשתתפו בתהליך כתיבת הספר הראשון שנוצר בעזרת חוכמת ההמונים, ספר שמציג טכניקה חדשה ורבת עוצמה שנקראת שיתוף חשיבה.
"כשאת כותבת, את די לבד עם עצמך, נכון?", שואל צורף, תקשורתי ובלתי אמצעי, בעוד אנחנו בוחנים את עשרות התגובות לפוסט הפייסבוקי שלו. "אני בודדה כשאני מול המחשב. חשה בדידות מזהרת", אני עונה בכנות. "אז את מבינה?", עיניו זורחות באור השמור לאנשים המסופקים מעשייתם. "אני ישבתי מול שקיעות תל־אביביות, שאין כמותן אגב בכל העולם, על שולחני מחשב וכוס יין, וכתבתי את הספר תוך כדי התייעצות עם ההמונים שלי, שמקיפים אותי בכל הרשתות החברתיות שבהן אני מנוי, דוגמת פייסבוק וטוויטר. הם אלה ששלחו אותי לים ולשקיעות כשהבנתי שיש דבר כזה שנקרא 'מחסום כתיבה', הם היו מעורבים בכל פיסקה, בכל כותרת של ראש פרק, ערכו לי את הספר, הציעו עוד רעיון, ועוד פסיק, שמו עוד נקודה, קבעו איך תיראה כריכת הספר, החליטו על מחיר הספר, עד כדי כך היו מעורבים בכל פרט ופרט. בתהליך העבודה על הספר יצר איתי קשר סטודנט מבריק למשפטים בשם ארוד בליסה. הוא התחיל לעקוב אחרי העבודה שלי, ושלח לי מסמך בן שבעה עמודים של תחקיר מקיף שערך בקשר לרעיונות שלי. רשימה מפורטת של חוקרים וסופרים, ולינקים ליוטיוב. הוא היה התחקירן הראשי של הספר שלי. הייתי חייב לפגוש אותו ולשאול אותו: "למה בעצם אתה עושה את זה?", והוא ענה, "כי זה מרתק ומעניין אותי".
"גם שם הספר, 'המוח המשותף', הוא לא שלי. הוא של יהונתן קלינגר, וחשוב לי לתת לו את הקרדיט, מבחינתי יש לו חלק חשוב מאוד ביצירה הזו. את שם הספר, בדיוק כמו את כותרת הכתבה הזו, נתתי להמונים שלי לקבוע, כולל את שם הספר באנגלית, 'mind sharing', שהגתה איה שפיר. היא היתה הראשונה לקבל ממני את העותק של הספר באנגלית. אני סומך עליהם, על התבונה הקולקטיבית שלהם, שתייצר לי את השם המושלם לספר שלי. בעצם קיבלתי פידבק על הדברים שלי און־ליין ובזמן כתיבתם. שלוש שנים כתבתי את הספר, שלוש שנים אנשים ליוו אותי צמוד כמעט בכל שורה שנכתבה, ואני יודע בוודאות שרבים מהם אהבו את זה והתרגשו מהכתובים".
חלומות על סופרמן
יומיים לפני הראיון שלנו מתקיימת השקת הספר. קודם נולד הספר באנגלית, בעקבות הרצאתו המוצלחת של צורף על בימת TED העולמית בקליפורניה לפני שלוש שנים, רק אחר כך הוא תורגם לשפת אמו, העברית. כבר קיימת גירסה בהולנדית, בקוריאנית ובשניים מתוך הדיאלקטים הקיימים בסינית. אפילו לגבי אופי ההשקה התייעץ צורף עם המוניו, ויחד הם החליטו על ערב שבו ייערך סשן הרצאות בנוסח TED. הרצאות קצרות ומעוררות השראה, לרבות הופעת אורח של בנו בן הארבע של צורף, שכמובן גנב את ההצגה.
ליאור רז, מי שכתב את הסידרה המצליחה "פאודה" וגילם בה את התפקיד הראשי, הודה באותו ערב לצורף מעל הבמה והזכיר לו ש"ישבנו ביחד לפני כמה שנים בבית קפה ליד הבית שלך ודיברנו על חלומות. 'פאודה' היא הגשמת חלום מאוד גדול שלי, ואתה לא באמת יודע שגם לך יש חלק בה, השפעת עלי בלי שאתה בעצם יודע שהשפעת עלי, ככה, עם האמביציה שלך וההליכה שלך אחרי החלומות, אז תודה!"
צורף עם ליאור רז ("פאודה"). השראה // צילום: ישראל הדרי
אביגיל טננבאום מאמנת את הדוברים בכנס TED העולמי יחד עם שותפה, מייקל וייץ. שניהם נחשבים לטובים וליקרים שבמאמני הדוברים. גם היא עלתה על הבמה נרגשת בערב ההשקה וסיפרה איך בעקבות שאלה תמימה בנוסח "אז מה בעצם החלום שלך?" ששאל אותה צורף בבית קפה תל־אביבי היא הפכה להיות המאמנת של דוברי TED בארץ ובכנס היוקרתי בעולם. "למדתי ממך שיעור על תעוזה", הודתה לליאור.
אז אתה גם בעצם 'קואוצ'ר החלומות'?
"אני הגשמתי חלום והרציתי בטד בזכות ההמונים שעודדו אותי, ושלחו אותי לאודישן רק כי הכרזתי מולם מבלי להתבייש שיש לי חלום. לא שיערתי לעצמי מה תלד ההרצאה ולאן העניינים יתגלגלו. המשימה שלי היא לדאוג לכמה שיותר אנשים שיבינו שיש פה כלי מדהים שקוראים לו חוכמת ההמונים, כאילו עומד לצידם המומחה הטוב בעולם ומדריך אותם בבחירות שיעצבו את חייהם. אני לא מאמן, אני לא מתיימר להיות מאמן, אבל אני בהחלט מבין שיש מודל נוסף לאימון שהוא מבוסס על חוכמת ההמונים. אני קורא לזה באנגלית Crowd Coaching - מי שיאמן אותך ומי שייתן לך את המוטיבציה אלה האנשים מסביבך, לא מאמן בודד. זה בדיוק מה שהקהל של מכבי, לדוגמה, עושה להם כשהם מפגרים בשתי נקודות לקראת סוף משחק כדורסל. הדרייב הזה, הכוח הזה שמגיע מהקהל, על זה בדיוק אני מדבר.
"כשהייתי ילד, מאוד התרגשתי מהסרט 'סופרמן'. הרגע הקסום הזה שבו הוא לובש את החליפה ומתחיל לעוף הדהים אותי. הבטחתי לעצמי שיבוא יום ותהיה לי כזאת גלימה וגם אני אעוף בשמיים. תוך כדי הכתיבה של הספר הבנתי שהספר שלי הוא בעצם הגלימה הזאת. אני וכל מי שעושה בזה שימוש מקבל כוחות משמעותיים מאוד, אמנם לא לעוף בשמיים, אבל להפוך להיות מומחה כמעט בכל תחום".
זה נשמע טוב מכדי להיות מציאותי. יש מקרים שבהם חוכמת ההמונים לא עובדת?
"חוכמת ההמונים יכולה לסייע בשאלות ובאתגרים שבהם הפתרון מבוסס על אינטליגנציה או ניסיון. ויקיפדיה היא דוגמה מצוינת. קחו קבוצה של קהל גדול ומגוון, נטול מניפולציות, שיוצר דברים מאוד חכמים. אבל בשאלות שקשורות למזל, כמו 'אילו מספרים יעלו בגורל במשחק לוטו', אין שום ערך בחוכמת ההמונים".
היא גם מפשלת לפרקים, החוכמה הזו?
"לצערי, כן. לא תמיד ההמונים פועלים בחוכמה, ויש דוגמאות רבות לטעויות של קבוצות גדולות. חוכמת ההמונים פועלת רק בתנאים הבאים: כאשר יש קהל גדול מספיק (בקבוצה קטנה קוראים לזה קבוצת מיקוד או brainstorming), הכולל מגוון דעות, אנשים בגילים שונים וממקומות שונים, וכשהחברים בקהל יכולים לחשוב באופן עצמאי, בלי שהם מושפעים ממניפולציות. גם במקרים אלה ההמונים יכולים לטעות, כפי שמומחים יכולים לטעות. אבל אם התנאים לא מתקיימים, התופעה הזו תיקרא 'טפשות העדר'. לכך יש דוגמאות רבות בהיסטוריה - הבולטת היא בחירת היטלר בבחירות דמוקרטיות. דוגמה נוספת התרחשה במערכת הביטחון בתקופה שלפני מלחמת יום כיפור. בקבינט העריכו שלא צפויה מלחמה קרובה. הדעה הזאת השתרשה בקבוצה שבה אנשים חששו להתעמת עם הדעה הרווחת. לתופעה הזאת קוראים חשיבת יחד (Groupthink) והיא גורמת לכך שאין מגוון דעות הדרוש ליצירת חוכמת המונים".
אתה מפרסם בכל העולם ספר שנכתב על ידי המונים. אין כאלה שחפצים בנתח מפירות ההצלחה שלך?
"כולנו שואלים את עצמנו 'מה ייצא לי מזה' כאשר אנחנו נדרשים להשקיע מאמץ. כל מי שמעוניין לעשות שימוש ארוך טווח בחוכמת ההמונים אל מול החברים שלו ברשתות החברתיות חייב קודם לבסס מולם קשר המבוסס על מתן ערך שההמון מקבל ממנו לאורך זמן. בספר אני מקדיש פרק שלם לניהול מערכות יחסים באינטרנט, על מנת ללמד כיצד ניתן לתת ערך וליצור קשר משמעותי עם קבוצה גדולה ברשת. כאשר קשר כזה מבוסס, אנשים שמקבלים ערך שמחים להירתם ולחלוק את חוכמתם ולפרגן".
צילום: כנרת זמורה־ביתן, דביר
קבוצת ווטסאפ גם נחשבת בקטגוריית חוכמת ההמונים?
"אם יש לך בקבוצה הרבה חברים, לא שניים־שלושה, אז בהחלט ייווצר אפקט חוכמת ההמונים, וזהו אמצעי נפוץ לשיתוף חשיבה. בדרך כלל ההיכרות האישית בין חברי הקבוצה מובילה להיענות גדולה, ונוח יותר לחשוף פרטים אישיים יותר".
כבר בגיל 38 הרגיש צורף שמשבר גיל הארבעים מאיים לדכדך אותו. היה לו כל מה שאפשר לייחל לו: בית, זוגיות נהדרת, שני ילדים מוצלחים וקריירה יוקרתית כסמנכ"ל שיווק במיקרוסופט. "בשנים הראשונות שלפני התפוצצות בועת הדוט.קום טסתי בכל העולם. הייתי בקורס פיתוח מנהלים בטירה בצרפת, בכנסים בארה"ב, הכל היה מאוד יוקרתי. אבל אז הגיע יום הכיפורים של אותה שנה, ועשיתי עם עצמי חשבון נפש, כמו בכל שנה. במקרה נתקלתי במשפט כן ונכון של הסופרת האמריקנית ריטה בראון, שכתבה פעם כי המתכון לאושר פשוט מאוד: 'כל אחד צריך מישהו לאהוב, משהו לעשות ומשהו לצפות לו'. עברתי על הצ'ק ליסט המאוד מדויק, והיתה לי מישהי לאהוב, והיה לי משהו לעשות, אבל לא באמת היה לי למה לצפות. לא ידעתי על מה אני חולם".
רגע לפני יום הולדתו הארבעים החליט צורף (43) לעזוב את מיקרוסופט, ללכת בעקבות חלומו ולהשלים את לימודי הדוקטורט שלו. הוא נרשם לאוניברסיטת בר־אילן, והמנחה שבו בחר, פרופסור דוד פסיג, חוקר עתידים, הכיר לו את חוכמת ההמונים וביקש ממנו לקרוא את הספר המקורי של ג'יימס סורוביצקי הנושא שם זה והטוען בבסיסו כי בנסיבות מסוימות, קבוצות גדולות מפגינות יותר חוכמה מאשר כל אחד מחברי הקבוצה, וכמו כן חוכמת ההמונים משפיעה רבות בתחום העסקים, הכלכלה והתרבות, וצריך לנצלה בהתאם.
"כל האסימונים נפלו לי אחד אחרי השני. הבנתי איך באינסטינקט שלי, בתקופת עבודתי במיקרוסופט, הייתי כל הזמן מתייעץ ושואל את ההמונים דרך הבלוג שניהלתי. כל הזמן שאלתי והתייעצתי: מה לעשות בהשקה הבאה של ווינדוס? איפה כדאי ללון כשאני מגיע למקום איקס, לאיזו מסעדה טובה ללכת? ופתאום אני קורא ספר שנכתב לפני עידן האינטרנט והרשתות החברתיות, שמסביר את מה שהיום אני עושה בלחיצת כפתור בעידן הדיגיטלי, בלי לתת לזה שם. פתאום התחוור לי שכשעזבתי את מיקרוסופט הזדכיתי על המחשבים שהיו ברשותי, הטלפון, הרכב, אבל הנכס המקצועי החשוב ביותר נשאר שלי - עוקביי בפייסבוק ובטוויטר וקשרי הלינקאדין שלי. הבנתי שעל זה בדיוק יהיה הדוקטורט שלי, וזה מה שאני רוצה לחקור. פשוט התאהבתי בנושא".
חלומות על TED
צורף קיבל אישור להצעת המחקר שלו, ובתוך כך המשיך לנהל וידאו בלוג בשם "שידורי הניסיון של יוסי וליאור" עם חברו הטוב יוסי תאגורי. הם סיקרו מיני חידושים בתחום הטכנולוגי ואירועי הייטק והוזמנו לסקר את אירוע ה־TEDX התל־אביבי שנערך במאי 2010. "פתחנו מיקרופון ומצלמה והוקסמנו ממה שאירע שם", מספר ליאור על מה שיסתמן כאירוע מכונן בחייו. "זה לא ששנים חלמתי להרצות ב־TED, פשוט הסתובבנו שם יוסי ואני, נהנים מהקונספט ומהתוכן ובכלל, ומתוך אינסטינקט אני אומר לו אל המצלמה: 'יבוא יום, לא בעוד שנה, לא בעוד שנתיים, נגיד בעוד עשר שנים, שאני אעלה על בימת TED ואציג את מסקנות הדוקטורט שלי'. עד היום אני מראה בהרצאות שלי איך יוסי יורד עלי, מבטל אותי מכל וכל ואומר: 'אין שום סיכוי בעולם! יש לך סיכוי יותר גדול לזכות בלוטו'".
תוך פחות משנה, באפריל 2011, קיבל צורף הזמנה רשמית להציג על במת TED העולמית, כשנושא ההרצאה שלו היה חוכמת ההמונים. "אני עסוק במחקר שלי, ומוקף בהמונים שמשתתפים איתי במיני ניסויים כדי להוכיח את כוחו של ההמון, ותך כדי אנשים אומרים לי: 'קדימה, ליאור. תגשים את החלום שלך'. מיה אלחלל לבבי פשוט שמה לי בוקר אחד את הלינק לאודישנים על הקיר בפייסבוק".
קצת מוזר, שלא לומר מתסכל, שדווקא מיה, שאותה בקושי הכרת, מאמינה בך יותר מיוסי, חברך הטוב, לא?
"לתופעה הזו יש הוכחה מחקרית ושם. קוראים לה: עוצמת הקשרים החלשים. ב־1973 פירסם מארק גרנובטר מחקר בעניין והסביר למה הקשרים החלשים בכל רשת חברתית הם החשובים ביותר. את הקשרים החלשים הוא הגדיר בין מכרים שהם לאו דווקא חברים טובים או קרובי משפחה.
"גרנובטר טוען שקשרים חלשים הם הגשרים בינינו לבין כל חידוש או שינוי שאנחנו מעוניינים לעשות בחיינו, וזה לא משנה אם אנחנו רוצים למצוא אהבה או לשנות מקצוע. הקשרים החזקים שלנו הם אנשים אשר דומים לנו, ואילו קשרינו החלשים מחברים אותנו עם הרבגוניות הנחוצה לשיתוף חשיבה ולגישה אל חוכמת ההמונים.
"יוסי הוא חבר טוב שלי, אני בטוח באהבה שלו אלי, אבל דווקא האהבה והדאגה של הקרובים אלינו יעמדו בדרכנו בכל מה שקשור לחלומות שלנו. רבים מהם חוששים שניכשל ורוצים להגן עלינו מפני הכישלון, כאילו לא יכולים לדמיין אותנו עושים משהו אחר ממה שהם רגילים לראות אותנו. ומיה, היא זיהתה בי את האפשרות הזו, ולכן גם עזרה לי לראות אותה. היא שינתה את חיי, ללא ספק".
באודישן להרצאה הסביר צורף את חוכמת ההמונים, אמר כי "הומור הוא דרך מצוינת להעברת מסרים", וביקש מקהל הצופים לבחור משפט סיום אחד להרצאה ולהעבירו דרך הטוויטר. המשפט שנבחר היה "Great minds think alike, clever minds think together". כעבור כמה שבועות הגיע המייל המיוחל שבו היה כתוב: "ברכותינו".
לרשותו של צורף עמדו שמונה חודשים כדי להפוך את ההרצאה שלו לבלתי נשכחת. ההמונים הכירו לו את האמא שהצליחה לאבחן את מחלת בנה הנדירה בעזרת תמונתו בפייסבוק, את הכומר שקובע את דרשותיו לפי בקשת הקהל ומאז אין כיסא פנוי בכנסייה שלו, אפילו העירו לו על האינטונציה שהוא צריך להקפיד עליה בקטעים מסוימים של ההרצאה.
ואז, כששאל את המוניו איך לדעתם יוכל להדגים בצורה המקורית ביותר את חוכמת ההמונים, ענה לו נער בן 16, אור שגיא שמו, כי כדאי לו לשחזר את הניסוי המקורי בחוכמת ההמונים שנערך לפני מאה שנה, ואשר במהלכו ניחשו 800 אנשים את משקלו של שור ביריד הומה אדם בפילמות', אנגליה. איש לא קלע אז למשקל המדויק של השור, אבל ניתוח התוצאות הראה כי החציון היה זהה למשקל המדויק שלו. התבונה הקולקטיבית של ההמון היתה מדויקת.
אז ביקשת מהחבר'ה של TED שור?
"כתבתי להם: 'אני אוכל לקבל שור'? והוספתי סמיילי, מנבא כבר את מייל הביטול שמגיע מהם לגבי הרצאתי. אבל הסתבר שהם אהבו את הרעיון, ודאגו לי לשור, ועוד עם ייחוס הוליוודי. הניסוי עבד בזמן אמת באופן מדויק. משקלו של השור היה 814 ק"ג, וממוצע ההערכות של הקהל היה 812 ק"ג. חוכמת ההמונים, שפעלה לפני מאה שנה, פעלה גם למעני על במת TED. הכל בזכות הרעיון המבריק של בן ה־16, שאין לי מושג איך הוא ידע על הניסוי העתיק הזה".
החלומות שהתגשמו
ההצעה לכתיבת ספר מהוצאת הספרים הגדולה ביותר בעולם לא איחרה להגיע, וצורף מצא עצמו כותב, שוב, בעזרת המוניו. בסוף אוגוסט הוא שב ממסע ההשקה של הספר ברחבי ארה"ב כשצוות צילום של סרט דוקומנטרי עוקב אחריו עד לפגישה בבית הלבן, גם שם ביקשו את עזרתו בפיצוח חוכמת ההמונים.
פרק אחד מתוך הספר מקדיש צורף לחמותו, שרה טולדנו, שנפטרה ממחלת הסרטן לפני שבע שנים. "אילו הייתי מודע לעוצמת המוח המשותף בזמן שחלתה, אולי הייתי יכול לנצל את העוצמה הזו כדי להציל אותה או לפחות כדי לנסות להאריך את חייה של האישה המיוחדת הזו, שכל כך חסרה לכולנו. היינו אובדי עצות ולא ידענו באיזו דרך טיפולית לבחור. היום יש אתרים שנותנים מענה רפואי ויש להם הצלחות במקומות שרופאים נכשלים לגמרי".
צורף מרצה היום בארץ וברחבי העולם בעיקר בפני ארגונים שהבינו שקבוצות המיקוד כבר לא מדייקות, ושהגיע הזמן לעבור לחשיבה משותפת רחבה יותר. הוא מרצה בפני מנהלים שהפנימו שמנהיגות שמגיעה לא מלמעלה כלפי מטה, אלא מהכיוון ההפוך, היא מנהיגות מסוג אחר, ושמנהל יצירתי ומצליח הוא מי שבא ומעורר השראה ומוטיבציה בעובדים, ולא יתבייש להגיד "הנה רעיון מצוין שקיבלנו מהבחור הזה".
צורף מרצה גם בבתי ספר מול תלמידים בהתנדבות. "למדתי באורט גבעתיים והזמינו אותי להרצאה למצטיינים שם. הסכמתי להגיע רק בתנאי שההרצאה תהיה בפני כל התלמידים. אז סיפרתי להם על המורה ההוא, שכבר ליבנתי איתו את העניין ההוא וסלחתי לו כמובן, שאמר לי שאין לי סיכוי להתקבל לטכניון, ובסופו של דבר סיימתי שם בהצטיינות.
"אני מבקש מהם שאף אחד לא יעז לטרפד להם את החלומות שלהם. אני לא מדבר איתם על חוכמת המונים, אני מדבר איתם על להאמין בעצמם. זה סוג של חוויה תרפויטית עבורי. אני עומד מולם ולרגע חוזר להיות הילד החנון, זה שעשו עליו חרם כי הוא היה מוזר, זה שלא היו לו חברים והיום הוא מקושר כל כך ומוקף בכל כך הרבה אנשים שמעצימים אותו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו