אני לא שואל אנשים מה הם עושים אצלם בבית

לרב הראשי לישראל, דוד לאו, קשה בימים אלה. הוא מתחיל את היום בשש בבוקר ומסיים אותו הרבה אחרי שרוב האנשים הולכים לישון, כשלא מעט זמן הוא מקדיש לתפקידו כדיין בבית הדין הרבני. הוא עונה לשאלות הלכתיות ונוסע לכל קהילה, מפעל או בית ספר שמזמינים אותו. הוא אפילו מגיע לקיבוצים שכף רגלו של רב מעולם לא דרכה בהם, למשל קיבוץ מזרע, המזוהה עם מכירת בשר חזיר, ובתוך כל זה נתקל בביקורת לא קלה.

היא הגיעה בצורת הקמת בית הדין האלטרנטיבי לגיור, שהוא חלק ממיני ניסיונות של ארגונים שונים להקים תחליף לרבנות הראשית. טענות ארגונים אלה, שמצב הרבנות נמצא בשפל העמוק ביותר מאז נוסדה, מתסכלים את הרב: "אני מכיר את האמירה שאנחנו בתהום, ואני עושה מאמץ עצום להעלות את מעמד הרבנות, אבל לא הכל תלוי בי. אתה יכול לעמול על נוהלי כשרות, לדאוג שהכל יהיה ישר, שקוף והוגן, ואז מספיק שאיזה משגיח בקצה הארץ סורח ואתה שומע ש'כל הרבנים האלה אותו הדבר'".

עם זאת, הרב לאו לא מרפה. הוא חד ולא מתכוון לעצור. הוא מזכיר את כל מי שפנה אליו בבקשה שיסייע: ראש הממשלה, השרה איילת שקד, היועמ"ש יהודה וינשטיין ועוד, ובד בבד, כמי שעומד בראש הגוף החבוט והמושמץ ביותר בארץ, הוא יוצא למלחמה ולהסברה ולא צפוי לוותר.

רגע לפני תחילת תקופת החגים, הצטרפנו אליו לסיוריו, שבהם פגש בעיקר צעירים בבתי ספר, במפגשים עם דתיים וחילונים, ואלה לא עשו לו הנחות. הם הניחו את דברי החול בצד וירו לעברו שאלות על השליטה האורתודוקסית הבלעדית במדינת ישראל, על יחס הרבנות לקהילת הלהט"ב ועל קיומו של אלוהים.

בבית הספר הריאלי בחיפה, שניות אחרי שהרב הראשי מסיים להסביר את חשיבות החתונה בין יהודים להמשך השושלת היהודית וכמה הוא יתאכזב אם אחד התלמידים יישא בן או בת זוג שאינם יהודים, שואל אותו אחד התלמידים על סוגיה הקשורה לאמונה היהודית. הרב מחמיא לתלמיד ומזכיר כי הקודם לשאול שאלה דומה היה לא פחות מהרמב"ם. מייד אח"כ סגן המנהל לוחש לכותב שורות אלה, כי השואל הוא בן העדה הדרוזית.

התורה לא מאפשרת נישואים בין יהודים לגויים, אבל התלמידים, דרוזים ויהודים, לומדים וחיים יחד. אולי התורה לא מתאימה לאורח החיים של ישראל מודל 2015? 

"אני נשאל על זה הרבה. שתי בנות ניגשו אלי בסיום ההרצאה ושאלו אותי: 'אם מדובר באדם טוב, מה זה משנה אם הוא יהודי או לא?' הסברתי להן את משמעות המסורת, את החובה שלנו כלפי הדורות הקודמים להמשיך את השושלת. אני גאה להמשיך את המסורת הזאת. נשאלתי גם על חתונה בין כהן לגרושה, והסברתי שזה שאנחנו לא מודעים היום לחשיבות של כהונה לא אומר שנשנה את מה ששמר את העם היהודי. הדברים מתקבלים ואנשים מבינים.

"בקיבוץ שאלו אותי על הגיור. אמרתי שדווקא אצלם הכי קל לי להסביר, כי הרי לא כל אחד מתקבל להיות חבר קיבוץ - יש לעבור ועדות קבלה ומבחנים. למה? העם היהודי הוא לא פחות מהקיבוצים. יוצא לי להגיד 'זו ההלכה', אבל לא 'אין מה לעשות' אלא בואו נהיה גאים בה".

הרב לאו, עוד רגע בן 50, נשוי לציפי, אב לשבעה וסב לארבעה, שומר על אופטימיות בכל הנוגע לרבנות: "להגיד שהרבנות לא רלוונטית זה פשוט לא נכון. יש לי הרגשה שכמו בבחירות, מישהו פיספס את העם. אנשים אולי לא אוהבים את הממסד הרבני, אבל אני מרגיש שהם מקשיבים לי, שיש עם מי לדבר. יש פער בין התדמית לבין המציאות. אני מודע שתדמית היא דבר משמעותי וזה מפריע וכואב לי, ואני עושה מאמצים ומאמין שאפשר להתאושש".

 

"גם הרבנות אשמה"

אחת מנקודות התורפה העיקריות של הרבנות היא בתי הדין הרבניים. הרב לאו, כדיין בבית הדין הגדול, המקביל במעמדו לבית המשפט העליון, מסביר: "יש לבית הדין הרבני סטיגמה נוראית. זה עניין של יחסי ציבור, אבל גם עניין מעשי שלא תמיד קשור לדיינים עצמם. 12 אלף תיקים נפתחים מדי שנה, אבל מספר הדיינים לא השתנה מאז קום המדינה, בעוד מספרם של השופטים קפץ ב־600 אחוזים. בתי הדין הרבניים אינם של הדתיים. מדובר בשירות לאזרח. מגיעים אליו מכל הסוגים והמינים, כל העם".

אך הם נתפסים כך.

"אני מרגיש זלזול בבתי הדין הרבניים. כשאין כלים, אין דיינים. אין מינויים. ונכון, יש גם דיינים שחוקים, כי זו עבודה שוחקת - וכשאין כלים זה מתיש שבעתיים. הציבור הישראלי רואה רק את התיק האישי שלו, ואינו מודע לכמה תיקים יש לדיין בסך הכל. הפוליטיקאים צריכים לעשות משהו - יש שופטים בישראל, אין דיינים בישראל".

איך אתה מתמודד עם הטענה כי נשים מקבלות יחס פחות טוב מגברים בבתי הדין הרבניים?

"זו סטיגמה בלי בסיס. הרבה פעמים התקשורת עושה עוול לבתי הדין. היה תחקיר על רופאה שהיה לה סכסוך גירושים והראו איך היא מכניסה את המפתח לדלת, אבל המנעול הוחלף והיא כביכול נשארה בחוץ. מה שבאותו כלי תקשורת גדול לא סיפרו, שמדובר בסיפור על חלוקת רכוש. 

"היתה לה דירה, לגבר היתה דירה ולשניים היתה עוד דירה משותפת, שאותה חילקו ומכרו. לא ציינו שהיא פנתה לבג"ץ ושהשופטת ביניש אמרה שבית הדין הרבני צדק. אנחנו לומדים את התיקים, מוצאים את החשבונות - וגם אחרי זה נתנו לה מעל ומעבר. אבל היא בחרה ללכת לתקשורת, ושם הראו רק אישה אומללה".

 

בחיפוש אחר חוויית ילדות

בשנתיים שהרב לאו בתפקיד, לצד עמיתו הרב יצחק יוסף, יש הטוענים כי לא נרשמו מהפכות ענק, רפורמות מיוחדות, ושבגלל זה מעמד הרבנות בשפל. הוא דוחה את הטענות: "עשיתי אולי יותר מכל אחד אחר למען יוקר המחיה, אבל הציבור לא יודע מזה. סיימנו את שנת השמיטה שעברה חלק מאי פעם - היה שפע בירקות ובפירות ולא היתה עליית מחירים. טיפלתי גם בשחיטת חו"ל - יציאת צוותי כשרות להשגחה על שחיטה בחו"ל - וניתקתי את הקשר בין היבואן למשגיח. מאז אוכלים יותר בזול ויותר כשר".

ועדיין חוזרת ועולה הטענה שהרבנות מיותרת, שהחרדים לא משתמשים בשירותיה אלא מקפידים לא לטעות, ושאת החילונים היא לא מעניינת.

"זה לא נכון. בשבוע שעבר היו אצלי חרדים שרצו לדבר על עניין הכפרות, על כך שזה לא ייעשה בצער בעלי חיים, שיהיה כשר וילך לנזקקים. לגבי דתיים וחילונים, כשתראה את כמות הפניות לרבנות בנושאי נישואים, בריתות וכשרות, תבין שהרבנות רלוונטית מאוד לכולם".

שמיטה, שחיטת חו"ל, כפרות - אלו נושאים דתיים שאתם עוסקים בהם. אולי זו הסיבה שהחילוני הממוצע לא מתחבר אליכם?

"אנחנו מדברים על הכל. בשבוע שעבר בקיבוץ יפעת פגשתי הורים ותלמידי כיתות ז' ודיברנו על ערכים, יהדות ומסורת ישראל. המשכתי לקיבוץ מזרע - 85 שנה לא ביקר שם רב - ושאלו אם אני יודע במה הם עוסקים (עיבוד ומכירת בשר חזיר; י"ש). עניתי: 'כן, אבל אתם יהודים ואני מרגיש אחריות גם כלפיכם'. סוכם שאבוא לשם, לבית הספר, אחרי החגים, לדבר עם בני הנוער. אני נגיש לכולם".

ומעבר לקיבוצים?

"הייתי במפגש עם סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב. אחד מהם קם וסיפר על געגועים לכך שסבא שלו לקח אותו לבית הכנסת, אבל גם שהוא את הבן שלו כבר לא ייקח, והאשים בכך את הרבנות. אמרתי לו: 'אתה אשם בכך שלבן שלך לא תהיה חוויית ילדות טובה. אתה מתרפק בגעגועים, אבל מונע מהבן שלך'. בתי הכנסת היום הרבה יותר פתוחים מפעם, הרבה יותר מזמינים. הסבא של פעם היה הולך לבית הכנסת, לעומת הסבא של היום, שלא הולך - ואותי מאשימים בזה. מי מפריע להביא את הילדים לבית הכנסת?!"

לא שאלת אותו איך הוא הגיע למצב שהוא מאשים את הדתיים?

"כולם צריכים לשאול מה הם עשו כדי לתרום למצב הזה, ולא רק את הרבנות. אנשים לא באים ללמוד, ואחר כך טוענים שזה רחוק מהם. הרבנות הולכת ממקום למקום. יש מקום שסירבתי להגיע אליו?! אולי היו תקופות שפחות הלכו, שהיה נדמה שהרוצה את הרב יבוא אליו".

ועדיין, הרבנות נראית כגוף עם הרבה תקלות.

"אתה מספר לי?! אין לנו כלים. התקציב מינימלי. כבר שנתיים שאין מנכ"ל. זו לא צורה. אם היו נותנים לי את הכלים, הייתי משפר את הנגישות של הרבנות. אני מחפש לשפר. אתר האינטרנט של הרבנות מחפיר ועל הנגישות מקשים. לפני שהתמניתי לרב ראשי, היתה לי פינה קבועה בערוץ 1, הייתי הכי נגיש בעולם, אנשים יכלו להתקשר ולשאול. כשהתמניתי קיבלתי הודעה עם 'שלום, תודה ולהתראות'. זה היה צריך להיות להפך. דווקא בערוץ הציבורי היתה צריכה להיות נגישות.

"אפילו ביקשתי להוסיף לי עבודה. פניתי ליו"ר הכנסת ולראש הממשלה ואמרתי שבכל הצעת חוק שקשורה לנושאי דת, שיבקשו את חוות הדעת של הרבנות. כמו שבנושאי בריאות מבקשים ממשרד הבריאות ובחקלאות מאנשי המשרד, כך גם מאיתנו. כל מי ששמע את זה אמר 'כן'. דיברתי על זה בכנס לשכת עורכי הדין מול שרת המשפטים איילת שקד ומול היועץ המשפטי יהודה וינשטיין וזכיתי למחיאות כפיים. שקד אמרה 'מאה אחוז', וינשטיין אמר שידחוף את זה, ושום דבר לא התקדם.

"לרבנות יש מה להגיד. זה עושה טוב לכולם, כמו שקרה באירוע העצוב בכפר דומא. יצרתי קשר עם ראש הכפר ואמרתי לו, כמו שפירסמנו לכל עם ישראל, שזו לא דרכה של היהדות, שאלימות היא ההפך המוחלט מיהדות. אחר כך פגש אותי האלוף פולי מרדכי ואמר לי: 'אתה לא יודע מה זה עשה. זה עזר מאוד להרגיע את הרוחות'".

אז כולם אשמים חוץ מהרבנות הראשית?

"אני לא אומר שכולם אשמים. וכן, גם הרבנות צריכה להשתפר. זה ברור".

 

"עד מתי יישאר המונופול?"

לצד כל הצרות, הרב הראשי לישראל זוכה ללא מעט כבוד בכל מקום שבו הוא מבקר. במוסד לנוער בתל אביב נתלה שלט מיוחד לכבוד בואו, בישיבה תיכונית בצפון קיבלו אותו בריקודים ובנגינה, בבית הספר הריאלי בחיפה, עשרות תלמידים קמו לכבודו באולם שהיה מלא מפה לפה. אחר כך הגיעו השאלות, ללא הנחות.

אחת התלמידות בוחרת להקשות עליו ושואלת מדוע אין מקום לזרמים אחרים במדינת ישראל היהודית: "אם אני רוצה להתחתן בחתונה רפורמית, איני יכולה. עד מתי יישאר המונופול בידי האורתודוקסיה?" הרב מיהר לענות, מתורגל: "היהדות היא של כולם. התורה היא של כולם, וכולם צריכים ללמוד בה ולדעת אותה". 

ואז הוסיף הרב דוגמה: "במודיעין רצו להקצות משאבים לבית כנסת והיתה מחלוקת בין האורתודוקסים לבין הרפורמים. בדקו במשך ארבעה שבועות וראו שלמניינים של הרפורמים מגיעים 16-12 אנשים, ואילו המניינים של האורתודוקסים מפוצצים עד אפס מקום ואנשים עומדים בחוץ. אז היקצו בית כנסת לאורתודוקסים, כי חלוקת המשאבים היא לפי המציאות, היכן שהרוב גדול יותר". 

הרב לא הירפה והמשיך לדון בסוגיה, והוסיף: "מחקר שנעשה בארה"ב העלה נקודה מדהימה. בסוף מלחמת העולם השנייה היו בארה"ב 6 מיליון יהודים. לא היתה שם שואה, לא מלחמות ולא הגירה לארצות אחרות. היה טבעי שיהיה גידול טבעי. אם לפני 70 שנה היו 6 מיליון יהודים, היום היו צריכים להיות שם לפחות 40 מיליון - בפועל יש בין 4 ל־5 מיליון. בדוק.

"איך זה קרה? איך המספר הצטמצם ואפילו לא שמר על עצמו? מחקר בדק, שמיהודי־אורתודוקסי אחד, כעבור ארבעה דורות, יהיו 2,000 צאצאים, בעוד מיהודי החבר בקהילה הרפורמית יהיה חצי יהודי. כנראה הדרך הזו, הרפורמית, לא הוכיחה את עצמה בארה"ב, אז אני צריך שהיא לא תוכיח את עצמה גם בארץ?!"

ולסיכום הנושא, אמר הרב לאו: "כשתחליטו להקים בית, החוק במדינת ישראל יזמין אתכם להירשם לנישואים ברבנות, והרבנות עושה את הבדיקות שלה. אנחנו במדינה דמוקרטית, ולכל אחד זכות להתחתן עם מי שהוא רוצה. יכאב לי אם מישהו יתחתן עם בן או בת זוג שאינם יהודים, אבל כל עוד מדובר ביהודים, הרבנות תבדוק ותוודא ששני הצדדים יהודים. כל אחד ואחת יכולים להחליט לעצמם, אבל כמדינה אנחנו עושים דברים משמעותיים, שיחזקו את הזהות היהודית שלנו". 

אחרי סוגיה זו, הרב נתקל בשאלה שחוזרת על עצמה בכל תיכון חילוני שבו ביקר: היחס של הרבנות הראשית לחד־מיניים. אך כאמור, הוא מוכן גם לשאלה זו. "אני לא שואל אנשים מה הם עושים בחדר הפרטי שלהם", הוא מתחיל, "זה לא הנושא המרכזי של הציבוריות הישראלית במדינת ישראל. אני לא מתערב ולא שואל אף אחד את מי הוא בוחר. מדינת ישראל מעלה קצת יותר מדי את הנושא הזה על סדר היום. זה לא אישיו".

אבל מה תגיד לשני גברים שיבקשו להתחתן ברבנות? 

"התורה אומרת 'ודבק איש באשתו'. כתוב בתורה 'זכר ונקבה ברא אותם'. אף אחד לא מצפה ממני שאעשה משהו אחר ממה שכתוב בתורה. יש לי מורשת מדהימה ומיוחדת שהנחילה לכל הדורות, אני מודה על הזכות שיש לי להמשיך את שרשרת הדורות".

 

"נותן סיבות להתחרט"

בקיץ האחרון עסק הציבור החרדי בסוגיית האפליה במוסדות הלימוד בין האשכנזים והספרדים. הרב יצחק יוסף אף טען לאחרונה כי אסור לבטל את מוסד שני הרבנים הראשיים, כי לכל אחד יש מנהגים ואורח חיים משלו. אולי זה שיש רב אשכנזי ורב ספרדי רק מנציח את האפליה והעדתיות?

"בתפילות בשבתות ובימי חול, בתפילות שנערכות בחדר שלי, אני אומר גם נוסח ספרדי וגם אשכנזי. אני חי בין אשכנזים וספרדים. יש חלוקה מדויקת בתפקידים של רבנים ראשיים: אחד נשיא הרבנות הראשית והשני נשיא בית הדין וכל חמש שנים מתחלפים. במקצועות אחרים, כמו ראש עיר או ראש ממשלה, יש סגנים, יש משנה, לרבנים אין 'סגן הרב'.

"במקרה של הרבנות הראשית אתה מחלק את העבודה בין שני אנשים, ואם כבר בוחרים שניים, אז נבחר כאלו שייתנו תחושה טובה לכולם - רב אשכנזי שהאשכנזים ירגישו בנוח איתו, ורב ספרדי שהספרדים ירגישו בנוח איתו. אם כבר בוחרים שניים, אז צריך לתת מענה בצורה מלאה".

אולי חוסר האמון ברבנות נובע מהעובדה ששני הרבנים הראשיים הם בנים של מי שהיו רבנים ראשיים לשעבר (הרב ישראל מאיר לאו והרב עובדיה יוסף)? זה נותן תחושה של נפוטיזם.

"אם 'בן של' צריך לעבוד קשה כל כך, אני לא יודע איך מסוגל לעבוד מישהו שהוא לא 'בן של'. לא הצניחו אותי יש מאין. עשיתי משהו בחיים שלי: הייתי רב בית כנסת, רב שכונה, רב היישוב שוהם, רב עיר. העובדה שאני 'בן של' רק הפריעה, חיפשו עלי בכל מיני מקומות, חיפשו להדביק לי דברים, אני מודה לבורא עולם שגדלתי בבית שזכיתי לראות בו דמות רבנית מיוחדת".

מה שהציף את סוגיית תפקודה של הרבנות הראשית לאחרונה היה ההכרזה על הקמת בתי דין אלטרנטיביים לגיור, שעליהם הכריזו בכירי רבני הציונות הדתית, ובהם הרב נחום רבינוביץ', הרב יעקב מדן והרב דוד סתיו. כעסת על הרבנים הללו?

"לא כעסתי. קשה להוציא אותי משלוותי, אבל הם טועים, זו אינה הדרך הנכונה. יש מדינה אחת, רבנות אחת, וצריך להיות סדר אחד. לא יעלה על הדעת שאם אני תושב תל אביב, הייתי מביא מהנדס מעיריית ניו יורק כדי שיאשר לי בטיחות של מרפסת שבניתי בניגוד לתקנון העירייה. רון חולדאי היה שולח אלי פקח באופן מיידי. כך גם במקרה הזה. יש הערות? בואו, דברו ותעשו. 

"אמנם קל לי לומר את זה כמי שלא קשור לתחום הגיור, שהוא תחת סמכותו של הראשון לציון, אבל עדיין הם טועים. שני שלישים מחברי בית הדין לגיור של מערך הגיור הם קצינים בצה"ל, שייכים וצמודים להוויה הישראלית לא פחות מרבנים אחרים. להגיד שהם אטומים זה עוול". 

יש לכך פתרון?

"הפתרון בכלל לא צריך לבוא מהגיור אלא מבירור היהדות. דיברתי עם ראש הממשלה ועם יו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, שצריך להתחיל לבנות מערך של בירור יהדות. הגיעו מיליון אנשים מברית המועצות, 20 אחוזים רוצים להישאר לא יהודים. אז בסדר, תישארו, אני לא מפריע לכם, אבל יש יותר מ־70 אחוזים שברור שהם יהודים ומדינת ישראל צריכה לבנות מערך שיוכיח את זה, שיאסוף ארכיונים, שימפה בתי עלמין במזרח אירופה. 

"לזכותו של אביחי מנדלבליט, מזכיר הממשלה, ייאמר שהוא הרים את הכפפה ורצה לפעול בנושא. אני שומע כל מיני הצעות מגוחכות של עיתונאים, שטוענים שמי שהוא אזרח ישראל צריך לקבל תעודת גיור. מה זה אומר, שניתן תעודת גיור ל־70 אלף סודאנים שגרים בדרום תל אביב? זה רציני?"

התמודדת מול הרב סתיו, שייצג את הצד הדתי־לאומי, ואתה היית נציג החרדים. גם היום אתה נציג החרדים?

"נבחרתי כרב מדינת ישראל. בגוף הבוחר תמכו בי דתיים ושאינם דתיים, חרדים ודתיים־לאומיים. גם מי שלא הצביע בעדי - אני נותן לו סיבות להתחרט על אי הצבעתו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו